כז: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי הוי ידע. בשעת התנאי דמיית בתוך הזמן לאלתר (א) גמר ויהיב
דכיון דמחילה היא לית בה אסמכתא דמיד זוכה בה חבירו וכן במוסר
לה א
א)
ב)
ליד חבירו ואמר לו אם לא אעשה כך זכה במה שבידך קנה דליכא
גיטא מעכשיו הלכך הוי גט ולהכי גמר בלביה למיהוי גט אבל האי
ג)
אי הוה ידע דאתניס לא הוה מבטל זכוותיה ולא גמר ומקני: ואמר
אסמכתא אלא באומר אתן או אשלם וכיוצא בהן וכן דעת הרמב"ם
ד) ה)
לו ב
להו שמואל לא שמיה מתייא. אע"ג דאניס והא מינס אניס ולא
ז"ל. ואין כן דעת רש"י ז"ל בפרק הזהב גבי הא דתניא
ו) ז)
ח)
ליהוי גיטא: דלמא אונסא דמיגליא
התם הנותן עירבון לחבירו ואמר לו
❖
שאני. ומעברא אונסא דמיגליא הוא
אם אני חוזר בי אמחול לך ערבוני
דאי הוה ידע דמית
מן לאלתר הוה גמר
דזימנין דלא משתכחא בהאי גיסא
והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול
ויהיב גיטא מ"ש מההוא דאמר להו אי לא
לז ג
ומבעיא ליה לאסוקי אדעתיה (ודלמא
לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי
הגהות הב"ח
אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא
אסיק אדעתיה) ואפי' הכי לא התנה
ר' יוסי [רבי יוסי לטעמיה] דקסבר
(א) רש"י
אתא ופסקיה מעברא אמר להו חזו דאתאי
משום הכי אי מיתניס בהאי זמן אמר
אסמכתא קניא רבי יהודה אומר
הוי יהיב
❖
חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתייא
לח ד
א
גמר ומקני דליהוי גט אפילו עיכבו
דיו שיקנה כנגד ערבונו ופירש רש"י
אמאי והא מינס אניס דלמא אונסא
שום אונס אבל בעלמא אי איתניס
ז"ל שם לא זה יכפול ולא זה ימחול
לט ה
דמיגליא שאני ומעברא מיגלי אונסיה ולרב
פטור: ולרב הונא. דאמר בטלן
משום דאסמכתא היא אלמא אפילו
מוסף רש"י
הונא מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא
זכוותיה אמאי הא אסמכתא הוא
במחילה שייכא אסמכתא והא נמי
ב
ופסקיה מעברא.
דברים בעלמא וסמך על דעתו כסבור
דמי שפרע מקצת חובו דאיתיה לעיל
קניא שאני הכא דמיתפסן זכותן והיכא
ג
מ ו
(גיטין ל.)
שהוא יכול לבא בזמנו להכי קאמר
בסמוך מוכח הכי דודאי ההוא תנאי
דמיתפסין לאו אסמכתא היא והתנן מי
הכי ואסמכתא לא קניא: שאני הכא.
מתורת מחילה הוא דאי לא נהי דס"ל
שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר
להכי קני: דאתפיס זכותיה לב"ד.
לרבי יוסי דאסמכתא קניא היאך יגבה
(כתובות ב:) חזו דאתאי.
אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו
❖
(שם) לא שמיה
דכגבוי דמי ולא הוה אסמכתא: מי
זה כל השטר והלא כבר נמחל מקצת
מתיא.
שטרו הגיע זמן ולא נתן רבי יוסי אומר יתן
שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו.
שעבודו ושוב אינו חוזר וגובה אלא
ור' יהודה אומר לא יתן ואמר רב נחמן אמר
ודאי מתחילה כך התנה אם לא נתתי
שהניח השטר שהיה לו לבעל חוב עליו
(גיטין
תוספות
רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי
לך השאר מכאן ועד שלשים יום לא
ביד נאמן ואמר לו אם איני פורע
ל.)
ד
ולרב הונא אסמכתא
יהו המעות אלו פרעון אלא מתנה
החוב מכאן עד ל' יום תן לו שטרו
דאמר אסמכתא קניא שאני הכא דאמר
היא.
(כתובות
ואפ"ה רבי יהודה אומר לא יתן אלמא
למלוה ויחזור ויגבה בו כל מה שכתוב
ב:) אסמכתא.
