מ: ר"ן אין
בין המודר פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא פרת ביומי תשרי בלבד. דכל ימות השנה רבין נוטפין על
אלא פרת ביומי תשרי בלבד. לפי שאינו עת גשמים ולא זמן
מה א
א)
ב)
הפשרת שלגים. ולא למיסר כל הנהרות חוץ מפרת אתא ולא למיסר
הזוחלין מן הגשמים שיורדין לתוכו ומן השלגים שמתפשרין כל ימות
נמי פרת בכל השנה אלא ביומי תשרי אתא דכיון דכולא חששא
החמה אבל בתשרי כבר פסקו השלגים ונתפשרו כולן והלכו להן
❖
מטהרין הזוחלין ואין בנהרות אלא מימיו שנובעין בלבד: אבוה
משום שמא ירבו נוטפים על הזוחלין
היא כל שאנו בקיאים בפרת
ג)
❖
ד)
דשמואל. סבירא ליה כאידך דשמואל:
ביומי תשרי כמה היא עלייתו וכן
ועביד להו לבנתיה מקוואות ביומי
בשאר נהרות ויודעין אנו בהם
אלא פרת ביומי תשרי בלבד אבוה
א
מוסף רש"י
ניסן. לפי שביומי ניסן רבין נוטפין
שלעולם אינו מתמעט משיעור כך
דשמואל עבד להון מקוואות לבנתיה
תורה אור השלם
אלא פרת ביומי תשרי.
על הזוחלין מחמת הגשמים שהרי
ואפי' בעת יובש גדול כל שאין אנו
ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי: אמר
1. וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה
כל השלגים והקרח (א) שנתפשרו
רואים בו כי אם אותו שיעור למה
לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם
ר' אמי אמר רב מאי דכתיב 1 ואתה בן באין המים דרך צינורות דהוו להו
נחוש לו הא ליכא למיחש לשמא ירבו
לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ
אדם עשה לך כלי
גולה זו נר וקערה שאובין אבל לא באין דרך צינורות
אֶל מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם
נוטפין על הזוחלין. אלא שמואל תרתי
אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי
ושטיח
אלא מאליהן שוטפין ובאין טובלין בהן
קמשמע לן. חדא דנהרות שהן מכזבין
❖
יחזקאל יב ג
הֵמָּה:
מימיהן אין טובלים בהן לעולם דכיון שפעמים שמכזבים לעולם חוששין
כדאמר זבה ונדה ויולדת טבילתן במי מקוה של מ' סאה ואפי' מי גשמים
בהם לגשמים או להפשרת שלגים וכדתנן במס' פרה המים
מכונסים שלא מצינו מים חיים אלא לזב בלבד שנאמר בו מים חיים
הגהות הב"ח
והמפרש לא פירש הכי ולאו דוקא דכל נשים בזמן הזה זבות נינהו: מפצי
המכזבין פסולין אלו הם המים המכזבין המכזבין פעם אחת בשבוע
(א) רש"י
(שבת סה:)
ביומי תשרי. שבתשרי מתמעטין הנהרות מן כל ימות השנה ומעלין טיט
והמכזבין בפולמוסיאות ובשני בצורת כשרין והכי פירושו דכל שמכזבין
נתפשרו
בלא טענה אע"פ שאין מכזבים אלא לעתים רחוקות פעם אחת
והיה נותן המפץ בקרקעית הנהר שלא יכנס הטיט ברגליהן ויהא חציצה:
ובאין
❖
בשבוע פסולין דחיישינן שמא מי גשמים הן ואין מטהרין בזוחלין
ושטיח
אם
אלא באשבורן אבל המכזבין מחמת טענה כגון בפולמוסיאות ובשני בצורת כשרין ומש"ה קאמר שמואל שאין המים מטהרין בזוחלין
אלא פרת וכיוצא בו שאינו מכזב לעולם ולמעוטי מים המכזבין הוא דקאמר פרת ופרת וכיוצא בו קאמר. וקאמר נמי דבפרת וכיוצא
גליון הש"ס
בו שאינו מכזב אינו מותר לטבול בו מן הסתם בכל השנה כולה מי שאינו בקי בו אלא ביומי תשרי בלבד לפי שביומי תשרי אינו עת גשמים
בהר"ן ד"ה ולענין הלכה
(בכורות נה:) מקואות
ולא זמן הפשרת שלגים ולפיכך אפי' מי שאינו בקי בו אין לו לחוש שמא רבו עליו נוטפין אבל אין ה"נ דמי שבקי בפרת וכיוצא בו כל
ביומי ניסן.
