כל כנויי פרק
ראשון
נדרים
ד: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאם גילח על
אחת משלשתן. דנזיר
קשריא לה למיכל בקדשים. כדכתיב וכפר עליה הכהן וטהרהד) ואכילת
חייב
שלש קרבנות עולה
טו א מיי' פ"ח מהל'
א) [נזיר כח: מה. זבחים נה.
נזירות הל' ב סמג
מנחות ה. ערכין כא.],
קדשים מצוה היא כגון אכילת פסחים דהאשה נמי מחייבא: תיתי
חטאת ושלמים
כדכתיב והקריב את
קרבנו
לה' כבש בן שנתו
ב) [נזיר ה. ושם נסמן],
עשין קפז:
במה מצינו מנדרים א]. הא דאקשי הכא גבי הפרה ולא אקשי לעיל גבי
תמים וגו' (במדבר ו) ואם לא הביא אלא חטאת מגלח עליו והיינו
טז ב מיי' שם פ"ב הל' יז
ג) [ע' תוס' מו"ק כב: ד"ה
ידות הך פירכא $משום דידות למלקות נמי מייתי להו $ואין עונשין מן
חידוש משא"כ בשאר קרבנות ולהכי אימא אינו עובר בבל תאחר
ולשמחת ותוס' בכורות לא:
סמג לאוין רנ:
ד"ה אם כן], ד) [ויקרא יב],
[ג טוש"ע יו"ד סי' ריט
קמ"ל: ואב"א מאי חידושיה דאין
הדין אבל גבי הפרה שייך למפרך
❖
ה) ע"ש תוד"ה א"ה,
סעי' ג:]:
מתפיסו בנדר. כדאמרינן לעיל דאי
תיתי במה מצינו: משום דלית ליה
ואם גילח על אחת משלשתן יצא לא ליעבור
א) א
[ד מיי' שם פ"ג הל' א
קיצותא. הילכך דין הוא שיפר שלא
אמר הרי עלי חטאת נזיר לא מתפיס
ב]:
עליה בבל תאחר קמ"ל ואיבעית אימא מאי
יז ה מיי' פ"א מהל'
ליה: אתיא לכפרה. דהאי צריך
תצטער בביתו עולמית. וכי תימא כיון
הגהות הב"ח
חדושיה משום דלא מתפיסו בנדר והא דקא
נדרים הל' כג סמג
כפרה משום חלב שאכל וכיון דלכפרה
דנזירות אית ליה קיצותא נקיש נמי
(א) רש"י ד"ה אמר שמואל
לאוין רמב טוש"ע יו"ד סי'
קשיא לך חטאת חלב חטאת חלב קאתיא
❖
❖
קא אתי קאי בבל תאחר אבל נזיר
נדרים לנזירות ונימא סתם נדרים
וכו' באותו נדר הס"ד:
רו סעי' א:
לכפרה חטאת נזיר למאי אתיא $ והרי חטאת
לא עביד שום חטא דליבעי כפרה:
שלשים יום ליתא דלשון נדר כולל
יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עלה משום
תיתי במה מצינו. בנדרים אב
נדרי הקדש ונדרי איסור וכיון דנדרי
מוסף רש"י
גליון הש"ס
בל תאחר ההיא קא שריא לה למיכל בקדשי'
מיפר: אבל גבי נזירות דאית ליה
הקדש לית להו קיצותא שהמקדיש
גמ' והרי חטאת יולדת
ואם גילח על אחת
קיצותא. דכיון דלא מיתסר אלא עד
אמר מר ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו
בהמה למזבח קדשה עולמית נדרי
משלשתן יצא. חטאת או
דלא אתיא לכפרה. תמוה
איסור נמי דכוותייהו דשפיר דמי
אותו זמן ימתין עד לזמן ולא ליעבור
ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות האב מיפר
עולה או שלמים, דג'
לי מהיכן פשוט יותר חטאת
ב
קרבנות כתובין בו ואמרינן
יולדת מחטאת נזיר וכמו
לאקושי נדרים להדדי: בכולן עד
ליה קא משמע לן היקישא דאהיקישא
נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו למה לי
בספרי דבי רב ואחר ישתה
דהיינו אומרים דחטאת
שיאמר שאני אוכל. בכולן דהיינו
ליכא למיפרך כמו במה מצינו:
היקשא תיתי במה מצינו מנדרים דילמא גבי
הנזיר יין, אחר מעשה יחידי
נזיר אינו בבל תאחר כיון
אמר שמואל בכולן. בכל הני דקתני
מודרני מופרשני מרוחקני דמתני' עד
דלא מתפיס בנדר וקרא
(ערכין כא. וכעי"ז זבחים
נדרים הוא דמיפר $ משום דלא אית ליה
❖
ג
נה. עי"ש).
