בין המודר פרק רביעי נדרים ר"ן לג.
רש"י אין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא מן מאכל עצמו נדר. ואמאי אסור להשאילו נפה והני לאו מאכל
אינשי אסור במודר הנאה אבל רבנן דפליגי עליה סברי דכל היכא
ב א ב ג ד ה
א)
ב) ג)
נינהו: הנאת מאכלך עלי. יהא אסור: ואימא. מאי הנאת מאכלך
דלא אסר עליו אלא הנאתו כה"ג לא מקרי הנאה דכיון דמידי דלא
ד)
שלא ילעוס חיטין שלו ויתן על גבי מכתו והיינו נמי הנאת מאכלך
קפדי בה אינשי הוא אין זה קרוי נהנה מחבירו. ואם תאמר דהכא
ה)
❖
ג ו ז
המביאה לידי מאכלך עלי.
ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה:
משמע דבדריסת הרגל לא קפדי אינשי ומש"ה שרו רבנן ואילו בפ'
ו)
ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל
חזקת הבתים אמרינן
❖
ולהכי לא ישאילנו לו: אפי' שק וכו'
גבי אלו דברים שאין להם חזקה
והא מן מאכל
נדר
אמר רשב"ל באומר
הגהות הב"ח
ואפי' צנא בעלמא. של מדיר אסור
ואמרינן הכא בחצר של שותפין
הנאת מאכלך עלי א אימא שלא ילעוס
(א) רש"י
למודר ליתן בה פירות דהנאה המביאה
עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי
פירוש הרא"ש
חיטין ויתן על
מכתו אמר רבא באומר
ב
לידי מאכל הוא ואסור: סוס לרכוב
אלמא דוקא שותפין הוא דלא קפדי
גמ'
והא מן מאכל נדר.
הנאה המביאה לידי מאכלך עלי אמר רב
עליו. לילך לבית המשתה: או טבעת
הא אינשי דעלמא קפדי וכיון שכן
❖
פפא שק להביא פירות וחמור להביא עליו
אימא שלא ילעוס חיטין
ג
ליראות בה. בבית המשתה כדי
ליתסר אפילו לרבנן. תירץ הרמב"ן
על מכתו.
פירות ואפי' צנא בעלמא הנאה המביאה
שינהגו בו כבוד והיינו הנאה: מיפסק
ז"ל דהעמדה דאמר התם היינו
לידי מאכל הוא בעי רב פפא סוס לרכוב
תוספות ומיזל בארעיה. שהולך דרך קרקעו
להתעכב ולישב בחצר דומיא דהעמדת
ד
לבית המשתה ומקצר דרכו: מהו.
עליו וטבעת ליראות בה מהו מיפסק ומיזל
בהמה דתנן התם במתני' ובכי האי
אימא שלא ילעוס חיטין.
מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל
גוונא הוא דאמר דדוקא שותפין לא
בארעיה מאי תא שמע אבל משאיל לו
בכל הני או לא: צריכא למימר. דשרי
קפדי הא אינשי דעלמא קפדי אבל
חלוק וטלית נזמים וטבעות היכי דמי
הנאה
וטבעת
הא ליכא הנאה כלל: וקתני משאילו.
הכא בדריסת הרגל בעלמא עסקינן
המביאה לידי מאכל עלי.
להראות בו.
אילימא שלא ליראות בהן צריכא למימר
וש"מ דשרי: לא לעולם. אפי' שלא
דהיינו לעבור דרך חצרו ולא להתעכב
אלא לאו אפילו ליראות בהן וקתני משאילו
שק
מאן תנא
שם ובכה"ג אפי' אינשי דעלמא דלא
ליראות בה. ובדין הוא דלא היה צריך
להביא בו פירות כו'.
אמר רבא ר"א היא.
לא לעולם שלא ליראות ואיידי דקתני
למיתני משאילו: אלא איידי וכו'.
