מב: ר"ן אין בין
המודר פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם מת: ג)ואם נדר בחייו ובמותו. כיון דמפרש במותו מת לא יירשנו
דידיה הוו וכמו שנפרש בפירקין דלקמןד) בס"ד אלא משום דתנא רישא
נב א ב
א) ב)
ג)
אלמא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לאחר מותו: שאני
יירשנו לומר שדינו כשאר היורשים אפי' ליהנות מן הנכסים תנא סיפא
ד) ה)
הכא(ב) דאמר בחייו ובמותו. אבל היכא דאמר בסתם אימא לעולם אין
נמי לא יירשנו לומר שאינו מותר ליהנו' מירושתו. ומ"מ שמעי' מהא דיכול
נג ג
ו)
❖
נד ד
אדם אוסר וכו': מ"מ קשיא. כדאמרינן אי בהאי טעמא פליגי ליפלגו ז)
אדם לאסור פירותיו על חבירו לאחר שיצאו מרשותו ולא הוי כאוסר נכסי
בנכסים אלו: אלא בנכסים אלו כ"ע
חבירו על חבירו: ומהדרינן שאני הכא
❖
לא פליגי. דמשמע נכסים אלו לעולם:
דקא"ל בחייו ובמותו. והשתא נחתינן
אם מת לא יירשנו שאני הכא דקא א"ל בחייו
הגהות הב"ח
כי פליגי דאמר נכסי. ר' יוחנן ור"ל
דרגא ממאי דסבירא לן מעיקרא דהוה
ובמותו מכל מקום קשיא אלא בנכסים אלו
(א) גמ'
תוספות סבירא לן עד השתא דלא מהני שום
סברי היכא דאמר נכסי אין אדם אוסר
כ"ע לא פליגי כי פליגי בנכסי רב ושמואל
אלו
לישנא למיסר לאחר שיצאו מרשותו
וכו' דנכסי משמע כל זמן שהן ברשותי
(ב) רש"י
מכל מקום [קשיא].
סברי ל"ש נכסים אלו ל"ש נכסי אדם אוסר
משום דהוו כנכסי חבירו על חבירו
ורב ושמואל סברי אפילו אמר נכסי
דמפרש ואמר
ור' יוחנן ור"ל סברי נכסים אדם אוסר
(ג) ד"ה
(א)
(ג)(אמר) אדם אוסר דבר וכו': קונם
והשתא מודינן דכי מפרש לישניה מצי
אמרינן
נכסי אין אדם אוסר ומי איכא למ"ד ל"ש
לתוך ביתך שאני נכנס. כל זמן שהוא
אסר. מיהו אי מהך קושיא בלחוד הוה
(ד) ד"ה
אלא בנכסי אלו לא
נכסים אלו ול"ש נכסי והא תנן האומר
פליגי דאדם אוסר כי
דומיא דנכסים
ביתך דהוי דומיא דנכסי עליך כיון
מצינן למימר דנהי דכי מפרש לישניה
פליגי בנכסי דרב ושמואל
לחבירו קונם לתוך ביתך שאני נכנס שדך
מצי אסר אפ"ה בלשון נכסים אלו לא
שמת בעה"ב או שמכרו לאותו בית לאחר
סברי ל"ש נכסי אלו לא
משמע אלא עודן ברשותו דאע"ג דכי
מותר ליכנס בו דהשתא אינו שלו אבל
שאני לוקח מת או
שמכרו לאחר מותר
שנא נכסי אוסר.
והפירות נוטין
קאמר מדיר נכסים אלו וכי קאמר נודר
אמר לבית זה שאני נכנס דהוי משמע
(ד)
לבית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח
ביתך זה לשונות שוין הן ותנן לקמןה)
נכסים אלו דקא אסר הבית עליו לעולם
❖
אפקריה
מת או שמכרו לאחר
אסור אלא כי אמרי
א
גבי נודר דכי קאמר ביתך זה משמע
אע"פ שמת או מכרו לאחר אסור ליכנס
ר' יוחנן וריש לקיש בנכסי ורב ושמואל
אפי' לאחר שיצאו מרשותו וה"נ הל"ל
בו. אלמא דשאני בין נכסי לנכסים והיכי
ב בנכסים אלו ולא פליגי: ובשביעית אין יורד
פירוש הרא"ש
קאמרי רב ושמואל ל"ש נכסי ול"ש
כי קאמר מדיר נכסים אלו כיון
לתוך שדהו כו': מאי שנא דאוכל מן הנוטות
נכסים דאדם אוסר וכו': אלא כי אמרי
דמדיר נמי אי מפרש לישניה מצי
דהכי קאמר ליה בחייו
ובמותו.
