בין
המודר פרק
רביעי נדרים ר"ן מא.
רש"י אין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושטיח. עור לאכול עליו: בלא מלח ובלא רבב. דמלפת בהו:
מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד המקום שהיה יכול להלך
מו א מיי' פי"ד מהל'
א) [פירושו תמצא בפרש"י
עירובין ה. ד"ה והאמר],
אבל הלכה ה סמג
רבב. שומן: דדא ביה כולא ביה. מי שיש בו דעת כמי שיש בו הכל
מתחילתו. והיינו נמי דתנן בפרק ראשון דמקואות מעיין שהוא מושך
ז)
ב) [עירובין י. מא. סו:
עשין מד"ס ב טוש"ע יו"ד
שאינו נחסר כלום: דא קני מה חסר. מי שקנה דעת אינו חסר
כנדל רבה עליו מים והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד
❖
עג. פט: מכות ד. נדה לט.
סי' שלה סעי' ח:
כלום: חוזר לימי עלומיו. דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא:
ורבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל
סג:], ג) [צ"ל עקרבא וכ"א
בע"י ובילקוט], ד) [בראשית
שנא' רוטפש. כלומר כשעת רטוב
בו בכל שהוא וה"פ מעיין שהיה
א], ה) [בראשית יב],
תוספות
מושך מעט מעט כנדל זה שהוא שרץ
ופש כמו [פרו ורבוד) מתרגמינן] פושו
ו) [סנהדרין צט:], ז) [צ"ל
ושטיח 1 בחוסר כל א"ר אמי אמר רב בלא
וסגו: מנוער. מן החולי ישוב כמו
קטן מרובה הרגלים והמשיכו עכשיו
חמישי מ"ג], ח) [מקואות
שטיח. עור מבושל
פ"ה מ"ה], ט) [מכאן שייך
נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה רב
שאוכלין עליו ונושאין אותו
שהיה בימי עלומיו: כל משכבו הפכת
בשטף אבל אינו נמשך אלא באותו
❖
לע"ב], י) לפנינו שם סיוטא,
עוברי דרכים עמם: דדא
ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא
בחליו. כל סדר הצעת למודו המסודר
מקום שהיה מהלך בו מתחילתו הרי
ביה. שיש בו דעה:
לו נהפך לו בחליו ומשכחו: תליסר
הוא כמות שהיה וסיפא קתני דאם
דא לא קני. דעה מה
דעה תנא בלא מלח ובלא רבב אמר אביי
קני: הסולח לכל עוניכי
אפי הלכתא. שהיה שונה למודו
היה עומד כלומר שלא היה נמשך
תורה אור השלם
נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי
א)
הרופא לכל תחלואיכי:
בי"ג פנים: שיתא אזלו ליה. ששכחם:
כלל ורבה עליו והמשיכו שני דינין
1. וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ
חוזר לימי עלומיו. דבריא
דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה
החולה כשנתרפא יותר
קצרא. כובס: אתה עשית אותי
יש בו דבמקום שלא היה מהלך
אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְיָ בָּךְ
דא קני מה חסר דא לא קני מה קני אמר
מלפני שחלה: תליסר
בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם
ואת חייא. דגמר להו דכל המלמד
מתחלתו שוה למקוה שצריך אשבורן
אפי הלכתא. י"ג פנים
ר' אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא אין החולה
וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל
וה"ה שאין מטבילין בו בכל שהוא
את בן חברו תורה מעלה עליו
של הלכות משנה: אתה
עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ
עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו
עשית את חייא. כלומר
אֹתָךְ: דברים כח מח
ובמקום שהיה עומד מתחלתו שוה
הכתוב כאילו עשאו שנאמר ה) ואת
למדת לו: למשפטיך.
2. הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי
שנאמר 2 הסולח לכל עוניכי הרופא לכל
הנפש אשר עשו בחרן ו): הכל מושלין
למעיין להטביל בו בכל שהוא ומינה
כלומר כשעמדו בריותיך
הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי:
תחלואיכי רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו
בו. להמיתו אפי' זבוב אפילו יתוש:
שהוא מטהר בזוחלין. נמצא לפי דעת
למשפטיך הכל עבדים
תהלים קג ג
להביא עליהם מה שצוית:
3. רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר
למשפטיך עמדו היום (א) כל עבדיך.
זה שאפי' בזמן גשמים שהנהרות
שנאמר רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי
3
גברא רבה. אדם גדול:
יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו:
רבים אדם טובל בנהרות שאינן
דכיון שנשפט בישיבה של מעלה הכל
עלומיו כל משכבו הפכת בחליו אמר רב
גירדנא זוטרא. פרד
איוב לג כה
4
מכזבין באותן מקומות שהן נמשכין
נעשו עבדיו של הקב"ה ליפרע
קטן: איטיוטי. נבעת.
