לד: ר"ן אין בין המודר פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ככר של הפקר. וכ"ש אי דנפשיה אלא רבותא קמ"ל דמצי זכי בהפקר
אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה
ז א
א) ב)
❖
לחליה קדושה עילויה: נטלה על מנת לאוכלה. דכיון שהחזיק בו
לאכלה מעל לפי כולה. האי דנקיט לה בככר של הפקר ולא נקט לה
(א)
ח ב
בככר שלו שהיתה עומדת בחצרו והקדישה משום דבכי האי גוונא נטלה
קנאה ואם אכלה מעל לפי כולה ומשלם להקדש לפי כולה וחומש
שהרי הוציאה לחולין: אבל
נטלה על מנת להורישה לבניו. ואחר כך
לאכלה לא מעל דכיון דמקמי הקדש שלו היתה ולאחר הקדש ג"כ ברשותו
מוסף רש"י
עומדת ה"ל כגזבר של הקדש דאמרי'
הקדישה עסקינן דקודם לכן לא יכול
❖
אלא ככרי עליך
להקדישה: לא מעל אלא לפי טובת
בסוף פ"ק דחגיגה שאם נטל
אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר
א
לאפוקי מאי.
הנאה שבה. שאינו משלם להקדש אלא
דבר של הקדש לזכות בו לא מעל משום
ככר זו הקדש נטלה לאוכלה מעל לפי כולה
דמעיקרא נמי ברשותיה קאי והשתא
כפי חזקת טובה שנותן לאביו אחד מן
הגהות הב"ח
להורישה לבניו מעל לפי טובת הנאה שבה
נמי ברשותיה ואין מעילה בהקדש אלא
הבנים בשביל שמורישה לו והיינו טובת
(א) רש"י
בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא ככרי
הנאה: ככרי יהא אסור עליך וחזר
במוציא מרשות הקדש לרשות אחר
בה
עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי אמר לו כי
ואח"כ הקדישה
ונתנו למודר במתנה מהו: כי איתיה
ומה לי בחצרו מה לי בידו הכא והכא
עסקינן דקודם לכן לא
איתיה ברשותיה הוא דאסור או דלמא עליך
ברשותיה. כלומר כל זמן שהוא של
לא נפיק מרשותיה להכי נקיט לה
יכול להקדישה
אמר ליה עילויה שויתיה הקדש א"ל פשיטא
מדיר הוא דאסור דהכי משמע ככרי
בככר של הפקר שהיתה עומדת תוך
ב
כל זמן שהוא שלי: או דלמא עליך
דאע"ג דיהבה ליה במתנה אסור אלא ככרי
ד' אמותיו שקונות לו בכל מקום ומש"ה
(ב) ד"ה
א"ל. ועלויה שויתיה לאותו ככר הקדש
כי אמר ככר זו הקדש חייל ומקדיש זה
עליך לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאי גנבה מיניה
מי
ואע"פ שנתנו לו במתנה אסור: אלא.
לא זכה בו מעולם דאע"ג דאמר בפ"ק
מיגנב א"ל לא לאפוקי דאי אזמניה עלה
❖
דב"מ דד' אמות של אדם קונות
הא קמבעיא (ב) ליה האי דאמר ככרי
איתיביה
לו אפי' כי לא אמר אקנה הכא שאני
עליך אי אמרי' דכל זמן שהוא ברשותיה
תוספות משום דכיון דאמר ככר זו הקדש גלי
קאמר ליה: ולאפוקי דאי גנבה מיגנב.
דאי אתי לידיה מיניה דיליה
אדעתיה דלהקדש ניחא ליה
דליקני לדידיה לא ניחא וגילויי דעתא כי האי מהני כדמוכח סוגייא
לאותו ככר ונתנה לו הגנב במתנה שאינו אסור בה הואיל והוא עצמו לא
היתה לפניו ככר של
נתנה לו או דלמא אע"ג דאי גנבה ליה מיגנב אסירה ליה: לא לאפוקי
דהתם ומצי למעבד הכי דה"ל כמגביה מציאה לחבירו דקנה חבירו
הקדש וכו'.
דאי אזמניה עליה. למיכל מההוא ככר מעיקרא והדר א"ל ככרי עליך
ולא הוא הכא נמי הקדש קני ואיהו מעולם לא קנה זה נ"ל. ומש"ה
נטלה לאכלה מעל לפי כולה שכיון שלא זכה בו מעולם אינו כגזבר
דהתם כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמה שהוא יכול לאכול הימנה
עליה ולפיכך כשנטלה הוציאה מרשות הקדש ומשום הכי מעל:
ואינו יכול לאוסרה עליו דלאו כוליה דנותן הוא אלא גם דמזומן:
להורישה לבניו מעל לפי טובת הנאה שבה. דכיון דלא הגביהה
ה"ג
אלא להורישה לבניו ולא שיקנו אותה עכשיו לא נפקא לחולין אבל מ"מ מעל לפי טובת הנאה לפי שמעכשיו יחזיקו לו בניו טובה כיון שהוא
מחזר להורישם ובניו מועלין לכשיוציאו. והא דאייתי הכא הך מימריה דרבא משום דדמיא ליה להך בעיא דבעא מיניה רב חייא בר אבין דכי היכי
דהכא הקדיש הככר ואח"כ נטלה לאכלה בדרב חייא בר אבין נמי אסר הככר ואח"כ נתנה לו: בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא ככרי
עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי א"ל כי איתיה ברשותיה אסור. דככרי בעוד שהככר שלו משמע אבל לאחר שנתנה כיון דלא הוי שלו מותר (ראמ"ה בשמו)
❖
בה או דלמא עליך א"ל ועילויה שויה הקדש דה"ק ליה זו שהיא עכשיו ככרי אסורה עליך לעולם. ובודאי פשיטא ליה לרב חייא דהיכא שנתן
מדיר ככר זה לאדם אחר מותר המודר בו וכדתנן לקמן בפרק השותפין ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן לאחר
פירוש הרא"ש
מותר אלמא כל היכא דאפסקיה אחר שרי אלא היינו טעמא דמבעיא הכא משום דלא אפסקיה אחר דממדיר למודר קאתי. וכ"ת תפשוט מההיא
ואמר ככר
היתה לפניו ככר של
זו הקדש.
דפ' השותפין לאיסורא מדקתני מכרן לאחר מותר משמע הא מכרן למודר אסור ליתא דאיכא למימר דמשום דבעי למתנא סיפא ביתך זה שאני
הפקר.
נכנס שדך זה שאני לוקח מת או שמכרן לאחר אסור דהתם נקט אחר לרבותא מש"ה איכא למימר דנקט רישא נמי לאחר ולאו דוקא דה"ה
לו. והקשה רשב"ם ז"ל מאי קמבעיא לרב חייא בר אבין מתני' היא דתנן בפירקין המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל
חנווני הרגיל אצלו ואומר לו פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הרי זה נותן לו ובא ונוטל מזה היה מהלך במדבר נותן לאחר
וכו' אם אין עמהם אחר מניח על הסלע וכו' והתם ודאי לא באומר נכסים אלו עליך דבכה"ג אפילו אפסקיה אחר נמי אסור אלא ודאי
באומר נכסי עליך ואפ"ה טעמא דאיכא אחר הא מידו של מדיר למודר אסור וי"ל דהתם במדירו מהנאתו וכיון שכן אם נותן מתנה בשעת
נטלה לאכלה מעל לפי
מתנה הרי הוא נהנה ממנו אבל הכא דאמר ככרי איכא למימר דשרי משום דבשעה שנהנה מן הככר אינו של מדיר: אמר ליה פשיטא דאף
כולה.
על גב דיהבה נהליה במתנה אסור דאי לא עליך לאפוקי מאי לאפוקי דאי גנבה מיגנב. בתמיה. כלומר ודאי דאף על גב דיהבה ניהליה במתנה
אסר עליו ככרו דאי לא לאיזה ענין אסרה עליו ומאי נפקא ליה מן איסורו הרי בעוד שהככר שלו וברשותו אין צריך לאסרו עליו שהרי אסור
ועומד הוא לו וליכא למימר דמש"ה אסרו עליו משום דאי מגנבא מיניה תתסר עליה דליכא דמסיק אדעתיה הכי אלא ודאי להכי אסרה כדי
שלא יפציר בו שיתנה לו וכיון שכן על כרחיך אפילו לאחר מתנה אסרה עליה: אמר ליה לאפוקי דאי אזמניה עלה. כלומר לעולם אימא לך
להורישה
דאי יהיב ליה במתנה שריא ליה וכי קאמר ליה עליך לאפוקי
דאי אזמניה עלה תתסר ליה דההיא שעתא נמי ככרו היא:
לבניו מעל לפי טובת
איתיביה הנאה שבה.
ב)
נטלה לאוכלה מעל
נטלה לאכלה. מעל לפי טובת הנאה
לפי כולה.
שבה.
ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו.
או דלמא עליך אמר ליה ועילויה דידיה שוויה הקדש.
או עליך א"ל ושוייה עליה כהקדש.
א) אלא לאפוקי מאי לאפוקי
אלא ככרי לאפוקי מאי.
דאי גנבה מיגנב אמר ליה לאפוקי דאי אזמניה עליה.
לאפוקי דאי גנבה מגנב.
אמר ליה לאפוקי דאזמניה עילויה.