מד: ר"ן אין
בין המודר פרק רביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודילמא אתי לעשורי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור.
דאי אמרינן הכי אתו למימר דכי לא חזר בו נמי וזכה בו אחר לא
סא א
א)
דכיון דאמרת דכל שלשה ימים לא הוי הפקר לא מדאורייתא ולא
מהפקרא קא זכי דכיון דמקמי דליזכי ביה היה יכול מפקיר לחזור בו
❖
ב) ג)
מדרבנן ואמרינן ליה דליתרום האי דהפקיר סבר המפקיר ודאי
אלמא ברשותיה הוה קאי ונמצא שאין זה זוכה מן ההפקר אלא מקבל
ד)
מדאורייתא הוי הפקר והפקר פטור מלאפרושי מיניה תרומה ומעשר
מתנה וקא סברי דמחייב במעשר ואתו
לעשורי ממקום אחר עליו
ה) ו)
ז) ח)
אלא מדרבנן הוא דמחייבי לאפרושי
והוה ליה מן החיוב על הפטור וממנו
הגהות הב"ח
ט)
מפני הרמאין ואתו לעשורי מן החיוב
על מקום אחר והוה ליה מן הפטור
ודלמא אתי לעשורי
מן החיוב על הפטור
י)
(א) רש"י
על הפטור דדילמא אית ליה עציץ
על החיוב להכי תקון שלאחר שלשה
ומן הפטור על החיוב דאמרי' ליה כי מעשרת
❖
כ)
ולא מן החיוב
שאינו נקוב דחייב לעשורי מדרבנן
ימים לא יהא יכול לחזור בו כי היכי
עשר מיניה וביה מיתיבי המפקיר את כרמו
על הפטור
א
ולא מדאורייתא דלא קרינא ביה היוצא
דמדרבנן להוי הפקר: ח) אי הכי אפי'
ולשחר עמד ובצרו חייב בפרט ובעוללות
מיום ראשון להוי הפקר. כלומר הוה לן
השדהב) ואמר האי מדרבנן והאי מדרבנן
מוסף רש"י
ובשכחה ובפיאה ופטור מן המעשר בשלמא
עשר (ב) ד"ה
לתקוני דאפי' מיום ראשון להוי הפקר
ומפריש מהאי דהפקר אהאי עציץ
בהני
כי מעשרת.
לעולא דרבנן קתני לה ודאורייתא קתני לה
שאינו נקוב והתורה אמרה והרמותם
מהאי טעמא גופיה ומ"ש תוך ג' מאחר
(ג) ד"ה ולאחר
אלא לריש לקיש אמאי פטור מן המעשר
(ד) ד"ה
ג'. ומפרקינן אמר רבה מפני הרמאין
ממנו מן החיוב על החיוב ולא מן
ג)
❖
אמר לך כי אמרי אנא לר' יוסי הא רבנן היא
דמפקרין והדרין בהון כלומר שאפילו
הפטור על החיוב (א) מפני שנראה
מתחלתן אינן מפקירין אלא כדי שיחזרו
כפודה תרומה כאדם זה שפודה
איבעית
(ראמ"ה בשמו) המפקיר
את כרמו ולשחר
בהן ונמצא שאין הפקרן הפקר אלא
הקדשו במעות ותרומה ומעשר אין
גליון הש"ס
עמד ובצרו.
הערמה בלבד ולפיכך כל ג' העמידו דבריהם על דין תורה אבל
להם פדיון לעולם הלכך אפילו מן החיוב לא אמרו לתרום אלא מן
ר"נ ד"ה ופרכינן. משום
לאחר ג' ליכא למיחש להכי כדפרישית לעיל. ואין ה"נ דהאי טעמא
המוקף ומ"מ אם תרם מזה על זה שלא מן המוקף תרומה הואיל שזה
דהפקר כו'.
