רש"י ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים ר"ן ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תפשוט דבעי רב הושעיא וכו' ה"נ דהוו קידושי. דכי היכי דהתם אמר
שלשים יום דמי $ כלומר דלא מצי הדר ביה והיינו דמחדשין השתא
נב
א) ב)
א
ג)
לה לאחר שאגרשיך שיצתה מרשותו שתתקדש היינו דומיא לאחר שנקצצו
דמעיקרא נמי הוה סבירא לן דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמשום
ד)
שיוצאין מרשות הקדש דמצריך להו פדייה: פדאן הוא. המקדיש קודם
הכי מקשינן פשיטא וכמו שכתבתי למעלה אלא דמעיקרא לא הוה
ה)
❖
נג ב
שנקצצו חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו דהואיל והוא הקדישן אע"ג
סבירא לן דעדיפא טפי אמירה לגבוה ממסירה להדיוט אבל במסקנא
ו)
דחזר ופדאן חוזרות וקדושות לאחר
מחדשין דאמירה לגבוה אפילו בלא
נד ג
שנקצצו: פדאום אחרים. קודם
מעכשיו מהניא כמסירה גמורה להדיוט
תפשוט דבעי רב הושעיא הנותן שתי
א
גליון הש"ס
שנקצצו אין חוזרות וקדושות לאחר
דהיינו במעכשיו ומהא שמעי' דהאומר
פרוטות לאשה ואמר לה באחת התקדשי
נה ד
בהר"ן (ד"ה בעמוד
סלע זו לצדקה לאחר שלשים יום דלא
שנקצצו. ואשה שקנתה עצמה בגט
לי היום ובאחת התקדשי לי לאחר
❖
הקודם) הכא שאני
מצי הדר ביה דאמירה לגבוה כמסירה
מדעת עצמה אין חלין עליה קדושין
כלומר וכו'.
שאגרשיך ה"נ דהוו קידושי איתער בהו ר'
❖
גמורה להדיוט דמי. אבל הרשב"א ז"ל
דכפדאוה אחרים דמיא דאין חוזרות
ירמיה אמר להו מאי קא מדמיתון פדאן
וקדושו' לגבי אשה נמי אינה מקודשת:
כתב דאפשר דכי אמר הכי הני מילי
תוספות
הוא לפדאום אחרים הכי אמר ר' יוחנן
מתני' הנודר. שלא יהנה מיורדי
אליבא דבר פדא דס"ל דקדושת דמים
פדאן אחרים אין חוזרות
פירוש הרא"ש
פדאן הוא חוזרות וקדושות פדאום אחרים
וקדושו'.
לא פקעה בכדי אבל לרבא ואביי דס"ל
הים מותר ליהנות מיושבי היבשה
ב
ואמר לה באחת
אין חוזרות וקדושות ואשה כפדאוה אחרים
דקדושת דמים פקעה בכדי מוקמי
והנודר מליהנות מיושבי היבשה אסור
התקדשי לי היום ובאחת
ברייתא כפשטיה ונהי דתקשי לרבא
ליהנות מיורדי הים שהן נמי מיושבי
דמיא איתמר נמי אמר ר' אמי אמר רבי
התקדשי לי לאחר
שאגרשיך.
תרווייהו בקדושת דמים למה לי אפשר
היבשה הן שסופן לצאת. ומה שאמר
יוחנן לא שנו אלא שפדאן הוא אבל
דדחיק נפשיה למימר זו וא"צ לומר
יורדי הים בכלל יושבי היבשה לא
פדאום אחרים אין חוזרות וקדושות:
זו קתני כדאשכחן דכוותה בהש"ס
כאלו יורדי הים ההולכים מעכו ליפו
מתני' הנודר מיורדי הים מותר ביושבי
ג
שאין ביניהם אלא מהלך יום אחד
טובא ב) הלכך לדידהו אפשר דנהי
היבשה ד מיושבי היבשה אסור מיורדי
ובאין מהרה ליבשה דהוו בכלל יושבי
דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ה"מ
הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא
גמ'
היבשה: חד מתני ארישא. לא
כמסירה גרידא בלא מעכשיו אבל
כאלו שהולכין מעכו ליפו אלא במי שדרכו
כמסירה דמעכשיו לא דאי אפשר
כאלו וכו' ולא כאלו יורדי הים אסור:
ההולכים לפרש: גמ' רב פפא ורב אחא בריה דרב
שתקנה יותר אמירה ממסירה הלכך
מאי קא מדמיתו
לדידהו האומר הרי זו עולה לאחר ל' יום
פדאן הוא לפדאן
איקא חד מתני ארישא וחד מתני אסיפא מאן דתני ארישא מתני הכי
הנודר
אחרים.
