רש"י ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים ר"ן לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
משובתי שבת. מאותן שמשמרין שבת: אסור בכותים.
אפי' עובדי כוכבים נמי. כלומר ה"ל למתני אסור במקיימי השבת
סב א
א)
שהן כמו כן משמרין שבת: מאוכלי השום. בלילי שבת:
כדי שיהו בכלל כל העובדי כוכבים השובתים: אמר אביי
ב) ג)
אסור בישראל. דישראל רגילין לאכול שום מפני עונה
מצווה ועושה קתני. כלומר שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין:
שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר אשר
בתרתי קמייתא. דהיינו שביתת שבת ואכילת שום ישראל וכותים
ד)
ב
סג ג
מצווין ועושין: מתני' קונם שאיני
ה)
פריו יתן בעתו ו) אלו תלמידי חכמים
ו) ז)
מתני' הנודר משובתי שבת אסור
המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב
נהנה לבני נח מותר בישראל. ואע"ג
סד ד ה ו ז
ח)
א
❖
שבת : ואסור
דישראל נמי בני נח נינהו כיון
בישראל ואסור בכותים ב מאוכלי שום אסור
בכותים. שהם נמי אוכלים שום
דאיתקדש אברהם אבינו איקרו על
בישראל ואסור בכותים מעולי ירושלים
סה ח
ג
בלילי שבת: ומותר בכותים.
שמיה ולא על שם נח: שאיני נהנה
אסור בישראל ומותר בכותים: גמ' מאי
תורה אור השלם
שהן אינן עולין לירושלים אלא להר
לזרע אברהם אסור בישראל ומותר
שובתי שבת אילימא ממקיימי שבת מאי
1. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל
גריזים: גמ' אפי' עובדי כוכבים
בעובדי כוכבים. דאפי' בני ישמעאל
סו
ט
אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ
איריא בכותים אפילו עובדי כוכבים נמי
נמי. אי משמרין שבת יהא אסור
ועשו לא מיקרו זרע אברהם כדמפ'
עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל
אלא ממצווים על השבת אי הכי אימא
בהן: אלא. מאי שובתי שבת אותן
בגמרא: שאיני נהנה לישראל לוקח
אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה
שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק
סיפא מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר
דמצווין על השבת דהיינו ישראל
ביתר. כדי שלא יהנה מהם במה
יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
וכותים הן מצווין על השבת מפני
שהוא לוקח: ומוכר בפחות. כדי
❖
בכותים אמאי והא מצווים נינהו אמר
בראשית כא יב
(א)
❖
שהן גרים אבל עובדי כוכבים אע"פ
שלא יהנה מהם במה שהוא מוכר.
אביי מצווה ועושה קתני בתרתי בבי
שמשמרין שבת אינן מצווין: ומותר
דמתניתין מוקמינן לה בגמרא בזבינא
קמייתא ישראל וכותים מצווין ועושין
הגהות הב"ח
בכותים ואמאי הא מצווין נינהו.
מציעתא דאיכא הנאת לוקח ומוכר
מוסף רש"י
עובדי
כוכבים ההוא דעבדי עושין ואינם
(א) גמ' מצווין
נמי לעלות לירושלים: אלא אמר
כל שהוא נמכר שוה בשוה. וכי אמרי'
אלא
ביצחק ולא כל יצחק.
מצווין בעולי ירושלים ישראל מצווין ועושין
אביי. מאי משובתי שבת מצווה
דבפחות וביתר שרי דוקא כשאסר
ועובדי הנהו
מצווין ואינם עושין: מתני' קונם
כותים
ועושה קתני: בתרתי בבי קמייתא.
על עצמו שלא יהנה מישראל דבכי
ד
(ב) רש"י
(בראשית כח טו) הלוקח
שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור
בשבת ושום: ישראל וכותים מצווין
ה"ג לא מתהני מינייהו אבל אי אסר
כלי מן האומן לבקרו.
הנהו דעבדי
בעובדי כוכבים: גמ' וישראל מי נפיק
ועושין. ואסור בהן: ועובדי
על עצמו נכסיהם אפי' לקח שוה
עושין
(רשב"ם ב"ב
כוכבים עבדי אבל אינן מצווין.
מנה במאתים אסור להנות ממקחו
ובהך
פז:)
(ב)
מכלל בני נח כיון דאיקדש אברהם איתקרו
(ג) ד"ה
(ב"מ פא.) ונאנס בידו.
