רש"י כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
❖
אבל אמר מודרני הימך לחוד. דלא אמר שאני אוכל לך: שניהן
דאמר ר' יוסי בר' חנינא מודרני הימך שניהן אסורין. נראה
יח א מיי' פ"א מהל'
א) לקמן מז: [ביצה לט.],
נדרים הל' כג סמג
אסורין. דכיון דאמר שאני אוכל לך משמע דאסר נפשיה בלבד
בעיני דה"ט משום דמשמע מודר אני ונכסי ממך ומנכסיך
(ב)
לאוין רמב טוש"ע יו"ד סי'
שאינו אוכל מחבירו אבל כי אמר מודרני הימך סתם משמע דמדיר
הילכך כיון דבכלל אני הוו נכסים על כרחיך חבירו נמי אסור בו
❖
רו סעי' א ב וע"ש:
הגהות הב"ח
תנן. בפ' השותפין (לקמן מז:)
: הריני עליך
נמי חבריה מיניה מכל וכל:
דאי לא נכסים לאו בני אתהנויי מחבירו נינהו: תנן הריני עליך
(א) גמ' אי הכי לימא
חרם המודר אסור. והא הכא דלא
חרם המודר אסור אבל המדיר לא.
שמואל הכי ואם לא אמר
מוסף רש"י
אמר שאני אוכל לך חרם ולא הוי
ואמאי נימא דעליך נמי כולל חבירו
אבל אמר מודרני הימך לחודיה שניהן אסורין
שאני אוכל לך ושאני
אסור אלא המודר ולא שניהן: כגון
ונכסיו וכיון שכן אף המדיר ליתסר
הריני עליך חרם. נכסי
טועם לך אסור אפילו
כי הא דאמר ר' יוסי בר' חנינא מודרני הימך
בהנאה אלא הכי אתמר
יהיו עליך חרם (לקמן
(ג) דמפריש. בהדיא אבל את עלי לא:
דאי לא נכסי חבירו לאו בני אתהנויי
שניהן אסורין תנן הריני עליך חרם המודר
מז:). המודר אסור. מי
כצ"ל ותיבת אלא ותיבת
א)
אבל סתמא. דלא פריש ואת עלי
מיניה נינהו: את עלי חרם הנודר
אין נמחק: (ב) רש"י
שהוטל עליו הנדר אסור
אסור אבל מדיר לא כגון דפריש ואת עלי לא
לא מאי שניהן אסורין: הדין הוא
אסור אבל מודר לא. ואמאי נימא
ד"ה שניהן אסורין. דכיון
ליהנות מזה שנדר הנדר,
את עלי חרם הנודר אסור אבל מודר לא כגון
דאמר נמי שאני אוכל:
דה"ק ממוני עליך הקדש
דשניהן אסורין. דאמר בפירוש הריני
דעלי כולל נמי עצמו ונכסיו וליתסר
(ג) ד"ה כגון דמפרש
(ביצה לט.). אבל המדיר
דפריש ואנא עלך לא אבל סתמא מאי שניהן
מודר דאי לא נכסי דידיה לאו בני
עליך ואת עלי אבל סתמא דאמר
בהדיא: (ד) ד"ה אלא הכי
מותר (לקמן מז:). הרי
אסורים הא מדקתני סיפא הריני עליך ואת
וכו' בר חנינא מודר אני
את עלי חרם. הכי
אתהנויי מיניה נינהו: אלא הכי
הריני עליך ולא אמר ואת עלי לא
שניהם אסורין מודרני
קאמר ליה הרי ממונך
עלי שניהן אסורין הדין הוא דשניהם אסורין
הוו שניהן אסורין אלא חד בלבד:
איתמר אמר רבי יוסי בר' חנינא
❖ (ד)
עלי כסתם חרמים שהן
ממך הוא אסור:
אלא הכי איתמר אמר ר' יוסי בר'
מודרני לך שניהם אסורין. דלך משמע
הא סתמא הוא אסור וחברו מותר אלא הכי
לבדק הבית, הלכך הנודר
אסור ליהנות משל המודר,
חנינא מודרני ממך הוא אסור
לך $ כלומר נכסי אסורין לך
אתמר דר' יוסי בר' חנינא מודר אני לך
דכתיב לא יחל דברו, ורשאי
גליון הש"ס
וכו'. דהיינו כמתניתין הריני עליך
ומשמע משלך משא"כ בהימך דלא
הוא לאסור עצמו בממון
שניהם אסורין מודרני הימך הוא אסור וחברו
חרם וכו': והא מתני' מודרני הימך.
