לט: ר"ן אין
בין
המודר
פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתניתין קשיתיה. מדוקיא קא משמע ליה: מאי איריא דתני עומד
על המבקר נכנס לבקרו אפי' יושב דישיבה נמי חיותיה דחולה
הוא
מ א ב ג
א)
ב) ג)
אבל לא יושב. והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה: אלא שמע מינה
ולא אדריה דבהכי ניחא ליה אבל חלה בנו לא יכנס לביתו כלל
אלא
(ג)
ד)
וכו'. וא"ת מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי לוקמא כדעולא הא
שואלו בשוק. ומיהו דוקא היכא דאדריה חולה למבקר דאומדן דעתא
ה)
מא ד
לא קשיא דשמואל לא מוקי
לה כדעולא דקסבר האי שינויא דחיקא
הוא דמן חיותיה לא אדריה אבל היכא שהמבקר אסר על עצמו
ו)
היא: ופקודת כל אדם. שבני אדם
נכסיו של חולה לא יכנס לביתו כלל
מבקרין אותן: לא ה' שלחני לזה. לפי
דבכי האי גוונא ליכא אומדנא. הדין
מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני עומד אבל
❖
שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים
הוא דינא דנכסי חולה אסורין על
ז)
לא יושב שמע מינה דנכסי מבקר אסורין
ח) ט)
שהיה משה אומר להם מדעתו בלא
המבקר. והיכא דנכסי מבקר אסורין
על החולה אמר ריש לקיש רמז לביקור חולין
י)
הגהות הב"ח
ציווי של מקום: ואם לאו. שאין גיהנם
על החולה נכנס לבקרו עומד משום
כ)
מן התורה מנין שנאמר 1 אם כמות כל האדם
(א) גמ' ירח
ל)
נברא עדיין: איני. מי מספקא ליה
דמחויב לעשות בחנם ומצוה דיליה
❖
ימותון אלה ופקודת כל אדם וגו' מאי משמע
(ב) שם
מ)
למשה: כי ערוך מאתמול תפתה. איזהו
קעביד ואידך ממילא קא מתהני
רב כהנא אכריז
אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה
יום שיש לו אתמול ולא שלשום כלומר
אבל לא יושב ואפילו במקומות
(ג) רש"י
שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם
שהיה לו לפניו ולא לפני פניו הוי אומר
שמחמירין על עצמן שלא ליטול שכר
תורה אור השלם
זה יום שני שבו נברא גיהנם: אלא ה"ק.
מבקרים אותן מה הבריות אומרים לא ה'
אפי' על הישיבה משום גזירה שמא
1. אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם
ישהא בישיבה. וכי אמרינן בנכסי
אי הכא אין לו פומא ואי לא מקרב
(ד) ד"ה
שלחני לזה דרש רבא אם בריאה יברא ה'
יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל
2
לבן
הכא יקריבנו המקום: והא ברקיע
מבקר אסורין על החולה דנכנס
הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא
אם בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה'
והכי נמי גבי חולה
יְיָ שְׁלָחָנִי:
קביעי. למטה מזבול כדאמרי' במסכת
לבקרו עומד משום דמצוה דנפשיה
(ה) ד"ה
איני והא תניא שבעה דברים נבראו קודם
במדבר טז כט
חגיגה : אם אתה עושה דין לבן
קעביד ואידך ממילא מתהני הני
2. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ
היא
שנברא העולם אלו הן תורה ותשובה גן עדן
❖
עמרם. מקרח ועדתו: ובכל יום ויום.
מילי בכי האי גוונא דהנאה ממילא
וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ
וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של
וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל
היא אבל היכא דיהיב ליה מידי
מאותו יום ואילך אינן יוצאין מפני
אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים
משיח תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו
כיון שהוא מהנהו ממש מיד ליד
שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד
3
שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ
פירוש הרא"ש
וגו' תשובה דכתיב בטרם הרים יולדו
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְיָ:
שמורים בהן חיצים וחניתות: ואפי' גדול
ולא גרמא היא אסור והיינו דתנן
4
מתני' קשיתיה.
במדבר טז ל
אצל קטן. שלא יאמר לא אבקר אלא
לקמן בפרקין המודר הנאה
ותחולל וגו' תשב אנוש עד דכא וגו'
3. יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ
5
גדול כמוני: אין לו שיעור דמצוה בקטן
מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל
קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז:
גן עדן דכתיב 6 ויטע ה' אלהים גן בעדן
משלי ח כב
כמו בגדול: ליעיילו שיתין ולוקמוה.
חנווני הרגיל אצלו ויאמר לו וכו'
מקדם וגו' גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול
4. בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ
7
וכן היו מהלכים בדרך ואין לו מה
יכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול
רמז לביקור
וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל
תפתה כסא כבוד דכתיב 8 נכון כסאך מאז
חולים מן התורה.
יאכל נותן על גבי הסלע דוקא
כל אחד ואחד מששים בצערו ומיד
וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה
בית המקדש דכתיב כסא כבוד מרום
תהלים צ ב
9
אֵל:
מתרפא: כעישורייתא דבי רבי. דאמר מי
בכה"ג שרי אבל מידו לידו לא
5. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא
מראשון שמו של משיח דכתיב 01 יהי שמו
ואף על גב דמצוה קעביד וטעמא
שיש לו עשר בנות ובן אחד הראשונה
ערוך
וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:
לעולם וגו' אלא הכי קאמר אי איברי ליה
מאתמול.
