כט: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
היינו דאיצטריך וכו'. (ב) דאמינא להכי תני תרתי דבין קדושת הגוף
אמר רב פפא הכי קאמר אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים
נ א ב
א)
ב)
ובין קדושת דמים פקעה בכדי: למה לי למתני תרתי השתא מקדושה
יום עולה הוי וכו'. פי' סיפא אתינן לתרוצי אבל רישא כדקיימא קיימא
חמורה לקדושה קלה פקעה. עולה שהיא חמורה לקדושת שלמים
ולעולם דאמר לדמי ולא תקשי לבר פדא דמוקי לה בפדיון. אבל סיפא
❖
נא ג
שהיא קלה: מקדושה קלה. כלומר שלמים דקלה לקדושת עולה שהיא
מתרצינן דה"ק לאחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים לאחר ל' יום תהא
ג)
עולה כדבריו אם לא אמר מעכשיו
חמורה מיבעיא. אלא לאו חד לקדושת
שלמים וקמשמע לן תרתי חדא דכי
הגוף וחד לקדושת דמים דתרוייהו
היינו דאיצטריך ליה לתנא למיתנא תרתי
מוסף רש"י
❖
אמר לאחר ל' יום עולה בלחוד חייל
פקעי ותיובתא דעולא וליכא פירוקא:
דס"ד אמינא קדושת (א) הגוף לא פקעה בכדי
ואע"פ
שנתעכלו
נימא תיהוי תיובתיה דבר פדא. דהכא
ולא תימא כיון דלא קדוש השתא לא
קדושת דמים פקעה בכדי אמטו להכי תנא
המעות.
אמר דאפי' קדושת הגוף פקעה בכדי
קדוש נמי לאחר שעתא דליתא אלא
תרתי אלא אי אמרת אידי ואידי קדושת
הגהות הב"ח
ובר פדא אמר נקצצו פודן פעם אחת
לבתר זמנא נמי חייל מדעם דהוה
דמים למה לי למיתנא תרתי השתא יש לומר
(א) גמ'
(קדושין נט.)
דאפי' קדושת דמים לא פקעה בכדי:
על האומר לאשה וכו' וקמ"ל נמי
❖
דמים פקעה
(בכורות מט.)
מקדושה חמורה לקדושה קלה פקעה מקדושה
חסורי מיחסרא והכי קתני. האומר
דדוקא כשלא אמר מעכשיו שלמים
בכדי קדושת הגוף לא
קלה לקדושה חמורה צריכא למימר לימא
שור זה עולה כל ל' יום ומעכשיו לאחר
הוא דהוי לאחר ל' יום עולה אבל היכא
(ב) רש"י
ל' יום שלמים כל ל' עולה לאחר ל' יום תוספות
תיהוי תיובתא דבר פדא דאמר לא פקעה
דאמר מעכשיו שלמים לא הויא לאחר
דס"ד
שלמים דהואיל ואמר מעכשיו חל עליה
ל' יום עולה. ומילי טובא קמ"ל בהא
קדושה בכדי אמר רב פפא אמר לך בר פדא
לימא תיהוי תיובתא דבר
אמינא וכו'
(ג) ד"ה
פדא דאמר לא
שם שלמים מעכשיו ומשום הכי הוי
חדא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ולא
הכי קאמר אם לא אמר מעכשיו שלמים
פקעה קדושה בכדי.
שלמים לאחר ל' יום דקדושת הגוף
תימא ה"מ קדושה חמורה דעולה
לאחר ל' יום עולה הוי מידי דהוה האומר
פקעה בהכי בכדי הואיל ואמר מעכשיו
דליתא אלא אפי' קדושה קלה דשלמים
דהאומר
לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום דמקודשת
א
אבל אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר
לא פקעה בכדי ומש"ה נקט קדושה
(ד) ד"ה
ואע"פ שנתעכלו המעות פשיטא לא צריכא
ל' יום עולה הוי אפילו לאחר ל' יום
קמייתא בשלמים ולא נקטא בעולה
דהדר ביה הניחא למ"ד אינה חוזרת אלא
דומיא דרישא ולא תימא ה"מ היכא
(ג) דמקודשת לאחר ל' יום דהתם לא
(ה) בא"ד
למ"ד חוזרת מאי איכא למימר אפי' למ"ד
פקעה קדושת הגוף בכדי: דמקודשת.