יכול לחזור בו ופלוגתא היא בירושלמיג).
הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה הא ביורדי הים אסור ולא כאלו
מיורדי הים מותר ביושבי
הרשב"א ז"ל: תפשוט דבעי רב
היבשה.
ההולכים
אושעיא וכו' ה"נ דהוו קידושי. דכי
היכי דאמר במתני' שיכול להקדיש נטיעות הללו לאחר שיפדו וחיילא קדושה עלייהו אע"ג דלא אקדישינהו אחר פדיון ה"נ חיילי קדושי
כי אמר לאחר שאגרשיך אע"פ שאחר שגירשה לא חזר וקדשה: לא שנו אלא שפדאם הוא. דכיון דפדאם הוא ולעולם לא יצאו נטיעות
הללו מרשות הקדש או מרשותו דין הוא שיהו חוזרות וקדושות אבל פדאום אחרים אפי' הכניסום אחר כן לרשותו אין חוזרות וקדושות
לפי שמיד שפדאום אחרים נסתלק רשות בעלים הראשונים מהן וכיון דההיא שעתא א"א להקדש שיחול עליהן בתר שעתא נמי כשהכניסום
אחרים לרשותו לא חייל: ואשה נמי כפדאוה אחרים דמיא. לפי שמיד שנתגרשה יוצאת מרשות הבעל לרשותה ואין קידושין חלין
עליה. וק"ל אדרבה אשה לפדאן הוא דמיא שכשם שנטיעות הללו לפי שאינן יוצאות מרשות הקדש או מרשותו מצי לאקדושינהו לאחר
שיפדו כך אשה זו כיון שאינה יוצאה מרשות הבעל או מרשות עצמה בדין הוא שתהא יכולה להתקדש מעתה אפילו לאחר שתתגרש
מתני'
וניחא לי דאי מציא אשה לקדש עצמה לאיש ה"נ דהויא היא דומיא דמקדיש נטיעות ממש אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה
מותר ביושבי יבשה.
ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל ומש"ה אמרי' בפ"ק דקידושין דאי אמרה היא
שיורדי הים בכלל
הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר
יושבי יבשה.
של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי בעל כפדאוה אחרים דמיא
לא כאלו ההולכים
לא כאלו
מעכו ליפו.
ההולכים מעכו ליפו.
דבקידושין הראשונים היא ברשותו ולאחר גרושין יוצאה מרשותו ומש"ה לא מצינן למיפשט גבי קדושין דחיילו מפדאן הוא דלא דמיין
אלא במי
וכדכתיבנא ומפדאום אחרים נמי לא מצינן למפשט דלא חיילי משום דלא דמי נמי לגמרי דהא הכא האשה ג"כ מכנסת עצמה לרשותו
שדרכו לפרש.
הא מיורדי הים אסור
במקצת ואיכא לדמויי לפדאן הוא והיינו דליכא למפשטא מהא כלל כנ"ל. והרשב"א ז"ל כתב דנהי דבעיין לא איפשיטא הכא אפ"ה איכא
ולא כאלו ההולכים
מעכו ליפו.
למיפשטא מדאמר בכתובות בפרק אע"פ ובפרק בתרא דמכילתין נמי אית דאמרי הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו
שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה וטעמא משום דכיון דבידו להקדישה עכשיו אע"פ שיבא זמן שלא יהא רשות
לא כאלו
בידו בכך יכול עתה הוא להקדישה לכשיהיה הרשות בידו ה"נ גבי אשה הואיל והוא יכול לקדשה עכשיו יכול הוא לקדשה ג"כ לאחר
ההולכים מעכו ליפו
זמן וכ"ת א"כ אמאי לא פשטינן לה מהתם י"ל דהאי רבי אילא הוא דקאמר לה מסברא דנפשיה ורבי ירמיה לא ידע לה ומש"ה
בלבד.