4. יְיָ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ
יוסף לומר דמשכח למודו רב יוסף חלש
כמו י) קמא טיוטא
הימנו: גברא גבוה הוי רכיב גירדנא
דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ
והולכין אפי' ביומי תשרי אבל באותן
איעקר ליה למודיה אהדריה אביי קמיה היינו
נקטיה בבא קמא (דף
בְחָלְיוֹ: תהלים מא ד
זוטא. פרדה קטנה: תיתורא. גשר:
מקומות שנמשכים ומתרחבים יותר
5. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם
לז:): אקרוקתא. צפרדע:
דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא
ב)
ואסתויט. נתפחדה הפרדה ושדייה
מהגשמים כל היכא דאיכא למיחש
שחלצתו חמה. שהחזיק
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ
❖
חמימותו ועדיין הוא חולה:
שמיע לי הדא שמעתא א"ל אביי את אמריתה
אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד
שרבו הנוטפין על הזוחלין אין טובלין
מינה ושכיב. ואע"פ שהפרדה נמוכה
בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי
ניהלן ומהא מתניתא אמריתה ניהלן כי הוה
בהם אבל היכא שרבו זוחלין על
ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא
יַהַרְגֵנִי: בראשית ד יד
מעט מת: אקרוקתא. צפרדע. ועקרב
6. לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם
הנוטפין אפי' באותן מקומות שלא
גמיר ר' תלת עשרי אפי הילכתא אגמריה
פירוש הרא"ש
כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ:
היה הולך שם מתחלתו טובלין בו
אינו יכול לשוט בנהר ונשאו צפרדע
לרבי חייא שבעה מנהון לסוף חלש רבי
❖
שטיח. עור לישן עליו:
תהלים קיט צא
והיינו ההיא דר"א בר צדוק שהעיד
עליו להעבירו בנהר לנשוך את האיש:
דדא קני. דעה: שמשכח
אהדר ר' חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמרי'
למודו. עלומיו קא דרש
על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרי'
כי
ח)
שיתא אזדו הוה ההוא קצרא הוה שמיע ליה
שנעלם ממנו למודו:
הגהות הב"ח
ומטהרין בזוחלין ובודאי אפי' במקום
תליסר אפי הילכתא.
לרבי כדהוה גריס להו אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא ואתא ואהדר
שנתרבה קאמר דאי באותו מקום
(א) רש"י ד"ה למשפטיך
בי"ג פנים היה שונה
יתהון קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א"ל רבי אתה עשית אותי
הלכות: אתה עשית
עמדו היום כי הכל
בלבד שהיה מהלך מתחלתו מאי
❖
לחייא. כל המלמד חברו
עבדיך:
ואת חייא א"ד הכי קא"ל אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי וא"ר
אסהדתי' פשיטא דהיכי תיסק אדעתין
תורה [סנהדרין צט:]
אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה
ששנים או שלשה טיפי מים יפסלו
כאילו עשאו דכתיב
ואת הנפש אשר עשו
פרת מלטבול בו אלא ודאי כדאמרן
לחנניה מישאל ועזריה של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל
הגהות הגר"א
בחרן: ההוא גברא גבוה.
וזהו דעת הראב"ד ז"ל: אבל דעת
יכולים לכבותה וזו של חולה של שמים היא ומי יכול לכבותה וא"ר
[א] גמ' קשיא לעינא
אדם גדול וגבוה: רכיב
הרמב"ם ז"ל דכי קתני בכל הני
גינדרונא זוטא. פרד
ולאשתא כצ"ל (ועי' בפירוש
הרא"ש): אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא ואמרי לה אריב"ל כיון שהגיע קיצו של אדם
❖
קטן: אסתויט. נבהל כמו
דאע"פ שרבו עליו נוטפין דינו כמעיין
הכל מושלים בו שנא' 5 והיה כל מוצאי יהרגני רב אמר מן הדין קרא
[יומא כב:] חזא סיוטא
דוקא כשרבו המים בגומת המעיין
בחלמיה: אקרוקתא.
למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך רבה בר שילא אמרו ליה שכיב
6
עצמו ששם הוא חשיבות מימיו
צפרדע: שחלצתו חמה:
מוסף רש"י
דיבורא קשיא לעינא. וכן
גברא גבוה הוה רכיב גירדונא זוטרא מטא תיתורא איסתויט שדייה וקא
ומבטלים כל המים הבאים עליהם
נמי למיחוש הראש שטבע
נקטינן. מסורת מאבותינו,
שכיב קרי על נפשיה למשפטיך עמדו היום שמואל חזייה לההוא
אבל רבה במקום משך הנהר למטה
אחד להם: פרוונקא.
מנהג מרבותינו (ערובין
שליח:
ה.). אמר רב יוסף לא
כל שרבו נוטפין על הזוחלין נפסל
(קרוקיתא דעקרבא) יתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא טרקא גברא ומיית
ג)
שמיע לי הדא שמעתא.
