רש"י אין בין המודר פרק רביעי נדרים ר"ן לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במאי עסקינן. נכנס לבקרו: אפילו יושב נמי. יהא מותר שהרי נכסי
אי בשנכסי מבקר אסורין על החולה אפילו יושב נמי. דעומד מאי
לט א
א) ב)
חולה אין אסורין על המבקר ומותר ליהנות משלו: אי בשנכסי כו'.
טעמא שרית ליה משום דמבקר מצוה דנפשיה עביד ונהי דחולה
ג) ד)
ולהכי אינו יושב בישיבה שלא יהנה משלו: אפי' עומד(ב) לא. דהנאה
מתהני ממילא שרי וכיון שכן אפילו יושב נמי אית לך למישרי מהאי
❖
היא לו שנהנה: ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה. שכר שהולך לבקר
טעמא: ואי בשנכסי חולה
אסורין על המבקר אפילו עומד לא.
ה)
ו)
את החולה ויושב עמו לצוותא ומשכירין
שהרי נהנה בדריסת הרגל ומשום מצוה
❖
ז)
לית ליה לאתהנויי מאיסורא: דאפי' תוספות
אותו: ואין נוטלין (ג) על העמידה.
במאי עסקינן אי בשנכסי מבקר אסורין על
ולהכי אינו יושב שאם היה יושב שם
במקום שנוטלין שכר על הישיבה וכו'.
אפי' עומד.
חולה אפילו יושב נמי אי בשנכסי חולה
נ"ל דה"פ דאיכא דוכתי שהחמירו על
המבקר בחנם מוותר היה לו שכרו
הגהות הב"ח
אסורין על המבקר אפי' עומד נמי לא אמר
במקום שנוטלין
עצמן שלא ליטול שכר אפי' מישיבה
ומהנהו אם לא יטול שכר אבל עומד
(א) גמ'
שכר על הישיבה.
שמואל א לעולם בשנכסי מבקר אסורין על
הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה
אע"פ שהוא מותר משום דמצות ביקור
(ב) רש"י
החולה ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה
מותר: מאי פסקא. דעל זה נוטלין
די לה בעמידה ואפ"ה כדי שלא יבאו
נמי
ואין נוטלין שכר על העמידה מאי פסקא הא
שכר ולא על זה: על העמידה לא
ליטול שכר על העמידה החמירו על
(ג) ד"ה
על העמידה לא
שכר
בעי למשקל.
עצמן שלא ליטול שכר אף על הישיבה
בעי למשקל. דעראי הוא דכך הוא קא משמע לן דאף במקום שנוטלין שכר על
(ד)
מודר
ובאותן מקומות בין עומד בין יושב
בכל מקום ולהכי עומד אבל לא יושב
הישיבה בעי למשקל על העמידה לא בעי
שוכרו (ד) ד"ה
שרי דישיבה נמי לדידהו מצוה אלא
דכיון דליכא שכר [על העמידה] לא
למשקל ואיבעית אימא (א) כדרבי שמעון בן
דלא אדריה מחיותיה.
המנהג
מהני ליה כלל: ואיבעית אימא.
אפי' במקום שאין מחמירין על עצמן
אליקים גזירה שמא ישהא בעמידה הכא נמי
(ה) ד"ה
אפ"ה על העמידה לא שרי להו למשקל
לעולם בשנכסי מבקר אסורין על
גזירה שמא ישהא בישיבה עולא אמר לעולם
ומש"ה פסיק תנא ותני נכנס לבקרו
החולה ואפילו במקום שאין נוטלין
גזירה
בשנכסי חולה אסורין על המבקר וכגון דלא
עומד בכולהו דוכתי דמצוה קעביד
שכר על הישיבה. ודקאמרת אפי' יושב
אפשר
אבל הכא
ואידך ממילא מתהני אבל לא יושב
נמי כדקאמר רבי שמעון בן אליקים
אדריה מן חיותיה אי הכי אפילו יושב נמי הא
לא שהה תמן
בעמידה.
