כח: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין להם פדיון. לעולם כל זמן שלא נקצצו ואין יוצאין לחולין אלא
אין להם פדיון. בגמרא מפרש איכא מ"ד דכי קתני קרבן כשהקדישן
מח א ב
א)
❖
קדושות הן שהן בקדושת הגוף לעולם ואין להם תקנה עולמית
לדמי קרבן מיירי והיינו דאמר יש להם פדיון ואיכא דמפרש דקונם
(ב)
שאפילו פדאן חוזרות וקדושות דכיון דאמר עד שיקצצו אין להם
הוא וה"ק הרי הנטיעות הללו אסורות כקרבן. וכי תימא א"כ היכי
פדיון לעולם כל זמן שלא
נקצצו משמע דלעולם יהיו קרבן עד
שייך בקונם פדיון י"ל דמתני' ר"מ היא דקסבר דכל היכא שהוא
תוספות
שיקצצו: גמ' וליתני. בהאי לישנא
קונם כללי שנאסר על הכל כהקדש
❖
ה"ג
אין להם פדיון: גמ' וליתני קדושות ואין
ברישא (ג) דהיכא דאמר הרי הפירות
יש לו פדיון וכדתני לקמן בפ' אין בין
המודר קונם ככר זו ואכלה
האלו קרבן [אם אינם נקצצות]
קדושות איידי דבעי למיתנא סיפא אין להם
בין הוא בין חבירו מעל לפיכך יש
קדושות ואינן קדושות קדושות דחל
הגהות הב"ח
פדיון תנא נמי רישא יש להם פדיון היכי נדר
לה פדיון ככר זו עלי הקדש אכלה
קדושה עלייהו ואינן קדושות דיש
(א) גמ'
אמר אמימר באומר אם אינן נקצצות היום
הוא מעל חבירו לא מעל לפיכך אין
להן פדיון דלפי ההוא עניין דקתני
וקדושות
ועבר היום ולא נקצצו אם כן למה לי למימר
וקדושות (ב) רש"י
לה פדיון: גמ' וליתני קדושות. כך
סיפא הויין קדושות ואינן קדושות
פשיטא לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא
הוא עיקר הגירסא. וה"פ ודאי עיקר
דאילו בסיפא דהתם דאמר עד
כקדושת
והא קתני לה גבי טלית וטלית לשריפה
דהכי
חדושיה דתנא לומר שאע"פ שתלה
שיקצצו הוי קדושה גמורה שהרי הן
(ג) ד"ה
קיימא [אין] כגון דאיכא דליקה ה"נ דאיכא
קדושתן בתנאי זה של קציצה קדושה
(ד) בקדושת הגוף שאין להם פדיון כל
היכא
חלה עליהן ואיצטריך לאשמועינן הכי
זמן שאין נקצצות אע"ג דקדושת
זיקא נפישא וס"ד דמסיק אדעתיה דלא
הנטיעות
כדמפרש לקמן אם כן ליתני קדושות.
דמים הוא ואילו כי אמר אם אינן
מיתנצלן ומשום הכי קא נדר קמ"ל: הרי
דקאמר
וקשה לן תינח למאי דמפרשינן
נקצצות ליכא קדושה חמורה שהרי יש
נטיעות האלו קרבן כו': ולעולם אמר בר
במתני' דקרבן דקתני כשהקדיש
להם פדיון ולהכי כי אמר אם אינן
(ד) בא"ד
פדא פדאן חוזרות וקודשות פדאן חוזרות
א
(א)
איידי דבעי למיתני
כקדושת
נטיעות לדמי קרבן עסקינן וכיון
נקצצות לענין כי אמר עד שיקצצו
בסיפא אין להם פדיון.
וא"כ
וקודשות עד שיקצצו נקצצו פודן פעם אחת
שכן כל חדושיה דתנא ליתיה אלא
קדושות ואינן קדושות הן: תריץ אין
(ה) ד"ה
שנקצצו שוב אין פודן
ודיו ועולא אמר כיון
לאשמועינן דקדושה חלה עליהן דודאי
הכי נמי הוה ליה למתני אלא
ב
הכי
(ה)
(ו) ד"ה
א"ל
איידי וכו': א"כ למה ליה למימר.
מילתא פשיטא היא דכיון דקדושות
מיתנצל
דחל קדושה עלייהו כיון שעבר היום ולא נקצצו: לא צריכא כגון
יש להם פדיון ומש"ה פריך שפיר ליתני קדושות אבל לאידך פירושא
היכי נדר.