משמע הכי. ונראה בעיני דהכי
בר"ן ד"ה אלא הכי
חברו (ביצה לט.). לא
מותר והא מתניתין דקתני הימך ואוקימנא
משמע דאמר אסור.
איתמר כו' כלומר נכסי
קתני ואוקמא שמואל דאמר בכולן
פירושא דקס"ד השתא דשמואל
לא משמע איסור אכילה,
אסורין לך ומשמע משלך.
למתניתין לשמואל בכולן עד שיאמר שאני
עם כל אחד ואחד שאני אוכל דאהכי
הכי דייק מתני' דכיון דלא תנן
וכן בפסוק שופטים יז ב
כלומר בודאי, דדלמא לא
טועם לך ושאני אוכל לך הוא דאסור
❖
איהו אסור וחבירו מותר אבל אמר
אלא חד אסור ודאי חדא קתני
הכסף אשר לוקח לך:
משתעינא בהדך משמע
❖
(ראמ"ה בשמו).
וחברו מותר אבל במודרני הימך שניהם
מודרני הימך בלבד ולא אמר שאני
וכיון דחדא קתני על כרחיך הימך
אוכל שניהן אסורין והיינו דלא כרבי
דרישא לאו דווקא דה"ה בלך דכיון
אסורין אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר
פירוש הרא"ש
יוסי בר' חנינא: אלא מעיקרא
דמסיים מילתיה ואמר שאני אוכל
טעמא דאמר שאני אוכל לך ושאני טועם
תוספות
אבל מודרני ממך לחודיה
דשמואל הכי איתמר. הכי מתרץ לה
אפילו אי אמר לך לא משמע דשניהם
לך הוא דאין הוא אסור אלא באכילה הא
שניהם אסורין. דמשמע
תנן הריני עליך חרם
למתניתין ולא כדאוקימנא דתיקשי
אסורין אלא דהוא אסור וחבירו
מודרני ממך מליהנות לך
המודר אסור אבל
מודרני ממך אסור אפילו בהנאה אי הכי
לר' יוסי: הא אמר מודרני הימך.
וגם הנאתי מודרת לך שלא
לא המדיר. ולשמואל
מותר ומש"ה קאמר שמואל האי
לימא שמואל הכי ואם לא אמר אלא
תהנה ממני א"נ בדלני
דאמר מודרני ממך משמע
(א)
דלא מפרש כלום ודאי מכולה מילתא
דקתני תנא דבמודרני בין דאמר
ממך מכל וכל שלי שלי ושלך
תרוייהו הכי נמי נימא
שאני אוכל לך ושאני טועם לך אין אסור
מדיר ואסור אפי' בהנאה: א"ה
הימך בין שאמר לך הוא אסור
שלך. והא דקתני בברייתא
הריני עליך חרם משמע
אלא באכילה אלא הכי איתמר טעמא דאמר
מודרני ממך ה"ז אסור ולא
הריני על ממונך חרם וגם
לימא שמואל הכי. למה ליה אפושי
וחבירו מותר דווקא כשאמר שאני
קתני הרי אלו אסורין אגב
מדיר נמי ליתסר ומשני
שאני אוכל לך ושאני טועם לך הוא דאסור
למימריה כולי האי לימא הכי אמר
אוכל ושאני טועם אבל אי לא אמר
דבעי למתני בסיפא שאני
דפריש ואת עלי לא ועתה
שמואל ואם לא אמר שאני אוכל לך
הכי לא שוו הימך ולך דבלך שניהם
אבל אמר מודרני הימך לא משמע דאמר
אוכל לך כו' ה"ז אסור
פריך הרי את עלי חרם
והוי מצי לאקשויי כדפריך
אסור ומודר מותר ואמאי
דלא אמר אלא מודרני הימך אסור
אסורין: והא מתניתין הימך קתני.
