רש"י ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים ר"ן כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בנות שוח. בנות שבע: הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורין.
בהלכותיו שהוא סובר דאפי' כה"ג לא אמר נדר שהותר מקצתו הותר
לב א
א) ב)
ג)
דהיינו פלוני ופלוני ובנות שוח מותרות דהיינו נמי מין תאנים. והיינו
כולו אלא במשנה אבל במעמיד לא. וכדבריו נ"ל להכריע דאם איתא
ד)
נדר שהותר מקצתו ומקצתו אסור דתאנים אסורות ובנות שוח
דמתני' דפותחין כיון דימים טובים מותרים ע"י שאלה אפי' מעמיד
ה)
מותרות: ורבי עקיבא היא. כדקתני עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו':
הרי הוא כמשנה א"כ כי אמר רבא דהכל מודים דבמשנה כולן מותרים
ו)
❖
לג ב
ז)
ופליגי רבנן עליה. דאמרי הכלכלה
אפלוגתא דב"ש וב"ה בלחוד קאי ולאו
אסורה ובנות שוח מותרות. וקשיא
אפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן דהא
והיו בה בנות שוח ואמר אילו הייתי יודע
לרבא דאמר דכולי עלמא היכא דאמר
אמרינן במתניתין דפותחין אפילו
שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר הכלכלה
תורה אור השלם
פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר
מעמיד כמשנה הוא ופליגי רבנן ואי
אסורה בנות שוח מותרות עד שבא ר'
1. וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה
דכולן מותרין דברי הכל: תריץ לה
הכי מאי קמקשי ליה רבינא לרבא
דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת
עקיבא ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו
באומר הייתי אומר כל הכלכלה אסורה
ממתניתין דכלכלה דרבי עקיבא היא
ג
כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל
מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שבנות שוח
רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן
ובנות שוח מותרות. היינו דומיא
ופליגי רבנן לימא ליה אין ה"נ דהא
הַדָּבָר הַזֶּה:
בתוכה הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות
דכולכם אסורין חוץ מאבא דפליגי ור'
לדידיה ודאי רבנן דפותחין לית להו
❖
לד ד
דברים כב כו
אסורות בנות שוח מותרות ור' עקיבא
עקיבא היא ולא רבנן: נדר מחמשה
אפילו במשנה נדר שהותר מקצתו
בני אדם הותר א' מהן. כגון דאמר
היא ופליגי רבנן לא באומר אילו הייתי
הותר כולו דאי אית להו במשנה לגבי
❖
הגהות הב"ח
מתני' דפותחין הוה להו למשרי אפי'
פלוני ופלוני אסורין ופלוני מותר
יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר כל
(א) רש"י
הותרו כולן: חוץ מאחד מהם. דהיינו
במעמיד דהא אמר דמעמיד דפותחין
הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות מאן תנא
דבכולכם
במשנה כמתניתין דתאנים אלא ודאי תוספות
דומיא דכולכם אסורים חוץ מאבא הוא
(ב) ד"ה והכי
להא דתנו רבנן נדר מחמשה בני אדם כאחד
רבא אפלוגתא דב"ש וב"ה בלחודא
מותר וכולן אסורין. והכי איכא למשמע
(ג) ד"ה
לא באומר אילו הייתי
הותר לאחד מהם הותרו כולן חוץ מאחד
❖
דאמר
יודע שבנות שוח
קאי ולאו אפלוגתא דפותחין דרבי
מינה דהך סיפא (א) בכולכם קמיירי
בתוכה הייתי אומר כל
מהן הוא מותר והן אסורין אי לרבה רישא
עקיבא אפילו אמשנה פליג ואי הכי
מדקתני חוץ משמע דאמר כולכם
הכלכלה אסורה וכו'.
