מא: ר"ן אין
בין המודר פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי חיזרא לדיקלא. כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין
רפואת נפש בחנם. ונפש דקתני פירושו רצון כדאשכחן אם יש
מז א
א) ב)
ג)
יכולים למשמש בו כך מגינה על גופו של אדם: תורייקי. תירייק"א
את נפשכם . כלומר שמרפאהו ברצון לבו ולא בשכר.
ד) ה)
בלע"ז: חושלא דשערי. שעורים ישנים קלופים: דריש נפה. שמדובקין
ומתוקמא מתני' בשנכסי חולה אסורין על הרופא: אלא רפואת נפש
ו) ז)
מח ב ג ד ה ו
בנפה ובכברה כשמרקדין בהן: בורדס. בסמ"ך שילשול גדול שיוצא
גופו. ומתוקמא בשנכסי רופא אסורים על החולה ומשום הכי לא ירפא
ח)
❖
ט)
בהמתו וכשיש שם רופא אחר דאי לא
כל שעה כמעיין הנובע שאין לו
שרי לרפאותה $דהא תנן ו) מחזיר לו
שוליים ויצאו ממנו כל המים. ואית
כחיזרא לדיקלי חד לתלתין יומין וכי תירייקי
ז
❖
אבידתו ואין לך השבה גדולה מזו
דאמרי בורדם במ"ם כמו בור שנובע
לגופא רב נחמן בר יצחק אמר לא היא ולא
הגהות הב"ח
אלא ודאי כשיש רופא אחר עסקינן
דם. ואית דאמרי מכה שקורין בו"ן
תירייקה אמר רבה בר יונתן אמר רב יחיאל
(א) גמ'
מלנ"ט שיוצא נמי הימנו דם: מפני
ואפילו הכי מרפאהו רפואת נפש
דאסיר דקא מרפי לה
ערסן יפה לחולה לרפואתו מאי ערסן אמר ר'
תוספות
שהוא כמעיין הנובע. שקופץ מזה
דהיינו גופו לפי שלא מן הכל אדם זוכה
לארעא קמיה כי פליגי
יונתן חושלא דשערי עתיקתא דריש נפיא אמר
כי חיזרא לדקלא.
לזה ויש בו סכנה להזכירו: [היכי
להתרפאות והכי איתא בירושלמי ז):
קרוב ורבנן
אביי בעיין בישולא כעין בישרא דתורא רב
קתני]. מתני' ומרפאו רפואת נפש:
אבל אומר לו סם פלוני יפה לה
(ב) רש"י
יוסף אמר סמידי דשערי עתיקתא דריש נפיא
דריש נפיא.
בחנם. כלומר שאין לו הנאה אלא
סם פלוני רע לה. דכיון דאיהו לא
ואין מזכירין
שמחזיק לו טובה בנפשו: רפואת
אמר אביי בעיין בישולא כבשרא דתורא א"ר
יהיב ההוא סם עליה שרי דהנאה
שמו.
נפש [גופו]. שאם חלה המדיר מותר
ממילא אתיא. ומינה דברפואת גופו
❖
יוחנן בורדם אין מבקרים ואין מזכירין שמו
בור דם.
אפילו לשום הסם בידיו שרי. ומיהו
למודר לרפאותו כדאמרינן לעיל
ה)
מ"ט א"ר אלעזר מפני שהוא כמעיין הנובע
אילימא רפואת נפש
דלא אדריה מן חיותיה: רפואת ממון
דוקא שיהא משל מודר אבל משל
בחנם.
וא"ר אלעזר למה נקרא שמו בורדם שהוא
גליון הש"ס
בהמתו. שאם חלתה בהמתו אסור
מדיר לא דאפילו היכא דאין לו
כמעיין הנובע: ומרפאהו רפואת הנפש כו':
בהר"נ ד"ה אלא רפואת
אלא רפואת
לרפאותה משום דקמהני ליה: אבל
למודר ממה שיתרפא דמצוה קא עביד
נפש גופו.
כו' דהא תנן וכו'.
היכי קתני אילימא דרפואת נפש בחנם
אומר לו כו'. דאמירה ולא כלום היא:
אפי' הכי כיון דיהיב ליה מדיליה
רפואת ממון בשכר ליתני הכי מרפאהו בחנם
מתני'
ורוחץ עמו. המודר עם
מיד ליד אסור כי ההיא דמודר
אבל לא בשכר אלא רפואת נפש גופו
המדיר: אבל לא בקטנה. משום
הנאה מחבירו ח) דבעי שיניח על גבי
א
רפואת ממון
הסלע אבל לא שיתן מידו לידו ממש
דקא מפשי מיא מיניה ומפיש נמי
רפואת ממון בהמתו
א"ר זוטרא בר טוביה
בהמתו.
