כו:
ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא סיפא. דרישא דאמר לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן כדקתני
שהוא מעמיד דבריו הוא בלבד מותר וכולן אסורים: אלא סיפא.
ל א
א)
כלומר מציעתא אי דאמר לזה ולזה כלומר שבתחילה אמר לכולכם
לה ורבי עקיבא היא ולא רבנן כדקתני כיצד א"ר עקיבא וכו' ומשמע
לא ב
דפליגי רבנן עליה: והא אמרת. היכא דאמר הייתי אומר פלוני
ועכשיו אומר לזה ולזה וכי קתני בברייתא לזה ולזה אדבריו אחרונים
קאי ר' עקיבא היא בתמיה הא במשנה אפי' רבנן מודו. וליכא למימר
ופלוני אסורין (ב) כולן מותרין. והשתא לא דייק סיפא אלא סיפא
❖
דכי היכי דלרבה תרי בבי קמאי
דרישא והשתא לא מצי רבא לאוקמא
במשנה לרבא נמי תרי בבי קמאי
לדברי הכל דבכולן אסורין ליכא מאן
אלא סיפא דאמר לזה
ולזה ר"ע היא אמאי
במעמיד אלא דרישא כשאומר בתחלה
דפליג אפילו ר"ע אבל הכא דקתני
פליגי רבנן עליה והאמרת דברי הכל מותר
הגהות הב"ח
ב) ג)
הותרו כולן רבנן פליגי עליה: אמר
ולבסוף כולכם ומציעתא כשאמר
אמר ליה רבא ולרבה לר' עקיבא מי ניחא
ד) ה)
(א) גמ' הימנו
ליה רבא לרב פפא ולרבה מי ניחא
בתחלה ולבסוף לזה ולזה דליכא
(ב) רש"י
ו)
סיפא במאי מוקים לה דאמר לכולכם הי דין
❖
סיפא. דסיפא דקתני וכולן אסורין
למימר הכי דבשלמא לרבה תרווייהו
הוא ראשון והי דין הוא אחרון אלא רישא
במאי מוקים לה דאמר לכולכם: הדין
צריכי לאשמועינן דבין מכלל לפרט
ואבא מותר
דאמר לכולכם וסיפא א כגון שתלאן זה בזה
הוא ראשון והדין הוא אחרון. הא
או מפרט לכלל שנוי הוי אלא לרבא
והשתא לא מצי רבא
גליון הש"ס
ואמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני דיקא נמי
לאוקמא כדברי הכל
לכולכם קתני סתם ומאי ראשון
דלית ליה אוקמתא אלא במעמיד
בהר"ן ד"ה לרבא רישא
והשתא לא דייק
דתניא הותר האמצעי הימנו ולמטה
ומאי אחרון איכא דקתני האחרון
תרתי במעמיד למה לי אלא ודאי
מסיפא דסיפא אלא
וכו' דאיכא למימר וכו'.
מותר וכולן אסורין: אלא אמר
רישא במעמיד ומציעתא במשנה וכיון
מותרין ולמעלה אסורין איתיביה רב אדא
מסיפא דרישא
(א)
❖
(ג) ד"ה
רבא. אנא מתרצינא להדדי דלא
שכן קשיא מציעתא דהיכי קאמר
בר אהבה לרבא קונם בצל שאני טועם
דר"ע היא ולא רבנן דקתני כיצד אמר
קשיא כלל (ג) דסיפא דקתני ראשון
דדרישא (ד) ד"ה
שהבצל רע ללב אמרו לו והלא הכופרי
ר"ע הא במשנה אפילו רבנן מודו.
ואחרון לא משמע כדקתני שאיני נהנה
ובית
פירוש הרא"ש
יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד
שמאי (ה) ד"ה
לזה ולזה: אלא כגון שתלאן זה בזה.
והוא הדין דהוה ליה לאקשויי מסיפא
❖
ור'
אלא סיפא.
