בין המודר פרק רביעי
נדרים ר"ן לז.
רש"י אין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא קא משמע לן. מתני' דאפי' במקום שנוטלין שכר וכו'. ולהכי
ג) אמר שמואל במקום
שנוטלין שכר על המקרא
ואין נוטלין שכר על
ל א
א) ב)
לא ילמדנו מקרא דהואיל ושרי למשקל שכר אם מלמדו בחנם מהני
לא שרי ליה למשקל. נראה בעיני דה"פ
המדרש על המדרש
ליה מן השכר שהיה לו ליתן: רב אמר. מאי טעמא התירו למשקל
מדינא מותר ליטול שכר על המקרא ולא על המדרש כדמפרש ואזיל
ג) ד)
מיהו יש מקומות שמחמירין על עצמם שלא ליטול שכר אפי' על המקרא
שכר מן המקרא מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור שמשמרין
ה)
❖
ו)
כדי שלא יבא ליטול מן המדרש
התינוקות שאין מניחין אותן לצאת
ובאותן מקומות אפילו מקרא יכול
ולעסוק בדברים בטלים ולא שכר
הא קמ"ל דאפילו במקום שנוטלין שכר על
לא ב
א
ללמדו שהרי מכיון שהחמירו על עצמן
לימוד המקרא וקטנים דצריכין שימור
המקרא שרי למשקל על המדרש לא שרי
הגהות הב"ח
למצוה אינן רשאין ליטול שכר והוה
למדין מקרא ולא גדולים ולהכי לא
למשקל מאי שנא מדרש דלא דכתיב ואותי
לב ג
(א) גמ'
1
ליה מקרא כמדרש לכל המקומות
ילמדנו מקרא לקטנים בחנם דהואיל
אלהי (ב) שם
צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וכתיב
אלא דמתני' מתוקמא במקום שנוטלין
ושרי למשקל עלייהו שכר קמהני (ג)
אבל
❖
ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר
(ג) רש"י
2
השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו
שכר על המקרא כלומר שלא החמירו
ליה
צוני ה' (א) מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם
מדרש דקטנים אין לומדים מדרש
על עצמן ואפילו באותו מקום על
(ד) ד"ה
מקרא נמי בחנם רב אמר שכר שימור ורבי
אלא לגדולים וגדולים לית להו שכר
המקרא דוקא הוא דשרי למשקל ומש"ה
תורה אור השלם
יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים תנן לא
שימור ולא קמהני להו כלל ולהכי
לא ילמדנו דכיון שנוטלין עליה שכר
1. וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת
שרי: ורבי יוחנן אומר שכר פיסוק
אם מלמדו בחנם נמצא מהנהו אבל
(ה) ד"ה
ילמדנו מקרא בשלמא למאן דאמר שכר
הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם
קתני (ו) ד"ה
טעמים. שקיל מנייהו שמלמדם ניקוד
על המדרש לא שרי למשקל דמדינא
חֻקִּים
וּמִשְׁפָּטִים
פיסוק טעמים היינו דלא ילמדנו אלא למאן
לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ
וטעמים וההוא שכר מצי למשקל
אסור כדמפרש ואזיל הלכך כי מלמדו
❖
דאמר שכר שימור גדול בר שימור הוא
אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה
ופיסוק טעמים אינו אלא במקרא
מדרש בחנם לא מהני ליה ולא מידי
לְרִשְׁתָּהּ: דברים ד יד
בקטן קתני אי בקטן אימא סיפא אבל
2. רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם
ולהכי לא ילמדנו מקרא: (ד) בקטן.
דאגרא לא מחייב ביה ולימוד גופיה
מלמד את בניו מקרא קטן בר בנים הוא
חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר
מוסף רש"י
נמי לאו הנאה הוא דמצות לאו
(משום דקא מהני ליה שמניח לו את
צִוַּנִי יְיָ אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן
חסורי מחסרא והכי קתני לא ילמדנו מקרא
השכר) תריץ מתני' דקתני לא ילמדנו
ליהנות נתנו: ולענין הלכה קיימא
טעמים.
בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם
(מגילה ג.)
בקטן אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא
בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
מקרא (ה) בקטן משום דקא מהני
לן הכי דעל המדרש לא שרי למשקל
❖
דברים ד ה
ליה שמניח לו את השכר שהיה לו
מיהו ה"מ שכר לימוד אבל אגר בטלה
מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת
ב
ליתן: והכי קתני לא ילמדנו מקרא
שרי והכי איתא בירושלמי ד) דגרסינן
(ב) אלא שונין בראשון בשלמא למאן דאמר
לקטן. בחנם משום דקא מהני ליה
התם יכול אף על מקרא ותרגום
תוספות
שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה
שכר השימור אבל אם היה גדול
כן ת"ל חוקים ומשפטים ה) חוקים
(ברכות סב.) השוכר את
הא קמ"ל דאפילו במקום
בשבת אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי
הפועל.
שנוטלין שכר על
מלמדו לו ולבניו מקרא גדול משום
ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי
אין קורין בתחילה בשבת ואמאי שונין
המקרא וכו'.
דאיהו לא צריך שימור ולא קמהני ליה
אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום
(ב"מ נח.) לשמור את
בראשון הא איכא שכר שימור דשבת
ולבניו נמי הואיל ואביהן עמהם הוא
וכן חמי מתניא נסבין אגריהון אמר
התינוק.
