בין המודר פרק רביעי נדרים ר"ן לד.
רש"י אין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מקום שנוטלין עליה שכר. (ג) חזרת אבידה שכר: תפול הנאה להקדש.
תנן מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש בשלמא למאן
ו א
א)
❖
ב)
דכיון דמודר ממנו הנאה לא מצי האי למיתב ליה שכר: בשלמא למ"ד
דאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה אבל דבעל אבידה
אפי' בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר נמי מהדר. ליה אבידתו
אסורין על מחזיר לא מהדר היינו דקתני מקום שנוטלין עליה שכר תפול
❖
היינו דקתני מקום שנוטלין עליה שכר
תפול הנאה [להקדש] כיון
הנאה להקדש אלא למאן דאמר אפילו נכסי בעל אבידה אסורים על
הגהות הב"ח
דמחזיר לא מצי למישקל מיניה השכר
מחזיר נמי מהדר אמאי תפול הנאה
(א) גמ'
פירוש הרא"ש
להקדש כך היא עיקר הגירסא. וה"פ
לפי שזה בעל אבידה הדירו מנכסיו
תנן מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה
מהדר ליה
בשלמא למ"ד דמתני' בשנכסי מחזיר
אינו יכול להשתייר השכר בידו דמקום
(ב) שם
בשלמא למאן דאמר אף
להקדש בשלמא למ"ד אפילו בשנכסי בעל
ליה
בשנכסי בעל אבידה
אסורין על בעל אבידה דוקא היא
שנוטלים עליה שכר הוא (ד) לא מצי
אבידה אסורים על מחזיר נמי מהדר היינו
לא
אסורין על המחזיר.
בעל אבידה למימר הואיל ואינו יכול
דאילו נכסי בעל אבידה אסורין על
(ג) רש"י
דקתני מקום שנוטלין עליה שכר תפול
ליטול השכר יהא שלי לפיכך תפול
מחזיר לא מהדר משום פרוטה דרב
הנאה להקדש אלא למ"ד כשנכסי בעל
נוטלין על
הנאה להקדש. ואי נכסי מחזיר אסורים
יוסף מש"ה קתני סיפא דמקום שנוטלין
(ד) ד"ה
אבידה אסורים על מחזיר לא מהדר אמאי
על בעל אבידה והאי מחזיר אדם
עליה שכר אם זה המחזיר גברא
ולא
תפול הנאה להקדש אחדא קתני איכא דמתני
(ה) ד"ה
עשיר הוא ואינו רוצה לקבל שכרו
יקרנא ואינו רוצה לקבל שכרו לא
הוא (ו) ד"ה
לה בהאי לישנא פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד
דזילותא הוא לקבל השכר מכל מקום
ישהנו בעל אבידה לאותו שכר אצלו
שכר
האי בעל אבידה לא מצי תפיס לשכרו
דהא מתהני מיניה אלא תפול הנאה
אמר לא שנו אלא בשנכסי בעל אבידה אסורין
כיון
אחדא.
משום דמודר הוא מנכסי מחזיר
להקדש אלא למ"ד דאפילו נכסי בעל
על מחזיר ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח
כדלעיל ניחא
ושכרו איתיה גביה דמקום שנוטלין
אבידה אסורין על המחזיר מהדר אם
כשנכסי
אבל נכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה לא
עליה שכר הוא לפיכך תפול הנאה
כן רישא דקתני ומחזיר לו אבידתו
דמחזיר
מהדר ליה משום דקא מהני ליה וחד אמר
❖
להקדש: אלא למ"ד. כשנכסי מחזיר
אפי' בשנכסי בעל אבידה אסורין על
א אפי' נכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה (א)
מחזיר נמי היא וסיפא דקתני תפול
אסורין על בעל אבידה מהדר והתם
מותר דכי מהדר ליה מידי דנפשיה קמהדר
הנאה להקדש אכולא מילתא קאי
איכא למימר תפול הנאה להקדש
תוספות
ליה תנן מקום שנוטלין עליה שכר תפול
ובשלמא בנכסי מחזיר אסורין אתי
אבל נכסי בעל אבידה אסורים על
בשלמא למאן דאמר
שפיר אי מחזיר גברא יקרנא הוא
מחזיר לא מהדר הואיל ולא מהדר
הנאה להקדש בשלמא למ"ד אפילו בשנכסי
בשנכסי כו'.
כדפרישית אבל בשנכסי בעל אבידה
ליה לא יהיב ליה אגרא אם כן מאי
מחזיר אסורים על בעל אבידה מהדר (ב) היינו
אסורין על מחזיר למה לי דתפול הנאה
תפול הנאה להקדש איכא למימר
דמתרץ מקום אלא למ"ד בשנכסי מחזיר
להקדש יעכבנו בעל האבידה לעצמו
הכא הואיל ולאו בר אגרא הוא:
אסורין ולא מהדר היכי מתרץ מקום קשיא
תריץ אחדא קתני. אחד לחוד מיירי
שהרי לא נאסרו נכסי מחזיר וליכא
אמר
ה"ג
למימר דהכא כשבעל אבידה גברא
תפול הנאה להקדש בשנכסי מחזיר
אחדא.
