רש"י אין בין המודר פרק
רביעי
נדרים ר"ן
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באיש. חלה. ואית דגרסי באש: כאילו שופך דמים. מפני שבני
חלה: אין מבקש עליו רחמים לא
באיש.
שיחיה ולא
שימות.
מב א
א) ב)
אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו: לא שיחיה ולא
נראה
בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש
רחמים על
החולה
מג ב
שימות. שהרי אינו יודע בעניינו של חולה: דלא ליתרע מזליה.
שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה
ג) ד)
לישתעי מילי עילויה: מכאן
דדילמא מתצלנא לאלתר. אי נמי דלא
כדאמרינן בפרק הנושא דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל
מד ג
ה) ו)
ואילך. חזי דלא מתרפא אמר להו
כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין
❖
ז)
פוקו ואכריזו: ריעים כנעמן.
וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו
רב חלבו באיש לא איכא דקא אתי אמר להו
ח)
שריפאוהו מצרעתו כגון אלישע דהוה
העליונים את התחתונים כלומר
ט)
לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי
י) כ)
נביא וזקן והשיאו עצה לנעמן: אם
דלימות רבי. ומש"ה קאמר דהמבקר
תוספות
ר' עקיבא שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו
❖
יאמרו לך נערים בנה. בית
חולה מועילו בתפלתו אפי' לחיות
לסעוד.
ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו
המקדש: וזקנים אומרים סתור.
מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי
וריבצו לפניו חיה א"ל רבי החייתני יצא ר'
רווח נפשיה.
ואל תבנה: וסימן לדבר מרחבעם.
שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו
תורה אור השלם
עקיבא ודרש א כל מי שאין מבקר חולים
דכתיב ויעזוב את עצת
מועילו לחיות אלא אפי' היכא דאיכא
1. בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל
כאילו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר
בתלת
הזקנים וגו' ונחרב בית המקדש
ליה הנאה במיתה אפי' אותה זוטרתי
תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל
בתרייתא תקיף חולשיה.
משלי כד יז
לִבֶּךָ:
כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל
על אותה עצה. והמורה לא פירש
אינו מהנהו: לא ליסעוד איניש.לא
2. אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל
בבית המקדש ואיכא ברייתאז) דקתני
יבקר. ופקודת כל האדםח) מתרגמינן
שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות
סהדא רבה פרת.
בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ:
❖
בהדיא בבית המקדש: לא לסעוד.
תהלים מא ב
וסיעדא: קצירא בתלת שעי
קמייתא
מאי גרמא אילימא כל המבקר את החולה
3. דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי
רווחא דעתיה. וכסבור
כמו ופקודת כל האדם
המבקר
מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאין מבקר
כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג
מתרגמינן וסעודא: תלת שעי
שנתרפא ואין צריך לבקש
רחמים
חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם
את החולה מבקש עליו רחמים שימות
פירוש הרא"ש
קמייתא רווחא דעתיה. כדאמר
עליו: בתרייתא תקיף
חולשיה.
עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי:
שימות ס"ד אלא כל שאין מבקר חולה אין
רב חלבו באיש.
ישעיהו לח יב
בעלמא
אידלי יומא אידלי
וכסבור שהוא באפס תקוה
ומתיאש
4. וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה
מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות
קצירא. ודילמא אמר לא אצטריך
מן הרחמים: לא ישב לא
על גבי
כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר
רבא יומא קדמאה דחליש אמר להון לא
שכבדו
בַּבֹּקֶר הֲלוֹא תַּגִּיד לִי
למבעי רחמי עליה דאינו כל כך
מטה ולא על גבי ספסל. איכא מאן
ורבצו לפניו.
וַיֹּאמֶר לוֹ אַמְנוֹן אֶת תָּמָר
תיגלו לאיניש דלא לתרע מזליה מכאן
חולה: יסעדנו. כמו ולחם לבב
דאמר דדוקא כשהחולה שוכב על גבי
אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי אֲנִי
אנוש יסעד : ומניין
ואילך אמר להון פוקו ואכריזו בשוקא דכל
קרקע שנמצא מבקר גבוה ממקום
אֹהֵב: שמואל ב יג ד
5. כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ
שהשכינה כו' שנאמר ה' יסעדנו.
שכינה: אמר ר' אבין אמר רב
דסני לי ליחדי לי וכתיב בנפול אויבך אל
1
אינו מבקש עליו רחמים
וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה:
קרי ביה יסערנו. אי נמי יסעדנו
מטרא במערבא סהדא רבה פרת.
תשמח וגו' ודרחים לי ליבעי עלי רחמי
לא שיחיה ולא שימות.
