לה: ר"ן אין בין המודר פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני' ותורם את תרומתו ואת מעשרותיו לדעתו. מפרש בגמ'
מתני' ותורם את תרומתו וכו'. מפרש בגמרא ו): [ומקריב עליו].
יג א
א)
ב)
לדעתו דמאן: ומקריב עליו. אי האי מדיר כהן הוא: קיני זבין
אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו יכול להקריב עליו קיני זבין
ג)
וקיני זבות וכו': גמ' הני כהני. שמקריבין קרבנות: שלוחי דידן.
וקיני זבות וקיני יולדות. לפי שכל אלו מביאין שתי תורים קראם קן:
יד ב
דבעלי קרבן: הא קא מהני ליה. שליח לכפר כפרתו ואיהו הדירו שלא
ומלמדו מדרש. $ דמצות לאו ליהנות
ניתנו: ולא ילמדנו מקרא.
טו ג
בגמ' מפרש טעמא: גמ' איבעיא
ד)
יהנה ממנו: אלא. מדקתני מקריב
מתני' ותורם את תרומתו ומעשרותיו
עליו קיני זבין וכו' ש"מ דשלוחי דשמיא
להו הני כהני שלוחי דידן הם. אע"ג
א
טז ד
נינהו: [וליטעמיך]. אם כן דשלוחי
דבפ"ק דקדושין ז) אסיק רב
ה)
לדעתו ב ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני
יז ה
הונא דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד
דשמיא נינהו ליתני סתם מקריב עליו
יולדות חטאות ואשמות ומלמדו מדרש
ו)
ג
שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן
קרבנות אלא מדלא קתני אלא קיני
ז)
ו
הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא אבל
יח ז
ח)
לא מצינן למיעבד ואינהו עבדי אפילו
זבין וכו' ש"מ דשלוחי דידן נינהו.
מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא:
יט ח
הכי בעי הכא למיפשטא $ממתני' או
ודקשיא לן הא קמהני ליה תריץ לא
גמ' איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוו
מברייתא: הא קמהני ליה. וכיון
קמהני ליה דבמחוסרי כפרה שאני כי
❖
או שלוחי דשמיא למאי נפקא מינה למודר
הני דמתני': דא"ר יוחנן הכל צריכין
דעביד שליחותיה מהני ליה הוא.
הנאה אי אמרת דשלוחי דידן הוו הא מהני
דעת. כל הקרבנות צריכין שיהו
דבשלמא אי שלוחי דשמיא נינהו אע"ג
תורה אור השלם
ליה ואסור ואי אמרת שלוחי דשמיא שרי מאי
דשרי להו בהאי קרבן למיכל בקדשים
מקריבים בעלים חוץ ממחוסרי וכו':
ד
1. זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר
על בניו ועל בנותיו הקטנים. כשהן
אין זה אלא גרמת הנאה בעלמא ושרי:
ת"ש דתנן (א) מקריב עליו קיני זבין כו' אי
תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע
מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב
וליטעמיך. דבעית למיפשט ממתני'
אמרת שלוחי דידן קא מהני ליה וליטעמיך
לְטָמְאָה בָהּ:
ליתני מקריב עליו קרבנות: אלא
וגו'. ונשים (ב) שמביא קרבן עליהן
ט)
ויקרא טו לב
ליתני מקריב עליו קרבנות אלא מחוסרי
❖
2. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְיָ וְכִפֶּר
מחוסר כפרה שאני. כלומר ואדרבה
אע"פ שאין להם דעת הם הכי נמי
כפרה שאני דא"ר יוחנן הכל צריכין דעת חוץ
ה
עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר
תפשוט לאידך גיסא דכיון דתנא
גדולים אין צריכין להביא כפרתן לדעתן
ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על
דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת
מחוסרי כפרה בלחוד דאין צריכין דעת
הלכך הואיל ומקריב עליו שלא לדעתו
לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:
הגהות הב"ח
בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת
❖
1
ויקרא יב ז
משמע דוקא הני משום דכיון דאין
לא מהני ליה דהא לא ידע (ג) ומותר:
(א) גמ' ומקריב
הזב בין גדול בין ו קטן אלא מעתה לר' יוחנן
אלא מעתה לר' יוחנן. דמפיק מזאת
צריכין דעת ודאי כהן לאו שליחותן
הוי הא
זאת תורת היולדת וגו' בין קטנה ובין גדולה
(ב) רש"י
קעביד אבל בשאר קרבנות הצריכין
תורת הזב בין גדול בין קטן הכא
(ד)
2
מוסף רש"י
נמי
קטנה בת לידה היא והא תני רב ביבי
נמי מצי למימר מהאי קרא נמי: שמא
דעת שלוחי דידן נינהו דאי לא ליתני
מדרש.
תתעבר ותמות. ודאי. אלמא לאו בת
מקריב עליו קרבנות והוה רבותא טפי.
קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך
הוא הדין
(ג) בא"ד
לידה היא: אמר לך רבי יוחנן. ההוא
ומיהו לא מיפשטא בעיין לגמרי דאיכא
(ברכות יא: וכעי"ז
קטנה ומעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר
קדושין מט.) הני כהני.
המודר
למימר דתנא מחוסרי כפרה לאשמועי'
זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה
ותמות ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת
(ד) ד"ה הכי
אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו
רבותא דאע"פ שמתירו לאכול בקדשים
שלוחי דידן הוו או
ז מביא קרבן על אשתו
בין שוטה שכן אדם
❖
שלוחי דשמיא.