לבטלן זכותיה והלכתא אסמכתא קניא והוא
ה
בו בתחילה: ולא נתן. ולא פרע: רבי
אסמכתא אפילו גבי מתנה ומחילה
דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב:
יוסי אומר יתן. השליש השטר למלוה
לא קניא אלא ה"פ שאני הכא
מתני' ונודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא
דהא
דאמר ליבטלן זכותאי כלומר שהוא
ואע"ג דאסמכתא היא דסבור היה
(סנהדרין
תרומה אע"פ שאינו תרומה שהן של בית המלך
מתפיס זכוותיה.
כד:)
מודה שאם לא בא לאותו זמן
לפרוע באותו הזמן קנה המלוה את
אע"פ שאינן של בית המלך בש"א בכל נודרין
השטר: אין הלכה וכו'. הא הכא
שראיותיו בטלות כלומר שהם שקר:
חוץ
שאני הכא דאמר
אע"ג דאתפיס השטר ביד [השליש]
והלכתא אסמכתא קניא והוא
ליבטלו זכוותיה.
הויא אסמכתא ולא קניא לטעמיה דרב: שאני הכא דאמר ליבטלן
דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב. והוא דלא אניס כלומר אפי'
(רשב"ם
זכותיה. שלא יהא בהן ממש דזהו חמור מתן לו שטרו: והלכתא
דומיא דחלה בנו שאינו אונס גמור דאי אנוס גמור קאמר פשיטא
והלכתא אסמכתא
ב"ב קסח.) והלכתא
קניא וכו'.
אסמכתא קניא.
אסמכתא קניא. ואע"ג דלא מתפיס: והוא דלא אניס. באונסא דמוכחא
אלא כי האי אונסא קאמר דהא מדמינן לה לעיל למתניתין דנדרים
לאינשי כי האי דלעיל דפסקיה מעברא: והוא דקנו מיניה. שלא
דכי היכי דאמר במתניתין דאדעתא דחלה בנו לא הדירו הכא נמי כי
יחזור בו: ובב"ד חשוב. שיהא מומחה לרבים. וכל הני תלת מילי
אתפיס זכותיה לא עלה על דעתו שיניח בנו חולה ויצא לריב:
והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב. כלומר אלים לאפקועי ממונא כגון
בעינן בה דאי הוה חד בלא אידך לא קני אלא כולהו ג' בעינן דלא
אניס וקנין ובב"ד חשוב: מתני' להרגין. שהוא הורג על עסקי
בי דינא דרב אמי ורב אסיה) ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שהצריך סמוך
ואם כדבריו היה לו לומר בב"ד מומחה. והקשו הראשונים ז"ל ב"ד
ממון שאם בא להורגו יכול לדור על זה שהוא של תרומה ויאמר נדר
חשוב למה לי דהא אמר בפרק איזהו נשך דכל היכא
זה עלי אם אינו של תרומה אע"פ שאינו של תרומה כדי שלא יטלם
לפי שיש חיוב מיתה לזו והנדר מותר והיינו נמי נדרי אונסין: ולחרמין.
דאמר מעכשיו ליכא משום אסמכתא וקנין סודר ע"כ כמעכשיו הוא
שהוא ליסטים בעלמא שאינו הורג: ולמוכסים. נוטל מכס המלך ורוצה
דאי מעכשיו לא קני בתר הכי נמי לא קני דהא הדר סודר למריה
(ראמ"ה בשמו) מי שפרע
ו)
מקצת חובו והשליש
ליטול פירותיו בע"כ: אף על פי שאינן של תרומה. יכול לידור שהן של
וה"ל כאומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר ל' יום
את שטרו.
תרומה כדי שלא יטלם ומתני' לא זו אף זו קתני: בכל נודרים. להם:
דלא קנה כל היכא דלא קיימא בחצרו אלא היכא דא"ל מעכשיו
וכיון דכל קנין על כרחין כמעכשיו הוא ומעכשיו סגי לבטולי
חוץ
(ב"מ קיז:)
אסמכתא ב"ד חשוב למה לי. תירץ ר"ת ז"ל דכי אמר דמעכשיו מבטל אסמכתא ה"מ כי ההיא דפרק איזהו נשך דמשכן לו בית משכן לו שדה
שמסר לו שדהו אבל הכא שלא מסר ליד מי שהתנה עמו כלום צריך קנין וב"ד חשוב ולפיכך אמר הרב ז"ל שכן הדין בכולהו אסמכתות
בעלמא דכל שאינו מוסר ליד חבירו אין מעכשיו מועיל בהן אלא קנין בב"ד חשוב. ואין כן דעת הגאון ז"ל שכתב דהאי פיסקא ליתיה אלא
(ב"ב שם) ואמר לו.