הבלא: אבל לא מן התמחוי. ביחד
וכמו שכתבתי למעלה . ומיהו
אמר רב אבל אומר לו סם פלוני יפה לה
מתני' ב ורוחץ עמו
היכא דחולה אסר על עצמו נכסיו
מפני שמרבה בעל הבית בשבילו:
סם פלוני רע לה:
אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר.
של רופא אפשר דאפילו הסם של
באמבטי גדולה אבל לא בקטנה וישן עמו
רופא שרי $ דמן חיותיה לא אדריה:
לבעל הבית כדמפרש בגמרא שדרכן
במטה ר' יהודה אומר בימות החמה אבל
אבל אומר לו סם
מתני' ורוחץ עמו באמבטי
ג
לאכול מעט ומחזירו לבעל הבית שיש
פלוני יפה לה.
לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו
גדולה. שכיון שהיא גדולה
להן מאכילין הרבה וכיון דאין אוכל
בהר"נ ד"ה אבל
ומיסב עמו על המטה ואוכל עמו על
אומר לו וכו'. דמן חיותיה
אין המים עולין על זה בשביל חבירו
אלא מעט ומחזיר המותר לא מיתהני
❖
וכו'.
השולחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל
אבל לא באמבטי קטנה שמתוך שהיא
מיניה כלום אפי' אם אוכל חבירו
הוא עמו מן התמחוי החוזר: גמ' תניא
קטנה כשרוחץ עמו מעלה המים
פחות הימנו לא מיתהני דהא אינו
אוכל אלא מעט והמותר מחזיר. ע"א
עליו ומהנהו: רבי יהודה אומר בימות
לעזי רש"י
לא ירחץ עמו באמבטי ולא ישן עמו במטה
החמה. מילתא דתנא קמא מפרש
לא יאכל עמו מן התמחוי דדרך בני
בין גדולה בין קטנה דברי רבי מאיר רבי
תירייק"א. תריאקה
ואזיל. דכי קאמר וישן עמו במטה
הסעודה לאחר שאכלו כפי שובען
(תרופה נגד ארס נחשים).
יהודה אומר גדולה בימות הגשמים וקטנה
ד
בו"ן מלנ"ט. דלקת
דוקא בימות החמה שאינו נהנה
מצניעין המותר ונושאים עמם לבתיהן
❖
בימות החמה מותר רוחץ עמו באמבטי
שקדים מוגלתית.
בחימומו אבל לא בימות הגשמים
דהתם לא יאכל עמו דשמא אחד
גדולה ומזיע עמו בקטנה אבל מיסב עמו
מפני שהוא מחממו ומהנהו כדכתיב
מהן אוכל פחות מחבירו ולכשיביאו
ה
על המטה ואוכל עמו על השולחן אבל לא
אם ישכבו שנים וחם להם:
מותרן לבתיהן חולקין בשוה ונמצא זה
מוסף רש"י
ומיסב עמו על המטה. אפי' בימות
משתכר במה שאכל חבירו פחות
מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי
דרפואת נפש בחנם.
הגשמים דכי האי גוונא ליכא חימום:
ממנו אבל אם דרך בני הסעודה
תניא לא ירחץ
החוזר א"ר יוסי בר חנינא מן התמחוי החוזר
בין בגדולה בין בקטנה.
לבעה"ב: מתני' ו לא יאכל עמו מן האבוס
ואוכל עמו על השולחן. ולא גזרינן
לאחר שאכלו מחזירין מותרן לבעל
גדולה.
דילמא אכיל ממנתיה דחבריה:
הבית ושוב אין מוסיפין בקערות
(ע"ז כז.) באמבטי.
שלפני הפועלים ולא יעשה עמו באומן דברי
מותר לאכול עמו: מתני' לא
(חגיגה
אבל לא מן התמחוי. אם נותנים
רבי מאיר וחכ"א עושה והוא ברחוק ממנו:
טו.)