אסור מאי טעמא מודר אני ממך לא
א
לק' א"ה לימא שמואל
נימא דה"ק הרי את עלי
אפילו בהנאה: אלא הכי אתמר.
כלומר דהש"ס לא ניחא ליה בהכי
ואם אמר מודרני ממך
וממוני חרם ואסור גם
משתעינא בהדך משמע מופרשני ממך דלא
אמר שמואל טעמא דאמר שאני אוכל
דהא מתניתין הימך תנן ואע"ג דודאי
לחודיה שניהם אסורין כיון
מודר: אלא אי איתמר
עבידנא עמך משא ומתן משמע מרוחקני
דלהחמיר בא שמואל אלא
דרבי יוסי בר חנינא הכי
לך דכיון דאמר בפירוש אכילה אסור
קושטא קאמר שמואל דלתנא דמתני'
דשפיר פריך ליה ממתניתין
אתמר מודר אני ממך
ממך דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע
אבל לא אמר בפירוש אכילה לא
לא שני ליה בין הימך ולך כיון
כדלקמן: תנן הריני עליך
הוא אסור וחבירו מותר.
לימא
אסור למיכל מדידיה דדילמא הא
דמסיים בה שאני אוכל לך מ"מ לא
חרם המודר אסור. משנה
תימה מאי אתא לאשמעי'
היא לקמן בפרק השותפין:
הא תנא בברייתא הכי וי"ל
דאמר מודר אני ממך אדיבוריה קאמר דלא מישתעי בהדיה
הוה ליה לשמואל לסתומי מילתיה דמשמע דקאי אלישנא דתנא
דאשמעי' דמודרני ממך
אבל המדיר מותר. ולדידך
אבל לא למיכל מיניה וכן כי אמר מופרשני ממך דלא אמר
תנא בהדיא דהיינו הימך ולומר דשניהם אסורין. כך נראה
דאמרת מודרני ממך אע"ג
לא משמע מודר ממונו
שאני אוכל דדילמא ממשא ומתן קא פריש מיניה מרוחקני ממך
בעיני: אלא מעיקרא דשמואל הכי אתמר וכו' אבל מודרני ממך
דלישנא משמע לאסור עצמו
אע"ג דהריני חרם ר"ל
מודר ממונו זה לא אמר
על נכסי המודר ולא לאסור
נמי דלא ליקרב בארבע אמות דיליה משמע ולא דמדיר מאכילתו:
אסור אפילו בהנאה. כלומר דידים שאינן מוכיחות הויין ידים
נכסיו על חבירו מכ"מ
הכי: והא מתני' דממך
ומשום הכי אסור אפילו בהנאה: הכי גרסינן אי הכי לימא
לימא
מפרשת לה לחומרא א"כ
תנן. כלומר אכתי [קשה]
דשמואל קאמר דאמר
הריני עליך חרם אע"ג
שמואל הכי אם לא אמר שאני אוכל לך אסור אפילו בהנאה. כלומר היכי קאמר שמואל עד שיאמר דמשמע דאי לא אמר הכי לא מיתסר
דמשמעות הלשון משמע
דמודרני ממך דשניהם
אדרבה אי לא אמר הכי מיתסר טפי והוה ליה לפרושי ולמימר הכי. ובדין הוא דלעיל נמי כי קאמרינן דבמודרני לחודיה שניהם אסורים
לאסור נכסיו על חבירו
אסורים: אלא שמואלהכי
דהוה ליה לאקשויי הכי אלא דעדיפא מינה אקשי ליה לומר דעיקר דינא ליתיה. ואיכא נוסחא אחרינא הכא ולא מחוורא: אלא הכי
היה לו לפרש לחומרא דאני
אתמר טעמא דאמר שאני
והנאתי עליך חרם קאמר:
אוכלהואדאיןאסוראלא
אתמר טעמא דאמר וכו'. כלומר לעולם כדאמרינן מעיקרא דכי לא אמר שאוכל לך מותר וטעמא משום דלא משמע דאמר אסור דהוו להו
כגון דפריש ואת עלי לא.