❖
(ב"ק צד.) חייב בפרט
מפני הרמאין כי מוקמינן נמי בריש שמעתין רישא רבנן צריכין ליה
וזה חייב הוא. ל"א אם אמרת דמכאן ואילך אין יכול לחזור בו דמדרבנן
ובעוללות ובשכחה
כדפרישית לעיל אלא דכיון דהשתא דייקא טפי ברישא כי היכי דאפשר
הוי הפקר אבל מדאורייתא לא הוי הפקר השתא נמי אתי מיניה חורבא
ובפאה.
דתיקום כרבי יוסי מפרש לה נמי להאי טעמא ואין ה"נ דכי היכי
דהאי מפקיר סבר אפילו מדאורייתא הוי הפקר והאי דמחייב תרומה
תוספות
דצריכין ליה לרבי יוסי כדי להעמידו על דין תורה צריכין ליה נמי לרבנן
ומעשר מדרבנן הוא ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ע"א דילמא
ודלמא אתי לעשורי
לאפוקי מדין תורה ולתקוני: ופרכי' אבל דאורייתא לא הוי הפקר ט)
אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דאם היו מאה כורין נ' של חיוב
מן החיוב על
וחמשים של פטור והפריש מן החיוב על הפטור כור דהשתא מפקע
ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור. אמכאן ואילך אין יכול לחזור
הפטור.
ליה לההוא כור מתורת חלה ואתי מיניה חורבא לעולם: לא אתי
בו פריך דקאמר דנהי דמדינא לרבי יוסי יכול לחזור בו ולא הוי הפקר
לידי תקלה דאמרי' ליה כי מעשרת מהאי הפקר מיניה וביה: מיתיבי
תקון רבנן דליהוי הפקר ובודאי שחייבוהו במעשר כיון דמדאורייתא
המפקיר את כרמו ולשחר עמד ובצרו. וזכה ביה איהו עצמו: חייב
לא הוי הפקר דנהי שהיו יכולים לפטרו $ משום דהפקר ב"ד הפקר
בפרט ועוללות. כמו משאר כרם: ופטור מן המעשר. דחשבינן
אפילו הכי לא באו חכמים להקל ולפטור מן המעשר מה שהוא חייב
ליה הפקר. ואדהכי מיחייב (ב) מהני טפי ממעשר דכתיב בהו תעזוב
בו מן התורה וכיון שכן איכא למיחש דלמא אתי לעשורי מן החיוב
יתירא כדאמרינן בב"ק בפרק הגוזל שאני פרט דכתיב ביה
על הפטור דאמר זוכה זה ודאי כיון שזכוני חכמים במה שזכיתי הפקר
גמור היה וחזרה דאידך מדינא לא כלום הוא וזה שחייבוני במעשר
תעזוב יתירה חד בפרשת אמור אל הכהנים ד) וחד בקדושים תהיו ה)
אינו אלא מדבריהם מפני גזירת הרואין ששמעו חזרתו וחשבו
דמשמע אפילו דהפקר חייב אבל במעשר דלא כתיב ביה תעזוב
י)
יתירא פטור מדאורייתא אבל מדרבנן חייב: בשלמא לעולא. דמוקים
שהיתה חזרה ואינה כלום שאילו כן היאך זכוני בהפקרו ואתי לעשורי
המפקיר כרמו ולמחר
לברייתא דלעיל ו) דקתני כל ג' ימים יכול לחזור בו דמדאורייתא הוי
מדבר זה שהוא סבור שיהא פטור על דבר אחר שהוא פטור מן
השכים ובצרו חייב בפרט
הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה אבל רבנן הוא דאמור דלא הוי
הדין כגון חטין שגדלו בעציץ שאינו נקוב וסבור הוא דליהוו תרוייהו
ובעוללות כו' ופטור מן
המעשר.