דמילתא כדאמרינן דדוקא הנאה
נוטלת עישור נכסים והשניה במה
תהלים צ ג
תפתה.
6. וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן
דממילא שריא במקום מצוה אבל הנאה
פומא מוטב ואם לא יברא ה' והכתיב אין
ששיירה וכן לכולן ומפרש בהש"ס
11
בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם
דבידים לא: ובני אדם מבקרין
ירושלמיכ) נמצאו בנות שנוטלות במנה
כל חדש תחת השמש הכי קאמר אי הכא
תשב
אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:
אנוש עד דכא.
בראשית ב ח
תרי תילתי פחות ציבחר והאי תלתא
אותן. והיינו דכתיב ופקודת כל אדם
לא מקרב פומא להכא ליקרב דרש רבא
7. כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל
יפקד עליהם: שבעה דברים נבראו
ומוסיף ציבחר (ד). וגבי חולה נמי מבקר
ואמרי לה אמר ר' יצחק מאי דכתיב 21שמש
תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ
הראשון נוטל אחד מששים בחליו והשני
קודם שנברא העולם. כלומר שעלו
בת הניזונת מן האחים.
הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב
ירח עמד זבולה שמש (א) וירח בזבול מאי בעיין
א' מששים במה ששייר: ובבן גילו. בחור
במחשבה להבראות קודם שנברא
מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים
והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח
הַרְבֵּה נִשְׁמַת יְיָ כְּנַחַל
העולם שא"א לעולם בלא הם
כמותו או זקן לזקן: וחוזרות כולן וחולקות
נוטלת עישור
גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ:
מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבונו של עולם
בשוה. מילתא אחריתי (ה) דהיכא דיצאו
וכדאמרי'ל) שמחשבתן של ישראל קדמה
נכסים.
ישעיהו ל לג
❖
ובבן גילו.
8. נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז
אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים
לכל ועל כרחיך לא נברא העולם
לישא כאחת כל אחת נוטלת עישורה
מֵעוֹלָם אָתָּה:
בלא גיהנם לצורך הרשעים: אי לא
במה ששיירה חבירתה ואז חולקות בשוה
ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה ירה
תהלים צג ב
מקרב פומא להכא ליקרב. וקריבה
אבל כשבאו לינשא זו אחר זו לא:
9. כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם
בהן חיצים וחניתות אמר להם בכל יום ויום
מוסף רש"י
מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ:
בעלמא ליתא בכלל אין כל חדש:
באיש
משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא
ה' קנני ראשית דרכו.
ירמיהו יז יב
והא ברקיע קביעי. כדכתיב ויתן
01. יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם
מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים
אותם אלהים ברקיע השמים מ) וזבול
לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ
שנא' לאור חציך יהלכו וגו' תניא ביקור חולים אין לה שיעור מאי אין לה שיעור
וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם
21
למעלה מן הרקיע הוא כדאיתא בפ'
יְאַשְּׁרוּהוּ: תהלים עב יז
סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה אמר ליה אביי וכל מצות מי יש
אין דורשין : אם אתה
11. מַה שֶּׁהָיָה הוּא
שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע
(פסחים נד.) בטרם
עושה דין לבן עמרם. ממחלוקתו
שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא
הרים יולדו.
שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ
מתן שכרן של מצות אלא אמר אביי אפי' גדול אצל קטן רבא אמר אפי' מאה
של קרח. ומשמע להו דהאי קרא
א
ב
(שם) תשב אנוש
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
במחלוקתו של קרח מדריש משום
עד דכא.
פעמים ביום אמר רבי אחא בר חנינא כל המבקר חולה נוטל אחד מששים
קהלת א ט
21. שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד
(שם) גן
דביציאת מצרים ובקריעת ים סוף
בצערו אמרי ליה אם כן ליעלון שיתין ולוקמוה אמר ליה כעישורייתא
בעדן מקדם.
זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ
משתעי בספר חבקוק וכתיב ביה
(שם) מאתמול.
דבי רבי ג ובבן גילו דתניא רבי אומר בת הניזונית מנכסי אחין נוטלת עישור
לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ:
❖
מחצת ראש מבית רשע ומשמע להו
(שם) תפתה.
חבקוק ג יא
נכסים אמרו לו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות
דהיינו קרח וכתיב בתריה שמש ירח
(שם ע"פ ערובין יט.)
כלום אמר להן ד ראשונה נוטלת עישור נכסים שניה במה ששיירה שלישית
עמד זבולה: כעישורייתא דרבי.
מרום מראשון.
תוספות
במה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה רב חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא
שכל אחת נוטלת עישורה מנכסים
(ב)
מתניתין
קשיתיה.
רב
שנותרו אחר שנטלה אותה שלפניה
עישור שלה. וכן נמי כל אחד מן המבקרין נוטל אחד מששים מן החולי שנשאר לחולה אחר שבקרו אותו שלפניו: ובבן גילו. שנולד המבקר
(שם) אי איברי ליה
ופקודת כל אדם.
פומא.
במזלו של חולה: וחוזרות כולם וחולקות בשוה. שכיון שבבת אחת באו ליטול אינו בדין שיהא חלקן של ראשונות יותר מן האחרונות:
באיש
שמש ירח
(במדבר טז ל)
עמד זבולה. (סהדרין קי.) בכבודי לא
מחיתם. (שם) ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים.
(שם) שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.
(אבות פ"ב מ"א)