יקרנא ורוצה ליתן שכר ומקבל לא מצי שקיל דהא נכסי בעל אבידה
אסורין על בעל אבידה דבעל אבידה לא מצי תפיס אגריה דמחזיר
אסורין עליו ומשום הכי תפול הנאה להקדש דבכהאי גוונא לא
דלא מצי למיתהני מיניה ומחזיר נמי לא בעי ליטול שכר דעשיר הוא
להכי תפול הנאה להקדש: לא שכיחא. וליכא הנאה כלל: משום
שייך יקרנא לקבל אבידתו בחנם כך פירשו רבותי. ולי נראה דהכי
דקא מהני ליה. דאע"ג דמידעם דנפשיה מהדר ליה אפ"ה מהני ליה
קאמר אמאי תפול הנאה להקדש יתן שכרו בעל אבידה למחזיר
דדמי כמאן דמהני ליה מנכסיו: מהדר ליה. משום דמידעם דנפשיה
דנהי דנכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר אפילו הכי מותר ליקח
מהדר ליה ולא מהני ליה כלום: בשלמא למ"ד אף בשנכסי מחזיר
ממנו שכרו דהא א)הש"ס זבינא דרמי על אפיה אמר לעיל דהנאת
אסורין על בעל אבידה מהדר היינו דמתרץ מקום. כלומר
מוכר הוא ולא לוקח ונפקא מינה דאי לוקח מודר ממוכר מותר
ליקח ממנו זבינא דרמי על אפיה מאי טעמא דהא מכל מקום מודר
דמשכחת ליה מקום שנוטלים עליה שכר תפול הנאה להקדש דכיון
מיתהני מההוא מידי דמוכר אלא ודאי היינו טעמא דכיון דזבינא
דנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה לא מצי בעל אבידה לשייר
דרמי על אפיה הא משכח מינה לוקח טובא וכל כה"ג אע"ג דאתי
השכר לעצמו דהא נכסי מחזיר הן ואסורין עליו וצריך לו ליתן
השכר והמחזיר אי אדם עשיר (ה) ואינו רוצה לקבל השכר להכי
לידיה ממדיר לא מקריא הנאה הכא נמי במקום שנותנין עליה
תפול הנאה להקדש: אלא למאן דאמר בשנכסי מחזיר אסורין
שכר דהיינו בבטל מן הסלע אע"ג דיהיב ליה כי ההוא אגרא בעל
על בעל אבידה לא מהדר היכי מתרץ מקום. שנוטלין עליה
אבידה למחזיר לא מיתהני מחזיר מיניה דבעל אבידה כלל שאותו
היכי מתרץ מקום קשיא.
שכר הא ליכא (ו) שכרו כלל דלא מהדר. והכא ליכא לתרוצי אחדא
שכר כבר היה מצוי בידו וכיון שכן אמאי תפול הנאה להקדש הא
אחדא קתני.
קתני דהתם דכיון דקאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה
מצי בעל אבידה למתביה למחזיר. כנ"ל ונכון הוא: ומשני אחדא
קא מוקי ביה תפול הנאה להקדש דכופין לבעל אבידה שיתן
קתני. כלומר רישא דמחזיר אבידתו בין בנכסי מחזיר אסורין על
השכר להקדש ואין יכול להחזיק בו דנכסי מחזיר אסורין הן עליו
בעל אבידה בין בנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר אבל סיפא
אבל הכא ליכא לתרוצי אחדא קתני אנכסי בעל אבידה אסורין עליה
במקום שנותנין עליה שכר תפול הנאה להקדש אחדא בלחוד קאי
דכיון דנכסי מחזיר אין אסורין על בעל אבידה מצי האי בעל אבידה
דהיינו אנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה: איכא דמתני לה בהדין
למיתפס השכר לנפשיה ולא נפיל להקדש והיכי מתרץ מקום קשיא:
לישנא וכו' לא שנו אלא בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר.
ומתני' לצדדין קתני שוקל לו את שקלו ופורע לו את חובו מדיר
ככר
למודר ומחזיר לו אבידתו ב)מדיר למודר ותורם לו את תרומותיו מדיר למודר ומשום דבעי תנא למיתני כולהו גווני דשרי בין מדיר למודר
תנא הכי כך נראה בעיני. אבל בנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה לא מהדר ליה משום דקא מהני ליה ועדיף טפי מפורע לו חובו
דהא קא ממטי ליה בידיה ואי לא דקא מהדר ליה אפשר דפסדא מיניה לגמרי: בשלמא למ"ד אף בשנכסי מחזיר אסורין מהדר. כלומר
דמודר מחזיר למדיר ומדיר למודר היינו דמתרץ מקום דאיכא לתרוצי דאחדא קתני כלומר היכא דמהדר מדיר למודר אלא למ"ד בשנכסי
מחזיר אסורין על בעל אבידה לא מהדר וא"כ מתני' דמחזיר לו אבידתו בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר בלחוד היא וא"כ היכי מתרץ
מקום דבכה"ג ליכא למימר תפול הנאה להקדש וכמו שכתבתי למעלה: ולענין הלכה קיי"ל דבין בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה בין
משום דקא מהני ליה.
בשנכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר מהדר דהא מ"ד דבנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה לא מהדר אתותב ואע"ג דמ"ד בלישנא
קמא דנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא מהדר לא אתותב דאדרבה אתיא לדידיה מתניתין טפי שפיר אפ"ה כיון דהאי לישנא בתרא
אף בשנכסי מחזיר
הוא והך סברא דבין בנכסי מחזיר אסורין בין בנכסי בעל אבידה אסורין מהדר איתמרא בתרתי לישני כוותיה נקטינן וכן פסק הרמב"ם ז"ל:
אסורין על בעל אבידה
אמר היינו דמתרץ מקום.
בשנכסי מחזיר אסורין לא מהדר.