רש"י אין בין המודר פרק רביעי נדרים ר"ן מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מתני'
המודר הנאה מחבירו לפני שביעית. שהדירו חבירו קודם
לא ירד לתוך שדהו. של מדיר. דמודר אסור אפי' בדריסת הרגל
מט א
א) ב)
ג)
שנכנסה שביעית: אין יורד לתוך שדהו. לאכול מפירות שביעית
כדתנן לעיל : ואינו אוכל מן הנוטות. מן הפירות הנוטות על
❖
נ ב
ד)
דאסור בדריסת הרגל: ואין אוכל מן הנוטות. מאותן פירות הנוטין חוץ
הדרך סמוך לשדה: ובשביעית לא ירד לתוך שדהו. ואי
נא ג
גמ'
בשביעית נדר לא ירד וכו'. ובגמרא מפרש לה: ואף על גב
לשדה שיכול ליקח מהן ואינו צריך ליכנס בתוך השדה ואע"ג דהן שביעית
תוספות לא יאכל מהן כדאמרינן בגמרא אדם
שהגיע שביעית. דקסברי רב ושמואל
מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית
אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא
דאע"ג דכולהו פירי דהפקרא אינון
❖
א
המודר הנאה מחבירו
מרשותו והאי נמי כיון דלפני שביעית
אפילו הכי כיון שבשעה שהדירו היו
לפני שביעית
אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות
לא ירד לתוך שדהו.
הדירו חבירו כי אתי נמי שביעית אסור
שלו חייל איסורא אפי' בשביעית שיצאו
ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל
הגהות הב"ח
בהן: ובשביעית. אבל אם הדירו
מרשותו. ומתני' תרי דיני קתני רישא
הוא מן (א) הנטיעות הנוטות ב נדר הימנו
(א) במשנה
בשביעית לא יורד לתוך שדהו: אבל
אשמעינן דכיון שהדירו לפני שביעית
מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו
ובשביעית.
אוכל הוא מן הנוטות. הואיל ולא הוי
חייל נדריה אפילו כי מטא שביעית
ואינו אוכל מן הפירות ובשביעית יורד ואוכל:
ברשותו השתא כי מדיר ליה. ובגמראג)
וסיפא אשמעינן דאם בשביעית נדר
(ב) גמ'
גמ' רב ושמואל דאמרי תרוייהו נכסים
נכסי
מפרש אמאי אינו יורד ואמאי אוכל
נהי דלא חייל נדריה לגבי פירי דהפקרא
(ב)
הא ארעא נמי דהפקר היא: נדר
אלו עליך לפני שביעית אין יורד לתוך שדהו
נינהו לגבי ארעא מיהא חייל וכדמפרש
הימנו מאכל לפני שביעית. אבל לא נדר
בגמרא טעמא לקמן: ור' יוחנן ור"ל
(ג) שם דא"כ
ואינו אוכל מן הנוטות אע"פ שהגיע שביעית
(ד) רש"י דא"כ
נדר
הימנו הנאה לכי מטי שביעית יורד
דאמרי תרוייהו וכו' אבל אוכל מן
ואם בשביעית נדר אין יורד לתוך שדהו
(ה) ד"ה
ממנו מאכל לפני שביעי'
הנוטות. ולא מתסר בהו משום נדרא
ואינו אוכל דהא לא הדירו אלא מן
יורד לתוך שדהו.
דאמרינן
אבל אוכל מן הנוטות ור' יוחנן וריש לקיש
דמקמי שביעית: לימא בהא
מאכל אבל אינו אוכל כדפרישית לעיל
וכ"ש
דאמרי תרוייהו נכסי עליך לפני שביעית אין
מצו אמרי דלעולם
דאדם אוסר דבר שברשותו אפי' לאחר
קמיפלגי דרב ושמואל סברי אדם
❖
ובשביעית
אין
יורד לתוך שדהו ואין אוכל מן הנוטות הגיע
שיצא מרשותו: ובשביעית. הדירו
אוסר וכו' ור' יוחנן ור"ל סברי אין
יורד ואוכל.
שביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל
בשביעית: יורד ואוכל. דעכשיו יצא
אדם אוסר וכו'. נראה לי דהכי פירוש'
הוא את הנוטות לימא בהא קמיפלגי דרב
מרשותו. ואית דמפרש המודר הנאה
דשמעתא דקא סלקא דעתין השתא
פירוש הרא"ש
דרב ושמואל ורבי יוחנן ור"ל כולהו
מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו
ושמואל סברי אדם אוסר דבר שברשותו
מתני' ובשביעית.