לקמן לענין שביעית (ה): גזירה
בכולהו דוכתי דמקום שאין מחמירין על
וקאי לא מצאתי יותר
אפשר בעמידה מיתיבי חלה הוא נכנס
מזה הלשון וזהו לשון
שמא ישהא בעמידה הכא נמי שמא
עצמן בישיבה ליכא מצוה ונמצא חולה
לבקרו חלה בנו שואלו בשוק בשלמא לעולא
אחר
חלה בנו שואלו בשוק.
ישהא בישיבה. ושהייה דישיבה ודאי
חייב בשכרו וכשאינו נוטל ממנו כלום
דאמר בשנכסי חולה אסורין על המבקר
(ו) ד"ה
הנאה היא לחולה ולהכי לא ישב עמו.
נמצא מהנהו: ואי בעית אימא כדאמר
וכגון דלא אדריה מן חיותיה שפיר אלא
נמי
ואי קשיא אפילו עומד נמי לא גזירה
ר' שמעון בן אליקים. לקמן בפרקין
(ז) ד"ה
בשלמא לעולא ניחא.
לשמואל דאמר בשנכסי מבקר אסורין על
שמא ישהא בעמידה הא לא קשיא
. וה"ק דינא דמתניתין בכולהו
החולה מאי שנא הוא ומאי שנא בנו אמר
ואב"א היינו
דהתם כיון דאכל מפירי דשדה איכא
דוכתי איתיה ואפילו במקום שאין
למימר דלמא אגב דאכיל שהייה תמן
נוטלין שכר לא על העמידה ולא על
לך מתניתין בשנכסי מבקר אסורין על
אע"ג דקאי והכא דלא אכל משום הכי
הישיבה ונהי דבההוא דוכתא מדינא
החולה ברייתא בשנכסי חולה אסורין על
(ח) בא"ד
פסקת.
בין עומד בין יושב שרי אפי' הכי גזרינן
קאי: (לא מצאתי יותר מזה הלשון וזהו
המבקר מאי פסקא אמר רבא (אמר) שמואל
לא
אמר ליה): ב) למנחרותא. לעבודתו.
שמא ישהא בישיבה יותר מכדי הצורך
אלא משום
מתניתין
ובכי האי גוונא בכולהו דוכתי לית
והואיל וקי"ל יכול הרב לומר לעבד
ג)
שהרי עומד ואוכל
❖
עשה עמי ואיני זנך אינה הנאה למודר אם זה מפרנס עבדיו: לפטומא
להו למעבד הכי בלא אגרא אבל בעמידה לא גזרינן שמא ישהא דכיון
(ט) ד"ה
עבידא. דטהורה לשחיטה וטמאה לעובד כוכבים: המודר הנאה
שאתה מצריכו לעמוד אית ליה היכירא משא"כ בההיא דר"ש בן אליקים
מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב. כדמפרש לקמן ד): ה) אפילו
כמו שנפרש עלה דההיא בס"ד: עולא אמר לעולם בשנכסי חולה
פירוש הרא"ש
יושב נמי. להוי דהא מבקר מותר בנכסי חולה: אפילו עומד (ו).
אסורין על המבקר. וכ"ת א"כ אפי' עומד ליתסר משום דלא אדריה
(י) ד"ה
אפי' יושב נמי.
דהא אסור בדריסת הרגל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה.
מן חיותיה כלומר דמסתמא חולה כי אדריה למבקר לא אדריה במילתא
ומשום הכי עומד אבל לא יושב כדמפרש בגמרא: במקום שנוטלין
דצריכא ליה כי הכא שהחולה נהנה ממנו בביקורו. ואיכא נסחי דגרסי
שאין נוטלין שכר על
שכר על הישיבה. דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד
וכגון דלא אדריה מן חיותיה ולהך נסחא נמי לאו דבעי דאמר הכי בפירוש
העמידה
ליה צוותא בעלמא והלכך בישיבה אסור משום דקא מהני ליה ההוא
אלא דסתמא דמילתיה הכי איתא והכי מוכחא הך מיתיבי דמייתי
(כ) ד"ה
אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה: אבל בעמידה דמותר.
בסמוך: מיתיבי חלה הוא נכנס לבקרו כו'. היינו דשאני בין הוא
של מדיר
שפיר. משום דלא קמהני ליה ולא מידי דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה:
לבנו דחלה הוא נכנס לבקרו משום דמסתמא מן חיותיה לא אדריה
מאי פסקא. הא קמ"ל אע"ג דאיכא דוכתא שנוטלין שכר על הישיבה
וחלה בנו שואלו בשוק אבל אינו מותר ליכנס לביתו דאפשר דאפילו מן
ובמקום שנוטלין שכר
על הישיבה.