וכו' וכדאמר בעלמא וכו'.
השנה כל שהוא רואה שלא נתרבה על מה שהוא זוחל בתשרי בכדי שיהא ראוי לחוש לרבוי נוטפין טובל בו בכל השנה וכן נמי אם רואה
❖
בתשרי שנתרבה כל כך עד שאפשר לו לחוש שמא רבו בו נוטפין אפי' בתשרי אינו טובל בו אלא שמואל סתמא קאמר דמי שאינו
(שבת סה.)
מכיר אפי' בנהרות שאין מכזבין יש לו לחוש כל השנה ברבייתן וביומי תשרי אין לו לחוש כן נ"ל. וראיתי מי שכתב בהפך ולא נראו לי
דבריו: אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקוואות ביומי ניסן. שמפני שהיה חושש להפשרת שלגים לא היה מניחן לטבול בזוחלין: ומפצי
פירוש הרא"ש
ביומי תשרי. בנהר היה נותנן תחת כפות רגליהן משום טיט דלא ליהוי חציצה א"נ לצניעותא בעלמא. והיה מניחן לטבול בנהר משום
אלא פרת ביומי תשרי.
דביומי תשרי ליכא למיחש ג)לזוחלין. ומאי דקאמר ביומי ניסן מניסן ועד תשרי קאמר וכ"ש בימות הגשמים כך פירשו רבותי. ואין הלשון נוח לי
דהוה ליה למימר עביד להו מקוואות לבנתיה כולה שתא ומפצי ביומי תשרי. לפיכך נ"ל דבנתיה דאבוה דשמואל בסתוא לא היו טובלות
בנהר משום צנה אלא במקוואות שבבתיהן וביומי ניסן דרויח עלמא היו מתחילות לטבול בנהרות והיה מתקן להם אביהם שם בתחילת ניסן מקוואות
שהיו טובלות בהן עד תשרי וביומי תשרי לא היה מצריכן למקוואות משום דליכא למיחש לנוטפין ולפיכך היה מתקן להם מפצי וכשעוברין
ימי תשרי כבר היו חוזרות לטבול בבתיהם משום צנה: ולענין הלכה פסק ר"ת כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך דאע"ג דרב פליג
עליה ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי ועוד דאבוה דשמואל נמי ס"ל כרב ואידך דשמואל נמי פליגא אדידיה אפ"ה קיימא לן
כשמואל דתניא בבכורות בפ' מעשר בהמה יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין דברי ר' מאיר וחכ"א פרת שמו
שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך כלומר דנהי דשמואל אמר הכי בכל הנהרות דמכיפייהו מברכי
מקואות
ביומי ניסן.
והכא לא אמרינן הכי אלא בפרת אפ"ה מסייע ליה משום דכיון דפרת מבריך מכיפיה כולהו נהרות נמי מכיפיה דפרת הם מתברכים שהרי
כל הנהרות מפרת הם נמשכים כדאמרי' התם בבכורות הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם דאפי' עינותא דמדליין סולמי דפרת
ומפצי
נינהו הילכך ההיא מתני' מסייעא ליה לשמואל בין מדר' מאיר בין מדרבנן דרבנן נמי אמרי פרת שמו שמימיו פרין ורבין וכיון דר' מאיר
ביומי תשרי.
ורבנן מסייעי ליה כותיה נקטינן ונמצא לפי דעת זה שלעולם טובלים בנהרות ואפי' כשמתברכין הרבה מחמת גשמים לפי שאין טפח
יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים זהו דעת ר"ת ז"ל. ומ"מ נ"ל שאף הוא ז"ל לא אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל
(בכורות נה:)
מכזבין ליכא למימר בהו דמברכי מכיפייהו. אבל ר"ח והרב אלפסי ז"ל פסקו כרב וכאבוה דשמואל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת
נאד לשתות
בו מים.