אפירושא דמתניתין קיימי. רב ושמואל
לפני שביעית ולא יאכל מן הנוטות כיון
אפילו לכשיצא מרשותו ורבי יוחנן ור"ל
מפרשי לה כדפרישית. ור' יוחנן ור"ל
דהדירו ובשביעית כלומר אם הגיעה
סברי אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא
מפרשי לה דחדא קתני וכולה כשהדירו
שביעית לא ירד לתוך שדהו כו' ולישנא
אבל אוכל מן הנוטות.
מרשותו ותיסברא מי איכא למ"ד אין אדם
קמא עיקר: גמ' דאמרי תרוייהו
גמ' לימא
לפני שביעית וקאמר דנדר זה שני
אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו
בהא קא מיפלגי.
נכסי אלו עליך. כלומר כל נכסי עליך
דינין יש לו דלפני שביעית חייל נדרא
רב ושמואל אמרי
נכסי אלו.
(ג) א"כ ניפלגי בנכסים אלו וכ"ש בנכסי
בכל מקום שהן: ואין אוכל מן הנוטות.
לגמרי שאינו יורד ואינו אוכל אבל
נכסי אלו עליך לפני
ותו הא תנן דאדם אוסר דבר שברשותו
שביעית אינו אוכל מן
כשהגיע שביעית הותר מקצתו דנהי
ואע"פ שהגיע שביעית ושל הפקר הן:
הנוטות.
ואם בשביעית נדר. דהשתא לאו
לכשיצא מרשותו דתנן האומר לבנו קונם
דאינו יורד בתוך שדהו משום דארעא
ג
אכתי ברשותי' קיימא כדפרישי' טעמא
ברשותו הוא ולא מצי מדיר לה מנייהו
שאתה נהנה לי מת
יירשנו בחייו ובמותו
אוכל מן הנוטות: ר' יוחנן ור"ל דאמרי.
לקמן אפ"ה פירי שרו דהא בשביעית
אם
הגיע שביעית אין יורד אבל אוכל
נפקי מרשותיה ואע"פ שהדירו בשעה
מן הנוטות: אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו. דכיון
שהיה ברשותו דהיינו לפני שביעית סברי ר' יוחנן ור"ל דאין אדם אוסר
דבשעה שאסר הויין ברשותיה אפילו לכי הגיע שביעית נפקן מרשותיה
דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ונהי דרישא לא אשמעינן מידי דפשיטא
אפילו הכי אסורין עליו: ר' יוחנן ור"ל סברי אין אדם כו'. ומשום
דלפני שביעית אינו יורד ואינו אוכל סבירא להו דנקט רישא משום
הכי כי הגיע שביעית דנפקא מרשותיה אוכל הוא מן הנוטות:
סיפא לאשמעינן דאע"פ שהדירו לפני שביעית שהיו פירות ברשותו
ותסברא. דבהאי טעמא פליגי: ומי איכא למ"ד אין אדם אוסר כו'.
אין איסורו חל לאחר שיצאו מרשותו דהיינו בשביעית. ומש"ה הוה
רבי יוחנן ור"ש בן
ור' יוחנן ור"ל הכי סבירא להו: (ד)אם כן. דמשום האי טעמא פליגי
סליק אדעתיה דר' יוחנן ור"ל סברי דאין אדם אוסר דבר שברשותו
לקיש [אמרי] נכסי עליך
א"כ לפלגו
ואמרי דאוכל הוא בשביעית: ליפלגי בנכסים אלו. אפי' היכא דאמר
לכשיצא מרשותו אפילו היכא דאמר נכסים אלו א"נ אפילו היכא דאמר
אינו יורד לתוך שדהו
בנכסים אלו.
כו' הגיע שביעית אוכל
נכסים אלו עליך ולימרו ר' יוחנן ור"ל דאוכל בשביעית משום הטעם
בהדיא שהוא אוסר אותם אפילו לאחר שיצאו מרשותו. והוה סבירא לן
מן הנוטות.
דתנן האומר לבנו כו'.
הכי אע"ג דר' יוחנן ור"ל לא איירו אלא בנכסי משום דבשלמא אי
(ה) דאמר אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כ"ש היכא דאמר
בחייו ובמותו לא יירשנו.