דאמר שור זה שלמים כל ל' יום דבכגון
ב
ולאחר
זה קדושת שלמים מתפשטת והולכת
לאחר ל' יום דכי לא אמר מעכשיו
התם חוזרת הכא שאני דאמירתו לגבוה
הוי עולה הוה אמינא
ג
שאין לה מונע אלא אפילו כשהתפיס
דמיא להא האומר לאשה הילך
אי הדר ביה ואמר
כמסירתו להדיוט יתיב ר' אבין ורב יצחק ברבי
מעכשיו לאחר ל' יום
פרוטה זו והתקדשי לי לאחר ל' יום
בו לאחר מכן קדושת עולה סד"א חיילא
קמיה דר' ירמיה $ וקא מנמנם ר' ירמיה יתבי
שלמים לא הוי עולה
דכי האי גוונא לא מקרי פקעה בכדי
דמקודשת לאחר ל' יום ואע"ג דנתעכלו
קמ"ל
וקאמרי לבר פדא דאמ' פדאן חוזרות וקודשות
❖
דאדרבה קדושה בתרא מעליא טפי
המעות של קדושין שאינם בעולם הויא
תפשוט
והוי מן קדושה קלה לחמורה ועוד
מקודשת לאחר ל' יום ה"נ כי לא אמר
שקדושת שלמים מיד שחלה על בהמה זו מצאה קדושת עולה שהיא
מעכשיו אע"ג דהלכו להך שלשים יום של עולה השתא נמי עולה הוי. וסיפא
אמר לך בר
גליון הש"ס
פדא ה"ק.
מונעתה מהתפשט לאחר שלשים יום וסד"א דכל כי האי גוונא לא
דקתני לאחר שלשים יום עולה ומעכשיו ועד שלשים יום שלמים דלאחר
גמ' וקא מנמנם ר' ירמיה.
תהא בהמה זו נתפסת בקדושת שלמים אלא עד שלשים יום קמ"ל
ל' יום הוה עולה ופקע קדושת שלמים אע"ג דלא אמר מעכשיו התם
❖
דאפילו כי האי גוונא קדושת שלמים לא פקעה בכדי. ולא תימא ה"מ
משום דקדים ואמר ברישא לאחר שלשים יום עולה דכיון שהזכיר עולה
כשהקדים קדושת שלמים לקדושת עולה כגון שאמר כל שלשים יום
תחלה נעשה כאומר מעכשיו הלכך לאחר שלשים יום עולה הוי. והכא
שלמים ואחר שלשים יום עולה דבכי האי גוונא דין הוא שתהא
הוא משום דאמר מעכשיו פקעה קדושה בתרוייהו בין בקדושת דמים
פירוש הרא"ש
קדושת שלמים מתפשטת והולכת אלא אפילו היכא שהקדים ואמר
בין בקדושת הגוף אבל בעלמא אפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי
מקדושה
חמורה
ולא קשה לבר פדא ותיובתא דעולא כדקיימא קיימא: פשיטא. כלומר
לאחר שלשים יום עולה סד"א קדושת שלמים לא משכחא רווחא אלא
לקדושה קלה.
דכיון דמחסרת למתני' ותרצת דה"ק שור זה עולה כל שלשים יום
שלשים יום ולא תחול יותר קמ"ל דכיון שבתוך כדי דבור אמר מעכשיו
ומעכשיו לאחר שלשים יום שלמים דלאחר שלשים יום שלמים הוי
שלמים חיילא ליה קדושת שלמים ושוב אין מקום לקדושת עולה לחול
מקדושה
מידי דהוה האומר
קלה לקדושה חמורה
לאשה וכו'.
ולמה לי למימר שוב דה"ק אם לא אמר מעכשיו וכו' פשיטא דכיון
כלל. ולאו דמשבשינן לה לברייתא אלא ה"ק מי שאמר לאחר שלשים
צריכא למימר.
דאמר צריך למימר מעכשיו ממילא ידענא דאם לא אמר מעכשיו
יום עולה ומעכשיו שלמים ראוי הוא שתהא לאחר ל' יום עולה אלא
לאחר שלשים יום שלמים הוי עולה: תריץ לא צריכא. דהא קמ"ל
אחר שאמר ומעכשיו שלמים זהו שמונע לקדושת עולה שלא תחול
(ד)
משום דקדושת שלמים לא פקעה בכדי שלא תאמר שזה שאנו אומרים
אי הדר ביה דאי הוה קתני כדקאמרת דלאחר שאמר שור זה עולה
לימא
כל שלשים יום (ה) לאחר שלשים יום שלמים אע"ג דהשתא הדר ביה
שקדושת שלמים מתפשטת והולכת היינו משום שזה שאמר לאחר שלשים
תהוי תיובתא דבר פדא.