הותר אלא בכל הבצלים מעשה היה והתירו
דקתני האחרון מותר וכולן אסורין
דמעיקרא אמר קונם שאיני נהנה לזה
רבי מאיר בכל הבצלים מאי לאו דאמר
והיכי משכחת לה לר"ע הא אמרת
והדר אמר פלוני יהא אסור כפלוני
אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי
תוספות דאפי' מעמיד שרי אלא דכיון דמציעת'
שהדרתי ופלוני השלישי יהא אסור
כשני לפיכך קתני הותר הראשון
קשיא ליה לא נטר ליה עד סיפא.
אומר כל הבצלים אסורין וכופרי מותר
ולרבה מי ניחא סיפא
הותרו כולן שכולן תלויין בו הותר
ונראה בעיני דהיינו טעמא דכי
במאי מוקים לה
ב לא באומר אילו הייתי יודע שהכופרי
הדין הוא ראשון הדין הוא
האחרון האחרון מותר וכולן אסורין
אמרי' בשלמא לרבה קרינא למציעתא
יפה ללב הייתי אומר בצל פלוני ופלוני
אחרון.
שהרי הראשון והאמצעי לא נתלו
רישא וכי אמרינן אלא לדידך קרינן
אסורין וכופרי מותר ורבי מאיר אליבא
באחרון לפיכך לא הותרו השנים
למציעתא סיפא משום דלרבה מציעתא
דרבי עקיבא ואליבא דרבנן איתיביה רבינא
אלא דרישא דאמר
בהתירו של אחרון: דיקא נמי. דהכי
ורישא בחד גוונא דהיינו במשנה
כולכם.
לרבא רבי נתן אומר יש נדר שמקצתו
הוא דקתני ההיא ברייתא: הותר
ומשום הכי קרינן להו לתרוייהו רישא
מותר ומקצתו אסור
כיצד נדר מן הכלכלה
האמצעי הימנו ולמטה מותר. והיינו
דלדידיה ליכא אלא תרי בבי בברייתא
והיו
דהיינו תרי גווני קמאי במשנה וסיפא
הוא והאחרון שתלוי בו מותרים:
איתיביה רב אדא
ממנו ולמעלה. היינו הראשון אסור
במעמיד אבל לרבא דלא אפשר
בר אהבה לרבא.
במאי מוקי לה
לפי שהן תלויין בו והוא אין תלוי בהן: והלא הכופרי. בצל של אותו
לאוקמיה מציעתא דומיא דרישא במעמיד דאם כן תקשי לן תרתי
דאמר לכולכם.
מקום: הותר בכופרי. שלא נדר אלא מאותו שהוא רע ללב ולא
במעמיד למה לי קרינן למציעתא סיפא: אמר ה) לך רבא ולרבה מי
אי
בכופרי: והתירו רבי מאיר. דקסבר נדר שהותר מקצתו הותר כולו:
ניחא סיפא במאי מוקים לה דאמר לכולכם. כלומר במעמיד וכדפרישית.
קונם בצל שאני
הכי הי דין הוא ראשון והי
טועם.
דין הוא אחרון.
מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל
אי הכי הי דין הוא ראשון והי דין הוא אחרון כלומר היכי שייך למיתני
כופרי יפה ללב.
הבצלים אסורין וכופרי מותר. דהיינו דומיא דכולכם אסורין חוץ
ראשון ואחרון ואמאי קרי ליה במציעתא ראשון ובסיפא אחרון הוה ליה
מאבא ואפ"ה התירו ר"מ בכל הבצלים וקשיא בין לרבה בין לרבא
למימר בתרוייהו הותר אחד מהם: אלא רישא דאמר לכולכם. כלומר
דאילו לרבה בכולכם לא פליגי דאסור והכא קא שרי ר"מ היכא
בין לדידי בין לרבה רישא דאמר לכולכם: וסיפא. כלומר מציעתא
מאי לאו דאמר אילו
ובתרייתא בשתלאן זה בזה וכו' אלא דלדידי רישא במעמיד ולרבה
דאמר בכולכם ולרבא קשיא דאמר בכולכם פליגי (ד) דב"ש דאסרי
הייתי וכו' כל הבצלים
סברי לה כר"מ: תריץ לה באומר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה
במשנה: איתיביה רב אדא לרבא וכו'. כלומר וקשיא לרבא דאמר
וכו' והתיר ר"מ.