אמרינן דרבי יוחנן ור"ל אמרי הכי בנכסים אלו איכא למימר דתנא
נכסי דמשמע כל זמן שהן ברשותו אלא מדלא פליגי בנכסים אלו אלא
רישא משום סיפא וכדפרישית ואע"ג דאמרי ר' יוחנן ור"ל נכסי לאו
בנכסי ש"מ דלית להו האי סברא. ועוד היכי מצי אמר לעולם דאין אדם
אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו והתנן דאוסר: האומר לבנו
דוקא דאמר נכסי בלחוד אלא אנכסים אלו דאמרי רב ושמואל קיימי
קונם שאתה נהנה לי. כלומר שאי אתה נהנה לי מכל נכסי: מת
דנכסים אלו דינו כנכסי וכמו שנפרש לפנינו דאם איתא דר' יוחנן
יירשנו. שלא אסר עליו אלא כל זמן שהנכסים שלו לפיכך יירשנו
ור"ל דוקא בנכסי קא אמרי א"כ מה אשמעינן תנא דמתניתין רישא
ודאי לא צריכא לאשמעינן דלפני שביעית חייל נדרא לגמרי וכי
אם
תימא משום סיפא נקט לה לאשמעינן דכיון דמעיקרא אמר נכסי כשהגיע שביעית הותר מקצתו של נדר זה דהיינו לענין אכילה הא נמי לא
צריכא לאשמעי' דפשיטא דבלשון נכסי לא משמע אלא בעוד שהיו ברשותו דגדולה מזו שנינו בפירקא דלקמן ומייתינן לה בסמוך בשמעתין
האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר וכיון דאפילו גבי נודר דליכא לספוקי דמצי אוסר אנפשיה
מת יירשנו.
נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו אמרינן דכי אמר ביתך לא משמע אלא בעוד שהוא שלו כ"ש לגבי מדיר דאיכא לספוקי אי מצי אסיר
לבתר שיצאו מרשותו דפשיטא מילתא דבלשון נכסי אינו אוסר אלא בעודן ברשותו דודאי כי אמר נודר ביתך או נכסיך וכי אמר מדיר ביתי
בחייו ובמותו לא יירשנו.
או נכסי לשונות שוין הן הלכך אם איתא דר' יוחנן ור"ל דוקא בנכסי אמרי דאין אדם אוסר תנא דמתני' לא אשמועי' מידי לא ברישא ולא בסיפא.
וכ"ת כולה לאשמועינן דינא דבשביעית אינו יורד לתוך שדהו נקט לה דלא תימא דארעא נמי רחמנא אפקריה וקמ"ל דליתא משום טעמא דאמר
לקמן לא מצית אמרת הכין דלמאי שנויה בנדרים אי האי דינא בעי למתני לעולא דאמר לקמן בעומדין אילנות על הגבולין ה"ל למתנייה
גבי דיני ממונות א"נ בשביעית ואפי' לר"ש בן אליקים דאמר גזרה שמא ישהה בעמידה לא ניחא דכולה תני לה משום האי דינא דליתני
שביעית גרידא אלא ודאי ר' יוחנן ור"ל אפילו בנכסים אלו ס"ל דאין אדם אוסר. ואתיא להו השתא מתניתין שפיר דתנא רישא משום סיפא
לאשמועינן דאפילו הדירו בלשון נכסים אלו אין נדרו חל לאחר שיצאו מרשותו דלא תימא דכי היכי דאמר גבי נודר דכי אמר לבית זה
שאני נכנס מת או מכרו לאחר אסור דמתסר עליה אפילו לאחר שיצא מרשותו הכי נמי כי הדירו חבירו וא"ל נכסים אלו דליחול איסורא
אפי' לאחר שיצאו נכסים מרשות מדיר דליתא דה"מ בנודר עצמו דמצי אסר אנפשיה נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו הוו להו
נכסי חבירו אבל מדיר לא דלאחר שיצאו מרשותו הוו להו נכסי חבירו ואין אדם אוסר נכסי חבירו על חבירו ואתיא מתניתין שפיר. ומקשינן
דאי איתא דר' יוחנן ור"ל סברי דאין אדם אוסר הוה להו לאיפלוגי בהדיא אפילו היכא דאמר נכסים אלו ועוד תנן דהיכא דאמר בהדיא
אדם אוסר: אם מת יירשנו. דלאו מדידיה מתהני אלא מירושתיה דזכי ליה רחמנא: ד) אם מת לא יירשנו. לאו דוקא לא
יירשנו דנכסי ודאי
דידיה