מבעיא ליה דלא מצי למיפשטא ממתניתין וממתניתא וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב דמקודשת משמע דפשיט ליה מההיא הלכך
כי אמר הכא דפדאום אחרים אין חוזרות ומתקדשות אם התנה בשעת ההקדש שיחול עליו אם תבא ליד אחר ויקחנה ממנו מהני
אבל כל היכא דלא אתני אפילו באה לידו אח"כ אינה קדושה כיון דאפסקה אחר אלו דבריו ז"ל. ואינם נוחים אצלי דשאני התם בדרבי
אילא שבידו להקדישה עכשיו וכיון שבידו להקדישה עכשיו יכול הוא ג"כ להקדישה לאחר זמן לפי שאותו הקדש עצמו שהוא מקדיש לאחר זמן
אף מעכשיו הוא יכול להקדישה משא"כ בנטיעות ובקדושי אשה שאותה קדושה שניה אי אפשר לה שתחול עכשיו שכיון שהוא מתפיס
בהן קדושה ראשונה אי אפשר לאותה קדושה שניה לחול עכשיו וכיון שכן איכא למימר דלאחר שעה נמי דהיינו לאחר פדייה וגירושין
לא חיילא כנ"ל: מתני' מותר ביושבי היבשה. באותן שאין רגילין להיות יורדי הים באניות: מיושבי יבשה אסור ביורדי הים. אפי'
הם עכשיו בים שסופן לעלות ליבשה כדמפרש טעמא בגמרא: ולא כאלו ההולכים מעכו ליפו. מפרש בגמרא היכא קאי: ד) אסור אף
בסומין. דכי קאמר מרואי חמה לא שיהו הם רואים החמה קאמר דא"כ הל"ל מן הרואין בלחוד שהרי כל הרואין הם רואין ג"כ החמה
אלא ודאי מדמדכר חמה שהחמה רואה אותם קאמר ולאפוקי דגים ועוברין נתכוון כדאיתא בגמרא : אסור בקרחין ובבעלי שיבות.
אסור בקרחין אע"פ שאין להן שער ובבעלי שיבות ואע"פ ששערן לבן: שאין נקראים שחורי הראש אלא אנשים. בגמרא מפרש טעמא:
מן הילודים. שנולדים כבר: מותר בנולדין. בעתידין להוולד: מתיר אף בילודים. ופרכינן בגמרא וכ"ש בנולדין א"כ אמאן קאסר: ה)אסור
בישראל ואסור בכותים. שישראל וכותים מצווין על השבת ומקיימין אותו הלכך שפיר מיקרו שובתי שבתות: מאוכלי השום. מתקנות
עזרא הוא לאכול שום בלילי שבת לפי שהשום מרבה את הזרע ועונת ת"ח מע"ש לע"ש: ואסור בכותים. דאינהו נמי אוכלי שום בערבי
שבתות: מעולי ירושלים אסור בישראל. דמצווין לעלות ועולין: ומותר בכותים. דנהי דמצווין אינם עולים: גמ' חד תני לה ארישא. להא
דתנן לא כאלו ההולכים מעכו ליפו דס"ל דארישא קאי ולקולא: ו) דהלין יושבי יבשה נינהו. משום ההוא פורתא דהיינו מעכו ליפו שהן
קרובין זה לזה לא מיקרו יורדי הים: וחד תני לה אסיפא. ולחומרא דאפי' מי שדרכו לפרש בכלל יושבי יבשה וכן נמי אפילו ההולכים
מעכו ליפו בכלל יורדי הים מדלא פירש מידי ארישא. וקיי"ל כמאן דמתני לה אסיפא לחומרא. וכתב הרשב"א ז"ל דמסתברא דאינו אסור
בכל מי שירד פעם אחת מעכו ליפו אלא במי שרגיל לירד שם תדיר אי נמי במי שהיה יורד בשעת נדרו מעכו ליפו. ובירושלמי
איבעיא להו הנודר מיורדי הים לאחר שלשים יום וקודם שלשים יום נעשו יושבי יבשה אי בתר שעת אמירת הנודר אזלינן והשתא יורדי הים נינהו או
בתר חלות הנדר אזלינן דהוו להו יושבי יבשה ויהא מותר בהם ותלי ליה בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דפליגי בפ' בתרא דמכילתין
באשה שאמרה הריני נזירה לאחר שאנשא דר' ישמעאל סבר דבתר חלות הנדר אזלינן ובעל מיפר ור"ע סבר דבתר שעת אמירה אזלינן ואין
הבעל מיפר בקודמין וקיימא לן כר"ע
הלכך אסור באותן שהן עכשיו
יורדי הים אע"פ שבשעת
חלות נעשו יושבי
יבשה דבתר השתא
אזלינן