לז: ר"ן אין
בין המודר פרק רביעי נדרים
רש"י
הגהות הב"ח
מסורת הש"ס
אם אבדו. בשבת: אינו חייב באחריותן.
אם נאבדו בשבת דכיון דלא שקיל אגרא בשבתא הוה ליה שומר
הואיל ואינו שכיר ביום
(א) גמ'
א)
ב)
∆א∆רץ »א∆רץ L»«מƒים מƒ¿צ«רƒים
שבת: אם היה שכיר שבת. שנותנים לו
חנם: אם היה שכיר שבת. שבוע אחת: שכיר שבוע. שמטה
ז' פשיטים שכרו לשבוע
ג)
תלכו
אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד כיון דכל יום שבת נבלע עם
אחת: נותן לו שכר שבת. כיון שלא הזכירו בפירוש אלא שהבליעו
(ב) שם דונבנתה
שכירות שאר השבוע זו היא
הבלעה ששכר שבת מבליע בתוך ימי
בכלל שאר הימים: לפיכך. כיון דהוי
שומר שכר אם אבדו בשבת
(ג) רש"י
ד)
❖
ה)
לו
השבוע נותנין (ג) שכר שבת דהבלעה
חייב באחריותן: דיפנו אבוהון
(ד) ד"ה
שרי: אם אבדו. בשבת חייב באחריותן
דינוקא למצותא דשבתא. שאבות
אם אבדו אינו חייב באחריותן ואם היה שכיר
הא
דהא נותנין לו שכר השבת: אלא
התינוקות פונין למצות שבת
שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע
תורה אור השלם
אלא כדי
גבי שבת. (ד) דקתני לא קורין בתחילה
ומשתעשעין עם התינוקות ואם
נותן לו שכר שבת לפיכך אם אבדו חייב
דינוקי
1. וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת
אבל שונין לאו משום שכר פיסוק ולא
יקראו התינוקות לכתחילה יחושו
דשבתא
הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם
באחריותן אלא גבי שבת היינו טעמא דאין
לבטולם: ויקיר עליהון עלמא. על
משום שכר שימור קאמר דהא שרי
קשה היה
שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:
קוראין בתחילה משום דיפנו אבהתהון דינוקי
נחמיה ח ח
בהבלעה: דיפנו אבהתהון דינוקא
התינוקות שמתוך שאכלו יותר ממה
(ה) ד"ה
2. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם
למצותא דשבתא ואיבעית אימא משום
למצוותא דלהון. שאם היו עסוקין
שדרכן
לאכול בחול אבריהם כבדין
∆א∆רץ א»∆רץ
וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר
דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא
א»∆רץ
עליהן ואין יכולין ללמוד בתחילה
להקרותן בתחילה בדבר חדש היו
תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם
L»מ«ƒים
עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן
כדאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי
שצריך עיון מרובה: גדול מי בעי
טרודין בהן ולא היו פנויין למצות
מƒ¿צ«רƒים
תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
שבת להתענג בו אבל שונין הואיל
בתמיה. כך היא הגירסא
שימור.
(ו) ד"ה
מעיים ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים מ"ט
בראשית יח ה
❖
דהגורן וכו' כולהו
3. וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ
וכבר למדוהו לא מיטרדי בהו: דיפנו.
במקצת נסחאות ואתי שפיר דה"ק
לא אמר שכר שימור קסבר בנות מי קא
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים
כדי שיהו פנויין: ויקיר להו עלמא.
סתמא דמתני' דקתני ולא ילמדנו
בעיין שימור ולמ"ד שכר שימור מ"ט לא
אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ:
מקרא בגדול היא מדקתני סיפא אבל
שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל
בראשית כד נה
הגהות הגר"א
אמר שכר פיסוק טעמים קסבר (שכר) פיסוק
4. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי
מלמד את בניו דמאי דמשנינן לעיל
ולהכי אין קורין בתחילה בשבת
[א] גמ'
טעמים דאורייתא הוא דא"ר איקא בר אבין
יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים
דמצער להו: בנות. שמלמדין אותן
חסורי מחסרא שינויא דחיקא היא אלא
אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
אמר רב חננאל אמר רב מ"ד ויקראו בספר
ודאי בגדול מתוקמא וגדול מי בעי
תורה מי בעיין שימור אינהו לאו
1
במדבר לא ב
5. קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר
תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו
שימור. ואיכא נסחי דגרסי בנות מי
אורחייהו למיפק אבראי דכתיב כל
נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת
בעי שימור והכי פריך ודאי כל היכא
כבודה בת מלך פנימה
במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זה
תּוֹפֵפוֹת: תהלים סח כו
וליכא לאוקמא בה שכר שימור: שכר
דתנא תנא המודר הנאה מחבירו
6. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל
מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו
[ב] שם
מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה
פיסוק טעמים דאורייתא הוא. ולא
בין איש בין אשה משמע והיכי פסיק
❖
הפסוקים ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים
אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ:
מצי למשקל עלייהו אגרא: אלו
ותנא לא ילמדנו מקרא נהי דמוקמת
תהלים לו ז
ואמרי לה אלו המסורות אמר רבי יצחק
הפסוקים. עד היכן מסיים כל פסוק
7. וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר
לה בקטן תינח בנים קטנים דבעו
מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא
בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה
שימור אבל בנות אפי' קטנות לא בעו
ופסוק. ולהכי קרי להו שום שכל שיכול
פירוש הרא"ש
בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר
כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני
שימור שאין דרכן לצאת לחוץ: קסבר
להשכיל בפסוק בין כל פיסוק ופיסוק:
דיפנון אבוהון דינוקא
פְּרָת: שמואל ב ח ג
מקרא סופרים ארץ שמים מצרים עיטור
למצותא.
8. וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל
מקרא סופרים ארץ ארץ. כלומר
פיסוק טעמים דאורייתא הוא. ואסור
ה)
(ה)
(א)
אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם
סופרים אחר תעבורו אחר תלך אחר
מה שקורין ארץ ארץ דלא כתבינן
ליטול על לימודם שכר דכיון דמדאוריי'
2
3
4
כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ
נינהו הוו להו כחוקים ומשפטים:
ההברה דלא כתבינן יו"ד בין אל"ף
תאסף קדמו שרים אחר נוגנים צדקתך
בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן
5
6
לרי"ש ובין רי"ש לצד"י וכן נמי ארץ
מפורש זה תרגום. דמפרש ליה
כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם
כהררי אל קריין ולא כתיבן [א] פרת דבלכתו
7
לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם:
לקרא: ושום שכל אלו הפסוקים.
דלא כתבינן ב' אלפי"ן או ה"א סמוך
8 איש דכאשר ישאל איש בדבר האלהים
שמואל ב טז כג
נקודות המפסיקות בין פסוק לפסוק.
לאל"ף ויו"ד בין רי"ש לצד"י וכן שמים
9. הִנֵּה יָמִים בָּאִים
ויקיר
באים דנבנתה לה דפליטה את דהגד
(ב)
[ב] 11
9
01
להון עלמא.
וקרי להו שום שכל שעל ידיהן אדם
דלא כתבינן שאמים אל"ף בין שי"ן
נְאֻם יְיָ וְנִבְנְתָה הָעִיר
הוגד 21אלי דהגורן 31אלי דהשעורים הלין קריין
לַיְיָ מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר
מבין המקרא כפי תנועת הטעמים
למ"ם ובין מ"ם ליו"ד וכן מצרים:
שנוי וסת.
הַפִּנָּה: ירמיהו לא לז
ולא כתבן וכתבן ולא קריין נא דיסלח
הלכה למשה מסיני. דנקראין הכי:
כדאמר פרק קמא דחגיגה נפקא
01. הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל
41
זאת
רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת
עיטור סופרים אחר תעבורו. ולא
מינה לפסוקי טעמי: המסורות.
בנות מי בעיין שימור.
חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל
כתיב תעבורו אחר. והיינו עיטור
מה שנמסר במסרה: אמר רבי יצחק
יְהִי לָהּ פְּלֵטָה שַׁלְּמוּ
שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה: קדמו שרים אחר נוגנים.
מקרא סופרים. הקריאה שמסרו לנו
הראשונים שנקראו סופרים:
לָהּ כְּפָע¢ לָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר
עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ כִּי אֶל
ולא כתיב אחר נוגנים קדמו שרים: צדקתך כהררי אל. ולא כתיב
ועטור סופרים. תיבות יתירות שנכתבו ליפות הלשון ונקראות
יְיָ זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
כהררי אל צדקתך. דהכי מסתבר טפי ובדווקא משתעי: איש דכאשר
עטור לפי שהן מעטרין את הלשון: קריין ולא כתיבן. תיבות
ירמיהו נ כט
11. וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ
ישאל איש בדבר האלהים. באחיתופל כתיב: באים דונבנתה. [קרי
הנקראות ולא נכתבות: כתיבן ולא קריין. שנכתבות ואינן
הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר
ולא] כתיב: לה דפליטה. שניהן כתובין בירמיהו: את דהגד הוגד
נקראות: הלכה למשה מסיני. כך קבל משה בסיני ומסר לישראל:
עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי
אלי(ו). דכולהו הני קריין ולא כתיבן: וכתיבן ולא קריין נא דיסלח. דנעמן:
מקרא סופרים ארץ ארץ. שכשיש בו אתנחתא נקרא ארץ בקמץ:
דאורייתא
מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ
הוא.