דכי ידרשנו לא איירי בכל
שיאמר וכו' כלומר דמתני' חדא קתני
במתני' מודר אני ממך מופרשני
חטאות אלא בחטאת חלב
קיצותא אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא
ושאני אוכל אמודרני מופרשני קאי דאי
ממך וכו' לא הוי נדר ועד שיאמר
ה"נ לא היינו מוקמי'
דסתם נזירות ל' יום אימא לא קמ"ל: האומר
שאני אוכל לך לא מיתסר באותו
לאו הכי לא משמע איסור כלל ואפי'
ב)ד
לקרא בחטאת יולדת והיינו
תוספות
אומרים באמת דחטאת
לחבירו מודר אני וכו': אמר שמואל בכולן
(א) דבר: הכי קתני. כלומר חסורי
יד שאינו מוכיח לא הוי: מיתיבי
ה
וכי גילח על אחת
יולדת ליכא בל תאחר
מיחסרא: במה דברים אמורים.
מודר אני ממך וכו'. בשלמא מתני'
עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך
משלשתן יצא. כי נזיר היה
אלא לבתר דדרשה מהיקשא
לא קשיא עליה דשמואל דכיון דלא
דאסור כי אמר מודר אני באומר נמי
לענין שמביא ג' קרבנות
דבחטאת נזיר איכא ב"ת
מיתיבי מודר אני ממך מופרשני ממך
חטאת ועולה ושלמים ויצא
ה"נ בחטאת יולדת וצ"ע:
שאני אוכל לך: והתניא איפכא.
תני בה אלא חד אסור איכא למימר
מרוחקני ממך ה"ז אסור שאני אוכל לך שאני
שם משום דלא אית
לענין שיהא מותר ביין
דלא מצית אמרת בד"א: תני הכי.
דסיפא פירושא דרישא אבל ברייתא
ולא לעבור משום בל
ליה קיצותא. עיין לקמן
טועם לך ה"ז אסור הכי קתני בד"א באומר
תאחר קמ"ל: מאי חידושו
דקתני אסור אסור משמע ליה דמילי
דהכי קתני שאני אוכל לך ושאני טועם
דף כ ע"א תד"ה מי
שאני אוכל לך שאני טועם לך והתניא איפכא
שנדר: שם ועוד אסור
דאין מתפיסו בנדר. דמכי
מילי קתני דאי לא לא לימא אסור
וכבר אמר מעיקרא מודרני ממך
הוי נזיר ממילא חייב
אסור למ"ל. עיין בבכורות
שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור מודרני
עד סיפא. ומתרץ ה"ק בד"א ומש"ה
אסור אבל אמר שאני אוכל לך בלבד
להביא קרבן: חטאת
לא ע"ב תד"ה א"כ:
ממך ומופרשני ממך מרוחקני ממך ה"ז אסור
בהר"ן ד"ה תיתי במה
חלב לכפרה קאתי. ושייך
שייך למיתני אסור באמצע דבריו.