חיותיה דבריה אדריה. והא מוכחא דכי אמרינן מן חיותיה לא אדריה
נוטלין אבל לא על העמידה . והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא
(ז)
מסתמא הוא דאמר הכי אף על גב דלא פריש דאי בעינן דפריש אכתי
בישיבה כדאמר ר"ש בן אליקים בשילהי פירקיןו) גבי שביעית:
על העמידה
שהרי עומד ואוכל. גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה והוי
קשיא לעולא מ"ש הוא ומ"ש בנו אי פריש בתרוייהו שרי ואי לא
לא בעי למשקל.
הנאת חולה. וא"ת נגזור בעמידה כי היכי דגזרינן התם בעמידה הא
פריש בתרוייהו אסור אלא ודאי בסתמא עסקינן וסתם הוי כמפרש
לא קשה דאילו התם (ח) גזרי' בעמידה אבל הכא דלא מטיא ליה הנאה
לגבי דידיה אבל לא לגבי דבריה: אלא לשמואל דאמר בשנכסי
בעמידה ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה שנוח לו
מבקר אסורין על החולה מ"ש הוא ומ"ש בנו. כלומר דאדרבה בבנו
איבעית
אימא גזירה שמא ישהא
לזה לישב גזירה שמא ישהא בישיבה: לעולם בשנכסי חולה אסורין
שרי טפי שאינו מודר ממנו ואי מודר נמי מבנו מ"ש הוא ומ"ש בנו
בישיבה.
על המבקר. (ט) וכשאין נוטלין שכר על העמידה ולהכי מותר בעמידה
בתרוייהו אית לן למימר נכנס לבקרו עומד: אמר לך. שמואל אין
דהא לאו מן חיותיה נדר כדאמר לקמןז) כל המבקר את החולה גורם
ודאי דברייתא מתוקמא בשנכסי חולה אסורין על המבקר דמודינא
לו שיחיה ואהכי מותר: הא אפשר בעמידה. מבקרו בעמידה דמהא
בטעמא דידך דמסתמא מחיותיה לא אדריה ואמינא נמי טפי מינך
לא אדריה (י) אבל בישיבה אדריה: חלה הוא. המדיר מותר לבקרו:
דאפילו מישיבה לא אדריה ומשום הכי לא מצינא לאוקמי מתניתין
חלה בנו. (כ) מודר שואלו בשוק על עסקי בנו: היינו דשני בין הוא
כדמוקמית לה דהיינו בנכסי חולה אסורין על המבקר דא"ה אפי' יושב
בשנכסי חולה אסורין
לבנו. דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם דהא לא אדריה מן
נמי שרי דישיבה נמי דמבקר חיותיה דחולה הוא ולא אדריה:
על המבקר ולא אדריה
ולענין הלכה קיימא לן כשמואל דכיון דרבא מפרש מילתיה ואמר
חיותיה אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו דהא ליכא חיותא דמדיר:
מחיותיה.
אלא לשמואל דאמר כו' מאי שנא הוא. דמותר ומ"ש בנו דאסור הא
דמתני' דיקא ליה הכי הלכתא כוותיה הלכך בשנכסי חולה אסורין
בעמידה ליכא הנאה כלל אלא ודאי בנכסי חולה אסורין על המבקר
על
מיירי וכדעולא וקשיא לשמואל: אמר לך שמואל כו' וברייתא. מודינא
דהכי הוא כדמוקי לה עולא בשנכסי חולה אסורין על המבקר מיהו
בהא פליגנא עליה דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב דהא אפשר בעמידה ואנא אמינא דברייתא אפי' יושב שפיר דמי דאמר דלא אדריה מן
חיותיה ל"ש עומד ול"ש יושב ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו אפי' יושב: מאי פסקא. דמתני' בשנכסי מבקר אסורין על החולה:
היינו דשאני
מתניתין בין הוא לבנו.
מ"ש הוא ומ"ש
בנו. מאי פסקא.