לא: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני' בזבינא מיצעא. דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על
דמיה סמך ליה אסוגיין דבפרק הספינה כי היכי דהתם נמי לא
סז
א) ב)
א ב
ג)
חש לאוקמה דוקא בזבינא חריפא כדמוקי לה בסמוך משום דההיא
אפיה לפיכך שוה בשוה לא דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת
ד)
לוקח: ודשמואל. דאמר חייב: בזבינא חריפא. דודאי הוי הנאת
סוגיא דהתם אסוגיא דהכא נמי סמכא: ח) ואי הנאת לוקח היא
סח ג
אפילו שוה בשוה נמי. דהא אמרת דבמקח ליכא הנאת מוכר:
לוקח לפיכך כי נאנס בידו חייב אפי' שוה בשוה דהנאת לוקח היא:
נאנסו בהליכה חייב. ו) (מפני שהוא
מתני' בזבינא דרמי על אפיה.
כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה
הלכך שוה בשוה הנאת מוכר היא
מתני' בזבינא מיצעא ודשמואל בזבינא
ה)
א
ב
סט ד
שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר
שאינו מוצא לוקחין ולאו הנאת לוקח
ו) ז)
חריפא תניא כותיה דשמואל ג הלוקח כלים
ח)
ומקני נפשיה: בחזרה פטור. דלית
דכיון דלא קפיץ עליה זבינא מצוי
מן התגר לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם
❖
ליה הנאה שלא נתקבלו: ספסירא.
הוא תמיד ללוקח ואינו נהנה במקחו.
ע ה
מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהם
מי שלוקח בהמה ע"מ למוכרה
ודשמואל בזבינא חריפא ומש"ה
ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה
עא ו
לאלתר: בחזרה פטור. וה"נ כי
הנאת לוקח היא שהכל קופצין עליו
תורה אור השלם
שבהן נאנסו $ בהליכה חייב בחזרה פטור
אתניס בחזרה אתניס (ד) לפטור:
ואין למוכר שום הנאה במכירתו
1. עַל מִצְרַיִם וְעַל
מפני שהוא כנושא שכר ההוא ספסירא
מי לא מזבין ליה. ובחזירה נמי כנושא
דהא כל אימת דבעי מזבין ליה:
ד
יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל
עב ז
שכר ז) הוי: מתני' ואסור במולי
בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל
דשקל חמרא לזבוני ולא איזבן בהדי דהדר
א"כ אימא רישא לוקח ביתר. וכיון
כָּל קְצוּצֵי פֵאָה הַיֹּשְׁבִים
עובדי כוכבים. דבכלל ערלים הן:
דזבינא דרמי על אפיה הוא למה
עג
איתניס חמרא חייביה רב נחמן לשלומי
ח
בַּמִּדְבָּר כִּי כָל הַגּוֹיִם
ערלי ישראל. בכלל מולים הן כגון
ליה ליקח ביתר אפילו לוקח שוה
עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל
איתיביה רבא לרב נחמן נאנסו בהליכה
עַרְלֵי לֵב: ירמיהו ט כה
שמתו אחיו מחמת המילה: שהיא
בשוה לא מיתהני ביה איהו כלל
עד
ט
2. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב
חייב בחזרה פטור
אמר ליה ה חזרה
דוחה שבת חמורה. דכתיב וביום
אלא מוכר כיון דזבינא דרמי על
הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה
דספסירא הולכה היא דאילו משכח לזבוני
אפיה הוא. ועוד אימא סיפא היכא
השמיני ימול ואפילו
הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה
עה
י
אפילו אבבא דביתיה
מי לא מזבין ליה:
כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף
בשבת: שכל זכיותיו של משה לא
דאסר הנאתו על ישראל דקתני
מתני' קונם שאני נהנה לערלים מותר
מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים:
עמדו לו. בשעה שנתרשל מן המילה
מוכר ביתר ואי זבינא דרמי על
ו
שמואל א יז לו
3. אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל
בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים
אפיה הוא אפילו שוה בשוה דליכא
שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה'
עו כ
תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן
ויבקש המיתו : שדוחה את
הנאה ללוקח כלל אלא למוכר:
שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל
ז
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת
עז ל
הנגעים. דכתיב וביום השמיני ימול
סיפא בזבינא חריפא. כלומר רישא
פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה
ומותר במולי עובדי כוכבים שאין הערלה
בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:
ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ: דכתיב
אשמועינן דינא דזבינא דרמי על אפיה
קרויה אלא לשם עובדי כוכבים שנא' כי כל
שמואל ב א כ
1
התהלך לפני והיה תמים. וכתיב
וסיפא אשמועינן דינא דזבינא חריפא.