משלי טז ד
6. יְיָ יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ
כשיורד מטר בא"י מעיד עליו פרת
ממש שמסעד שכינה על ראשו כדאמרן
אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה
וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ
בהדיא ששכינה שרויה למעלה
בבבל שכל שהוא גדול בידוע שאע"פ
של גיהנם שנאמר 2 אשרי משכיל אל דל
בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
ממיטתו: סהדא רבה פרת. כשנהר
שלא ירדו גשמים כאן ירדו גשמים
תהלים מא ג
ביום רעה ימלטהו י"י אין דל אלא חולה
7. אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן
פרת גדול הוי עדות לגשמים שיורדין
בא"י. ונפקא מינה שאסור לטבול בו
שנאמר מדלה יבצעני אי נמי מן הדין קרא
שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל
3
לא"י דא"י גבוה מכל הארצות ובאין
לפי שאין מי גשמים הנוטפין מטהרין
דלא ליתרע מזליה.
כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין
מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר
בזוחלין אלא באשבורן כלומר דקוו
גשמים ונופלין בפרת ומתגדל מהן. והאי
4
וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר:
וגו' אין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל
מלכים א יב כג
וקיימי כדתניא בספרי אי מה מעיין
דאמרי' דנהר מתגדל ממי הגשמים
ט)
5
8. יְיָ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי
הוי פלוגתא אדשמואל: נהרא מכיפיה
מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין
י"י למענהו וגם רשע ליום רעה ואם ביקר
משכיל אל
כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ
❖
ת"ל אך מעין ובור י) מעיין מטהר
מתברך. שנובע מגדותיו ולא ממי גשמים:
דל.
בְחָלְיוֹ: תהלים מא ד
מה שכרו מה שכרו כדאמר ניצול מדינה של
שריפאהו
בזוחלין ומקוה באשבורן הילכך כל
אלא
גיהנם אלא מה שכרו בעוה"ז י"י ישמרהו
6
מצרעתו.
היכא דאיכא למיחש שמא רבו נוטפין
רחבעם בן
ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו יי' ישמרהו מיצר הרע ויחייהו
גליון הש"ס
על הזוחלין אסור והיינו כשהנהר
שלמה.
מן היסורין ואושר בארץ שיהו הכל מתכבדין בו ואל תתנהו בנפש אויביו
גמ' לא לסעוד איניש.
גדול הרבה אבל אם היה הולך לאטו
שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם
או שלא נתרבה אלא מעט דליכא
לא ליסעוד.
שחילקו את מלכותו תניא ר"ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך ילדים
❖
לספוקי ברביית נוטפין שרי כדתניא
רווחא דעתיה.
בנה וזקנים סתור שמע לזקנים ואל תשמע לילדים שבנין ילדים סתירה
בתוספתא העיד ר' אלעזר בר צדוק
תקיף חולשיה.
על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם
וסתירת זקנים בנין וסימן לדבר רחבעם בן שלמה אמר רב שישא בריה
7
מוסף רש"י
סהדא רבה פרת.
כשרים : ופליגא דשמואל דאמר
כ)
דרב אידי ב לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת
$
דכל דסני לי ליחדי לי.
שמואל נהרא מכיפיה מתבריך.
שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי תלת שעי
מכיפיה מסלעו. כלומר ממקורו הוא
(ברכות נה:)
קדמייתא רווחא דעתיה בתרייתא תקיף חולשיה אמר רבין אמר רב מניין
נהרא
מטרא במערבא.
מתגדל שאע"פ שאנו רואים
שהקב"ה זן את החולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי וגו' ואמר רבין אמר רב
מכיפיה מתבריך.
סהדא רבה פרת.
8
שכשהגשמים יורדין נהרות מתרבים
מניין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש
עיקר רבויין ממקורן הוא כדאמרי'
דוי תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא ע"ג
ג
בפרק סדר תעניות אין
ספסל ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע מפני שהשכינה שרויה
לך כל טפח וטפח יורד מלמעלה
למעלה ממטתו של חולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי ואמר רבין אמר רב
שאין תהום עולה לקראתו טפחיים
(שבת סה: וכעי"ז
בכורות נה:) נהרא
ונמצא שלעולם זוחלין רבין על
מטרא במערבא סהדא רבה פרת ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה
מכיפיה מתבריך.
הנוטפין דהא לטפח של גשמים
מתבריך ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין
אין המים
איכא טפחיים דמעיין הלכך לשמואל
מטהרין בזוחלין.
אלא
מותר לטבול בנהרות לעולם אפי'
אין
(שבת סה:)
בזוחלין. דאיכא למיחש לרבו הנוטפין:
כשנראה לעין שנתרבו הרבה מחמת המטר: ופליגא דידיה אדידיה
דאמר שמואל אין המים מטהרין
המים
מטהרין
בזוחלין.
אלא
(שם) (בכורות נה:)