ואמר מעכשיו הואיל ומעיקרא כשאמר כל שלשים יום עולה לא אמר
יום עולה אין בדבריו כלום דכיון דקדושת עולה לא חיילא השתא
מעכשיו קודם שאמר לאחר שלשים יום שלמים ולא כלום קאמר ואפי'
בתר שלשים יום נמי לא חיילא ולא ליהוי טעמא משום דלא פקעה
לאחר ל' יום עולה הוי דהא קמ"ל דדוקא בעינן שיאמר בתחלה
קדושת שלמים בכדי דליתא דאילו לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים
ה"ק אם לא אמר
מעכשיו קודם שיאמר לאחר שלשים יום שלמים כדקאמר לעיל: הניחא
יום עולה הויא הלכך ודאי טעמא דמאי דאמר השתא דלא הוי עולה
מעכשיו שלמים לאחר
למ"ד אינה חוזרת. שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך שלשים יום אינה
היינו משום דקדושת שלמים לא פקעה בכדי. כנ"ל ומנמוקי הרבה
שלשים יום עולה הוי.
מקודשת לשני מצי למימר מידי דהוה האומר לאשה וכו': אלא למ"ד
מן הראשונים למדתיו. וכ"ת מאי קמ"ל סיפא דלאחר שלשים מהני הא
חוזרת. שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך ל' יום מקודשת לשני היכי מצי
תנא ליה רישא כל שלשים עולה ולאחר שלשים יום שלמים י"ל אי מהתם
ה"א דדוקא כי לא הדר ביה קמ"ל סיפא דאפי' הדר ביה נמי לא מצי
למימר דכי לא אמר מעכשיו לאחר שלשים יום עולה הוי. תריץ אפי' למ"ד
למהדר וכדמסקי': מדעם דהוה על האומר לאשה וכו'. כלומר דכי
חוזרת אפי' הכי התם אי לא אמר מעכשיו מעיקרא הוי עולה לאחר
שלשים יום: דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וכיון דאמר מעכשיו
היכי דהתם אע"ג דלא חיילא קדושה השתא חיילא בתר זמנא ה"נ אע"ג
עולה ולא אמר מעכשיו שלמים לא פקעה בכדי ולעולם הוי עולה: לבר
דלא חיילא קדושה השתא חיילא בתר זמנא: פשיטא. כלומר פשיטא
פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות. ואפי' לאחר שנקצצו חוזר ופודן:
דמהני כי התם ולמה ליה לתנא לאשמועינן. וא"ת מאי קמקשה פשיטא
אדרבה צריכא רבה דמי דמי התם אע"פ שנתעכלו המעות מ"מ הא איכא
תפשוט
גבה שיעבודא דכסף וכדאמרי' התם פרק האומר הני זוזי לאו למלוה דמיין ולא לפקדון דמיין ומשום הכי מקודשת דהא המקדש בשטר
ונתקרע השטר קודם ל' אינה מקודשת משום דכי חיילי קדושי ליכא שטרא והכא נמי כיון דבדיבורא בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתיה לדיבוריה
וי"ל דאמסקנא סמיך דאמר דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הלכך פשיטא ליה דלא גרעה אמירה לגבוה מכסף קדושי דאשה מש"ה מקשי פשיטא:
דמקודשת אע"פ
הניחא למאן דאמר אינה חוזרת. פלוגתא (דרב נחמן ורב ששת) [ דר' יוחנן וריש לקיש] בפ' האומר דקידושין : הכא שאני דאמירתו
שנתעכלו המעות.
לגבוה כמסירתו להדיוט. הלכך אפילו למ"ד התם חוזרת הכא לא מצי הדר ביה. וא"ת ותיהוי נמי כמסירה אכתי אמאי לא מצי הדר ביה כיון דלא
הניחא למ"ד
חייל הקדש עד שלשים יום דנהי דאמרי' בכתובות ג)ובמציעא משוך פרה זו ולא תקנה לך עד לאחר שלשים דאי קיימא באגם לא קנה ובעומדת
אינה חוזרת.
בחצרו קנה היינו דוקא בשלא חזר בו בינתים אבל חזר בו ודאי אפי' עומדת בחצרו מצי למיהדר ביה כיון דלא [חייל] קנינא עד לאחר ל' יום ולגבוה נמי נהי
דהוי כמסירה כיון דהשתא לא חייל אמאי לא מצי למיהדר ביה וי"ל דכי אמרי' כמסירתו להדיוט בקנין ממש של הדיוט קאמר וכמ"ד מעכשיו ולאחר
שלשים
שאני הכא דאמירתו
לגבוה
כמסירתו
להדיוט.
לבר פדא דאמר חוזרות וקדושות.
לבר פדא דאמר
פדאן חוזרות וקדושות.