שותפין לא קפדי ומש"ה שרו רבנן:
רישא לא ישאילנו תנא סיפא משאילו:
מתני'
ומהא ליכא למשמע מינה:
ולענין הלכה פסק הרמב"ן ז"ל כר'
מתני' וכל דבר שאין עושין בו אוכל
מקום שמשכירין. שנוהגין להשאיל כל
אליעזר דאמר ויתור אסור כיון דסתם
ה
סוס לרכוב עליו.
אלו הדברים על ידי שכירות אסור
לן תנא הכא כוותיה ועוד דסוגיין
נפש מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור:
וטבעת
גמ' מכלל דרישא אף על פי שאין
למדיר להשאילו דכיון שנוהגים
דפ' השותפין שנדרו כוותיה
ליראות בה.
מיפסק
להשכיר מיחזי כהנאה המביאה לידי
אזלא. אבל ר"ח ז"ל כתב בפרק חזקת
משכירין מאן תנא אמר רב אדא בר
ומיזל בארעיה.
מאכל ואסור: גמ' מכלל דרישא.
הבתים [גבי] אלו דברים שאין להם
אהבה ר' אליעזר היא: מתני' ו המודר
ואיידי
דתנא רישא לא ישאילנו.
חזקה דלית הלכתא כרבי אליעזר וכן
דקתני לא ישאילנו נפה וכברה הוי
הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע
דעת ר"ת ז"ל: והא מן מאכל נדר.
אע"פ שאין משכירין כלומר שאין
מתני' מקום
את חובו ומחזיר לו את אבידתו מקום
וכיון שכן למה יאסר: דאמר הנאת
נוהגין להשאיל בשכירות אע"ג דלא
שמשכירין כיוצא בהן
שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש:
אסור.
הוי הנאה גמורה דכיון שאין משכירין
מאכלך עלי. דכיון שהוסיף ואמר
גמ' אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא
מאי קא מהני ליה אם זה לא ישאילנו
הנאת המאכל הרי אסר על עצמו כל
שכנו אחר משאילו בחנם שהרי מקום
מה שגורם אותו וקרי ליה מאכלך משום
ושרי מאן תנא אמר רב הושעיא זו
ז
שאין משכירין הוא: מאן תנא.
דבגרמת הנאה שלו הוא מתוקן והוה
דברי
גמ'
דאפילו הכי אסור: ר' אליעזר
סלקא דעתך הכי דאי לא מאי מיקרי
מכלל דרישא אע"פ שאין
היא. אבל סיפא דקתני מקום שמשכירין אסור דברי הכל
היא
הנאת מאכל: ואימא שלא
ילעוס חיטים ויתן על גבי מכתו.
משכירין.
דהנאה גמורה היא: מתני' שוקל לו את שקלו. המדיר יכול
דהנאת מאכל לא משמע אלא שלא יהנה מגוף המאכל עצמו ולאסור
מתני'
ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה ויכול לפרוע
אפי' הנאת המאכל אמר הנאת מאכלך ואכתי לישתרי: אמר רבא
שוקל לו שקלו.
באומר הנאה המביאה לידי מאכל עלי. איכא מאן דאמר דבכה"ג
חובו ואין מהנה לו כלום (א). מדקתני פורע חובו אלמא לא מהני
ליה מנכסיו דהא לא יהיב ליה בידים ממש: גמ' אלמא אברוחי ארי
אסור בין בלעיסת חטים על גבי מכתו בין בנפה בין בכברה. ואין
ו)
בעלמא הוא. שמבריח חובו מעליו ושרי: מאן תנא. דאברוחי שרי:
נוח לי דבכלל הנאה המביאה לידי מאכל לא משמע נתינת חטים
לעוסין ע"ג מכתו. אלא הכי הוי פסקא דמילתא דאי נדר ממאכל
דברי
אינו אסור אלא באכילה בלבד ומותר בכל דבר אחר אמר הנאת מאכלך עלי אסור באכילה ואסור ללעוס חטים על גב מכתו אבל
ופורע חובו.
