לג: ר"ן אין
בין המודר פרק רביעי
נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דברי חנן היא. דאמר איבד מעותיו שאין למלוה על בעלה של זו
אפי' תימא דברי הכל. דאפי' לרבנן
דאמרי שחייב לוה להחזיר
ד א
א) ב)
מודר הנאה. דהיינו מתני':
לזה דמי החוב שפרע בשבילו: גבי
כלום הואיל ולא נתן בידו אלא הבריח ארי מעליו שפירנס את אשתו
ג)
דיהיב על מנת שלא לפרוע עסקינן. כלומר דכשהלוהו התנה עמו שלא
שהוא חייב לזונה ה"נ כי פרע חובו אברוחי ארי הוא שאין לו
ד) ה)
יהא כח בחבירו לכופו אלא כשירצה הלוה יפרענו מדעתו הלכך כי
לפרוע (ג) על החוב כלום ולהכי שרי. דאי כהנים גדולים דפליגי עליה
ו)
❖
פרע ליה מדיר לאותו חוב דאע"ג
דחנן היא כיון דאמרי ישבע כמה
דאפשר דמודר משום כסופא פרע
הוציא ויטול מן הבעל הכא נמי
דברי חנן היא רבא אמר אפי' תימא דברי
ה ב
ליה אפ"ה כיון דאי בעי לא פרע
סבירא להו כי פרע חובו יכול הפורע
הכל גבי מודר הנאה דיהיב (א) על מנת
תוספות
ליה לאו מידי יהיב ליה למודר. וכ"ת
לגבות מן הלוה ולהכי הוי הנאה
שלא לפרוע מאי חנן דתנן מי שהלך
❖
חנן אומר איבד מעותיו.
תינח פורע לו חובו אלא שוקל לו
גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה
למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו
ממנו ואסור: דיהיב ליה ע"מ שלא
את שקלו היכי שרי אליבא דרבנן
חנן אמר איבד את מעותיו נחלקו עליו
לפרוע. מזה דהשתא כי פורעו זה
איכא למימר דמתניתין לדידהו
הגהות הב"ח
בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה
לא הוי הנאה הואיל ואי בעי לא
משכחת לה כגון ששלח את שקלו
(א) גמ' ליה
הוציא ויטול א"ר דוסא בן הרכינס כדבריהם
(ב) שם מתהני
מצי למיגבא מיניה כלום. ושוקל לו
ונגנב או אבד משנתרמה תרומה דכי
אמר ר' יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח
את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי
ה"ג פטור מלשלם כדתניא בהזהב
א
(ג) רש"י
הכל כה"ג שאינו מהנה לו כלום כגון
בני העיר ששלחו את שקליהם
מעותיו על קרן הצבי רבא לא אמר כרב
בני
שהוא עצמו שקל את שקלו ושגרו
ונגנבו או אבדו אם משנתרמה
הושעיא דקא מוקים לה למתניתין כד"ה
❖
לירושלים ונגנב או אבד לאחר
תרומה נשבעין לגזברים הלכך כי שוקל
רב הושעיא לא אמר כרבא גזירה שלא
שנתרמה הלשכה והאי לא נתחייב
מדיר את שקלו מידי דלא מחייב בה
ליפרע משום ליפרע: מחזיר לו את
באחריותו ולא היה לו לפורעו דהכי
מודר קיהיב וקמ"ל שאע"פ שהיה
מוסף רש"י
אבידתו: פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד
דרכן לפרוע אותו שרי כיון שאין
קיי"ל בני העיר ששיגרו את
חנן אמר איבד את
אמר לא שנו אלא בשנכסי מחזיר אסורין
הגזברים יכולין לכופו: גזירה שלא
שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה
מעותיו.