ביומי תשרי בלבד וקא יהיב הרמב"ן ז"ל טעמא למילתייהו דאע"ג דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך לא דחינן מימרא דאיסורא דהוו
נהיגין בה הלכה למעשה כאבוה דשמואל דעבד לבנתיה מקוואות משום מימרא דאגדתא ושמואל נמי לאו לענין מעשה אמרה דכיון דאיהו
נמי אמר אין המים מטהרין בזוחלין משמע דה"ק נהי דמדינא שרי להלכה למעשה איכא למיחש $וכדאמר בעלמא השתא דאמר שמואל אסור
ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועי' ואע"ג דאמר ופליגא דשמואל אדשמואל היינו לומר דתרוייהו מימרי דשמואל
לא קושטא אינון אלא חדא מינייהו דאי איתא לחדא ליתא לאידך אבל איהו לא פליג דידיה אדידיה אלא מיחש הוא דחייש הלכה למעשה וה"נ
משמע בפ' תינוקת דמייתינן מילתא דאבוה דשמואל ולא מסיימינן עלה פלוגתא דבריה אלמא שמואל נמי למעשה חייש. וכ"ת אמאי חייש
כיון דר' מאיר ורבנן אמרי בברייתא דבכורות דפרת מימיו פרין ורבין ורב ואבוה דשמואל נמי אמאי סברי דלאו מכיפיה מבריך
איכא למימר דאינהו ידעי דאיכא תנאי בעלמא דלא סבירא להו הכי ועוד דאיכא נסחי דלא גרסי במילתא דרבנן שמימיו פרין ורבין אלא
וחכ"א פרת שמו ותו לא ולפי זה סייעתא דמייתי התם לשמואל מדרבי מאיר הויא לא מדרבנן ואפ"ה שפיר דייק מדרבי מאיר כיון דרבנן
לא פליגי עליה בהדיא לומר שאינו פרה ורבה ורב ואבוה דשמואל סברי דרבנן פליגי עליה ושמואל נמי מיחש הוא דחייש: נמצא עכשיו לפי
דרך זה שהנהרות המכזבין אין טובלין בהן כלל שלעולם חוששין להן למי גשמים והפשרת שלגים ונהרות גדולים שאין מכזבין כל שהוא בקי
בהן ויודע עיקר המשכתן בימי תשרי טובל בהן כל השנה כל שהוא רואה שאין לחוש שנתרבו נוטפין על עיקר המשכתן אבל כל שהוא רואה
מתוך רבייתן שיש לחוש לכך אפי' ביומי תשרי אין טובל בהן ומי שאינו בקי בהן בכל השנה כולה צריך לחוש להן חוץ מיומי תשרי בלבד שבתשרי
מן הסתם אין נוטפין רבין עליהן: מיהו איכא מאן דאמר דכי חיישינן לרבו נוטפין על הזוחלין דוקא לטבול במקום שלא היתה שם זחילתו
של נהר קודם לכן אבל במקום שהיתה זחילתו מתחילה אע"פ שעכשיו רבו נוטפין על הזוחלין מותר לטבול בו ומוכח לה מדתנן בפ"ק דמקוואות
מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בכל שהוא ומדקתני שוה למקוה לטהר
באשבורן אלמא מקום יש בו שאינו מטהר בזוחלין שאין עליו דין מעיין אלא הרי הוא כמקוה שצריך אשבורן והדר קתני ולמעיין
להטביל בו בכל שהוא ובודאי מדקתני דשוה למעיין להטביל בו בכל שהוא ה"ה דמטהר בזוחלין כיון דתורת מעיין עליו וקשיא רישא
אסיפא אלא ודאי ה"ק מעיין זה שרבו עליו מים שאובין מקומות יש בו שתורת מקוה עליהן וצריך אשבורן והיינו אותן מקומות שהוא
זוחל בהן עכשיו מחמת רבוי הנוטפין ולא היה זוחל בו בתחילה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמו שהיה אלא הרי הוא כמעיין
להטביל בו בכל שהוא והיינו אותו מקום שאפי' מתחילה היה זוחל בו. והאי דלא קתני ולמעיין להטביל בו בזוחלין אי נמי דליתני
ברישא שוה למקוה שצריך שיעור נ"ל דתנא הכי לאשמועי' תרי דיני במקוה ובמעיין ובכל חד מכלל חבריה משמע דמדקתני רישא שוה
למקוה לטהר באשבורן מכלל שאותו מקום ששוה בו למעיין דקתני סיפא אינו צריך אשבורן ומדקתני סיפא ולמעיין להטביל בו בכל שהוא
דאותוד) מקום ששוה למקוה דקתני רישא צריך שיעורא: ומכל מקום למדנו מזו שיש מקום במעיין שאע"פ שנתרבה מחמת נוטפין תורת
מעיין עליו והיינו המקום שהיה מהלך בו מתחילתו והכי איתא בתוספתא דקתני התם מעיין שמימיו מועטין ורבו עליו והרחיבו
מטהר
(נדה סז.)
ומפצי ביומי תשרי. (שבת סה.)
(בכורות נה: וכעי"ז נדה שם)