ל: ר"ן ארבעה נדרים
פרק שלישי
נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההולכים מעכו ליפו. אסור בלבד: אלא אפי' ממי שדרכן לפרש.
אזלינן ומהאי ירושלמי איכא למפשט נמי היכא דהוה איפכא להיתרא
נו א
א)
אסור הואיל וסופן לעלות ליבשה הוו בכלל יושבי היבשה: מתני'
אבל נראה לי שאין הדין כן ויתבאר בפ' בתרא דמכילתין בס"ד.
ג)
ב)
אסור אף בסומין. דלא נתכוין זה אלא במי שהחמה זורחת עליו:
ובירושלמיד) נמי איבעיא להו באלו שיורדים לים כדי לטייל אם הם בכלל
נז ב ג
גמ'
מדלא אמר מן הרואין.
יורדי הים או לא ולא אפשיטא ולחומרא: מדלא קתני מבעלי
דאילו אמר הכי היה מותר בסומין
שער.
ג)
נח ד
ד)
אלמא אפילו קרחין בכלל וכיון דשחורי
ומדאמר מרואי חמה משמע ממי
❖
ה)
הראש לגבי קרחין לאו דוקא לבעלי
שחמה זורחת עליו לאפוקי דגים
ההולכים מעכו ליפו
דהלין יושבי יבשה
נט ה
ס ו
שיבות נמי לאו דוקא ומשום הכי
שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה
נינהו אלא ממי שדרכן לפרש ומאן דמתני
רואה אותן שמותר בהן: מתני'
אמר דכי קאמר שחורי הראש
תורה אור השלם
אסיפא מתני הכי הנודר מיושבי יבשה
א
הנודר משחורי הראש אסור בקרחים
לאותם שאדם מתאר אותם בשחורי
1. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ
אסור ביורדי הים ולא באלו ההולכים מעכו
❖
סא ז
ובעלי שיבות. דשחורי הראש משמע
הראש נתכוון דהיינו אנשים דמשום
הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ
ליפו בלבד אלא אפילו במי שדרכו לפרש
מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ
שנודר מאותן שהיו שחורי הראש:
דזימנין מכסו רישיהון וזימנין מיגלו
הואיל וסופו ליבשה סליק: מתני' ב הנודר
מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם
ומותר בנשים. מפרש בגמרא:
אי אפשר לתאר אותם לא במכוסי
וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן
הגהות הב"ח
גמ' מאי טעמא. אסור בקרחים:
מרואי החמה אסור אף בסומין שלא
הראש ולא במגולי הראש ונקראים
יִהְיוּ לִי: בראשית מח ה
(א) גמ' דמתיילדן
2. וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ
מדלא אמר מבעלי שיער. דאילו
נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן:
שחורי הראש לפי שרובן של אנשים
(ב) רש"י
בִּדְבַר יְיָ וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ
גמ' מ"ט מדלא קאמר מן הרואין לאפוקי
ראשן שחור אבל נשים כיון דלעולם
אמר מבעלי שיער היה מותר בקרחין:
מותר
מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְיָ הִנֵּה בֵן
ג
❖
בילודים
מתני'
זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מיגלו.
מיכסו במכוסי הראש אדם מתאר
נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ
דגים ועוברים:
הנודר משחורי
ד
שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי
והוו שחורי ראש: אבל נשים לעולם
אותם וקטנים כיון דלעולם מיגלו
הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות ומותר
הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ
מיכסו. שאינם שחורי הראש ועטופות
במגולי הראש אדם מתאר אותם:
וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ
תוספות
בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש
❖
עָלֶיךָ: מלכים א יג ב
כל שעה בלבנים: וקטנים לעולם
ולא מיבעיא בנולדים אלא מן מאי
אלא אנשים: גמ' מ"ט מדלא קאמר
מדלא קאמר הנודר מן
מיגלו רישייהו. כלומר איהו כי נדר
אסר. אי שרי בנולדים ובילודים:
הרואים.
מבעלי שער: ומותר בנשים ובקטנים שאין
אדעתא דגדולים נדר והני כיון דלאו
מן הנולדים אסור אף בילודים.
פירוש הרא"ש
נקראין שחורי הראש אלא אנשים: מ"ט
דס"ל לרבנן דנהי דאמר מן הילודים
גדולים נינהו ולא נהיגי מנהג גדולים
אלא אף במי שדרכו
אין הנולדים דהיינו אותם שעתידין
להכי ליתנהו בכלל גדולים ומותר
אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו
לפרש.
מתני'
הנודר מן הילודים.
להוולד בכלל ה"מ בילודים שהוא לשון
בהן:
שלא נתכוון זה
רישייהו אבל נשים לעולם מיכסו וקטנים
אלא ממי שהחמה רואה
לעולם מיגלו: מתני' הנודר מן הילודים
מיוחד אבל הנולדים כולל שניהם
משמע שכבר באו לעולם כמה
אותו.