שמים מצרים. שאע"פ שאין בהם אל"ף נקראים כאילו היתה
זאת
וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ
מפורש זה תרגום.
וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר
בהם: עטור סופרים אחר תעבורו אחר תלכו אחר תאסף קדמו שרים אחר נוגנים. כל הני אחר מיותרין הן ואינן אלא לתפארת הלשון
ושום
לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
דהוה ליה למכתב סעדו לבכם ותעבורו תסגר שבעת ימים ותאסף קדמו שרים נוגנים אלא שנכתבו לתפארת הלשון: צדקתך כהררי אל.
שכל אלו הפסוקים.
רות ב יא
21. וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ
הוה ליה למכתב צדקתך הררי אל כדכתיב משפטיך תהום רבה לומר שההרים הרמים כלומר המלאכים צריכין לצדקת השם אלא שכתב
ויבינו במקרא
כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי
כהררי אל לתפארת הלשון. ובדברי מורי ראיתי דעטור סופרים היינו שכותבין טעם מפסיק באחר כי היכי דלישתמע אח"כ תלך ואח"כ תעבורו
זה פיסוק טעמים.
רות ג ה
אֶעֱשֶׂה:
ואחר כן תאסף קדמו שרים ואח"כ נוגנים צדקתך כהררי נפסק בטעם כהררי ממלת אל לומר שמלת אל הפוכה כאילו היתה בתחלת הפסוק
31. וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ
הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי
ופירוש אל צדקתך נגלית כהרים שהם גלויים ואלמלא ההפסק היה במשמע אחר שתלכו אחר שתעבורו אחר שתאסף קדמו שרים אחר הנוגנים
אלו המסורות.
כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי
שהנוגנים קדמו להם צדקתך כהרים של אל וקרי ליה עטור סופרים משום דמעטרי לה למילתא בטעם הקריאה: קריין ולא כתיבן פרת
מקרא סופרים
רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ: רות ג יז
דבלכתו. בשמואל הוא להשיב ידו בנהר פרת פרת קרי ולא כתיב: איש דכאשר ישאל. בשמואל נמי הוא גבי אחיתופל כאשר ישאל איש
41. לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח
ארץ ארץ.
יְיָ לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי
בדבר האלהים איש קרי ולא כתיב: באים דונבנתה. בירמיה הוא הנה ימים באים נאם ה' [ונבנתה] העיר וגו' באים קרי ולא כתיב:
בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת
לה דפליטה. בסוף ירמיה בנבואת בבל יהי לה לפליטה לה קרי ולא כתיב: את דהגד הוגד. ברות ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד (את) [לי כל]
עטור סופרים.
שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל
אשר עשית את חמותך האי את קרי ולא כתיב. מיהו בספרים שלנו קרי וכתיב ואף במסרה לא מדכר ליה בהנך דקריין ולא כתיבן: אלי דהגורן.
יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן
בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן
ברות נמי הוא ותאמר אליה את כל אשר תאמרי אלי אעשה והפסוק שאחריו ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה וקרי ליה אלי דהגורן
יִסְלַח יְיָ לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר
אע"ג דבההוא קרא ליכא הגורן כיון דסמוך ליה בפסוק דלאחריו: אלי דהשעורים. ברות נמי הוא ותאמר שש השעורים האלה נתן
אחר
הַזֶּה: מלכים ב ה יח
תעבורו.
לי כי אמר אלי אלי קרי ולא כתיב: כתיבן ולא קריין נא דיסלח. במלכים בהשתחויתי בית רימון יסלח נא ה' לעבדך כתיב נא ולא מקרי:
זאת
משפטיך תהום רבה. פרת דבלכתו. איש דכאשר ישאל איש
בדבר אלהים. באים דונבנתה. את דהגד הוגד לי. לי דהשעורים. נא דיסלח.
מוסף רש"י
אם אבדו אינו חייב באחריותן. (ב"מ נח.) ואם היה שכיר
שבת. שכיר שבוע. נותנין לו שכר שבת. (רשב"ם ב"ב קמו.) זה מקרא. (מגילה ג.) אלו הפסוקים.
(שם) שינוי וסת. (סנהדרין קא.)
(שם)
תוספות
שכר שבוע נותנין לו שכר שבת ואם אבדו חייב באחריותן.
שכר פיסוק טעמים דאורייתא. אלו הפסוקים.
אלא
ואמרי לה אלו המסורות.
מקרא סופרים ארץ ארץ. עיטור סופרים.
אבל שונין בראשון.
פרת דבלכתו.
למצותיה. ואיבעית אימא.
איש דכאשר ישאל. באים דונבנתה.
את דהגד הוגד. אלי דהגורן.
בנות מי בעיין שימור.
נא דיסלח.