לשאול ממנו נפה וכברה שרי אמר הנאה המביאה לידי מאכל עלי אסור באכילה ואסור לשאול נפה וכברה מיהו ללעוס חיטין וליתן על גבי
ומחזיר לו אבידתו.
תפול
מכתו שרי. כך נראה בעיני: שק להביא עליו פירות וכו' הנאה המביאה לידי מאכל הוא. דלא תימא לא מקריא הנאה המביאה לידי מאכל
הנאה להקדש.
אלא לתקן המאכל בנפה וכברה אבל להביא אליו המאכל בלבד בשק וחמור שרי קמ"ל רב פפא: צנא. סל: סוס לרכוב עליו וטבעת ליראות
בה מיפסק ומיזיל בארעיה מאי. דמי אמרינן נהי דהקרבת המאכל אליו מקרי הנאה המביאה לידי מאכל אפי' הכי להקריב עצמו למאכל
כמפסק ומיזיל בארעיה כדי שיהיה שם מהרה לאו הנאה המביאה לידי מאכל היא דשאני התם שעשה במאכל עצמו וכן נמי סוס לרכוב
עליו ה)ליראות בה כדי שיראה כאדם חשוב כשירכוב על סוס ותהא טבעת על ידו ובשביל זה יתנו לו מנה יפה כי האי גוונא גרמא בעלמא הוא:
אילימא שלא ליראות בהן צריכא למימר. דשרי במודר מאכל כיון דאין משכירין כיוצא בהן פשיטא אלא לאו אפילו ליראות בהן וקתני
משאילו אלמא גרמא דמאכל שרי. וכל הני דבעי רב פפא גרמא בעלמא נינהו: איידי דקתני רישא לא ישאילנו. לאשמועינן דנפה וכברה כלים
שעושין בהם אוכל נפש הן וכמו שפירשתי במשנתנו תנא סיפא משאילו: ולענין הלכה בעיא דרב פפא לא איפשיטא הלכך נקטינן בה
מתני'
לחומרא:
מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. אפי' במודר מאכל דהאי מודר מאכל דמתני' הא מוקמת ליה בגמרא באומר הנאה
גמ' אלמא אברוחי ארי
בעלמא הוא.
המביאה לידי מאכל עלי והני כיון דרגילין להשכירן וזה משאילו בלא שכר הנאה המביאה לידי מאכל היא שהרי בדמי השכירות שמחל לו
יקח מאכל: גמ' מכלל דרישא. דהיינו לא ישאילנו נפה וכברה אף על פי שאין משכירין דמאי דשרי בחלוק וטלית נזמים וטבעות אסרינן
מתני'
בנפה וכברה:
שוקל לו את שקלו. המדיר למודר וכן פורע לו חובו. ובגמרא מפרש טעמא: ומחזיר לו אבידתו. דלא מידי יהיב
ליה אלא מידעם דנפשיה קמהדר ליה: מקום שנוטלים עליה שכר. דהיינו אם היה מחזיר בטל מן הסלע דבכי האי גוונא מחייב בעל
אבידה ליתן לו שכר כדאיתא באלו מציאות : תפול הנאה להקדש. אם אין מחזיר רוצה לקבל השכר יתננו מודר להקדש שאילו היה
מוחל לו מדיר נמצא מהנהו: גמ' אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ושרי. אשוקל לו שקלו ופורע לו חובו קאי דלהכי שרי משום דלאו מידי
יהיב ליה אלא שמסלק המלוה מעליו. ומש"ה נמי שוקל לו שקלו דהא לא מהני דבלאו הכי יש לו חלק בקרבנות צבור כדתנן
תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות מאי אמרת הא קא מהני ליה דפרע חובו אברוחי ארי הוא ושרי: אמר ר' אושעיא הא מני
חנן היא. דס"ל שהמפרנס אשת חבירו שפורע לו חוב מזונותיו הניח מעותיו על קרן הצבי משום דלא חשיב מהני אלא מבריח ארי בעלמא:
אפי'