הפקר עד לאחר שלשה ימים מפני הרמאין הא נמי דתני הכא פטור
מדרבנן וליתא דמאי דזכי ביה זוכה מדאורייתא מחייב דכיון דחזרתו
ממעשר והוי הפקר דאורייתא קאמר אבל מדרבנן חייב מפני הרמאין:
דמפקיר מהניא מדינא נמצא שאין זה זוכה מן ההפקר וכי מעשר
אלא לריש לקיש. דאוקים לה לברייתא דלעיל ז) אליבא דרבי יוסי
מפירות הללו על אותן של עציץ שאינו נקוב הוה ליה מעשר מן החיוב
(ב"ק
על הפטור. ובדין הוא דהוה מצי למיפרך דילמא אתי לעשורי מן
דאמר ג' ימים לא הוי הפקר אפילו מדאורייתא (ג) דלאחר ג' ימים לא
צד. וכעי"ז שם כח. ותמורה
הוי הפקר אלא מדרבנן דגזרו שלא תשתכח תורת הפקר אמאי
הפטור על החיוב כלומר מפירות של עציץ שאינו נקוב על זה וחדא
ו. ונדה נא.) ופטור מן
אם בצרו למחר פטור מן המעשר האמר ר' יוסי דאפילו מדרבנן לא
מנייהו נקט. ובמאי דמפרקינן נמי מיפרקי כולהו פירכי דאמרי' כי
המעשר.
(ב"ק כח. וצד.
הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים: אמר לך ר"ל כי אמרי אנא לרבי
מעשרת עשר מיניה וביה כלומר לא תעשר ממנו על מקום אחר ולא
ותמורה ו.)
יוסי. אבל הך דקתני ולשחר השכים ובצרו פטור מן המעשר (ד): רבנן
ממקום אחר עליו אלא עשר מיניה: מיתיבי המפקיר את כרמו
הדרן עלך אין בין
❖
המודר
היא. דאמרי במתניתין לאלתר הוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה:
ולשחר עמד ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה. משום
דאע"ג דהפקר פטור מכולהו וכדאמרי' בעלמא נשמר
ואיבעית
למעוטי הפקר אפי' הכי משום דבכולהו הני כתיב תעזוב יתירא מחייב בהו כל היכא שהחזיק בו הוא עצמו והכי איתא בפ' הגוזל : ופטור
פירוש הרא"ש
מן המעשר. דכיון דלא כתיב במעשר תעזוב יתירא לא שנא הוא ולא שנא אחר פטור: בשלמא לעולא דרבנן קתני לה ודאורייתא קתני
ודלמא אתי לעשורי מן
לה. כלומר דאע"ג דתקון רבנן דתוך שלשה יכול לחזור בו וכיון שכן כי זכה בה הוא מחייב במעשר מדרבנן אפילו הכי כי אתיא הך
החיוב על הפטור כו'.
אליבייהו שפיר דפטור דקאמר מדאורייתא קתני אבל מדרבנן אין הכי נמי דמחייב: אלא לריש לקיש. דמוקים לה לאידך כר' יוסי הך
היכי אפשר דתיתי אליביה דהא לרבי יוסי כיון דאמר דמפקיר יכול לחזור בו מדינא עד דאתי לרשות זוכה כשהשכים זה ובצרו אמאי פטור
דכיון דלא פריש שהוא זוכה בו מן ההפקר נימא דמהדר קא הדר ביה ונמצא שמשלו בצר ולא מן ההפקר דנהי דסבירא ליה לרבי יוסי דאיהו
נמי מצי זכי בתורת הפקר מהפקירא דנפשיה הני מילי כשפירש אבל כשבצר סתם כיון שבידו לחזור בו שלו הוא בוצר: אמר לך כי
אמרי אנא לרבי יוסי הא רבנן היא. כלומר דנהי דאידך ברייתא מוקים לה כולה כרבי יוסי על כרחיך הא רבנן היא ולא רבי יוסי:
ואיבעית
דאמרינן ליה
כי מעשרת עשר מיניה וביה.
המפקיר כרמו ולמחר
השכים ובצרו. חייב בלקט שכחה ופאה. כ)
בשלמא לעולא.
כי אמרי אנא לרבי יוסי.