והכא
❖
דאיכא זיקא נפישא. שמנשבת רוח קשה בעולם דמסיק אדעתיה
דמפרש דבקונם ממש עסקינן מאי קפריך ליתני קדושות דלמא
אגב אורחיה [תני יש להן פדיון] דסתם לן כר' מאיר דאמר קונם
דמיתבר להו זיקא דהיינו נקצצות וסד"א לא גמר בלבו להקדישו
כללי יש לו פדיון דהא פליגי רבנן עליה לקמן בפרק אין בין
אלא אדעתא דמיתבר להו זיקא אמר הכי ולא צריכי פדיון דלא חל
פירוש הרא"ש
עלייהו קדושה וכחולין דמי קמ"ל דחל קדושה עלייהו דלהקדש גמור
המודר . וניחא לי דודאי תנא לא למסתמא הכא לדר"מ אתא דא"כ
דאיכא
אין להם פדיון.
מתכוין: [והא וכו']. כלומר היכי מצית אמרת דאיכא זיקא נפישא
למה ליה למתני האי דינא בקציצה לישמעינן הכי גבי קונמות דכיון
זיקא נפישא.
והקתני לה דומיא דטלית וטלית מי קיימא לשרפה בתמיה: אין
דתנא איצטריך לאשמועינן דבכי האי גוונא חיילא קדושה עלייהו
כגון דאיכא דליקה. ומסיק אדעתיה דלא מיתצל ולהכי
ברישא הוה ליה לאשמועינן הכי ולמתני קדושות ובתר הכי אי
(ו)
קאמר אם אינה נשרפת: הכי נמי וכו'. וסד"א דלא מתכוין להקדש
סבירא ליה כר"מ לסתום כוותיה הכא או בעלמא אבל מקמי
כלל כדפרשינן: קמ"ל. דחל קדושה עלייהו: ולעולם. בתמיה.
דלישמעינן דקדושה חלה עליהן לא שייך לאשמועינן דיש להם פדיון
דמשמע דפשיטא ליה דחיילא קדושתייהו עד שלא הוצרך להשמיענו
מדקתני אין להן פדיון משמע שלעולם אין להם פדיון אפי' לאחר
קציצה: אמר בר פדא. כל זמן שלא נקצצו עדיין חוזרות וקדושות: נקצצו
אלא שיש להם פדיון ואדרבה צריכה רבה כדמפרש לקמן ומש"ה
פודן פעם אחת ודיו. ויצאו לחולין ושוב אינו פודן דהא חולין הן:
פריך וליתני קדושות. ואיכא דגרסי ליתני קדושות ואינם קדושות ולא
גמרא וליתני קדושות.
דייקי. ומתרץ איידי דבעי למיתנא סיפא אין להם פדיון תנא נמי
א"ל
רישא יש להם פדיון כלומר דבסיפא לא מצי מתני ליה אין קדושות דהא ודאי קדושות עד שיקצצו וכן נמי לא מצי תני קדושות דאם
אין להם פדיון ולעולם.
איידי דבעי
כן ה"א דדינא דסיפא כדינא דרישא וליתא כדמפרש לקמן: היכי נדר אמר רב וכו'. פי' לישנא קשיא ליה דקתני אם אינם נקצצות
למיתני סיפא אין להם
פדיון.
וכיון שתלה איסורן בתנאי זה היאך יחול עליהם איסור והא סופן לקציצה הן עומדות. וההוא דקשיא ליה אבל טלית אם אינה נשרפת לא
קשיא ליה דטלית לאו לשריפה קיימא ואפשר שלא תשרף לעולם ומש"ה מהשתא חיילא איסורא עליה. ואיכא נסחי דגרסי בהדיא והא לקציצה
היכי
קיימא: אם כן למה ליה למימר. כלומר דפשיטא דהוי הקדש. וכי תימא לאידך פירוש דמפרש דמתני' ר"מ היא דס"ל דקונם כללי יש לו
נדר.
אמר
פדיון מאי קפריך למה ליה למימר אדרבה צריכה רבה לאפוקי מדרבנן לאו קושיא היא שכבר פירשתי דתנא לאו להכי איכוון אלא לאשמועינן
בר פדא פדאן חוזרות
דקדושה חלה עלייהו וכמו שכתבתי למעלה. ומפרקינן לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא ואי לאו דתני במתני' דקדושה נחתא בהו ה"א
וקדושות וכן לעולם
עד שיקצצו.
דכיון דמסיק אדעתיה דלא מתצלן ולא גמר בדעתו שיהו קרבן שאילו היה יודע שלא יקצצו לא היה מקדישן וכיון שכן הוה סליק אדעתין
דומיא
דלא קדישי קמ"ל: וטלית לשריפה קיימא. בתמיה. כלומר והיכי תלי תנאי במידי דלא שייך בה אלא ודאי בדשייך בה עסקינן כגון דאיכא
דטלית וטלית לשריפה
דליקה: ולעולם. פירוש בתמיה. כלומר היאך אפשר שלא יהא להם פדיון לעולם: אמר בר פדא פדאן חוזרות וקדושות וכו'. כלומר כי
קיימא.