רבי עקיבא וסיפא דברי הכל אי לרבא סיפא
מאי קא מקשה לרבא ר' עקיבא היא
ומדסיפא קמיירי בכולכם לא פליגי
מוסף רש"י
רבנן ורישא דברי הכל: מתני' נדרי
אלא בלזה ולזה: רישא. דקתני הותר
ופליגי רבנן לימא ליה אין ה"נ אלא
בנות שוח.
ודאי מתני' דפותחין כמתני' דתאני'
לאחד מהן הותרו כולן ר' עקיבא היא
אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה
א
❖
למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה
ולא רבנן דלרבי עקיבא נדר שהותר
(ר"ה טו:)
הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו
נדרי אונסין: גמ' ההוא גברא דאתפיס
מקצתו הותר כולו: וסיפא. דקתני
ומש"ה כי קאמר רבא דבמשנה הכל
מודים דכולן מותרין אפלוגתא דרבנן
הוא מותר והן אסורין דברי הכל היא
זכוותא בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד
פירוש הרא"ש
(ב) והכא נמי קאמר רבה דבכולכם כולן
ורבי עקיבא נמי קאי ומשום הכי פריך
תלתין יומין ליבטלון הני זכוותאי איתניס
בנות שוח.
אסורות דברי הכל (היא): ואי לרבא.
ליה רבינא שפיר כנ"ל: וכתב עוד
הייתי אומר תאנים
ולא אתא אמר רב הונא בטיל זכוותיה
הרמב"ן ז"ל דאפי' במשנה דוקא בנדר
(ג) אמר לזה ולזה דברי הכל מותר
שחורות ולבנות אסורות
אמר ליה רבא אנוס הוא ואנוס רחמנא
ובנותשוחמותרות.
ובכולכם פליגי רישא דקמיירי בלזה
שהותר ע"י פתח שדומה קצת לנדרי
ב
פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר
ולזה דברי הכל דהכי נמי אמר דלזה
טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו
ג
1
ולזה ד"ה מותר וסיפא הוא מותר והן
אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר
וכי תימא קטלא שאני והתנן נדרי אונסין
אסורין רבנן היא דרבא לטעמיה
ניתר אלא מה שהוא מתחרט בו בלבד.
הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או
דאמר בכולכם פליגי ורבנן אוסרים.
אבל בתוספות כתבו דאפילו ניתר
לרבא רישא
שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אלו נדרי
מ"מ בין לרבא בין לרבה רישא בלזה
בחרטה כיון דחכם עוקר הנדר
אי לרבה
ד"ה.
אונסין ולרבא מאי שנא מהא דתנן ה"ז
ד
ולזה וסיפא בכולכם: מתני' וחלה הוא.
רישא כרבי עקיבא וכו'.
מעיקרו מכיון שהותר מקצתו הותר
גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב
המדיר: גמ' דאתפיס זכוותא.
כולו ודאמר הותר מקצתו הותר כולו
חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט אמאי
דווקא בשכללם כולם כגון דאמר כולכם
שהביא שטרי זכיותיו לב"ד והיה צריך
מתני' נדרי אונסים חלה
והא מינס איתניס אמרי דלמא שאני התם
לחזור לביתו: ואמר. לב"ד ולבעל
או לזה ולזה בוי"ו אבל אם אמר
הוא או שחלה בנו וכו'.
דינו אי לא אתינא וכו': ולנערה לא
לזה לזה הותר אחד מהן הוא מותר
דאי
תעשה דבר. משום דאנוסה היא: וכי
וכולן אסורים דכמ"ד קונם לכל אחד
תימא קטלא שאני. דגבי קטלא חס רחמנא עלה כי אניסה אבל
ואחד דמי וכדמוכח בפרק האיש מקדש גבי בזו ובזו ובפרק
בשאר אונסין דליכא חיוב קטלא לא מפטר משום אונס: והתנן וכו'.
שבועת הפקדון גבי שבועה לא לך לא לך. ודוקא בהתרת חכם
גמ' דאתפיס
זכותיה כו'.
