לח: ר"ן אין בין המודר
פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
הגהות הב"ח
נר מצוה
נפשה וגופה לשמים. שאינה ראויה לאכילה לפיכך זן אותה דאינו
אי מפטם לה מהני ליה: והטמאה נפשה וגופה לשמים. שאין
לו
לה א
(א) גמ' כשנכסי
❖
מהנהו הנאה מרובה: מוכרה לעובדי כוכבים. וניחא ליה בפיטומא:
בה היתר אכילה ונמצא שאינו נהנה בפטומה: שאם ירצה הרי
זה
גמ' על החתן. שהחתן הוי מודר: הרי מוסר לו שפחה לשמשו.
מוכרה לעובדי כוכבים. שאוכלין אותה וכשהיא מפוטמת לוקחין
לו ב ג
ואמאי מותר: אלא בשנכסי חתן אסורין אצל אבי כלה. ואע"פ שהחתן
אותה ביותר או מאכילה לכלבים ונמצא נהנה בפטומה ורבוי בשרה.
מוסף רש"י
ונ"ל דר"א לא שרי בטמאה אלא
מהנהו שזן את בתו אפי' הכי משיא
ובבתו בוגרת ומדעתה.
לזונה מזונות יתרים כדי לפטמה משום
לו את בתו. ומשיב הש"ס משום הא
נפשה וגופה לשמים
אמרו לו אף הטמאה
לז ד ה
דס"ל דכיון דאינה עומדת לאכילה
לא צריך למימר דמותר להשיא את
נפשה לשמים וגופה שלו שאם ירצה הרי הוא
בתו: דגדולה מזו אמרו. בשנכסיו
אלא למלאכה אינן נהנין בעליה
מוכרה לעובדי כוכבים או מאכילה לכלבים:
ו
אסורים על המודר אמרנו וזן את
בפטומה דאדרבה מפנקא טפי ולא
גמ' אמר רב יצחק בר חנניה אמר רב הונא
לח ז
אשתו: אע"פ וכו' ואת אמרת וכו'.
עבדא שפיר אבל במזונות הצריכין
❖
המודר הנאה מחבירו מותר להשיא לו בתו
פשיטא דמותר דהא לא מהני כלל:
לכדי חייה לא שרי ר' אליעזר דבכי
הוי בה רבי זירא במאי עסקינן אילימא
לעולם בשנכסי אבי כלה אסורין על
האי גוונא ודאי מהנהו. ומשום דת"ק
(ראמ"ה בשמו) המדיר
בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן הרי מוסר
בנו.
החתן. ודקאמרת הרי מוסר לו
פסיק ותני ולא יזון את בהמתו בין
פירוש הרא"ש
לו שפחה לשמשו אלא (א) בנכסי חתן אסורין
שפחה לשמשו תריץ בבתו בוגרת
טמאה בין טהורה דמשמע דבכולהו
נפשה לשמים.
עסקינן שיכול להשיאו ומדעת עצמה
גווני דמתסר בטהורה מתסר נמי
על אבי כלה גדולה מזו אמרו זן את אשתו
שאם ירצה
דהואיל ואינו משיא אלא מדעת
בטמאה מהדר ליה רבי אליעזר לא
ואת בניו ואע"פ שהוא חייב במזונותן ואת
מוכרה לעובדי כוכבים.
עצמה לאו הנאה דקא מהני ליה
כי אלא איכא גוונא דזן את הטמאה
אמרת מותר להשיא לו בתו לעולם בשנכסי
❖
איהו אלא הנאה מועטת: תניא
אע"פ שאינו זן את הטהורה ונהי דתנא
הרי מוסר לו
(שם)
אבי כלה אסורים על החתן ובבתו בוגרת
שפחה לשמשו.
נמי הכי. דהנאה מועטת מותרת:
מסתם לישניה סמיך ליה אמאי דאמרו
ומדעתה תניא נמי הכי א המודר הנאה מחבירו
המדיר את בנו. מנכסיו אם לא
לו ודקמהדר להו ר"א דמשקלא וטריא
אסור להשיא לו בתו אבל משיאו בתו בוגרת
ילמוד תורה: מותר. האב למלאות תוספות
דידהו מוכח דר"א לא שרי בטמאה
גדולה
הרי מוסר שפחה לשמשו.
מזו אמרו זן את אשתו
ומדעתה אמר רבי יעקב המדיר בנו לתלמוד
אלא במזונות יתרים כדי לפטמה ולא
כו' שהנאה מרובה נדר הימנו ולא
ב
ואת בניו.
בכדי חייה. וראיתי להרשב"א שכתב
הנאה מועטת וזו הנאה מועטת
תורה מותר למלאות לו חבית של מים
היא: כוס של בית המרחץ. הנאה
בהפך ולא נתחוורו דבריו: הרי
גמ' ולהדליק לו את הנר ר' יצחק אמר ג לצלות
בבתו
בבתו בוגרת ומדעתה.
מועטת היא: למנחרותא עבידן.
מוסר לו שפחה לשמשו. דקס"ד דבבתו
לו דג קטן אמר ר' ירמיה אמר רבי יוחנן
בוגרת דמדעתה.
נערה עסקינן: אלא בשנכסי חתן
לצורך עבודה עשויין ולא להתפטם:
המודר הנאה מחבירו מותר להשקותו כוס
במאי
המדיר את בנו לת"ת.
אסורין על אבי כלה. וקמ"ל שאע"פ
של שלום מאי ניהו הכא תרגימו כוס של
ד
שנכסיו אסורין עליו מותר להשיא לו
בית האבל במערבא אמרי ה כוס של בית המרחץ: ולא יזון את בהמתו בין
בתו אע"פ שיתחייב לזונה אחר כן
כו': תניא יהושע איש עוזא אומר זן עבדיו ושפחותיו הכנענים ולא יזון
ונמצא מהנהו: גדולה מזו אמרו זן את
ו
את בהמתו בין טמאה בין טהורה מאי טעמא עבדיו ושפחותיו הכנענים
אשתו ואת בניו וכו' ואת אמרת מותר
למנחרותא עבידן בהמה לפטומא עבידא: מתני' המודר הנאה מחבירו
להשיא לו בתו. כלומר אם הוא יכול
ז
גמ'
לזון את בתו בעודה ברשותו שהוא
ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון:
חייב במזונותיה כ"ש שיוכל לזון
כוס של
במאי
אותה אחר שנשאה שנתחייב במזונות
בית האבל.
אשתו ומאי קמ"ל רב הונא: ובבתו בוגרת. דלא איהו קמסר לה אלא היא עצמה: ומדעתה. טעמא קא יהיב למילתיה כלומר מש"ה
שרי דהא מדעתה היא דכיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה. אי נמי כי קאמר מדעתה למעוטי דעתו דחתן שאם עשאו שליח לדבר
עמה על עסקי נשואין אסור דהא קא מהני ליה: המדיר את בנו לת"ת. האב הדירו שלא יהנה אביו ממנו כדי שלא יתבטל מת"ת:
מותר הבן למלאות לאביו חבית של מים ולהדליק לו את הנר. דמסתמא ממילי זוטרי כי הני דליכא בהו בטול למוד תורה לא אדריה.
והכי מוכח האי פירושא בתוספתא דבכורות דתניא מעשה באחד שהרצה בנו לת"ת והדירו מלעשות מלאכה והתיר לו יוסי ברבי
למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר: ירושלמי במס' ביכורים
תני המדיר את בנו לת"ת מותר למלאות לו חבית של מים
כוס של בית
המרחץ.
ולהדליק לו את הנר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן אף ליקח לו חפצים מן השוק מה פליגין כאן באיש כאן באשה אם היה אדם
מסויים עשו אותו כאשה כלומר דאשה ואדם מסויים אין דרכן ליקח חפצים מן השוק ואנן סהדי דאדעתא דהכי לא אדריה אבל איש
שאינו מסויים כיון שדרכו לילך בשוק אפי' בהני אדריה: מותר להשקות לו כוס של שלום. כלומר מותר לשמשו בכוס של בית אבל אי נמי של
בית המרחץ מפני דרכי שלום שהיה דרכן בכך. ומיהו דוקא [דהוי] האי כוס של מודר דלשמשו בכגון זה בלבד התירו דומיא דאידך דהמדיר את בנו לת"ת
עבדיו
שהתירו לבן למלאות לאביו מים משל אב: את עבדיו ואת שפחותיו הכנענים. נ"ל דבמזונות יתרים קאמר ואדר"א קאי וה"ק ההוא שריותא דשרי
ושפחותיו למנחרותא
עבידן.
ר"א בבהמה טמאה דהיינו מזונות יתרים כמו שפירשתי במשנתנו ליתיה דאפי' בהמה טמאה לפטומא עבידא ולמוכרה לעובדי כוכבים אבל בעבדיו
ושפחותיו הכנענים מיהא איתיה דאינהו למנקרותא עבידן כלומר לנקר הבית ולתשמיש בלבד. ואיכא דגרסי למנחרותא כלומר שאין עומדין
אוכלן: מתני' נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב. מפרש בגמרא: גמ'
לאכילה אלא לנחירה בעלמא שכשהן מתין מניחין אותן ואין אדם
אי