על שמיה: מתני' ה שאיני נהנה לזרע
לפיכך מותר: בהך דעולי ירושלים
שנדרו כבר חל על נכסיהם:
ישראל מצווין ועושין כותים מצווין
שישראל נהנים לי. כלומר שאסר
יהא (ד) ד"ה
חייב.
אברהם אסור בישראל ומותר בעובדי
ואינן עושין. להכי מותר בהן:
הנאתו על ישראל: לוקח בפחות
כוכבים: גמ' והאיכא ישמעאל כי
בידו
מתני' שאיני נהנה לבני נח. שלא
1 ו
ומוכר ביתר ואין שומעין לו. כלומר
ביצחק יקרא לך זרע כתיב והאיכא עשו
יהנה מכל בני נח שכל העולם יצאו
אין לו תקנה ליקח ולמכור לישראל
ביצחק ולא כל יצחק: מתני' שאיני
מבני נח: גמ' כיון דאיקדש אברהם.
(ה) ד"ה
אלא א"כ יקח בפחות וימכור להם
ז
ח
קסבר (ו) ד"ה
בחלקו של הקב"ה: איתקרו. ישראל
נהנה מישראל $ לוקח ביותר ומוכר בפחות
ביותר כדי שלא יהנו ממנו אבל אין
שומעין לו בני אדם להפסיד ממונם.
על שמיה דאברהם ולא על שם בני
שישראל נהנין לי לוקח בפחות ומוכר
נח: הא איכא ישמעאל. דזרע
ואית דגרסי אי שומעין לו בחיריק
ביותר ואין שומעין לו שאיני נהנה להן
נמי איכא
כלומר אם שומעים לו אבל בלאו הכי
אברהם הוא והוא מן העובדי כוכבים:
והן לי יהנה לעובדי כוכבים: גמ' אמר
(ז) ד"ה
❖
יקרא לך זרע. ובאותו זרע קנדר:
לית ליה תקנתא ואפי' בנכסים שקנה
(ב"ב שם)
שמואל הלוקח כלי מן האומן לבקרו
ט
ולא כל יצחק. ועשו אינו נקרא זרע
לאחר נדרו דאע"ג דקיי"ל דאין אדם
ונאנס בידו חייב אלמא קסבר הנאת לוקח
יצחק להכי מותר בעובדי כוכבים:
אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו
(ח) ד"ה
תוספות
היא תנן שאיני נהנה מישראל מוכר
מתני'
❖
שאיני נהנה מישראל לוקח
הני מילי כשאוסר בפירוש דבר שלא
יהו הנך נהנין
הנודר משובתי שבת
בפחות אבל שוה בשוה לא ואי הנאת
מהן ביתר ומוכר להם בפחות. כלומר
בא לעולם כפירות דקל או פירות
אסור בישראל
בזול ונמצא שאינו נהנה מהן: שישראל.
שעתיד לקנות א"נ באומר נכסי עליך
לוקח
היא אפילו שוה בשוה מתני' בזבינא
ואסור בכותים.
גליון הש"ס
שאינו אסור אלא באותן נכסים שהיה
לא יהו נהנין ממנו מוכר להן ביוקר
דרמי על אפיה אם כן אימא רישא
מתני' לוקח ביותר.
מאוכלי השום
דהשתא אין נהנין ממנו: ואין שומעין
לו באותה שעה א"נ בחלופיהן משום
לוקח
ביותר ועוד אימא סיפא שישראל
אסור בישראל ואסור
לו. שלא ימצא אדם שיהא שומע לו
דכגדולין דמו והיא גופה איבעיא לן
בהר"ן ד"ה אמר שמואל
בכותים.
נהנין לי [לוקח בפחות] ומוכר ביותר
לקמן בפרק השותפים
בדבר זה שבשביל נדרו (ג)
מוכר לו
אבל
והו"ל כשמואל. כשואל.
ואי בזבינא דרמי על אפיה אפילו שוה
בזול ויקח ממנו ביוקר: גמ' הלוקח
באוסר הנאתו על חבירו כיון דאיסורא
❖
בשוה
סיפא בזבינא חריפא אי הכי
כלי מבית האומן לבקרו. אם יפה
בהנאה דידיה תליא ואיהו הא איתיה
לוקח בפחות אפילו
שוה בשוה אלא
יתן לו דמיו ואם לאו שיחזיר לו
בעולם נמצא שאם ימכור למודרים
פירוש הרא"ש
מתני'
כליו (ד) כמו כלי זכוכית: ונאנס
נכסים שקנה לאחר מכאן שוה בשוה
מידו. שנשבר חייב לוקח לשלם לו: אלמא (ה) הנאת לוקח היא.