דפירי דהפקירא אינון ארעא נמי אפקרה
רב ושמואל: בעומדים אילנות על
אסר אפילו לאחר שיצאו מרשותו
הגבולין. לחוץ שיכול לתלוש מן הפירות
אפ"ה לא דמי משום דכי אמר נודר
אמר עולא בעומדין אילנות על הגבולים
מי איכא
בית זה משמע דגופיה של בית אסר
מבחוץ מש"ה אינו יורד דהא דרחמנא
מ"מ קשיא.
למ"ד דבנכסי אדם אוסר.
ר' שמעון בן אליקים אמר ג גזירה שמא
שדך שאני
ישהא בעמידה: מתני' ד המודר הנאה
אנפשיה אי משום דלא מקבל עליה
אפקריה לארעא גבי שביעית לצורך
לוקח.
ההוא ביתא אי משום דריע מזליה או
אכילה ועכשיו לא היה נכנס לצורך
אלא כי אמרי
מחבירו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו לא ילונו
אכילה: ר"ש בן אליקים אמר. הא
רבי יוחנן וריש לקיש
מטעמא אחרינא הלכך שפיר משמע
ולא ילוה ממנו ולא ימכור לו ולא יקח ממנו:
ולא פליגי.
בנכסי רב ושמואל בנכסי
לישניה דלא תלי אסוריה בדאיתיה
דקתני אוכל מן הנוטות ודאי
אלו. מאי
גמ'
ממריה קמיהו) אבל כי אסר ליה מדיר
כדקאמרת כגון דעומדין על הגבולין
נהי דא"ל נכסים אלו כל היכא דלא פריש בהדיא אפילו לאחר שיצאו
משום שיכול להושיט ידו וליקח מבחוץ אבל אין עומדין על הגבולין
אינו יורד לתוך שדהו דאסור לו לירד לשם: גזירה שמא ישהא
מרשותו לא משמע אלא כי איתנהו ברשותיה דמאי איכפת ליה אי
בעמידה. דלאחר שאכל עומד לו לשם וקמיתהני מנכסים דמדיר ואסור
מיתהני אידך במה שאין לו חלק ונחלה כלל הלכך כל היכא דלא
ארעא נמי
פריש בהדיא אלא אמר נכסים אלו לא משמע אלא בעודן ברשותו.
דהאי דאפקריה רחמנא כל זמן שהוא אוכל אז יכול לעמוד לשם דהפקר
רחמנא אפקרי'.
בעומדים על הגבולין.
הוא אבל שלא לצורך אכילה לא אפקריה: מתני' המודר
ואתיא לן מתני' שפיר דהך דינא אשמעי' והוי רבותא טפי ותנא רישא
הנאה מחבירו לא ישאיל לו. שאלה בכלים. הלואה במעות:
משום סיפא אלא דאכתי לא ניחא לן דמ"מ קשה קושיא קמייתא דאם
בעומדין על
הגבולין.
איתא דס"ל הכי לרבי יוחנן ור"ל הוו להו לאפלוגי אנכסי' אלו בהדיא.
גמ'
ומהדרינן אלא בנכסים אלו לא פליגי דודאי אדם אוסר כי פליגי בנכסי דרב ושמואל סברי אפילו נכסי אדם אוסר וכי אמרי אלו לאו דוקא
דפשיטא להו דכל היכא דאמר נכסי אפילו כי אמר אלו אין דינו אלא בנכסי ואפ"ה אדם אוסר אי משום דנכסי נמי לעולם משמע ואלו שהן
עכשיו נכסי קאמר אי משום דכיון דחיילא עלייהו איסורא תו לא פקע ור' יוחנן ור"ל סברי דדוקא נכסים אלו אדם אוסר אבל נכסי אין אדם
אלא גזירה שמא ירבה
אוסר. והשתא אתיא מתני' שפיר לר' יוחנן ור"ל כדאיתא לרב ושמואל דר' יוחנן ור"ל בנכסים אלו מוקמי לה ורישא רבותא קמ"ל דאע"פ
בעמידה.
שהגיע שביעית אינו יורד ואינו אוכל דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו וסיפא רבותא קמ"ל דאם בשביעית נדר אין יורד לתוך שדהו
גזירה
שמא ישהה בעמידה.
וכי קאמרי ר' יוחנן ור"ל נכסי עליך וכו' לאו דמוקמי לה למתני' בנכסי אלא לרב ושמואל קמהדרי וה"ק להו אי בנכסי איירי תנא לא
הוה תני הכי אלא הכי הוי דינא דלפני שביעית אין יורד ואוכל וכשהגיע שביעית אוכל ואי הכי לא אשמעינן מידי אלא ודאי מתניתין באומר נכסים
אלו ומש"ה נדרא חייל אפילו לאחר שהגיע שביעית. ומקשינן דא"א דלימרו רב ושמואל דאפי' כי אמר נכסי ליתסרו נכסים אפילו לאחר שיצאו
מתני' לא ישאל ממנו.