דהיינו אותן שנולדו ושעתידין להוולד
דכתיב הילודים במדבר :
מדלא קאמר מן הרואין.
מותר בנולדים מן הנולדים אסור מן
מותר בנולדין. באותן העתידים
ור"מ פליג נמי ואמר דכי היכי דנודר
הילודים ר' מאיר מתיר אף בילודים וחכ"א
להוולד: וחכמים אומרים. אסור
מן הילודים אין הנולדים בכלל ה"נ
ה לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להוולד:
נודר מן הנולדים שאין הילודים בכלל
בשניהן דלא נתכוין זה אלא מכל מי
גמ' לר' מאיר ולא מיבעיא נולדים אלא
והיינו אף דקתני: אלא מעתה ועתה
שדרכו להוולד. חכמים דסיפא היינו
לאפוקי דגים
ת"ק: גמ' לרבי מאיר. דמתיר אף
ממאן אסור חסורי מיחסרא והכי קתני
שני בניך וכו'. והא מנשה ואפרים
ועוברים.
בילודים: ולא מיבעיא בנולדים.
כבר נולדו: ובנדרים הלך אחר
הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים
אסור בקרחין כו'.
לאפוקי דגים ועוברין.
אסור
אלא
ממאן אסור.
לשון בני אדם. ובהכי פליגי רבי
נמי דמתיר:
אסור בילודים ר' מאיר אומר אף הנודר מן
בקרחים ובבעלי השיבות
כלומר א"כ ממה נדר: חסורי
מאיר ורבנן דרבנן סברי דכי היכי
הנולדים מותר בילודים כי היכי דנודר מן
מיחסרא והכי קתני מן הנולדים
שנולדים בלשון תורה כולל נולדים
ה)
קתני הנודר
הילודים מותר בנולדים אמר ליה רב פפא
בבעלי השער.
אסור בילודים.
דכיון
שנודר באותן
כבר ועתידין להוולד ה"נ בלשון בני
לאביי למימרא דנולדים דמתיילדן משמע
שעתידים להוולד כ"ש שאסר עצמו
אדם והיינו דהדרי רבנן למימר
אלא מעתה שני בניך הנולדים לך בארץ
באותן שכבר נולדו רבי מאיר אומר
בסיפא דמתני' לא נתכוון זה אלא
1
דזימנין מכסי ראשהון
מצרים ה"נ דאיתיילדן הוא ואלא מאי
אף הנודר מן הנולדים (ב) וכו' כי
ממי שדרכו להוולד ולא דעת שלישי
(א)
וזמנין מגלו.
היכי וכו': והא עדיין. אפי' מנשה
הוא אלא דפרושי קמפרשי טעמייהו
דיילידו משמע אלא מעתה דכתיב הנה בן
אסור בקרחין ובעלי
2
זקינו של יאשיהו לא בא לעולם:
דאמרי דהנודר מן הנולדים אסור
שיבות.
נולד לבית דוד יאשיהו שמו הכי נמי דהוה
ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
בכל וקיהבי טעמא למילתייהו שלא
והא עדיין מנשה לא בא אלא משמע הכי
וקטנים לעולם מגלו.
דדרכן של בני אדם לקרות נולדין
נתכוון אלא ממי שדרכו להוולד
מאי טעמא
ומשמע הכי ו ובנדרים הלך אחר לשון בני
מדלא קתני מבעלי שער.
לאותן שעדיין לא נולדו ואם נדר
בין להבא בין לשעבר לפי שאין
אדם: וחכ"א לא נתכוין זה אלא ממי שדרכו
מותר בנולדים.
מן הנולדין אסור בהן: וחכ"א לא
במשמעות לשון זה כוונה אחת
אנשים זימנין
לאפוקי ז דגים ועופות:
להוולד: לאפוקי מאי
נתכוין זה וכו'. דבין בנולדין ובין
מיוחדת לשעבר דוקא או להבא
ר"מ
מיכסו רישייהו וזימנין
מתני'
מתיר אף בילודים.
מגלו.
בילודין אסור: לאפוקי עופות ודגים.
דוקא ורבי מאיר סבר דבלשון
ולא מיבעיא
אמן אלא מטילין ביצים ומתחממים ויוצאין:
בני אדם לא מקרו נולדים אלא עתידים להוולד ובילודים נמי שאין נולדים ממעי
בנולדים ואלא ממאן
מתני' אסר.
דתרוייהו מודו דמותר באותן שעתידין להוולד טעמייהו משום
מן הנולדים
לשון בני אדם דאילו בלשון תורה כי היכי דמשמע נולדים כבר כדכתיב
כל העם הילודים במדבר הכי נמי משמע
אסור אף בילודים.
עתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד: לאפוקי
דגים ועופות. שהם
מטילין ביצים ולא מיתצרו במעי אמן:
אפי'
קטנים
הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ובנדרים הלך אחר
לעולם מיגלו.
לשון בני אדם. לא נתכוון זה אלא במי
שדרכו להוולד.
לאפוקי דגים ועופות.