קתני אין להם פדיון היינו כ"ז שלא נקצצו. ולאו למימרא שלא יהא להם פדיון כלל כלומר שלא יהא פדיונם נתפס בקדושתן דאם כן מאי
חוזרות וקדושות אלא הכי קאמר אין להם פדיון להוציאן מקדושתן לגמרי אלא כיון דאמר עד שיקצצו הרי הוא כאומר בפירוש הרי הנטיעות
האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו כל זמן שלא יקצצו ונמצא פדיונם קדוש כל שעה לפי שיוצאות הן לחולין אלא שלאלתר חוזרות
עולא
אמר כיון שנקצצו שוב
וקדושות: נקצצו פודן פעם אחת ודיו. דסבירא ליה לבר פדא שאע"פ שלא הקדישן אלא עד שיקצצו אפי' הכי כי נקצצו לא פקעה
אין פודן.
קדושתן בכדי: ועולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן. דסבירא ליה שאין קדושתן נמשכת אלא עד אותו זמן שהקדישן אבל מאותו
ולעולם.
זמן ואילך פקעה קדושה בכדי: וכתב הרשב"א ז"ל דעולא לא פליג אדבר פדא אלא בלאחר שיקצצו דלבר פדא לא פקעה קדושה
בכדי ולעולא פקעה אבל עד שיקצצו לכ"ע פדאן חוזרות וקודשות והיינו דקתני אין להם פדיון. וכיון שכן כתב ז"ל דמהא שמעינן
אמר בר פדא
לדיני ממונות שהאומר לחבירו לך חזק וקני שדה או שתהא נתונה לך מעכשיו עד שאלך לירושלים וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה
פדאן חוזרות וקודשות
לירושלים חוזר וזוכה בה מקבל שכך א"ל לעולם יהא שלך עד שאעלה לירושלים ומעכשיו ולאותו זמן שיקנה אותו ממנו נותנו לו.
כו'.
מיהו דוקא בדאמר ליה מעכשיו אבל לא אמר לו מעכשיו לא קני דכיון דקנינו בחזקה הוא וחזקה זו שהוא מחזיק עכשיו כבר
נקצצו פודן פעם אחת
כלתה לאחר שקנאה ממנו הוה ליה כמשוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר ל' יום דאי לא קיימא ברשותיה לאחר ל' יום לא
ודיו.
קני הכא נמי כיון דאותו קנין שני לא חייל מהשתא אלא לאחר שיחזור ויקנה אותה ממנו וההיא שעתא כבר כלתה חזקה זו ואי
אפשר לו שיקנה. מיהו כי אמרינן דכל היכא דלא א"ל מעכשיו לא קנה דוקא בקנה בחזקה אבל בקנה בכסף אע"ג דלא א"ל מעכשיו
קנה לפי ששעבוד המעות עדיין הוא קיים והוה ליה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום דמקודשת אע"פ שנתאכלו
כיון
שקצצן שוב אינו פודן.
המעות משום דהני זוזי לאו למלוה דמו ולא לפקדון דמו וכדאיתא בפרק האומר בקידושין . הלכך מי שהקנה שדהו בכסף עד
שילך לירושלים בין דאמר ליה מעכשיו בין דלא אמר ליה מעכשיו אי נמי בחזקה ואמר ליה מעכשיו אם חזר וקנאו ממנו קודם
שעלה לירושלים חוזר וזוכה בו מקבל. מיהו הני מילי היכא שקנאו הוא אבל קנאו אחר מן הלוקח אף על פי שחזר והקנהו למוכר לא קנה
לוקח דהא אתא אחר ואפסקיה וכדאמר ר' יוחנן לקמן לא שנו אלא שפדאן הוא אבל פדאום אחרים אין חוזרות וקדושות ומשמע ודאי
דאפילו חזר מקדיש זה וקנאן מן הפודה אינן חוזרות וקדושות דהא אתא אחר ואפסקיה אלו דבריו ז"ל. והחכם הגדול ר' משה קרטבי ז"ל
חלק עליו ואמר דבר פדא ועולא בתרתי פליגי והא בהא תליא דמשום דסבירא ליה לבר פדא דקדושה לא פקעה לה בכדי קאמר דפדאן
חוזרות וקדושות דאי לאו הכי למה ליה להאי גברא למימר עד שיקצצו אם לומר שלאחר מכאן תהא קדושתן נפקעת ממילא אי אפשר
דקדושה לא פקעה לה בכדי וכיון שכן למה לא הקדישן לחלוטין ואמר עד עולם על כרחך לומר שאפילו יפדם קודם שיקצצו תחזור קדושתן
עליהן הלכך כי קתני אין להם פדיון לא בא לומר שלא יהו צריכות פדיון כשיקצצו דאי אפשר דקדושה לא פקעה בכדי אלא לומר שאין
פדיונן