רש"י ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים ר"ן כו.
מסורת הש"ס
פירוש הרא"ש
(ב)דכ"ע. לא נחלקו באומר תחלה בכלל הרי זה עליכם קרבן ושוב אמר
אסורין ואבא מותר. ב"ש כרבנן דלית להו נדר שהותר מקצתו הותר
א) ב)
ורבא אמר הכל מודים
❖
אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא
כולו. וב"ה כר"ע דכיון דהכא איכא תרתי חדא דאיכא טעות גמור
כו'.
מותר הואיל ולבסוף פרטן אפילו ב"ש מודו דכה"ג הואיל והותר
לגבי האב ולגבי אחריני ג"כ יש טעות בלשון שהוא אומר שאילו היה יודע
מקצתו בתוך דבורו הותר כולו: לא נחלקו. אלא דהדר כלל דאמר
שאביו ביניהם אפי' האחרים לא היה אוסר אותן באותו לשון שאסרן
הגהות הב"ח
כולכם אסורים חוץ מאבא: דבית
לפי שהיה מקפיד שיהא מובן מדבריו
(א) גמ'
שמאי סברי לה כר"מ דאמר תפוס
אפי' רגע כמימריה שיהא אבא בכלל
ורבא אמר דכולי עלמא כל היכא דאמר אילו
לשון ראשון. דאזלינן בתר ההוא (ג)
האיסור ולפיכך הוא אומר שלא היה
(ב) רש"י
כי פליגי
הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני
ורבא אמר הכל
דאמר כולכם לבסוף.
רובא דאמר כולכם אסורין ולא אמרי'
אומר כולכם אלא פלוני ופלוני וכיון
מודים באומר
ופלוני אסורין ואבא מותר כולם מותרין לא
משהותר מקצתו הותר כולו: וב"ה
דאיכא תרתי דהיינו טעות גמור לגבי
הן (ג) ד"ה
סברי לה כרבי יוסי דאמר בגמר
אביו וטעות בלשון לגבי האחרים ס"ל
נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא
דיבור (ד) ד"ה
דבריו אדם נתפס. דאמר חוץ דמתוך
לב"ה דכי האי גוונא מיקרי נדר
ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא
דבורו הותר מקצתו דאמר חוץ מאבא
שהותר מקצתו הותר כולו: ורבא אמר
דהא
ב"ש סברי לה כרבי מאיר דאמר תפוס לשון
בדאמר כולכם
הותר כולו: כיצד אמר ר"ע נדר
הכל מודים באומר אילו הייתי יודע
ראשון ובית הלל סברי לה כרבי יוסי דאמר
שהותר מקצתו הותר כולו.
דזהו כב"ה.
שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלו'
מסיפא
בגמר דבריו אדם נתפס איתיביה רב פפא
ופליגי רבנן עליה דאמרי לא הותר
אסורין ואבא מותר כולן מותרים.
מסיפא
לרבא כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר
(ה) ד"ה
כולו דהיינו כבית שמאי: שאיני נהנה
כלומר דאיכא תרתי וכדפרישנא דס"ל
אפיך
מקצתו הותר כולו קונם שאיני נהנה לכולכם
לזה ולזה. שפרטן: הותרו כולן. מפרש
לרבא דב"ש נמי מודו דכל היכא דשייך
ודר'
❖
הותר אחד מהן הותרו כולם שאיני נהנה
בברייתא לקמן: בשלמא לרבה. דאמר
למימר הותר מקצתו הותר נמי כולו:
דבכולכם לא פליגי אלא בפלוני ופלוני
לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע
(א) לא לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם
לא קשיא ליה הך ברייתא דמתרץ לה
שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם
הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין
תוספות
לרישא כסיפא וסיפא כרישא (ד)
אסורין חוץ מן אבא ב"ש סברי לה
בשלמא לרבה מוקים לה לרישא דאמר
ורבא אמר דכ"ע וכו'.
כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון. דס"ל
דקתני רישא ר' עקיבא אומר הותרו
לזה ולזה וסיפא דאמר לכולכם אלא לדידך
כולן מיירי בהיכא דפרט שאמר שאיני
לרבא פלוגתייהו במעמיד לשונו
בשלמא רישא מוקים
לה דאמר לכולכם
נהנה לזה ולזה ולא בכולכם ור"ע הוא
הראשון וטעמייהו דב"ש משום דסברי
אלא
דאמר כב"ה והיינו דקאמר לא נחלקו
לה כר"מ דאמר גבי
אלא בהייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר ופליגי רבנן עליה
ה"ז תמורת עולה וחזר ואמר הרי זו תמורת שלמים תפוס לשון ראשון
דר"ע דקסברי כב"ש וסיפא דסיפא דקתני כולן אסורין מוקי לה דאמר
והרי היא תמורת עולה ואין בה שלמים כלל ור' יוסי ס"ל דהרי זו
כולכם ודברי הכל היא דבכולכם אסורים לא פליגי ר"ע ורבנן כדאמרי'
תמורת שלמים שבגמר דבריו אדם נתפס. וב"ש סברי לה כר"מ דאמר
דכולי עלמא היכא דקאמר כולכם כולן אסורין והשתא סיפא דרישא
תפוס לשון ראשון הלכך כיון דבתחלת דבריו דהיינו כולכם אסורים
דתני הותר הראשון הותרו כולן לא דייק אלא לסיפא דסיפא כדקאמר:
הרי הן כמו שאמרן בתחילה אף על פי שבגמר דבריו שאומר חוץ מן
אלא לדידך. לרבא דאמר בכולכם פליגי היכי מוקמינן לה לברייתא:
אבא משוי טעות בדבריו הראשונים לא קפדינן בהכי דעיקר דבורו
בשלמא רישא. דקתני דאמר ר' עקיבא הותר אחד מהן הותרו
של אדם הוא תחלת דבריו דכי היכי דהתם כשדברו הראשון סותר
כולן דפליגי רבנן עליה: מוקים לה דקאמר כולכם. ולא אפיק
דברו האחרון אין חוששין למה דאמר בסוף כלל דהיינו תמורת שלמים
(ה)
הכא נמי שאף שדברו האחרון דהיינו חוץ מן אבא קיים לפי שאינו
אלא כדקתני ר' עקיבא וכו' ופליגי רבנן עליה דר' עקיבא כב"ה:
סותר דברו הראשון אלא מבאר מ"מ כיון דסבירא לן דבסותרין
אלא
זה את זה תופסין לשון ראשון בשאין סותרין ג"כ עושים עיקר מתחלת דבורו וכיון שתחלת דבורו מסכים עם מה שאמר בתחילת הנדר
מתקיים לגבי האחרים וליכא הכא הותר מקצתו כלל דאביו לעולם לא היה בכלל הנדר. וב"ה סברי לה כר' יוסי דאמר דכשסותרין דבריו זה את
זה הולכין אחר גמר דבריו והכא נמי כשאין סותרין שיש לעשות עיקר מגמר דבריו דהיינו מה שאמר חוץ מן אבא ונמצא שיש בנדר טעות
וכיון שבטל מקצתו בטל כולו: איתיביה רב פפא לרבא וכו' בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דאמר לזה ולזה וסיפא דאמר לכולכם. כלומר
רישא קרי תרי בבי קמאי וסיפא קרינן בבא בתרייתא. והכי פירושו בשלמא לרבה מוקי להו לתרי בבי קמאי במשנה דבריו הראשונים ומשום
דבבא קמייתא נקט שאמר בתחלה שאני נהנה לכולכם קאמר דמוקי לה שאמר לזה ולזה כלומר דהשתא שיודע שאביו ביניהם אומר שאילו היה
יודע כן מתחלה היה אומר לזה ולזה ומשום הכי לר' עקיבא הותר אחד מהן הותרו כולן כיון דאיכא תרתי טעות לגבי האב וטעות בלשון לגבי
מתיבי
האחרים ומציעתא נמי דשאיני נהנה לזה ולזה במשנה הוא אלא שהשנוי הוא הפך מן הראשון דברישא אמר בתחלה לכולכם ועכשיו הוא משנה
כיצד אמר רבי עקיבא
איתיביה רב
נדר שהותר מקצתו הותר
לומר שאילו היה יודע היה אומר לזה ולזה ובמציעתא מיירי דאמר בתחלה לזה ולזה ועכשיו משנה לומר שאילו היה יודע שאבא ביניכם היה אומר
פפא לרבא כיצד אר"ע
כולו וכו'.
כו'. בשלמא לרבה מוקי
כולכם חוץ מן אבא וקמשמע לן דכי האי גוונא נמי קפידא הוי ושנוי מיקרי דאיכא אינשי דקפדי כשיודעין שאביו ביניהם לומר לזה ולזה כדי
לרישא דאמר לזה ולזה
שלא יהא אביהם נכלל בכלל הנדר אפילו רגע ואיכא אינשי דקפדי איפכא לומר כולכם כשאביו ביניהם ולא לומר לזה ולזה לפי שמי שאומר
כו'.
לזה ולזה מאחר הרבה לבאר שלא יפרוט את אביו שמי ששומע שהוא מתחיל ואומר לזה ולזה אפשר שיהא סבור שלבסוף יזכיר את אביו
ג"כ ולפיכך הוא בוחר לכבוד אביו שידיר האחרים בלשון כולכם כדי שיבאר לאלתר שאין אביו נכלל. הלכך בבא קמא דברייתא קמשמע לן
דבמשנה מכלל לפרט הוי שנוי וכשהותר מקצתו הותר כולו מציעתא קמשמע לן דבמשנה מפרט לכלל דהיינו שאמר בתחלה לזה ולזה
ועכשיו אמר לכולכם דכי האי גוונא נמי שנוי הוי והותר הראשון כלומר אחד מהן הותרו כולן וסיפא דקתני הותר האחרון האחרון מותר
וכולן אסורין דאמר לכולכם בין בתחלה בין בסוף אי נמי דאמר בתחלה ולבסוף לזה ולזה דכיון שהוא מעמיד דבריו הכל אחד ומשום הכי
קתני דהותר האחרון כלומר האחד מהן האחרון מותר וכולן אסורין. והשתא קס"ד דראשון ואחרון לאו דוקא אלא אחד מהן קאמר: אלא
לדידך בשלמא רישא דאמר לכולכם. דפליגי רבנן כלומר במעמיד ומשום
הכי דוקא לרבי עקיבא הותר אחד מהן הותרו כולן אבל לרבנן כיון
שהוא
אלא לדידך בשלמא רישא.
אלא לדידך בשלמא רישא דאמר כולכם.