במתפיס זכותיה בלחוד וכתב הרב אלפסי ז"ל בפרק גט פשוט וכדבריו נראה שאין עסק לב"ד חשוב בתנאין שבין אדם לחבירו אלא
אם אין אני נותן
הכא דוקא קאמר משום דהאי גברא לא מדעתיה בלבד אמר דאי לא אתי לבטלן זכותי' אלא ב"ד הזקיקוהו לכך ומש"ה דוקא כי קנו מיניה
לו.
תן לו שטרו.
ב"ד חשוב מהני אע"ג דלא אמר מעכשיו דב"ד חשוב אלים לאפקועי ממונא. וכי תימא אפקועי ממונא דב"ד חשוב למה לי תיפוק לי דקנו
(ב"מ
מיניה וכל קנין מעכשיו הוא דאי השתא לא קני בתר הכי לא קני דהא הדר סודרא למריה וכדברי ר"ת ז"ל אין ודאי קושטא קאמר שמי
קיז:) נודרין.
שהקנה שדה לחבירו סתם וקנו מידו לאלתר קנה אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא ונמצא
להרגין.
שאינו קונה כלל אלא מש"ה סגי הכא בקנין סתמא משום דב"ד אלימי לאפקועי ממונא והוי כמעכשיו: ונמצא עכשיו פסקן של
ולחרמין.
דברים. דכל היכא דאיכא מעכשיו לית ביה משום אסמכתא ובמתפיס זכותא אי קנו מיניה בב"ד מהני ומעכשיו לחודיה נמי מהני ביה.
❖
ולא נ"ל כן דאי משום אפקעותא דב"ד נגעו בה קנין למה ליה אלא הכא הכי קאמר והוא דקנו מיניה כלומר דלא תימא כיון דאמר
(ב"ק קיג.)
לבטלן זכותיה כלומר שהוא מודה שאם לא בא לאותו זמן ראיותיו בטלות לא צריך קנין משום דהודאה בב"ד היא ולא בעיא קנין דליתא דאילו
הודה כן בלא שום תנאי ה"נ אבל כיון שתלה באם אין כאן הודאה גמורה הלכך אפי' אמר מעכשיו לא מהני דאפי' תימא כיון דאיכא מעכשיו
פירוש הרא"ש
ליכא אסמכתא אפי' הכי במה יקנה הלה שיבטלו זכיותיו הלכך בעי קנין כי היכי דליקני חבריה ואין ה"נ דאי אמר מעכשיו וקנו מיניה
דאי הוה ידע דמיית
לא בעינן ב"ד חשוב דבקנין קני חבריה ובמעכשיו ליכא למיחש לאסמכתא אלא דכיון דבב"ד עסקינן אשמועינן דינא אחרינא דכל היכא
לאלתר הוה יהיב גיטא.
דהוי ב"ד חשוב לא צריך מעכשיו דאנן סהדי דלא מחייך בבי דינא וכמאן דאמר בפי' מעכשיו דמי דכיון דב"ד חשוב הוא מאי דאמר לבטלן
ז)
כהודאה גמורה משוינן ליה. ונמצא לפירוש זה שאין אנו צריכים כאן להפקעת ממון ולא נשתנה דין זה משאר דיני אסמכתא והוא דבר נכון
שאני מעברא
ועולה כהוגן כן נראה לי: מתני' נודרים להרגין. לליסטים ישראל שהורגים בני אדם: לחרמין. מחרימין ושוללין: ולמוכסין. להפטר מן המכס:
דאונסא דשכיח הוא.
חוץ
מכדי אסמכתא הוא.
ח) נודרים להרגין.
רבי יוסי אומר יתן.
שהם של תרומה.
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר (רבה) [צ"ל רב] אין הלכה כר' יוסי. דאמר ליבטלן זכותיה.
מתני' נודרים להרגין
ולחרמין ולמוכסין.
שהיא של תרומה.