יולדת שוטה: שכן אדם מביא קרבן
שרי וכל שכן בשאר קרבנות ומדרבי
שוטה כדברי רבי יהודה דתניא רבי
עשיר אפילו על אשתו שוטה. אדם
יוחנן נמי דאמר הכל צריכין דעת לא
מביא קרבן עשיר על
יהודה אומר ח אדם
מביא קרבן עשיר על אשתו בין פקחת
מיפשטא בעיין לומר דשלוחי דידן נינהו
גליון הש"ס
אשתו וכל קרבנות שחייבת שכך כותב
בין שוטה ולא אמרינן דאע"פ שנשאת
דאיכא למימר דרחמנא שוינהו לכהני
(קדושין כג: וכעי"ז יומא
בהר"ן ד"ה ומלמדו
יט.) משמשות במוך.
לה ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא
לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה
שלוחין כל היכא דאיכא דעת בעלים:
מדרש דמצות וכו'.
מתיב
קנה בעלה אלא כל הקרבנות שחייבת
חוץ ממחוסרי כפרה. זב וזבה ומצורע
(יבמות יב:
מביא עליה: שכך כתב לה ואחריות כו'. דהכי משמע אחריותא
ומצורעת ויולדת ובכולהו כתיב תורת וקרי להו מחוסרי כפרה משום
ד"ה איבעיא להו וכו'.
ק:)
עלי. וכי היכי דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת אפילו שוטה כך
שאסורין ליכנס למקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן והני כיון
(כתובות לט.)
ממתני' או מברייתא.
כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת ולעולם שלוחי דידן נינהו:
דאין קרבנן בא לכפרה אין צריכין דעת אבל כל שצריכין כפרה על
(נדה מה.) אדם
חטא צריכין דעת: שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן.
אם
ד"ה משמשות במוך וכו'
מביא קרבן עשיר על
וכי היכי דאדם מביא קרבן על בנו קטן שאין לו דעת הכי נמי שלא מדעתו של חבירו: אלא מעתה לרבי יוחנן. דס"ל דתורת אתי לרבויי
אשתו.
קטנה שתלד.
קטן זאת תורת היולדת מאי איכא לרבויי אילימא בין גדולה בין קטנה והא תני רב ביבי וכו': משמשות במוך. חייבות לשמש במוך משום
❖
סכנה שמא תתעבר ותמות אלמא לא משכחת לה יולדת שהיא קטנה. וכי תימא מאי קושיא הא אסיקנא בפ"ק דיבמות דשמא תמות
קאמר ואפשר נמי דלא מייתא איכא למימר מאן דסבר הכי התם ס"ל דבנים הרי הן כסימנים אי נמי עדיפי מסימנים הלכך גדולה היא ולא
(ב"מ קד.)
משכחת $ קטנה שתלד: ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו כר' יהודה. כלומר אי לא אשכחן דאדם
פירוש הרא"ש
מביא קרבן על אשתו לא הוה מרבינן שוטה דלמאן קא מזהר רחמנא בשלמא בקטן לאבוה קא מזהר אלא שוטה למאן אבל השתא דאמר רבי
מתני' ומקריב עליו קיני
יהודה דאדם מביא קרבן על אשתו איכא לאוקמי קרא דזאת תורת ליולדת שוטה שאין אנו צריכין דעתה אלא דעת הבעל כיון שהוא מביא
זבין וקיני זבות.
(נזיר כד.)
קרבנותיה: ה"ג דתניא אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שהיא חייבת א"ר יהודה לפיכך אם פטרה אינו חייב באחריותן שכך
ח)
וכן קרבנות שחייבת.
כותבת לו אחריות דאית לי עליך מן קדמת דנא. וה"פ אדם מביא קרבן עשיר על אשתו שאע"פ שכל אשה שיש לה בעל לא הויא עשירה שהרי כל
מה שקנתה אשה קנה בעלה אפ"ה כיון שבעלה עשיר מביא בשבילה קרבן עשיר בקרבנות שהיא בעולה ויורד לפי שהבעל חייב בקרבנות אשתו
(ב"מ קד.)
וכן כל קרבנות שהיא חייבת למעוטי נדריה ונדבותיה. ר' יהודה אומר לפיכך אם פטרה כלומר שגרשה אינו חייב באחריותן שכך כותבת לו
ותורם תרומתו.
בשובר שהיא עושה לו בשעת גירושין מכתובתה כותבת לו שהיא מוחלת כל אחריות שיש לה עליו מקודם לכן ויש בכלל לשון זה אפילו קרבנות
מלמדו
דר' יהודה דריש לשון הדיוט ומהכא ילפינן לה בפ' המקבל . והא דאמר הכא שכן מביא אדם קרבן על אשתו כר' יהודה לאו דוקא כר'
מדרש.
הלכות.
(נזיר כד.)
יהודה דהא תני רישא סתמא אדם מביא קרבן עשיר על אשתו אלא משום דלא ידעינן מאן ניהו ת"ק ור' יהודה איירי בה תלינן לה בדידיה:
מתיב ואגדות.
לא ילמדנו מקרא. אבל מלמד הוא את בנו מקרא.
גמ' אלא מחוסר כפרה שאני. הכל צריכין דעת.
זאת תורת הזב בין גדול בין קטן.
קטנה בת לידה היא. שלש נשים משמשות במוך. בין
פקחת בין שוטה.
שכך כתבה לו כל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא.
תוספות
מקריב עליו קינין וכו'. לא ילמדנו מקרא.
אבל מלמד בניו מקרא.
איבעי' להו הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו
וכו'.
ת"ש
ומקריב עליו קיני זבים ואי אמרת שלוחי דידן הא קמהני ליה.
כדרבי יוחנן.
שהרי מקריב אדם על בניו ועל בנותיו.
אלא מעתה לרבי יוחנן זאת תורת היולדת וכו'.
ומשני ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה.
מביא אדם קרבן עשיר על אשתו.