על בעל אבידה דכי מהדר ליה מידעם
התרומה נשבעין השלוחין לגזברים
לפרוע אטו לפרוע. כלומר דאי
אמרי' דמדיר פורע לו חובו של
שאבדו ובעלים פטורים דתורמין
דנפשיה קא מהדר ליה אבל נכסי בעל
מודר כשלוה ע"מ שלא לפרוע איכא
על האבוד ואם קודם שנתרמה
אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה
למיגזר דלמא פרע ליה אע"פ שלוה
הלשכה נשבעין לבני העיר לפיכך כי
דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף וחד אמר
❖
(ב)
(כתובות קז:)
אותו המודר ע"מ שיכפנו המלוה
חזר הנודר ופרע שקלו מותר דלא
ב אפי' נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר
מהנה ליה כלל: משום לפרוע. דהתם
לפרוע הלכך אי מתני' רבנן ליכא
מהדר ליה ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח
גוונא דשרי אלא ודאי חנן היא ומותר
אי הוה פרע חובו הוה מהני ליה:
פירוש הרא"ש
תנן
ג)תפול הנאה להקדש. מפ' בגמרא ד):
בכל ענין. ובפרק שני דייני גזירות
חנן היא.
לא שנו. דמחזיר לו אבידתו אלא כשנכסי מחזיר אסורין על בעל
מסקינן בגוונא אחרינא דאמר התם נהי דהנאה לית ליה
אבידה שהמחזיר הדירו מנכסיו: דכי מהדר ליה מידעם דנפשיה
כסופא מי לית ליה. והאי עמד א' ופירנס את אשתו דאמר דלחנן
קמהדר ליה. וליכא הנאה שאינו מהנהו מנכסיו כלום: אבל
הניח מעותיו על קרן הצבי כתב הרשב"א ז"ל דדוקא במפרש
נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר. דמחזיר מודר מבעל אבידה
שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה דבכה"ג אמר חנן
דפטור אבל פרנס סתם חוזר וגובה לפי שכל המפרנס סתם אינו
לא מצי מהדר ליה אבידתו משום דאי מהדר ליה הוה מתהני
מבעל אבידה: פרוטה דרב יוסף. דאמר רב יוסף העוסק
מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה ונמצא שהיא חייבת לו
במצוה פטור מן המצוה ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל
ומי שפרנס אותה גובה ממנה והיא גובה מבעלה וכמו שפרש"י
ע"מ שלא
אותה מצוה שמקיים הלכך אין מחזיר לו אבידתו: פרוטה דרב יוסף
ז"ל בפרק שני דייני גזירותה) גבי לוותה ואכלה מאי דאמר דאכלה והיא
לפרוע.
לא שכיח. דלא שכיח כה"ג דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל
נפרעת מבעלה ובעל חוב גובה ממנה והביא ראיה דהמפרנס סתם
לא אמרי' במתנה קיהיב אלא לשם הלוואה מיורד לתוך שדה
אותה מצוה ולא מתהני מיניה כלל לפיכך מחזיר לו אבידתו:
חבירו ונטעה שלא ברשות דחייב בעל השדה
מקום
מידעם
לשלם ולא כל הימנו שיאמר במתנה נתת לי ועוד ראיה מדגרס בירושלמי בפרק איזהו נשך
חד בר נש אישאל לחבריה דינרין אשריתיה
דמהני ליה פרוטה
דנפשיה קמהדר ליה.
דרב יוסף.
גו ביתיה אמר ליה הב לי דינרי אמר ליה הב לי אגר ביתי אתא עובדא קמיה דר' אבא בר זבינא ומריקו ליה מאי דהוה חמי למשרייה
מהני
והכא ודאי בשהעמידו סתם בתוך ביתו מיירי ולא בשהעמידו בפירוש בשכר דא"כ לא הוה אמר ליה אידך הב לי כל דינרי דהוה
ליה פרוטה דרב יוסף.