הרי הוא מהנה אותן הלכך אסור: שאיני נהנה להם והם לי יהנה
מאוכלי השום.
דהנאה ללוקח במקחו יותר משל מוכר הלכך חייב דגמר ומקני
לעובדי כוכבים. כתב הרא"ה ז"ל דהא קמ"ל דלא תימא כיון דהכי
נפשיה בההיא הנאה שמניחו לבקרו ז) והוי כנושא שכר ונתחייב
נדר אי אפשר לו לעמוד בנדרו והוה ליה כי ההיא דאמר לעיל
באונסין: אבל שוה בשוה. אינו יכול [למכור]. ואי ס"ד הנאת לוקח
בפרק ואלו מותרין שבועה שלא אישן שלשה ימים מכין אותו
מותר בכותים.
מעולי ירושלים מותר
היא הקונה חפץ ולא הנאת המוכר אפי' שוה בשוה נמי יהא יכול
וישן לאלתר והכי נמי נימא דיהנה לאלתר דדבר שאי אפשר לעמוד
בכותים.
למכור דלא הוי הנאת מוכר אלא הנאת לוקח: תריץ דמתניתין
בו הוא קמ"ל דלא כיון דאיכא תקנתא בעובדי כוכבים אע"פ שהיא
גמ'
דמשמע שוה בשוה לא: בזבינא דרמי על אפיה. עיסקא בישא
תקנה רחוקה לו: אמר שמואל הלוקח כלי מן התגר ונאנס
אילימא
ממקיימי שבת אפילו
דלא קפיץ עליה זבינא ודומה לו כמי שמונחת על פניו ועכשיו
בידו חייב הנאת לוקח היא. אוקמינן התם בפ' הספינה
מאי איריא
עובדי כוכבים נמי.
בדקיצי דמיה הלכך סמכא דעתיה דלוקח שאם רצה ללקחן הרשות
כשמוכרה שוה בשוה הנאת מוכר היא ולא הנאת לוקח (ו)
כותיים אפילו עובדי
הלכך מוכר בפחות אבל שוה בשוה לא: אימא רישא. דההיא
כוכבים נמי.
בידו וכיון שכן חייב באונסין דבמקח כל הנאה ללוקח היא ולא
לוקח ביותר ודייקינן מינה הכי נמי אבל שוה בשוה לא אינו לוקח
למוכר והוה ליה $ ח) כשמואל דמשום דכל הנאה שלו חייב
מותר
אלמא הנאת לוקח הוי דאי הנאת מוכר אפילו שוה בשוה נמי
באונסין ונהי דהכא לא חש לפרושי דהא דשמואל דוקא בדקיצי
בישראל.
הנאת מוכר היא ולא הנאת לוקח ובהכי יכול ליקח מהן דאכתי
דמיה
מתני' ואסור בעובדי
לית ליה הנאה בהנהו זביני: ועוד אימא סיפא קונם שישראל נהנין לי. כלומר שלא יהו ישראל נהנין (ז) לי
ממני לוקח
כוכבים.
בפחות ומוכר ביתר אבל שוה בשוה לא: ואי בזבינא דרמי על אפיה אפילו שוה בשוה. נמי יהא יכול למכור
דהא הנאת
גמ' יתקרו
על שמיה דאברהם.
המוכר ולא הנאת לוקח היא: סיפא בזבינא חריפא. בסחורה דקפיץ עלה זבינא דשוה בשוה הוי הנאת לוקח ולא
הנאת מוכר
הלכך מוכר ביוקר: אפילו שוה בשוה נמי. יהא לוקח המדיר דהא
הנאת לוקח היא ולא הנאת מוכר ולא (ח) יהא הך
נהנה ממנו:
מתני'
מתני' אסור בישראל.
ומותר בעובדי כוכבים. שאיני
נהנה לישראל.
אין שומעין לו. גמ' הלוקח כלים מן התגר. אלמא הנאת לוקח הוה.
ואי הנאת לוקח היא אפילו שוה בשוה נמי. בזבינא דרמי על אפיה.
אימא רישא לוקח ביותר.
סיפא בזבינא חריפא. אפילו שוה בשוה נמי.