ללב הייתי אומר בצל פלוני ופלוני אסור וכופרי מותר. דהיינו פלוני
במעמיד פליגי ומוקי ב"ש כרבי מאיר ומדאינהו כר"מ משמע דר"מ
ופלוני ולהכי קא שרי ר"מ והיינו דרבא דאמר פלוני ופלוני דברי
נמי ס"ל כותייהו דאביו מותר וכולן אסורין וכאן התיר ר"מ כל הבצלים.
וכל שכן דקשיא לרבה דאמר דבמעמיד ד"ה כולהון אסורין ואביו מותר
הכל מותר דר' מאיר אליבא דרבי עקיבא ואליבא דרבנן קא שרי
(ה)
דא"כ ר"מ שהתיר כל הבצלים דאמר כמאן אלא דמשום דהך מתני'
כלומר אליבא דד"ה דהא ד"ה מותר. ותרווייה"ו גרי"ס המור"ה:
תני ר"מ בהדיא ורבא הוא דאדכריה לר' מאיר אקשי ליה לרבא.
בנות
ובדין הוא דה"מ לשנויי דנהי דב"ש סברי לה כרבי מאיר [אבל רבי מאיר] לא ס"ל כותייהו אלא כב"ה ואפילו במעמיד שרי דנהי
דאמר רבי מאיר תפוס לשון ראשון ה"מ כשסותר זה את זה כעולה ושלמים אבל בשאינו סותר באומר חוץ מן אבא ס"ל דבגמר דבריו
אדם נתפס אלא דלפום טעמיה דמקשה דמוקי רבי מאיר כב"ש מתרץ לה דלאו במעמיד היא אלא במשנה לרבה רבי מאיר אליבא
וסיפא כגון
דרבי עקיבא דהא רבה לא ס"ל דב"ש כר"מ הלכך מצינן לאוקמי לרבי מאיר אליבא דרבי עקיבא ולרבא דאמר דבמהפך דבריו דברי
שתלאן זה בזה.
הכל מותר קאי רבי מאיר כדברי הכל: יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור. נראה לי דבמקצתו מותר בלא שאלה קאמר כיון שיש
טעות בעיקר הנדר שזה לא נתכוון לבנות שוח לעולם: ו) ר' עקיבא היא ופליגי רבנן עליה. בתמיה: אי לרבה רישא לזה ולזה ור' עקיבא.
כלומר במשנה. וסיפא דאמר כולכם וד"ה כלומר במעמיד: לרבא רישא לזה ולזה ודברי הכל. כלומר במשנה. וסיפא כולכם ורבנן כלומר
במעמיד: ולענין הלכה קי"ל כר' עקיבא אליבא דב"ה דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. ובפלוגתא דרבה ורבא כיון $דאיכא למימר דהלכתא
כרבה משום דהוה רביה דרבא ואיכא למימר דהילכתא כרבא משום דבתראה הוא נקטינן כרבה לחומרא דבמעמיד כולהון אסורין ואביו מותר
ובמשנה בין מפרט לכלל ובין מכלל לפרט כולן מותרין וכן פסק הרמב"ן ז"ל. מיהו איכא מ"ד דכי אמר דבמעמיד כולן אסורים דוקא
דומיא דמתני' שלא היה יודע שאביו ביניהם הלכך כיון שהוא מעמיד אין כאן נדר שהותר מקצתו לפי שאביו לא היה לעולם בכלל
הנדר אבל בשכולן בכלל ונשאל על אחד מהן וכמתניתין דפותחין כיון שהותר אחד מהן על ידי שאלה הותרו כולן. ואין כן דעת הרמב"ן ז"ל
בהלכותיו
כופרי יפה ללב. הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר.
הייתי אומר
בצל פלוני ופלוני אסור וכופרי מותר.