המודר הנאה מחבירו.
מרשותו דהא אפילו גבי נודר תנן דכי קאמר לביתך לא משמע אלא כל עוד שיהא שלו אבל לא לאחר שמכרו וכ"ש גבי מדיר דלא משמע
כי אמר נכסי אלא בעוד שיהו ברשותו. ומהדרינן אלא כי אמרי ר' יוחנן ור"ל בנכסי ורב ושמואל בנכסי אלו ולא פליגי כלומר דרב ושמואל
לא ימכור לו ולא
יקח ממנו.
מוקמי לה למתני' באומר נכסי אלו דכיון דאמר אלו אע"ג דאמר נכסי הרי כאילו אמר נכסים אלו ואסירי אפי' לאחר שהגיע שביעית ורישא
רבותא קמ"ל ור' יוחנן ור"ל נמי הכי מוקמי למתני' וה"ק לא תיסק אדעתין דמתני' דקתני דאפילו הגיע שביעית אינו יורד ואינו אוכל
ולא
מתוקמא אפילו בנכסי וטעמא משום דכיון דנחית בהו איסורא תו לא פקע דליתא אלא כל היכא דלא אמר אלא נכסי לא מתסרי אלא כי איתנהו
ילוונו חבירו.
ולא ילוה חבירו ממנו.
ברשותיה אבל הגיע שביעית אוכל מן הנוטות דפקע להו איסורייהו הלכך ודאי מתני' לא מיתוקמא אלא בנכסי אלו. ואע"ג דהאי דינא מצית
לא
למיגמרי' ממתני' דהאומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס וכו' א"ר יוחנן אמתני' לפרושה ולברורה דלא ניטעי בה משום דסתם מודר הנאה מחבירו
ימכור לו חבירו.
בנכסי משמע כדתנן לקמן המודר הנאה מחבירו וכו' נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה ואי באומר נכסים אלו אין הלה מותר בה. כנ"ל פירושא
דהאי שמעתא. ולא ידענא אמאי נקט הש"ס במסקנא ר' יוחנן ור"ל מקמי רב ושמואל דה"ל למינקט רב ושמואל ברישא כדקמסדר להו למימרינהו
ז)
מעיקרא מקמי ר' יוחנן ור"ל ונראה בעיני משום דכל שקלא וטריא דסוגיין נקטינן דר' יוחנן ור"ל קיימי אמילתייהו דרב ושמואל לאפלוגי עליה
מש"ה כי הדרי למימר דלא פליגי מקדמינן לדר' יוחנן ור"ל מקמי רב ושמואל לומר דלאו אמילתייהו קיימי כלל. ואית דגרסי הכא ורב
ושמואל בנכסים אלו מיהו אפילו להך גירסא ה"ה בנכסי אלו דאדם אוסר שהולכין אחר לשון אחרון דאמר אלו והכי איתא בירושלמי
ביתך זה משום מה אתה תופסו משום ביתך או משום זה ומסקנא משום זה: ארעא נמי רחמנא אפקריה. כלומר ללקיטת הפירות
ולמה לא ירד לתוכה ללקוט פירותיה: אמר עולא בעומדין אילנות על הגבולין. אין הכי נמי דללקוט אילנות שבאמצע השדה מותר
לירד לתוכה אבל ללקוט אילנות שעומדין על הגבולין לא דרחמנא לא אפקרה לארעא אלא ללקוט פירותיה הלכך כיון שאילנות הללו
יכול ללקט אותם לא ירד: ר"ש בן אליקים אומר גזרה שמא ישהא בעמידה. ומש"ה אפי' ללקט אילנות שבאמצע השדה לא ירד
לתוכה דנהי דמדינא שרי דארעא רחמנא אפקרה משום גזרה אסור. ואע"ג דהכא גזרינן שמא ישהה בעמידה ולעיל גבי חולה
לא גזר שמואל אלא שמא ישהה בישיבה אבל בעמידה לא גזר דא"כ ליתסר לבקרו אפי' עומד התם היינו טעמא משום דכיון דדרך מבקר
לישב ואתה מצריכו לעמוד אית ליה היכרא ולא ישהה בעמידה אבל הכא מאי היכרא אית ליה הא אין דרך ללקוט את הפירות אלא
בעמידה ושייך למיגזר שמא ישהה: מתני'
לא ישאילנו. מודר
למדיר ובגמרא מפרש טעמא: ולא ישאל ממנו. מודר ממדיר דהא
מתהני מיניה. שאלה שייכא במידי
דהדר
בעיניה כבהמה
וכלים הלואה שייכא במידי
דלא הדר בעיניה
כהלואת מעות:
גמ'