או מודרני ממך אינו אסור אא"כ
בל תאחר אבל נזיר לא
מצינו. משום דידות
אמר לתרוייהו דהיינו נדר גמור: אי
תני הכי וכבר אמר מודרני אי הכי היינו רישא
ולקמן פריך א"כ אסור דסיפא למה
לכפרה קאתי ולכך ליכא
למלקות. ע' לקמן דף ז'
הכי היינו נמי רישא. דקתני מודרני
לי ובדין הוא דליקשי ליה הכי מיד
$ ועוד אסור אסור ל"ל למתני אלא אמר
בל תאחר: והרי חטאת
בהר"ן ד"ה מודה היה
ג)
ר"ע: בא"ד ואין עונשין
יולדת. דמשמע ליה דאיתא
ממך בברייתא קמא: ועוד. אי הכי
אלא דעדיפא מיניה מקשה ליה לפום
שמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך שאני
בכלל שאר חטאות תימה
מן הדין. עיין מ"ל פ"ב
❖
סברא דמקשה:
הוא כדתרצת תרי זימני אסור למה לי
והתניא איפכא.
תיקשי ליה אמאי איצטריך
הי"ז מהל' נזירות:
טועם לך הוא דאסור וחבירו מותר
למיתני: אלא. הכי אמר שמואל
הך ברייתא לאו סיפא דברייתא
היקשא לקרבן יחיד דליתיה
אבל
בכלל שאר חטאות: ההיא
דלעיל הוא דא"כ הוה ליה למימר
טעמא דאמר נמי שאני אוכל לך הוא
קא שריא ליה למיכל
הגהות מהר"ב
והא קתני סיפא: מודרני ממך וכו' הרי זה אסור. וליכא למימר דאיהו אסור בלבד דמתני' בנודר בלבד קאמר דאסור דקתני אסור:
בקדשים. אע"ג דנזיר נמי
רנשבורג
דסיפא פירושא דרישא ובד"א קתני דומיא דאידך דבשאני אוכל לך
אבל
שרי ליה (נמי) לשתות ביין
א] בהר"ן ד"ה תיתי במה
אין זה מצוה אבל לאכול
ליכא מאן דפליג דמיתסר: תני הכי וכבר אמר. כלומר וקמ"ל דאע"ג דכבר אמר מודרני ממך צריך לומר שאני אוכל לך דאי לא לא
בקדשים מצוה היא דכתיב
מצינו וכו'. נ"ב מבואר
מיתסר: אי הכי היינו רישא. לאו רישא ממש קאמר אלא כיון דאייתי הך ברייתא קמייתא מקמי הך קרי לה רישא כלומר ראשונה.
ואכלו אותם אשר כופר
דמידי דאתי' ממה מצינו
והכי פירושא אי אמרת בשלמא דבמודרני בלחוד אסור משו"ה שני האי תנא ונקט מודרני בסיפא כי היכי דלא נטעי למימר דחדא קתני
בהם הלכך שייך ביה: למה
אין לוקין עליו דגם בזה
לי היקשא. אבל לעיל גבי
אמרינן אין עונשין מן הדין
ובד"א קתני ואע"ג דאידך תנא לא חש דנטעי בהכי האי תנא רצה לבאר יותר אלא אי אמרת דחדא מילתא קתני הוה ליה להאי תנא
בל תאחר לא פריך דאין
וכמדומני נסתפקו בזה
נמי למיתני כאידך תנא וטפי שייך למתני בד"א מלמתני וכבר אמר: ועוד אסור אסור ל"ל למתני. כלומר אסור דסיפא קשיא ליה:
עונשין מן הדין אבל לא
המשנה למלך והאחרונים
❖
מצי למימר גבי בל יחל
הבאים אחריו:
אלא ה"ק שמואל. דודאי שמואל גופיה מודה דהנך מתנייתא מילי מילי קתני דבכל חד מתסר אלא מיהו קאמר דמתני' חדא קתני דאי
דאתי במה מצינו דלא שייך
מילי מילי קתני היכי תני בחד אסור דלא שוו דבמודרני ממך שניהם אסורין ובשאני אוכל לך הוא אסור וחבירו מותר בשלמא מתנייתא קתני
נמי הכא דטעמא דמפר
אסור אסור ומשמע שפיר כל חד וחד כדיניה אלא מתני' אי מילי מילי נמי קתני אסור אסור ה"ל למתני אלא ודאי חדא קתני והוא אסור וחבירו
נדר משום עינוי נפש גם
פירוש הרא"ש
בנזירות נמי יש עינוי נפש:
מותר ומש"ה קאמר דהאי דינא ליתא אלא באומר נמי שאני אוכל לך אבל מודרני ממך לחוד שניהם אסורין. ואיכא למידק לפום
נדרים לית ליה קיצותא.