וליטעמיך שכר פיסוק בשבת מי אסור
משמרם וליכא שכר שימור: לא קורין
ר' יודן בר' ישמעאל שכר בטלן הם
בתחילה בשבת. אין מתחילין ללמדם
הבלעה היא והבלעה מישרא שרי
נוטלין: מאי שנא מדרש דלא דכתיב
שכר שימור.
בתחילה בשבת בדבר שלא למדו
ואותי צוה ה' בעת ההיא. האי קרא
דתניא השוכר את הפועל לשמור את
ג
מעולם אבל שונין בראשון כלומר
מייתי לאשמעינן דמשה נצטווה ללמוד
התינוק לשמור את הפרה לשמור את
בדבר שלמדוהו כבר פעם ראשונה
תורה לישראל: וכתיב ראה למדתי
הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך
לומדים אותן פעם שניה בשבת. ולהכי
אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני
אם
שכר פיסוק טעמים.
ה'. כלומר שצוני ללמוד בחנם דאי
קתני בראשון דרבותא קמ"ל אע"פ
שלא למדוהו התינוקות אלא פעם אחת שונין: בשלמא למאן דאמר
לא כאשר צוני אמאי קאי דליכא למימר בשכר דהיכי לימא כאשר
שכר פיסוק טעמים. שרי למשקל: היינו דאין קורין בתחילה בשבת.
צוני וכי צוהו בכך לא סגיא דלא לישקול אגרא וליכא למימר נמי
גדול
דכאשר צוני הכי קאמר כאשר צוני ולא מעצמי אני אומר דודאי ישראל
דהואיל ומעולם לא למדו דבר זה אלא עכשיו אינו מלמדו אלא
(ב"מ נח.) לשמור את
בר שימור הוא.
לא היו מפקפקין בכך דהא כתיבו) בך יאמינו לעולם אלא ודאי ה"ק
בשכר ואתי למשקל שכר בשבת. אבל שונין דעביד ליה בלא שכר:
הפרה.
אמאי שונין בראשון. אפילו שונין לא דהא איכא שכר שימור דשבת
כאשר צוני ללמד בחנם: מקרא נמי בחנם. מהאי קרא גופיה:
חסורי מיחסרא
והכי קתני.
(שם)
ואתי למשקל שכר בשבת: הבלעה היא. (ו) כדקתני ומישרי שרי:
רב אמר שכר שימור. דמסתמא לומדי מקרא קטנים וצריכין שימור
לשמור את הזרעים.
דתניא השוכר את הפועל. שנותן לו שכרו של כל יום: לשמור
ומש"ה נהי דאגר לימוד אסור שכר שימור שרי: ורבי יוחנן אמר
את התינוק. מטומאה: לשמור את הזרעים. לצורך העומר:
שכר פיסוק טעמים. שמלמדין להם טעמים דלאו מדאורייתא נינהו
אין
הלכך לא הוו בכלל חוקים ומשפטים. ואיכא בין רב לרבי יוחנן ללמד
אם
קורין בתחלה בשבת.
מקרא לגדול דלא בעי שימור דלרב אסור דס"ל דפיסוק טעמים דאורייתא ולרבי יוחנן שרי משום שכר פיסוק טעמים. הלכך לענין הלכה
אבל
שונין בראשון.
(ב"מ שם) אין נותנין לו
כיון דקיי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן נקטינן דאפי' מגדול שרי ליטול שכר על המקרא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות נדרים:
שכר שבת.
תנן לא ילמדנו מקרא וכו' אלא למאן דאמר שכר שימור [גדול בר שימור] הוא. והא איהו נטר נפשיה: בקטן. דהוי האי מודר קטן.
❖
היינו דאין קורין
(שם)
דאף על גב דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אפילו הכי לא ספינן ליה בידים וכשמלמדו הרי הוא מהנהו: ואם היה גדול מלמד לו
בתחילה.
ולבניו מקרא. לו דלא בעי שימור לבניו נמי אע"ג דבעו שימור לא מתסר טפי מזן את בניו ואת בנותיו: מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה
פירוש הרא"ש
בשבת. מה שלא קראו מימיהם אלא שונין בראשון אם קראו פעם ראשונה לפני השבת שונין אותו בשבת אע"פ שהיא חזרה ראשונה:
בשלמא למ"ד שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה בשבת. לפי שעיקר השכר אינו אלא על קריאה ראשונה שטרחה מרובה ומש"ה
במקום שנוטלין שכר על
ואי משום שכר שימור
המקרא.
אין קורין בתחילה בשבת דשכר שבת אסור אבל שונין בראשון משום דאחזרה לא שקלי אגרא: אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין
אמאי שונין בראשון.
קורין וכו'. כלומר מאי איכא בין פעם ראשונה לשניה הרי השכר אינו אלא על השימור וכי היכי דאיכא שימור בתחילה הכי נמי איכא שימור
מאי
כששונין: הבלעה היא. שמבליע שכר יום השבת בכלל שכר שאר הימים: לשמור את התינוק. שהיו מגדלין תינוקות בחצרות הבנויות על
הבלעה היא.
פסקא.
גבי הסלע מפני קבר התהום כדי שימלאו מים מן המעיין לקדש אפר הפרה: לשמור הפרה. פרה אדומה: את הזרעים. לצורך עומר
היו משמרין אותם קודם הבאת העומר. הכי מפרש לה רש"י ז"ל בפרק הזהב : לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן.
לשמור את
מה אני בחנם.
התינוק.
אם
לשמור הזרעים.
שכר
שימור. שכר
פיסוק טעמים. לא ילמדנו מקרא.
אם היה גדול מלמד לו ולבניו מקרא. היינו דאין קורין בתחילה.
לשמור את
התינוק. לשמור את הפרה. לשמור את הזרעים.