לו: ר"ן אין בין המודר פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון דזכות הוא לו. שמרויח שתורם עליו משלו ולא צריך ליתן לו כלום: לא
איבעיא להו התורם
משלו על של חבירו צריך דעתו או לא מי
כה א
א)
צריך דעת. שזכין לאדם שלא בפניו: או דלמא. כיון דמצוה דיליה היא
הוא לו לא צריך דעת. דזכין לאדם שלא
אמרינן כיון דזכות
בפניו ומסתמא הוי ליה כשלוחיה: אילימא לדעתיה דיליה. דהאי
דבעל הכרי ניחא ליה למיעבדיה שיקיים הוא את המצוה לפיכך צריך
כו ב
שיודיעו: אילימא. משל בעל הכרי על בעל הכרי: אילימא לדעתיה דיליה.
תורם מאן שוייה שליח דהא דרשי'ד) מה אתם לדעתכם אף שלוחכם
לדעתכם: אלא לדעתו דבעל הכרי
לדעתו של תורם שלא הודיעו לבעל הכרי
שהוא תורם עליו: מאן שוייה שליח. הא
הא מהני ליה דעביד שליחותיה. וכל
איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך
כז ג
ב)
שעושה שליחותו הרי מהנהו: אלא
קיימא לן ג)מה אתם לדעתכם אף שלוחכם
דעתו או לא מי אמרינן כיון דזכות הוא לו
כח ד
ג) ד)
לדעתכם: הא קא מהני ליה דעבד
אדעתא דנפשיה. דתורם ולא חשבינן
לא צריך דעת או דלמא מצוה דיליה היא
❖
ה)
א
שליחותיה. ואיהו הדירו: הא קא
ליה מהנה כיון דמדעתיה עביד ולא
כט ה
וניחא ליה למיעבדיה ת"ש תורם את תרומותיו
מהני ליה. האי שתורם עליו: אלא לאו
יהיב ליה מידי למודר. ואתיא מתני'
❖
ואת מעשרותיו לדעתו במאי עסקינן
לדעתיה דנפשיה. שלא הודיע לבעל
כחנן דלרבנן אי אפשר דלא גרע
תורה אור השלם
אילימא (א) מן בעל הכרי על של בעל הכרי
הכרי שהוא רוצה לתרום עליו: וא"א
מפורע חובו דאסור לרבנן. הרשב"א
1. עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת
ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דיליה מאן
תוספות ז"ל. ולי נראה אפי' לרבנן שרי דכיון
צריך דעת הא קמהני ליה. כיון שתורם
כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא
הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְנָתַתָּה
עליו בידיעתו הא קמהני ליה: אלא
שוויה שליח אלא לדעתו דבעל הכרי הא
דאסיק לקמן דתורם משלו על של
ותורם תרומתו לדעתו.
הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה
לאו אין צריך דעת. ולהכי תורם עליו
חבירו טובת הנאה של תורם איכא
קמהני ליה דקעביד שליחותיה אלא משלו על
נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן
מי אמרינן כיון
למימר דתורם לתת לאותו כהן שהוא
דכיון שתורם עליו שלא מדעתו לא
וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר
של (ב) הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו
דזכות הוא לא צריך דעת.
תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ
מהני ליה כלל: לעולם משל בעל הכרי.
רוצה מתכוין ואדעתא דנפשיה קא
דבעל הכרי הא קמהני ליה אלא לאו לדעתיה
שָּׁם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
עביד ובעל הכרי בגרמא דמדיר
מיירי ולדעתו דבעל הכרי ודקאמרת הא
וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
דנפשיה (ג) ומשלו תורם על של חבירו וא"א
דברים יד כב, כו
בעלמא מתהני: אלא לאו אין צריך
קמהני ליה דעביד שליחותיה ותרים:
צריך דעת הא קמהני ליה אלא לאו אין צריך
כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת
(ד)באומר כל הרוצ' לתרום יבא ויתרום.
דעת. ומאי דכתוב במקצת נסחי ואי
כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ
דעת לעולם משל בעל הכרי על בעל
אמרת צריך דעת הא קמהני ליה
דכיון דלא שויה שליח ממש טפי מאחריני
מאן שוייה שליח.
בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת
אלא לדעתו דבעל
הכרי כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום
הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי
ואחריני נמי יכולין לתרום כמותו לא
לישנא יתירא הוא דכבר אמרינן
ב
הכרי הא קא מהני ליה
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
מהני ליה כלל דאי לא תרים ליה האי
אילימא לדעתו של בעל הכרי הא
יבא ויתרום הכא נמי באומר וכו' בעא מיניה
דעביד שליחותיה.
וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
❖
תרים ליה איניש אחרינא. ומהכא ליכא
קמהני ליה: כדאמר רבא באומר כל
דברים כו יב
רבי ירמיה מר' זירא התורם משלו על של
למשמע מינה כלל: טובת הנאה משל
הרוצה וכו'. בבעיא דר' ירמיה בסמוך
חבירו טובת הנאה של מי מי אמרינן אי לאו
מי. אותה פרוטה שיכול לקבל מישראל
אמר הכי: הכא נמי באומר כל הרוצה
פירי דהאיך מי מתקנא כריא דההוא או
הגהות הב"ח
לתרום יבא ויתרום. וכי האי גוונא
אחר כדי ליתנה לבן בתו כהן משל
דלמא אי לאו כריא דההוא לא הויין פירי
(א) גמ' משל
מי היא: אי לאו פירי דהאי. דתורם
מהני לגבי תרומה דבגלוי דעת
אלא לאו אין
דהדין תרומה א"ל אמר קרא 1 את כל
לא מתקן כריא דההוא ותיהוי אותה
בלחוד דניחא ליה סגי ולגבי מודר
צריך דעת.
תבואת זרעך ונתת איתיביה תורם את
(ב) שם
פרוטה דתורם: או דלמא לא
הנאה לא חשיב מהנה כיון דלא משוי
(ה)
בעל
וכו'. ודבעל הכרי הוי טובת הנאה:
תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו ואי אמרת
ליה אידך שליח בהדיא. ומיהו דוקא
(ג) שם
את כל תבואת זרעך ונתת וגו'. שמע
באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום
טובת הנאה דבעל הכרי הא קא מהני ליה
ואי
אמרת התורם משלו
אבל אי אמר כל השומע קולי יתרום
מינה דבעל הכרי היא טובת הנאה
אלא ש"מ טובת הנאה דיליה אמרי לא משל
על של חבירו
מדכתיב זרעך ונתת: תורם את
שליחות מעליא הוי ואסור במודר
(ד) רש"י
בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דבעל
תרומותיו ומעשרותיו לדעתו. של
הנאה דהא אמרינן בפ' המדיר
הכרי באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום
(ה) ד"ה אי
כל השומע קולי יזון שליחותיה
תורם וקס"ד דמשלו על של בעל הכרי.
❖
לאו
ת"ש דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן גהמקדיש
קעביד ומפקינן לה מדתנן בפ' התקבל
הא קא מהני ליה דשקיל טובת הנאה:
מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והתורם
אלא. מדתורם לו שמע מינה דטובת
דגבי גט מהני אם אמר
ד
ה
משלו על שאינו שלו טובת הנאה שלו:
הנאה של תורם היא: אמרי. לעולם
כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי
פירוש הרא"ש
מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה
הלכך דוקא באומר כל הרוצה לתרום
מלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא
כיון דזכות הוא לו.
של מי דהכא לא מיירי אלא בשל בעל
יבא ויתרום דלאו שליחות גמור הוא.
ילמדנו מקרא: מקרא מ"ט לא ילמדנו משום
ומיהו כי אמרינן דלתרומה מיהא מהני
הכרי ולדעתו דבעל הכרי ולהכי טובת
דקמהני ליה מדרש נמי קמהני ליה אמר
הנאה שלו ואפילו הכי לא קא מהני
דוקא דאמריה בהאי לישנא דהא לישנא
או דלמא מצוה
שמואל במקום שנוטלין שכר על המקרא
דיליה הוא וניחא
ליה: באומר כל הרוצה כו'. כדאוקימנא
מציעתא הוה ומש"ה נהי דלגבי מודר
ואין נוטלין שכר על
המדרש מאי פסקא
למעבדה.