ואם גילח על אחת
סברא דמקשה דמתני' מילי מילי קתני היכי קאמר שאני אוכל לך אסור דמה נפשך אי דאמר בהדיא קונם שאני אוכל לך נדר גמור הוא
ובנדרים כי נדר סתם
משלשתן יצא. ומותר
ולא יד ובמתני' קתני לה גבי ידות ואי דלא אמר קונם דילמא דאכילנא משמע ולא מיתסר כלל י"ל לעולם דלא אמר קונם וכ"ת נימא
לעולם הוא אבל נזירות
לשתות יין וליטמא למתים
אימא לא דסתם נזירות
וישלים קרבנותיו ומשנה
דאכילנא קאמר א"כ מאי לישנא דשאני אוכל לך אוכל לך הוה ליה למימר אלא ודאי כיון דקאמר שאני ה"ק מה שאני אוכל משלך יהא
שלשים יום קמ"ל דהך עינוי
היא בפ' ג' מינין (ד'
אי זה דבר ומאי ניהו קונם ומשום האי טעמא נמי ליכא לאקשויי אמאי אמרינן דהוי יד לנדר ולא אמרינן דלהוי יד לשבועה משום דשאני
נפש ומיפר: אמר שמואל
מה.): חטאת חלב אתיא
משמע שהוא מזכיר החפץ דהיינו מה שיאכל וכי האי גוונא שייך בנדר ולא שייך בשבועה. וא"ת תינח למאן דגריס במתני' שאני בלא יו"ד אבל
בכולן עד שיאמר כו'.
לכפרה. ועל איחור כפרתו
פירוש דמודרני ממך לאו
ראוי הוא שיעבור בבל
למאן דגרס שאיני ביו"ד קשיא דאי לא הזכיר קונם נימא דיד הוא לשבועה ולא לנדר דהאי לישנא דשבועה מיסר נפשיה אחפצא ואי
כלום לחודיה אבל שאני
תאחר: קא שריא לה
בשהזכיר קונם נדר הוא ולא יד והיכי תני ליה גבי ידות. יש לומר לעולם בשהזכיר קונם ואפילו הכי כיון דאמר ליה בלשון שבועה דהיינו
אוכל לחודיה ודאי אסור
למיכל בקדשים. שאכילת
שאיני דהוא מיסר נפשיה אחפצא הוה ליה יד לנדר ולא נדר גמור דנדר שאמרו בלשון שבועה הכי דיניה וכמו שכתבתי למעלה (ב: ד"ה איידי):
ומתני' פירושי קמפרש לה
קדשים מצוה היא דכתיב
מודרני ממך באומר שאני
ואכלו אותם אשר כפר בהם
דאמר ועוד שלא יבואו לידי נותר:
אוכל לך: מיתיבי מודרני
ממך אסור. מדקאמר אסור אכל חד משמע דבלא שאני אוכל קאמר ומשני בד"א קתני דסיפא מפרש לרישא שאין
תיתי נזירות במה מצינו. מנדרים האי מה מצינו לאו דוקא הוא אלא בנזירות היינו נדרי ענוי נפש עצמן: ומשני דילמא
אסור אא"כ אמר שאני אוכל לך והא קתני סיפא שאני אוכל לך והכא ליכא למימר בד"א דהא שאני אוכל לחודיה
גזירת הכתוב היא דדוקא גבי נדרים דלית להו קיצותא ואם קבע זמן אסור עד שיגיע הזמן ואם בסתם אסור לעולם
אמר דדוקא לעיל דקתני ברישא מודרני ממך שייך למימר בד"א אע"ג דבריי' אחריתי היא קרי ליה סיפא וכן איתא
והקפידה תורה שלא תתגנה על בעלה: שאני אוכל לך. כלומר בקונם יהא עלי מה שאוכל לך ול"ג שאיני אוכל לך שאין
בפרק גט פשוט (דף קסה) דקאמר זהב בדינרים ופריך אי הכי היינו רישא אע"ג דהיינו ברייתא אחריתי ה) ומשני