פרע ליה מה שהתנה עמו לתת לו בשכירותו וכן נמי ליכא למימר דמשום רבית קאמר דא"כ הוה ליה למימר נכה לי אגר ביתי
אלמא המשרה חבירו בתוך ביתו סתם לא למתנה איכוון אלא לשכירות וכיון שכן המפרנס אשת חבירו סתם חוזר וגובה ממנו אלו
דבריו ז"ל. ואינם מחוורים לדעתי דנהי דהני מוכחי דהמהנה את חבירו סתם לאו לשם מתנה קא מכוון אפילו הכי המפרנס את אשת
חבירו סתם לחנן הניח מעותיו על קרן הצבי משום דנהי דלאו בתורת מתנה קעביד מיהו סתמא זו אדעתא דבעל נחית ולאו אדעתא
דידה שכבר הוא יודע שאין לאשה זו נכסים שיהא נפרע מהן אלא מבעלה ולא מסיק אדעתיה לומר שתתחייב היא בהן כדי שתוכל
לגבות מבעלה ולהגבותו דלאו כולהו אינשי דינא גמירי אלא סתמא אדעתא דבעל נחית ומש"ה נהי דלאו בתורת מתנה קעביד כדמוכחי
הנך ראיות דאייתי הרשב"א ז"ל אפילו הכי לחנן הניח מעותיו על קרן הצבי דמסתמא אדעתא דבעל קעביד: ולענין הלכה קיי"ל
כחנן הלכך פורע חובו של חבירו הניח מעותיו על קרן הצבי ואפילו בבעל חוב דוחק נמי דליכא למימר דטעמא דחנן משום דמצי
אמר ליה מפייס הוינא ליה והוה מחיל לי דהא מתני' דשוקל לו את שקלו אתיא לן שפיר כחנן אף על גב דלא מצי אמר שימחלו
פרוטה דרב
יוסף לא שכיח.
לו הגזברים. ומסתברא לי דבמלוה שיש עליה משכון נמי אבד מעותיו דהא אמרינן הכי בירושלמי אליבא דבני כהנים גדולים דאמר
התם דאפילו לבני כהנים גדולים דאמרי במפרנס את אשתו דישבע כמה הוציא ויטול התם היינו טעמא משום דלא עלה על
דעתו שתמות אשתו ברעב אבל בפורע חובו מודו לחנן דפטור דמצי אמר מפייס הוינא ליה והוה מחיל לי ואמרינן התם הגע
עצמך שהיה בידו משכון מפייס הוינא ליה ומהדר לי משכוני ונהי דבגמרא דילן לא סבירא לן הכי אליבא דבני כהנים גדולים דא"כ
לא הוה מצטריך לאוקמא למתניתין בשלוה על מנת שלא לפרוע אפילו הכי נקטינן מהא דירושלמי דחנן אפילו מלוה שיש עליה
משכון אמר דכיון דבירושלמי אמר בפשיטות דמודו ליה רבנן דחנן בהכי אלמא שמיע להו דחנן אמר הכי ונהי דלפום גמרא דילן
ו)
בני כהנים גדולים לא מודו אפילו הכי גמרינן מירושלמי דחנן אמר אפילו במלוה שיש עליה משכון ובהא לא אשכחן איפכא בגמרא
דילן. כן נראה לי: מידעם דנפשיה קא מהדר ליה. ולא מהני ליה מידי אלא שמבריח נזק אבידתו מעליו: דקא מהני ליה פרוטה דרב
יוסף. דכי מהדר ליה אבידתו מיפטר מלמיתב ליה פרוטה לעני שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ותלי לה בדרב יוסף משום דפליגי
רבה ורב יוסף פ' הכונס צאן לדיר בשומר אבידה אי הוי כשומר שכר וסבירא ליה לרב יוסף דכיון דמיפטר מלמיתב פרוטה לעני
שומר שכר הוי: פרוטה דרב יוסף
לא שכיח. שיבא עני לישאל ממנו באותה שעה דנימא לא מהדר משום דמתהני מידי דכי האי
גוונא כיון דלא שכיח לא הוי בכלל
איסור הנאה ומיהו כיון דאפשר
דאתי ומתהני מינה
שומר
שכר הוא עליה וחייב
בגניבה ואבידה:
תנן