כולו ולפי זה אתיא מימרא דשמואל
קרי עליה למשפטיך עמדו היום אמר שמואל אין מבקרין את החולה אלא
רב יוסף חלה ושכח
כפשטה דאין המים מטהרין בזוחלין
תלמודו והיה אביי תלמידו
למי שחלצתו חמה לאפוקי מאי לאפוקי הא דתניא ר' יוסי בן פרטא
מזכירו (ערובין מא. סו: עג.
אפילו באמצע הנהר במקום שהיה
אומר משום ר' אליעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא
א
מכות ד. וכעי"ז נדה לט.).
מהלך בו בתחלה אלא פרת ביומי
שחלצתו חמה. שלפתו,
מחושי הראש בשלמא חולי מעיים משום כיסופא אלא חולי העין ומחושי
תשרי בלבד וכפי מה שפירש' למעלה.
ניטלה מגופו החמה, הוא
הראש מ"ט משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דיבורא קשיא לעינא ומעלי
החולי הקודחו, חלצתו לשון
[א]
ולפי זה הא דמפליג בתוספתא בין
(הושע ה) חלץ מהם
(ברכות לד:). לאישתא אמר רבא האי אישתא אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא מעלי
נתרחב ללא נתרחב נ"ל דאריבה
כחיזרא
בגומת המעיין קאי דאפי' הכי כל
שרבו נוטפין אינו מטהר אלא במקום שהיה מהלך מתחלתו אבל במקום שנתרחב אינו מטהר אלא באשבורן. ואע"ג דאיכא למימר
איפכא דאריבה בהמשך הנהר קאי אבל ריבה בגומת המעיין אפי' בנתרחב כשר מינקט לחומרא עדיף ועוד דמשמע דתוספתא אגומא
דמתני' קיימא. מיהו סהדותא דרבי אלעזר בר צדוק אפי' לפי שיטה זו ודאי משמע דאפי' אמקום שנתרחב הנהר קאי דכל שרבו זוחלין
כשר דליכא למימר דאריבה במקום משך הנהר קאי ואשמעינן רבותא שאע"פ שלא ריבה במקום גומת המעיין אלא במקום שנמשכו מימיו
כשר דאכתי פשיטא וכי ג' טיפי מים יפסלו פרת: תנן במס' מקואות (פ"ה מ"ה) הנוטפין שעשאן זוחלין כלומר שהמשיכן סומך אפי' מקל ואפי'
קנה ואפי' זב ואפי' זבה כלומר גודר בפניהם באלו והוו להו כאשבורן ומטהרין ר' יוסי אומר אין מזחילין בדבר המקבל טומאה כלומר אין עושין
בו גדר וקי"ל כר' יוסי ותנן נמי (שם מ"ד) שהימים מטהרין בזוחלין ותנן נמי (פרה פ"ח מ"ט ומקואות פ"א מ"ח) המים המוכין פסולין למי חטאת וכשרין
לטבילה ומטהרין בזוחלין ואלו הם המים המוכים המלוחין והפושרין: ושטיח. עור לאכול עליו: ובלא רבב. שמן: דלא קני דעה מה קנה.
מה יועיל לו כל מה שיקנה: חוזר לימי עלומיו. אחר שחלה ונתרפא מתחזק טבעו להיות יותר בריא ממה שהיה קודם חליו: שנאמר
רוטפש. נוטריקון רטוב ופש: לומר דמשכח למודו. ימי עלומיו קדריש מענין העלמה: אייקר ליה לימודיה. הכביד עליו למודו ששכחו: תלת
עשרי אפי. בי"ג פנים: קצרא. כובס: למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. כיון שלמשפטיך עמדו שהגיע קצם למות הכל עבדיך לקיים
את דבר המשפט: שכיב ההוא גברא גבוה. אדם שהיה גבוה כלומר ארוך: רכיב גירדונא זוטרא. רוכב פרדה קטנה: תיתורא. גשר:
איסתויט. אחזתה רוח שטות לאותה פרדה והשליכתו בנהר. איסתויט מלשון סטיא רוח של שגעון וכדאמר בעלמא סיוטא הוא דנקטיה [ב"ק לז:]:
אקרוקתא. צפרדע: שחלצתו. שלבשתו חמה כאדם המזדיין שע"י כלי זיין שעליו נקרא חלוץ: לאפוקי הא דתניא. דסבירא ליה לשמואל
כי הך ברייתא דאין מבקרין להנך דקא מני ודשמואל נמי לאפוקי הני: משום כיסופא. דזימנין שצריך לנקביו ומכסיף: דפרוונקא.
שליח שעל ידו מתים: ט) כחיזרא לדיקלא. הוצין שסביב הדקל ששומרים אותו מבהמות וחיות: תרייקא. מרקחת מועיל וקורין לו תרייקא:
חושלא דשערי. שעורים קלופים: דריש נפיא. בתחלת הרקדת הנפה: בורדם. תיבה אחת כשתי תיבות בור דם. והוא חולי שמקלח דם
מלמטה: אין מבקרין אותו. משום דזימנין דצריך לנקביו ומצערי ליה:
ואין מזכירין שמו. לומר פלוני חולה חולי בורדם דלאו לשון נקיה הוא:
רפואת