עח מ
4. וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים
הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואומר
בתריה ואתנה בריתי ביני ובינך: גמ'
❖
ומיהו אכתי לא מפרקא קושיין אמאי
שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְיָ
והיה הפלשתי הערל הזה ואומר פן
2
3
אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו
רישא לוקח ביתר אלא לפרוקי קושיא
מפני
אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ
תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים רבי אלעזר בן עזריה
דסיפא אתינן: אי הכי לוקח בפחות
לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:
תוספות
אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים שנא' כי כל הגוים ערלים רבי
אפי' שוה בשוה נמי. דהאמר שמואל
בראשית יז א
ח
שנכרתו עליה י"ג
5. כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא
ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות רבי
דבזבינא חריפא לוקח מתהני ולא
ט
בריתות.
בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת
מוכר דמשום הכי חייב באונסין לפי
יוסי אומר גדולה מילה י שדוחה את השבת (א) חמורה רבי יהושע בן
שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:
ירמיהו לג כה
שכל הנאה שלו:
קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה (ב) מלא
כ
6. וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן
מתניתין בזבינא מציעא ודשמואל
שעה רבי נחמיה אומר גדולה מילה ל שדוחה את הנגעים רבי אומר
וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְיָ וַיְבַקֵּשׁ
בזבינא חריפא. כלומר דבזבינא
הנה דם הברית אשר
הֲמִיתוֹ: שמות ד כד
גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד
מ
כרת וכו'.
7. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
מציעא איכא הנאת מוכר ולוקח
שמל שנאמר 4 התהלך לפני והיה תמים דבר אחר גדולה מילה שאלמלא
בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ
ומש"ה כשאסר הנאת ישראל עליו
שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי
היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי
לוקח ביתר ומוכר בפחות כי היכי
5
אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ
יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי : גמ' תניא ר' יהושע בן
וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח
דלא ליתהני וכשאסר הנאתו על
וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:
ישראל לוקח בפחות ומוכר ביתר כי
קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו
לא עמדו לו
בראשית לד כה
היכי דלא ליתהנו אינהו דבזבינא
8. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
כשנתרשל מן המילה שנאמר ויפגשהו ה' ויבקש המיתו אמר רבי
(ג)
6
בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי
מציעא כי מזבן ליה שוה בשוה
ח"ו שמשה רבינו נתרשל מן המילה אלא כך אמר
אמול ואצא
מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים
תרוייהו מיתהנו. ונראה בעיני דגמרא
❖
הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:
סכנה היא שנאמר 7 ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו' אמול ואשהא
❖
ודאי כי מוקי מתני' בזבינא דרמי על
שמות ד יט
שלשה ימים הקב"ה אמר לי לך שוב מצרים אלא מפני מה נענש משה
8
אפיה א"נ בזבינא חריפא מידע ידע
מפני
פירוש הרא"ש
דמתני' לית לה אוקימתא בהכי אלא
הגהות הב"ח
כטובת הנאה שאני
לגלויי דיני קא בעי ולאשמועינן דזבינא דרמי על אפיה הנאת מוכר ולא לוקח וזבינא חריפא הנאת לוקח ולא מוכר וזבינא מציעא
(א) משנה
נהנה.
הנאת שניהם והני מילי כשנמכר שוה בשוה אבל כי נמכר ביותר אפילו זבינא חריפא הנאת מוכר ולא לוקח וכי נמכר בפחות
החמורה (ב) שם
אפילו זבינא דרמי על אפיה הנאת לוקח ולא מוכר. הדין הוא כללא דשמעתא: ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן.