באכילה. דלישנא דאסור
ידים במתני' משמע ליה אסור
אבל אי אמר ואני עליך לא
לא אע"ג דאי לא פריש תרוייהו אסירי מכל מקום עיקר הלשון משמע לאסור נכסיו על חבירו אלא שאנו מפרשים לחומרא
באכילה ולא בהנאה אבל מודרני ממך אסור בהנאה ומודרני דקתני בברייתא אסור בהנאה וה"ק שמואל וכולן אסור בהנאה
לאסור גם נכסי חבירו עליו הילכך אהני האי דפריש ואת עלי לא שלא נחמיר עליו אבל אי פריש ואני עליך לא לא
עד שיאמר שאני טועם לך: אי הכי לימא שמואל הכי אם לא אמר שאני טועם לך אסור [אפי'] בהנאה. דלישנא עד
אהני לסתור הלשון שאסר כבר נכסיו על חבירו: את עלי חרם הנודר אסור. אבל מודר מותר וה"נ הוה לן להחמיר
שיאמר שאני טועם לך משמע כשאני טועם אסר עצמו טפי ממודרני והא ליתא דאדרבה מודרני חמור טפי ויש ספרים
את והנאתך עלי חרם: מדקא תני סיפא הריני עליך ואת עלי שניהם אסורים הא סתמא כו'. ולא שייך הכא לפרש
דגרסי לימא שמואל ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך אינו אסור אלא באכילה וקשה ליישבו. וה"ה דלעיל דשמואל קאמר
טעמא דפריש ואת עלי לא או אני עליך לא הא סתמא נעשה כאומר הריני עליך ואת עלי משום דבמתניתין לא קתני
אבל מודרני שניהם אסורים מצי למפרך לימא שמואל אם לא אמר שאני אוכל לך שניהם אסורים: אלא הכי איתמר.
ואת עלי לא אלא דמפרש לה הכי: והא מתני' ממך קתני. תחלה פריך ממתניתין לר' יוסי בר חנינא ושני והדר תו פריך
לעולם כדאמר מעיקרא דלשמואל מודרני לחודיה לא אסר כלל דלמא לא משתעי בהדך קאמר וקשה מברייתא דלעיל
לשמואל א"ה נימא שמואל הכי ואי לא אמר אלא שאני אוכל לך שאני טועם לך אין אסור אלא באכילה כך נמצאת הגירסא
דמודרני אסור בלא שאני טועם לך וי"ל דהאי אסור ר"ל דלא מישתעי בהדיה א"נ מעתה נחית לומר תנאי היא דברייתא
בספרים ואינה מכוונת דהא לא אתא לאשמועינן עיקר מילתיה דשמואל [אלא] לאשמועינן דבמודרני ממך לחודיה אסור
דלעיל ס"ל כרבנן דידים שאינם מוכיחות הויין ידים ושמואל סבר דמתני' כרבי יהודה דאמר לא הויין ידים:
אפי' בהנאה ועוד דמשמע טעמא דלא אמר אלא שאני אוכל לחודיה דאין אסור אלא באכילה הא אמר בהדיא מודרני
ממך אסור אפי' בהנאה והא ליתא דאינו אסור בהנאה עד שיאמר מודרני ממך לחודיה הילכך נראה דהכי גרסי' ואם לא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור אפי' בהנאה: אבל אמר מודרני ממך לא. משמע דאמר אסור מאי טעמא דילמא
מודרני ממך דלא משתעינא בהדך (אלא) ואינו אוסר עצמו מהנאתו עד שיאמר גם שאני אוכל לך וגם לדבר עמו מותר שאינו מוכיח לזה יותר מלזה ולא הוי יד כלל אבל אין לפרש דלדבר עמו אסור דיותר הוי מוכיח להיות לאסור דבור מלאסור
הנאה דהא בתר הכי אמר ליה רב פפא לאביי לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים פי' מדלא אסר במודרני ממך איסור הנאה מכלל דלמ"ד הויין ידים אסור בהנאה ומותר לדבר אלמא יותר הוי הוכחה לאסור הנאה מלאסור דבור: