בין המודר פרק רביעי נדרים ר"ן מד.
רש"י אין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
❖
אמר תהא שדה מופקרת לשבוע א'. לשמיטה אחת(ב): עד שלא זכה בה
ואי אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת אחת וכו' עד שלא זכה
ס א ב
א)
בין הוא בין אחר יכול לחזור בו. אפילו בסוף שבת או בסוף חדש:
בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו: רישא רבנן וסיפא רבי יוסי.
משזכה בה בין הוא בין אחר. אפילו תוך שעה (ג) משהפקירו זכה בה
קס"ד השתא דטעמא דרבי יוסי דאסר במתני' כדרבי יוחנן דאמר לעילא)
❖
הגהות הב"ח
שום אדם או הוא בעצמו לשום הפקר הוי הפקר דקסבר דלא הוי הפקר
דהפקר כמתנה דעד דאתי
לרשות זוכה לא נפיק מרשות מפקיר
(א) גמ' אחד
עד דאתי לרשות זוכה. זכיה דידיה או
ומש"ה קאמר רישא רבנן וסיפא רבי
(ב) רש"י
יוסי. ובהכי אתיא ליה כולה ברייתא תוספות
דאחר לא חשיבא מידי עד דרפק בה
אאמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת
(ג) ד"ה
פורתא כדאמר במסכת עירובין בפרק
שפיר דרישא קתני כל שלשה ימים יכול
אחת
אמר שדה זו מופקרת
אחת לחדש אחד לשנה אחת לשבוע (א) אחת
וזכיה
ליום א' לשנה א'
עושין פסין בההיא איתתא
לחזור מפני הרמאין וכדפרישית מכאן
עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור
(ד) ד"ה
עד שלא זכה בו בין
דעבדא מחיצה בנכסי הגר אתא ההוא
ואילך אין יכול לחזור בו מדינא דס"ל
להכי
הוא בין אחר יכול לחזור
בו משזכה בה בין הוא בין אחר אין יכול לחזור
אמרינן (ה) ד"ה
גברא רפק בה פורתא ואוקמוה רבנן
לרבנן דהפקר מעידנא דאפקריה
בו.
בו רישא רבנן סיפא ר' יוסי אמר עולא סיפא
ב
בידיה דההוא גברא: רישא רבנן וסיפא
מפקיר נפק ליה מרשותיה וסיפא קתני
(ו) ד"ה
נמי רבנן היא אי הכי אמאי עד שלא זכה בה
רבי יוסי. רישא דאמר משלשה ימים
דאם אמר תהא שדה זו מופקרת ליום
נמי (ז) ד"ה
בין הוא בין אחר יכול לחזו' בו שאני שנה ושבוע
ומחזקי
ואילך אפילו לא אתא לרשות זוכה אין
אחד בכה"ג ליכא למיחש לרמאין דאי
אחר
דלא שכיחי ר"ל אמר מדסיפא ר' יוסי רישא
יכול לחזור בו דהוי הפקר רבנן היא
דעתיה בעידנא דאפקריה דליהדר
❖
בהו
ובדין הוא דאפילו מיום ראשון הוי
וליזכי ביה לאלתר למה ליה להפקירו
נמי ר' יוסי ורישא היינו טעמא דלא לישתכח
לזמן ידוע לאפקריה לגמרי דכיון
הפקר אלא מפני הרמאים כדאמר רבה
תורת הפקר אי הכי אפילו מיום הראשון נמי
מוסף רש"י
דדעתיה למיהדר ולמזכי ביה לא
לקמן לדברי הכל וסיפא רבי יוסי דאמר
ליהוי הפקר אמר רבה מפני הרמאין דמפקירין
נפקא ליה מידי אלא ודאי לאותו זמן
עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול
אבל דאורייתא לא הוי
והדרין בהון אבל דאורייתא לא הוי הפקר
הפקר.
שהפקירו גמר והפקיר בלא הערמה
לחזור בו דאמר דלא הוי הפקר
ודלמא
כלל ולפיכך משזכה בין הוא בין אחר
מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה
אמר עולא סיפא נמי רבנן
אין יכול לחזור בו והא אתיא
שפיר אפילו לרבנן. מיהו מאי דקתני
ומשום הכי קתני יכול לחזור בו כר"י:
היא. דודאי מדאורייתא אע"ג דלא אתיא לרשות זוכה הוי הפקר
עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו רבי יוסי היא
דס"ל דעד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות המפקיר דלרבנן
לאלתר ואפילו מיום ראשון. והאי דאמר כל שלשה ימים יכול לחזור
כיון דאמרי דנפיק מרשותו היאך יכול לחזור בו ואין הכי נמי דכי
דלגביה לא חשיבא הפקר מפני הרמאין דלכולי עלמא אית להו דרבה
קתני לרבי יוסי עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו
דאמר מפני הרמאין דהדרי ומחזקי בהו (ד) ואמרינן דלא הוי הפקר
לאו דוקא בהפקר שהוא לזמן כגוונא דסיפא דאפילו בהפקר עולמית
עד שלשה ימים. וסיפא דאמר עד שלא זכה בה לא הוי הפקר דמשמע
(ראמ"ה
❖
דהיינו רישא דיכול לחזור בו עד שלא זכה בה ומיהו משום דבדינא
עד דאתי לרשות זוכה היינו טעמא דשאני חדש ושנה ושבוע דלא
בשמו)
דמשזכה בה אינו יכול לחזור בו לא שוו הפקר שהוא לזמן עם הפקר
שכיחן דאין דרכן של בני אדם להפקיר לזמן וכיון דזה שינה לכך
רישא רבנן וסיפא ר'
עולמית וכדכתיבנא ואצטריך למיתני ליום אחד לשבת אחת תנא נמי
אמרו חכמים דלא ליהוי הפקר לאפקועי ממעשר כל זמן דלא אתי
יוסי.
פירוש הרא"ש
לרשות זוכה: ר"ל אמר מדסיפא ר"י. דמשמע דלא ליהוי הפקר
כההוא גוונא עד שלא זכה בה. וכי תימא משזכה בה הוא דקתני
אמר תהא שדה זו
עד דאתי לרשות זוכה: רישא נמי. בתוך ג' ולאחר ג' רבי יוסי
דאינו יכול לחזור בו כלומר והוי הפקר אפילו לרבי יוסי ופטור מן
מופקרת ליום א' לשבת
המעשר היכי אתיא ליה שפיר דהא כיון דס"ל לרבי יוסי דהפקר
היא. ורישא היינו טעם דלאחר ג' ימים אין יכול לחזור בו דהוי הפקר
אחת כו'.
אע"ג דלא אתי לרשות זוכה : משום דלא לישתכח תורת הפקר.
עד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות מפקיר נמצא דכי הדר זכי
(ה)
עד שלא
ביה מדידיה קא זכי ולא מהפקרא דלעולם לא נפקא מרשותי' אפשר
דמדאורייתא ודאי לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ולעולם כל
זכה בו בין הוא בין אחר
לומר דנהי דקסבר רבי יוסי דעד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות
זמן דלא אתא לידי זוכה לא הוי הפקר גמור וחייב חיוב דתרומה
יכול לחזור בו.
מפקיר אפילו הכי כי היכי דאי זכי בה אחר זכי מהפקרא ולא ממתנה
ומעשר והאי דאוקמוה רבנן אתורת הפקר לאו משום לאפקועי
כיון שהיה אפשר לאחר ג"כ לזכות בו הכי נמי כי הדר איהו גופיה
מתרומה ומעשר דכיון דמדאורייתא חייב דלאו הפקר הוא לא
ריש לקיש אמר
וזכי ביה בפירוש מתורת הפקר ולא בסתם כי היכי דלא ניתלי בחזרה
מפקעי ליה רבנן מתרומה ומעשר דלאו כל כמיניה אלא כדי שלא
אפי' רישא אתיא כר'
יוסי.
רישא רבנן וסיפא ר'
אף הוא עצמו זוכה מן ההפקר מיקרי כיון שעדיין לא חזר בו והיה
תשתכח תורת הפקר. ומ"מ גבי שנה ושבוע כיון דלא שכיחי אוקמוה
יוסי.
אחר יכול לזכות בו דמה לי הוא מה לי אחר. הלכך אי רישא רבנן
רבנן אדאורייתא דלא הוי הפקר עד דאתי לידי זוכה דלא גזרו
ביה רבנן משום שלא תשתכח תורת הפקר: אי הכי אפילו מיום
וסיפא רבי יוסי מתוקמא ליה שפיר. מיהו מילתא דתמיהא הוא היכי
ראשון (ו) ליהוי הפקר. כדי שלא תשתכח כו': אמר רבה. בדין הוא
נקט לה תנא אליבא דתרי תנאי ומשום הכי מתרץ עולא ואמר דסיפא
נמי רבנן היא וטעמא דעד שלא זכה בה בין הוא בין אחר דיכול לחזור
דליהוי הפקר מדרבנן אלא מפני הרמאין דבעי לאפקועי שדותם
בו משום דשאני שבוע ושבת דלא שכיחן כלומר דלא שכיח דמפקרי
מתרומה ומעשר ואפקרי להו ואי אמרינן דלאלתר הוי הפקר ופטור
אינשי בכי האי גונא וכיון ששנה זה אמדינן לדעתיה דכיון שלא רצה
מן המעשר הדרי (ז) מחזקי בהו ואדהכי כל שלשה ימים לא הוי הפקר
אי הכי אפי' מיום
להפקירו הפקר עולם ואכתי אגיד גביה אפילו באותו זמן שהפקירו
לגבי איהו דסברי מתוך כך אתי ומחזיק ביה והוי דיליה ומימנעי
ראשון נמי.
לא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך הילכך סבירא
ולא מפקרי ולעולם אפילו לאחר שלשה ימים לא הוי הפקר מדאורייתא
עד דאתי לרשות זוכה: ופריך אבל מדאורייתא לא הוי הפקר
להו לרבנן בהפקר שהוא לזמן מאי דסבירא ליה לרבי יוסי בהפקר
עולא אמר סיפא רבנן
עולמית ואתיא סיפא שפיר לרבנן כדמתוקמא לרבי יוסי שהרי בהפקר
ודילמא
היא.
ושאני הפקר לזמן דלא
שהוא לזמן לא נחלקו: ור"ל אמר מדסיפא רבי יוסי רישא נמי רבי יוסי. ודקא קשיא לך אי הכי לאחר שלשה אמאי אין יכול לחזור
שכיח.
בו היינו טעמא דלא לישתכח תורת הפקר כלומר אין הכי נמי דמדינא לרבי יוסי אפילו לאחר שלשה יכול לחזור בו אלא היינו טעמא
דאי
מדסיפא רבי יוסי כו'
רישא נמי ר' יוסי כו' דלא לישתכח תורת הפקר.
אי הכי אפילו יום ראשון נמי.
ומשני רבה דלר' יוסי נמי נמנעו לתקן דמיום ראשון לא הוי הפקר מפני הרמאין