אפי' (ג) שם
פטור מפני שהוא כנושא
יוסי
שכר.
כלומר לפי מה שנהניתי במה שיחזיקו לי טובה כשהן רואים שאני מחזר לשגר להם כלים: נאנס בהליכה חייב. לפי שכל הנאה
(ד) רש"י
שלו והיינו סייעתיה דשמואל: ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר. ונושא שכר פטור על האונסין. ומיהו בגנבה ואבדה חייב
❖
ולפטור
כנושא שכר דהא אסיקנא בפרק האומנין שכל שואל לאחר שכלו ימי שאילתו נעשה שומר שכר דהואיל ונהנה מהנה ומוכח לה התם
ההוא
מהך ברייתא דכיון דבהליכה הוה שואל בחזרה מיהא נהי דלא הוי שואל שומר שכר הוי: ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני בשוקא.
ספסירא.
גליון הש"ס
דרכן של אותן סרסורין היה ליקח בהמה בדמים קצובים והיו מתנים עם הבעלים שאם לא ימצאו לוקחין שיחזירוה להם והכי מוכח בהדיא
גמ' בהליכה חייב.
בפרק האומנין בהאי עובדא גופיה דמייתי לה התם בלישנא אחרינא: חזרה דספסירא כהליכה היא. כלומר כהליכה דמשגר לבית
חמיו דמי דהכא נמי בחזרה אי משכח לזבוני מזבין לה: מתני' שאני נהנה לערלים וכו' שאין הערלה קרויה אלא לשם העובדי
❖
מותר בערלי
כוכבים. דכולהו אפילו מולים מיקרו ערלים כדכתיב כי כל הגוים ערלים אע"ג דאית בהו מולים: ואומר והיה הפלשתי הערל.
ישראל.
מותר במולי
כלומר דאי מקרא קמא איכא לדחויי דכי קאמר כל הגוים ערלים ערלי לב קאמר והיינו דקאמר סיפיה דקרא דכל בית ישראל
עובדי כוכבים.
ערלי לב כמותם מש"ה אמר ואומר והיה הפלשתי הערל הזה דקא קרי ליה דוד ערל אע"ג דלא ידע אי נולד כשהוא מהול וכ"ת
מוסף רש"י
י"ג
נולד כשהוא מהול לא שכיחא ואומר פן תעלוזנה בנות הערלים ואי אפשר לעם גדול שלא יהיו בהם כמה אנשים שנולדו כשהם
בריתות נכרתו עליה.
לשגרן לבית חמיו.
(ב"מ
מולים ואפילו הכי אמר בנות הערלים: ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה. שלש עשרה בריתות נכתבו בפרשת מילה :
פא.) לפי טובת הנאה
גדולה מילה שהיא דוחה שבת החמורה. דכתיב וביום השמיני ימול ביום ואפילו בשבת : מלא שעה. אלא מיד שנתרשל בקש המלאך
שהיא
שבהן.
להורגו: שהיא דוחה את הנגעים. דכתיב ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת יקוץ: לא נקרא שלם עד שמל. דכשצוהו על המילה
דוחה את השבת.
(שם)
נאנסו בהליכה חייב.
א"ל הקב"ה התהלך לפני והיה תמים: שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה. שנאמר הנה דם הברית. ואע"ג דהאי דם לאו דם
מילה הוא אלא קרבן מ"מ כיון דבתורה כולה כתיב ברית ובמילה נמי כתיב ברית מצותה שקולה כנגד כל המצות: גמ' אמול ואצא
שהיא
סכנה היא. אם ילך בדרך תוך ג' ימים דכל ג' ימים כאיב ליה: דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ולאו למימרא דביום השלישי כאיב
דוחה את הנגעים.
(שם)
ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהו חלושין ביותר שנכאבו ג' ימים והכי מוכח בפ' ר"א דמילה :
בחזרה פטור.
שנתעסק מפני שהוא כנושא
שכר. (שם)
מפני שנתעסק
(ראמ"ה בשמו) ספסירא. (ב"מ נא.) קונם שאני נהנה לערלים. (ע"ז כו.) מותר בערלי
ישראל. (יבמות עא) התהלך לפני והיה תמים.
במלון.
(בראשית יז א)