לנדר מקום לחול עליו: בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך כו'. בכל ג' לשונות האמורין ברישא אם אמר אחד מהם אינו
וכבר אמר מודרני ממך תימה שהרי שאני אוכל לך לחודיה אמר וצ"ל דה"פ וכבר אמר כלומר אפילו אומר מודרני
כלום עד שיאמר עם אחד מהם שאני אוכל לך או שאני טועם לך ומיהו שאני אוכל שאני טועם לחודיה מודה שמואל
ממך דסד"א הואיל ומודרני ממך לחודיה לא אסר אפי' אמר אחריו שאני אוכל לך לא אסר וכבר אמר אפי' כבר
דאסור והאי דנקט הני שלשה לשונות דרישא לאשמועינן דאינן מועילים בלא שאני אוכל שאני טועם: מיתיבי מודרני ממך
אמר: אי הכי היינו רישא. כלומר אם בא התנא לאשמועינן דכ"ע עד שיאמר שאני טועם לך א"כ אמאי לא אמר
מופרשני ממך כו'. מברייתא קא פריך משום דקתני בה תרי זימני הרי זה אסור ואהא קא משני בד"א קתני: ופריך
כי האי לישנא של אידך ברייתא ולא להקדים שאני אוכל לך דאז ניחא למימר בד"א שמפרש דאי אמר שאני אוכל לך
והתניא איפכא. מדלא קאמר והתניא סיפא מכלל דברייתא אחריתי היא ובהך ברייתא לא שייך לשנויי בד"א כיון דקתני
לחודיה דאינו אסור וכן משמע דקמשני גבי וכבר אמר מודרני ממך וכן משמע דמתחילה הוה פריך ורוצה להוכיח
ברישא שאני אוכל לך ודחיק לשנויי וכבר אמר מודרני ממך לאשמועינן דמודרני ממך לא אמר כלום עד שיאמר שאני אוכל
דשאני אוכל לחודיה מהני: אי הכי היינו רישא. תימה מאי אי אמרת בשלמא איכא הכא וי"ל דהכי פרושא אי אמרת
ומיהו אם אמר שאני אוכל לחודיה אסור: אי הכי היינו רישא. כלומר היינו ברייתא קמייתא ואמאי שני לשונו מל' ברייתא
בשלמא דכל חד וחד מהני לחודיה לא קשיא מידי דליכא למיפרך היינו רישא דה"א דתנא סיפא לגלויי רישא דאי לא
קמייתא ומתוך זה הוצרך לדחוק ולתרץ וכבר אמר ויותר היה ראוי לשנות מודרני ממך תחלה ומתוקמא ברייתא כפשטה
תנא סיפא הייתי מפרש דרישא ר"ל כגון שאמר שאני אוכל לך עם מודרני ממך קמ"ל סיפא דכל חד וחד לחודיה
בלשון בד"א אלא ש"מ ליתא לדשמואל ובמודרני ממך תחלה לחודיה מיתסר ולהכי שנאו באחרונה כדי שלא תוכל לפרשה
מהני: ועוד אסור אסור למה לי. אברייתא קאמר ליה הכי: אלא הכי קאמר טעמא [דאמר] בהדיא מודרני ממך
בלשון בד"א ועוד כיון דבכל חדא לחודא מיתסר אין קפידא היאך שנאם ועוד משום דבמודרני ממך אסור ואפילו בהנאה
שאני טועם לך הוא דאסור וחבירו מותר. דהכי משמע אסור מדלא קתני שניהם אסורים אבל מודרני ממך לחודיה
שנאה באחרונה להוסיף איסור הנאה: ועוד אסור אסור למה לי. אקמייתא ואבתרייתא קא פריך:
שניהם אסורין דמודרני
ממך משמע ממוני וממונך
עלי וברייתא דקתני מודרני ממך אסור שניהם אסורים קאמר
והא דלא תני שניהם אסורים משום דתנא ברישא שאני טועם לך דאז אינו אסור אלא מודר: