בין המודר פרק רביעי נדרים ר"ן לה.
רש"י אין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג קונם פרה שאני הנאה לך. והכי משמע קונם יהו עליך שאר
איתיביה וכו' השאילני פרתך הקנויה. פרה המונחת בפניהם: קונם
ט א ב
א)
פרה שאני קנוי עליך. קונם עליך פרתי זו אם אני קניתי אלא פרה זו
פרות שיש לי שאני מהנה לך כלומר שאין לי פרה אחרת וזו שיש לי איני
או שאוסר עליו כל נכסיו אם יש לו פרה אלא זו: בחייו אסור. אם
משאילך שזו לא רצה להשאילו והאחרות אסורות עליו בנדר או שאמר
ב)
י ג
נמצא שיש לו פרה אחרת או קורדום אחר: מת או שנתנה לו במתנה
לו נכסי אסורין עליך אם יש לי פרה אחרת אלא זו ונמצא שיש לו פרה
ג) ד)
ה)
אחרת אסור לישאל (ג) ליהנות: קונם
הרי זה מותר. משום דכי מת או שנתנה
יא ד
ו)
קורדום שיש לי שאינו קנוי. כלומר שלא
לו במתנה לא פרתו ולא קרדומו ולא
איתיביה אמר לו השאילני פרתך אמר לו
❖
יב ה
❖
נכסיו הן. וקס"ד שהמדיר נתן למודר
קניתי קורדום אחר וזה איני משאילך
קונם פרה שאני קנוי לך נכסי עליך אם יש
ואפ"ה שרי $ וקשיא לרבא דאסר:
שאני צריך לו או שאמר לו קונם נכסי
לי פרה אלא זו השאילני קרדומך אמר לו
הגהות הב"ח
שנתנה לו על ידי אחר. שנתנו מדיר
יהו אסורים עלי אם יש לי קורדום
קונם קרדום (א) שיש לי שאני קנוי נכסי עלי
גליון הש"ס
(א) גמ'
לאיניש דעלמא ואח"כ נתנו זה למודר:
אחר אלא זה ונמצא שיש לו קורדום
אם יש לי קרדום אלא זה ונמצא שיש לו
בהר"ן ד"ה מת וכו' וק'
אחר: בחייו אסור. בעל הקורדום
דיקא נמי דקתני שניתנו לו. כלומר
(ב) שם הקדש
לרבא דאסר.
א בחייו אסור מת או שנתנה לו במתנה הרי
אסור ליהנות מנכסיו כל ימי חייו. אי
שכך היתה קבלה בידם לקרות נתנו
זה מותר א"ר אחא בריה דרב איקא שניתנה
(ג) רש"י
נמי בחייו דמדיר אסורין נכסיו על
בחירק אף על פי $שאין בכתיבה שום
ב
וליהנות (ד) ד"ה
המודר: מת. המשאיל: או שנתנה לו
לו על ידי אחר א"ר אשי דיקא נמי דקתני
הפרש: ולענין הלכה קיימא לן אע"ג
עליך
במתנה. למודר. אמר לן המורה האי
דיהביה ניהליה במתנה אסור דהכי
שניתנה לו ולא קתני שנתנה לו בעא מיניה
והכי
(ה) ד"ה
דקתני מת לא קאי אסיפא כלל דהיכי
פשט ליה רבא ואסיקנא דיקא נמי
רבא מרב נחמן יש מעילה בקונמות או לא
אעפ"כ מעל
מצי קתני אסיפא [דהא] קתני נכסי
דקתני כו'. וכתב הרשב"א ז"ל דכי
❖
הכא
אמר ליה תניתוה מקום שנוטלין עליה שכר
עלי מת או שנתנה לו במתנה הרי זה
היכי דיהבה במתנה אסור ה"ה אם
תיפול הנאה להקדש למימרא כי הקדש מה
לקחו מודר ממנו דחד טעמא הוא:
מותר מי מותר הרי אנפשיה קאמר אלא
הקדש יש בו מעילה אף קונמות יש בהן
מוסף רש"י
ארישא קתני אהשאילני פרתך שאם מת
יש מעילה בקונמות. האוסר דבר עליו
בהר"ן ד"ה
מעילה כתנאי קונם ככר זו הקדש ואכלה
בקונם ונהנה ממנו מי מחייב מעילה
המדיר מותר בפרה או בנכסים של
ג
שניתנה לו על ידי
דיקא נמי וכו' שאין
אחר.
בכתיבה שום וכו'.
בין הוא ובין חבירו מעל לפיכך יש לה פדיון
או לא מי אמרינן דעשאו כקרבן וחייב
מדיר דהא אמר נכסי (ד) ומאחר שמת
❖
לאו נכסיה דידיה אינון והכא נמי אם
עליו אשם מעילה כנהנה מן הקדשים:
ככר זו עלי (ב) להקדש ואכלה הוא מעל חבירו
תפול הנאה להקדש למימרא כהקדש.
ניתנו לו במתנה. ואמר לן המורה דכה"ג
(ראמ"ה
לא מעל לפיכך אין לה פדיון דברי ר' מאיר
בשמו) לפיכך יש לה
דאי לא דמי קונמות להקדש הוה ליה תוספות
שאני הנאה שאינו קנוי כינוי לשון בני
וחכ"א בין כך ובין כך לא מעל לפי שאין
פדיון.
אדם [הן] (שרי) דהכי היו נודרים
למימר יוליך הנאה לים המלח כדקתני
קונם פרה שיש לי שאני
מעילה בקונמות א"ל רב אחא בריה דרב
הנאה לך נכסי עליך אם
בירושלים ובנדרים הלך אחר לשון בני
בכל דוכתאב) אלא משום דבקונמות יש
אויא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה
יש לי פרה אלא זו.
(שבועות
אדם. קתני שניתנו לו במתנה הרי זה
בהן מעילה כהקדש כיון דבהקדש עסיק
כב.) לפיכך אין לה
מי מעל למעול נותן הא לא אסירא עליה
מותר וקשיא לרבא דאמר אע"ג דיהיב
תנא תפול הנאה להקדש: קונם ככר
פדיון.
❖
למעול מקבל יכול דאמר היתירא בעיתי
(שם)
ליה במתנה אסור: אמר לך רבא הכא
זו הקדש. שאסרה בקונם לכל כהקדש
במאי עסקינן כגון שניתנה לו על ידי
איסורא לא בעיתי אמר ליה מקבל מעל
שהוא אסור לכל אדם: אכלה בין הוא
ד
אחר. שבעל הפרה נתנו לאחר ואותו
בין חברו מעל. דיש מעילה בקונמות:
לכשיוציא שכל המוציא מעות הקדש לחולין
ה
פירוש הרא"ש
אחר נתנו לשואל ולהכי מותר שכבר
לפיכך יש לה פדיון. דכיון דמתסר
כסבור של חולין הוא
מועל אף זה מועל:
קונם פרה שאני קנוי.
הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר
אכולי עלמא כהקדש תפיס פדיונו:
מתני'
אבל היכא דאמר ליה ככרי עליך ולא
ככר זו עלי הקדש אכלה הוא מעל.
דנהי דלא מיתסרה אלא עליה כי מתהני איהו מינה מעל: חבירו לא
נתנה לו על ידי אחר הואיל ולא יצאת מרשותו קודם לכן אסור. ולא
או
מעל לפיכך אין לה פדיון. דכיון דחבירו לא מעל לא אלים כהקדש
דמי להיכא דאיגנבה מיניה משום דהיכא דאיגנבה מיניה הואיל
מת או שנתנה לו במתנה
שנתנה לו במתנה הרי זה
ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו כעודה בידו דמי ואסור אבל
למתפס פדיונה: וחכ"א בין כך ובין כך לא מעל לפי שאין מעילה
מותרת.
מותר.
שנתנה לו על ידי אחר.
היכא שנתנה לו במתנה על ידי אחר יצאת מרשותו מדעתו: ולא
בקונמות. בין בקונם כללי שאסר לכל בין בקונם פרטי: ולענין הלכה
קתני שנתנה לו. דמשמע שהוא עצמו נתנו לו: יש מעילה
קי"ל כר"מ דיש מעילה בקונמות דהא רב נחמן פשיט ליה לרבא
דיקא נמי דקתני
בקונמות. היכא דאמר קונם ככר זה ואכלו מי הוי כהקדש
שניתנה ולא קתני שנתנה
ממתניתין שיש מעילה ובפ' שבועות שתים בתרא נמי מפכינן
לו.
מעליא דיש בו מעילה ומעל או לא: [תניתוה מקום] שנוטלין
דר"מ לרבנן הלכך קי"ל דיש מעילה. וקי"ל נמי דקונם כללי יש לו פדיון.
למימרא
עליה שכר. ומודר היינו דאמר קונם ומדמי ליה להקדש: קונם
ומסתפקא לי מאן דמעל בקונמות אי מישתרי ההוא קונם לבתר
כהקדש.
ככר זה הקדש. שאמר בלשון הקדש ובלשון קונם והוא הדין
דמעיל כהקדש שיוצא לחולין ע"י מעילה: ככרי עליך ונתנה לו במתנה
נמי לא אמרה אלא בלשון קונם: בין הוא בין חבירו מעל.
מי מעל. כלומר מי מעל בנתינה זו דכיון דיש מעילה כי היכי דאמר
שהרי הקדישה סתם אכולי עלמא: לפיכך. הואיל ויש בה מעילה
בהקדש ג)דנטל אבן או קורה של הקדש מעל אע"פ שלא הוציאה הכא
יש בה פדיון ויצאה לחולין דהוי כשאר הקדש: אמר זו עלי הקדש.
נמי מכיון שזכה בה שייכא מעילה שיצאה מרשות אוסר ונכנסה לרשות
ככר זה
כיון דאמר עלי עליה דידיה שוויה הקדש והוא מעל אם אכל
מקבל: למעול נותן הא לא אסרה עליה. ומכאן תשובה להרמב"ם
הקדש.
חייב לשלומי: חבירו לא מעל. דלא אסרה אלא על עצמו
ז"ל שכתב (בפרק) המדיר את חבירו והאכילו לוקה משום לא יחל דברו
וגבי חבירו הוי כחולין: לפיכך אין לה פדיון. שהוא עצמו אין
כמו שכתבתי למעלה בפ' ואלו מותרים ד): למעול מקבל יכול דאמר
הוא מעל.
יכול לפדותה לעולם שהרי אמר עלי ולא על אחר ואחר אין יכול
התירא בעינא איסורא לא בעינא. שאילו היה יודע שהוא של איסור
למעול בה: בין כך ובין כך. בין אמר סתם בין אמר עלי לא
לא היה רוצה לזכות בה ונמצא זכיה בטעות ואינה זכיה. ואע"ג דבמוציא
אין לה פדיון.
מרשות הקדש אפשר דאפי' בטעות מעל שאני הכא שהוא לא הוציאה
מעל בין הוא ובין חבירו אף על פי שאמר הקדש כיון דאמר נמי
קונם שאין מעילה בקונמות: מי מעל. אליבא דמאן דאמר יש
אלא חבירו הוציאה וזה לא עשה אלא שקבלה: אמר ליה מקבל מעל
וחכ"א אחד זה
מעילה בקונמות קבעי: הא לא אסירא עליה. דנותן: התירא ניחא
לכשיוציא. כלומר מהשתא אין אחד מהם מועל מהנך טעמי דאמרת
ואחד זה לא מעל.
לי דתיתיב לי איסורא לא בעיתי. כלומר דבתורת היתר קבלתיה
אלא מיהו לכשיוציא מעל. נהי דגבי זכיה אמרינן דזכיה בטעות היא
מי
ממך ולא בתורת איסור: וכסבור של חולין הן (ה) מעל. אעפ"כ. הכי
לכשיוציא לא אמרינן הכי מידי דהוה אכל מוציא מעות הקדש לחולין:
מעל.
למעול
נמי אף זה המקבל אע"פ שסבור זה המקבל שהיתר הוא כי אכלה מעל:
ירושלמי נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו ולא איפשיטא:
ה)
נותן.
מתני'
מתני'
הא
הוא מעל וחבירו לא מעל לפיכך אין לו פדיון וחכ"א בין כך ובין כך לא מעל.
לא אסרה עילויה. איסורא לא בעי דליקני.
מקבל מעל לכשיוציא. ו)