לעיל: המקדיש. שפודה את הקדשו
לא הוי שליחות לתרומה מיהת מהני
הא
מוסיף חומש ולא אדם אחר כדכתיב
אבל אי אמר כל התורם אינו מפסיד
כל
ואם המקדיש יגאל את ביתו : ומתכפר עושה תמורה.
אפשר דאפילו לגבי תרומה לא מהני דלאו לישנא מעליא הוא
הרוצה.
מאן שוייה שליח.
כשיבא ויתרום והכי נמי מוכח דהא האומר כל הזן אינו מפסיד
המפריש קרבן לפטור חובתו של חבירו המתכפר עושה תמורה
והלך אחד וזן אינו חייב לשלם דלא שוייה שליח כלל: התורם
באותו קרבן דהשתא הוי דידיה ולא המפרישו דמאחר שהפריש
משל בעל
הכרי.
אלא לאו אין צריך דעת.
לצורכו קנאו המתכפר: והתורם וכו' טובת הנאה שלו. של תורם:
משלו על של חבירו טובת הנאה של מי. כלומר מי זכאי בנתינת
שנוטלין שכר על לימוד המקרא וכו'. ולהכי לא ילמדנו מקרא בחנם לזה
תרומה זו תורם או בעל הכרי שתהא טובת הנאה שלו. טובת
דקמהני ליה השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו הלכות בחנם דלא קא
הנאה שיתן לו ישראל דבר מועט שיתן אותה תרומה לבן בתו
מהני ליה כלל: מאי פסקא. דבמנהגא תליא מילתא ולאו איסורא איכא
כהן דאילו כהן אסור ליה למיתב מידי לישראל כדי שיתן לו תרומתו
כל הרוצה לתרום יבא
דאפילו כהן המסייע בבית הגרנות קרינן ביה שחתם אפי' למשקל שכר של המקרא תריץ לא ודאי לאו שפיר עבד דשקל כלל:
ויתרום.
והא טובת
ברית הלוי ה): אי לאו פירי דהדין. של תורם: תבואת זרעך ונתת. תלה
הנאה של מי.
הנתינה בבעל הזרע דהיינו בעל הכרי: ואי אמרת טובת הנאה לבעל הכרי הא קא מהני ליה. שמזכהו תורם לבעל הכרי ליתן אותה תרומה למי שירצה
ושקיל מיניה טובת הנאה ונמצא מהנהו ממש: המקדיש מוסיף חומש. המקדיש בהמה לקרבנו של חבירו והוממה ורוצה לפדותה. מקדיש קרוי בעלים
את כל מעשר
תבואתך ונתת.
לענין שצריך להוסיף חומש שהבעלים בלבד מוסיפין חומש כשפודין את קדשיהם: המתכפר עושה תמורה. כלומר אבל לענין תמורה הזוכה בה
לצורך קרבנו קרוי בעלים ומתפיס תמורה בה אבל מקדיש לא ובתמורה יליף לה מקראי : טובת הנאה שלו. של תורם. ולפי
ואי אמרת טובת
זה קרא דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך ונתת אעשר תעשר קאי וה"ק עשר תעשר ונתת דמעשר זכאי בנתינה והכי מפרש לה במס'
הנאה דבעל הכרי כו'.
תמורה : מקרא מאי טעמא לא ילמדנו משום דקא מהני ליה. כשאינו נוטל ממנו שכר: מדרש נמי קא מהני ליה. מהאי טעמא גופיה:
המקדיש
מוסיף חומש.
ומתכפר עושה
תמורה. טובת הנאה שלו.
טובת הנאה של מי.
איתיביה תורם תרומותיו לדעתו.
המקדיש.
והתורם.
מוסף רש"י
דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן. (יומא נ:) המקדיש מוסיף חומש.
(שם)
(זבחים ו.) (יומא נ:)
והתורם משלו על שאינו שלו. (תמורה ב:) טובת הנאה שלו.
(שם, וכעי"ז זבחים
ו.)
(יומא נ: וכעי"ז תמורה
ב: י:) (תמורה ב:)
(תמורה ב:) ומתכפר עושה תמורה.
(שם י.)