יאכל עמו מן האבוס שלפני
לשניהם קערה ביחד שאם האחד
גמ'
מזיע
בקרוב לא פליגי דאסיר (א) כי פליגי
הפועלים. כלי גדול שנותן בו בעל
אוכל מעט והשני הרבה נמצא מהנהו
ט)
בקטנה.
(שבת מ:)
ברחוק ר"מ סבר גזרינן רחוק משום קרוב דקא
אבל לא מן התמחוי.
הבית ירקות שאוכלין בו הפועלים
משל חבירו: אבל אוכל עמו מן
מן התמחוי החוזר
יחד ומשום טעם דתמחוי: ולא
מרפי לה לארעא קמיה ורבנן סברי לא גזרי':
התמחוי החוזר. שחוזר לבעל הבית
ז
לבעל הבית.
יעשה עמו באומן. שלא יעמוד
שהתמחוי גדול כל כך שאין יכולין
מתני'
בקרוב כ"ע לא פליגי
דאסור.
לאכול כל מה שבתוכו ומותרה חוזר
עמו במענה אחת מפרש בגמ':
(ראמ"ה בשמו) החוזר
גמ' דקא מרפי לה לארעא קמיה. ונוח לו לחרוש אחריו:
לבעל הבית ובכי האי גוונא לא מתהני חד מחבריה: לא יאכל
❖
לבעה"ב.
בקרוב כ"ע לא פליגי דאסור. לעדור (ב) דקא מרפיא כו':
עמו מן האבוס של פועלים. קערה גדולה שנותנין לפני הפועלים
שמתוך שהם עמלים אוכלין הרבה ואובסין אותן כבהמות ומש"ה
מתני'
פירוש הרא"ש
נקרא אבוס. ואם אחד מהם אוכל מעט נמצא מהנה את חבירו. ולפי
שאין הפועלין מחזירין מן האבוס שלהם לבעל הבית לא תנא שריותא
באבוס החוזר: באומן. שורת הכרם. ומש"ה לא יעשה עמו שכשהוא חופר לפניו את הקרקע מהנהו דקא מרפי לה לארעא ואפילו
כי חיזרא לדיקלא.
רחוק ממנו אסר ר"מ דגזר רחוק משום קרוב כדאיתא בגמרא: וחכ"א עושה הוא רחוק ממנו. דלא גזרי רחוק אטו קרוב:
כתרייקי לגופא.
גמ' תניא לא ירחץ עמו באמבטי ולא ישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה. אתרוייהו קאי דגזר רבי מאיר באמבטי גדולה אף על גב דלא
(שם)
חושלא
אהני ליה אטו קטנה דמהני ליה וגזר נמי במטה בין גדולה בין קטנה ואפילו בימות החמה אטו קטנה בימות הגשמים דמהני ליה. ור' יהודה
דשערי.
פליג בתרוייהו דגדולה אפילו בימות הגשמים שרי דלא גזרינן אטו קטנה וקטנה נמי נהי דבימות הגשמים אסור בימות החמה שרי דלא
אין מזכירים שמו.
גזרינן ימות החמה אטו ימות הגשמים. ומהא משמע דרבי יהודה דאמר במתניתין בימות החמה אבל לא בימות הגשמים פירושי קא
רפואת
נפש בחנם.
מפרש מאי דקתני ברישא וישן עמו במטה וכולה מתני' כר' יהודה אתיא דאי לא תימא הכי הא דקתני סתמא וישן עמו במטה מני לא
ר"מ ולא ר' יהודה אלא ודאי כדאמרן: אבל לא מן התמחוי. שאוכלין בקערה אחת וחוששין שמא ימשוך ידו מלאכול לכבוד חבירו ונמצא
מהנהו: החוזר לבעל הבית. שיש בו כל כך שמותרו חוזר לבעל הבית: בקרוב כ"ע לא פליגי דאסור. דמהני ליה לחבריה דמרפי
רפואת
ארעא קמיה כשחופר סמוך לו ואין הלה צריך לחפור בכח גדול: כי פליגי ברחוק. דכיון שהוא רחוק ממנו לא מרפי ליה לארעא:
נפש גופו.
מתני'
רפואת ממון בהמתו. מתני' רי"א באמבטי
גדולה אבל לא באמבטי קטנה. ומיסב עמו במטה.
ואוכל עמו על השולחן. מן התמחוי החוזר. אבוס של פועלין.
לא יעשה עמו באומן. גמ' גדולה בימות הגשמים.
ומזיע עמו בקטנה. התמחוי החוזר לבעל הבית.