ופטור: ולרבא. דאמר אנוס הוא ופטור: מאי שנא מהא דתנן וכו'.
הוא דאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו לפי שחכם עוקר הנדר מעיקרו
אבל בהיתר חרם או נידוי אם החרי' או נידה י' בני אדם והותר אחד מהן
דכי מת בתוך שנים עשר חודש דאע"ג דאנסיה מיתה הוי גט ופטורה
מן הייבום: אמרי. משום הכי הוי גט אע"פ שמת בתוך הזמן:
הוא מותר וכולן אסורים. וכן הדין בהפרת בעל דקי"לו) בעל מיגז גייז:
מתני' נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וכו' או שחלה בנו. כלומר
דאי
וכי תימא קטלא שאני.
דאע"ג דלאו אונס גמור הוא: הרי אלו נדרי אונסין. לפי שלא עלה על דעתו לאסור נכסיו על חבירו אם לא יאכל עמו אלא כשיוכל לבא
גמ'
בלא אונס כלל ולא יבא אבל כל שנאנס קצת כגון שחלה בנו וצריך לשמרו מותר דלאו אדעתא דהכי אדריה: אם לא אתינא מכאן עד תלתין
יומין ליבטלן זכותאי. האי גברא בקש מב"ד שיתנו לו זמן וכדתנן בסנהדרין שכל ראיות שיש לך להביא הבא מכאן ועד ל' יום וב"ד
חששו שמא לא אמר כן אלא להשמט מהן ועשו עמו שיתפיס שטר זכיותיו שיש לו על חבירו בידם ואמר להם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני
זכוותיה בבי דינא.
זכיותי הללו יבטלו: וכי תימא קטלא שאני. כלומר דבמקום קטלא איכא טענת אונס אבל במידי אחריני לא והתנן נדרי אונסין וכו' הרי אלו
והא אונס
הרי אלו נדרי
רחמנא פטריה.
נדרי אונסין לפי שלא עלה [על לב] מדיר להדירו אם יארע לו כך הכא נמי גבי מתפיס זכותיה נימא דלא עלה על דעתו דליבטלן זכותיה כל
אונסין.
היכא דלא מצי למיתי. ורב הונא דלא שני ליה מידי משמע דלא חש לפרכיה משום דהתם לא ה"ל למדיר לאתנויי דמאי איכפת ליה אבל הכא כיון
וכי תימא
דה"ל לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה: דלמא שאני הכא דאי הוי ידע דמאית מן אלתר גמר ויהיב גיטא. שהרי לא נתן לה גט אלא
קטלא שאני.
משום דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם וכ"ש דאי ידע דמאית גמר ומגרשה כי היכי דלא תיפול קמי יבם: ז)ודלמא אונסא דמגלי' שאני. כלומר
דכיון דשכיח טובא ה"ל לאתנויי. וה"ה דה"מ לשנויי דהכא היינו טעמא משום דאין אונס בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות כדאיתא בפ"ק
דכתובות אלא דלפום טעמיה דמקשה דס"ל דיש טענת אונס בגיטין משני לה: ולרב הונא מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא.
דהאי גברא לא אתפיס זכותיה אלא משום דסמיך אדעתי' דליתי וכל כה"ג אפילו בלא אונס לא קני. אע"ג דרב הונא אמר בב"מ
דאסמכתא קניא קים ליה להש"ס דהדר ביה רב הונא כדהדר ביה רב נחמן התם דמניומי אהדריה: שאני הכא דמתפסן זכותיה. שכיון שיצאו
מרשותו והתפיסן ביד ב"ד ליכא אסמכתא: והשליש שטרו. שנתנו ביד שליש. רבי יוסי אומר יתן דס"ל אסמכתא קניא רבי יהודה
אומר לא יתן דסבירא לי' אסמכתא לא קניא: שאני הכא דאמר ליבטלן זכותי. כלומר שהוא מוחל כל כח וזכות שיש לו באותן שטרות
דכיון
ולרבה מ"ש מהא דתנן.