רש"י אין בין המודר פרק רביעי נדרים ר"ן מה.
עין משפט
תוספות
נר מצוה
ואיבעית אימא. כי פליג ר' יוסי עלייהו דרבנן דאמרי לא הוי
ואיבעית אימא הא דאפקריה באפי תרי הא דאפקריה באפי
סב א
הא כגון דאפקריה בפני
שלשה ואינו יכול
הפקר : כגון דלא אפקריה אלא באפי תרי. ואדהכי הכי קתני ר'
תלתא. כלומר הך מתניתא נמי דהמפקיר את כרמו
(א)
לחזור בו.
יוסי במתניתין דאסור דלא הוי הפקר כל זמן דלא אתא ליד זוכה אבל
כר' יוסי אתיא דעד כאן לא קאמר ר' יוסי דמפקיר יכול לחזור
❖
היכא דאפקריה באפי בי תלתא הוי
הפקר ואע"ג דלא אתא ליד
בו אלא דאפקריה באפי
תרי כלומר שאין שם שלשה דומיא
זוכה וכי קתני דפטור מן המעשר
דמתניתין דקתני דאין עמהם אחר
הגהות הב"ח
דאפקריה באפי בי תלתא: ור'
ובהא בלחוד הוא דאסר ר' יוסי
איבעית אימא הא דאפקריה באנפי תרין והא
יהושע בן לוי אמר דבר תורה אפי'
דסבירא ליה דכל כי ה"ג הפקר
(א) רש"י
דאפקריה באפי תלתא דאמר ר' יוחנן משום
בחד הוי הפקר. דאע"ג דלא הגיע
כמתנה דעד דאתי לרשות זוכה לא
רבי שמעון בן יהוצדק כל המפקיר בפני
רבי יהושע
לרשות זוכה הוי הפקר לאלתר:
נפיק מרשות מפקיר. וטעמיה משום
❖
בן לוי אומר דבר תורה
שלשה הוי הפקר בפני שנים לא הוי הפקר
ומה טעם אמרו כו' ושנים מעידין.
דאין עמהם אחר א"נ דליכא בהדיה
אפי' באחד הוי הפקר.
$ ור' יהושע בן לוי אמר דבר תורה אפילו
א
דאי ליכא אלא תרי כי זכי חד מאן
אלא תרי אדעתא דחד דמהנך בלחוד
באחד הוי הפקר ומה טעם אמרו בשלשה
גליון הש"ס
מעיד עליה דהלה הפקירו ולעולם
אפקריה דכל בי תרי ליכא קלא משום
כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידין: הכי דמי למתנה דכי היכי דבמתנה
גמ' ור' יהושע ב"ל אמר.
לאלתר הוי הפקר והיינו כרבנן דרבי
יהושע בן לוי סבירא ליה כרבנן:
לא מפיק ליה מרשותיה אלא אדעתא
הדרן עלך אין בין המודר
דאידך ה"נ הכא לא מפקיר אלא
הדרן עלך אין בין המודר
אדעתא דאידך או אדעתא דחד
מתרוייהו הילכך כי היכי דבמתנה לא נפיק מרשותיה עד דאתי לרשות מקבל ה"נ בהפקר כי האי דהפקר זה למתנה דמי. ומתני'
דהמפקיר את שדהו בכי האי הפקר מתוקמא ומשום הכי קתני דעד שלא זכה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו אבל הך מתניתא
דהמפקיר את כרמו מתוקמא דאפקריה באפי תלתא וכל היכא דאיכא תלתא אוושא מילתא ואדעתא דכולי עלמא אפקריה ולא דמי כלל
למתנה הלכך אע"ג דבמתנה עד דאתי לרשות מקבל לא נפיק מרשות זוכה בהפקר כי האי אפי' ר' יוסי מודה דלאלתר נפיק מרשותיה:
דאמר ר' יוחנן כל המפקיר בפני שלשה הוי הפקר. משום דאדעתא דכוליה עלמא אפקריה: בפני שנים לא הוי הפקר. דכיון דליכא
קלא אדעתא דידהו בלחוד אפקריה ודמי למתנה. כן נראה לי פירושא דשמעתא כולה ויש במה שכתבתי קצת דברים שלמדתי מדברי
הראשונים זכרונם לברכה: והך סוגיא כולה למאי דסלקא דעתיה מעיקרא דטעמא דרבי יוסי משום דקסבר הפקר כמתנה אתיא
ור' יוחנן דאמר הכי לעיל הא איתותב וכיון שכן למסקנא דלעיל אדחיא לה כל הך סוגיא ונקטינן לפירושא לברייתא דהמפקיר את שדהו
אוקמתא דעולא דכולה רבנן היא ור' יוסי נמי היא דר' יוסי לא פליג עלייהו דרבנן בדינא דהפקר כלל והיינו טעמא דסיפא דקתני
דעד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משום דכיון דשבוע ושנה לא שכיחן לא נפיק מרשות מפקיר עד דאתי לרשות זוכה
וכולה כדפרישית לעיל: ולענין הלכה בפלוגתייהו דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי נקטינן כר' יהושע בן לוי דאמר דבר תורה אפי' באחד
הוי הפקר ומה טעם אמרו בשלשה
כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידים הילכך מדברי סופרים
אינו הפקר עד שיפקיר בפני שלשה
וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות נדרים :
הדרן עלך אין בין המודר
הדרן עלך
אין בין המודר
פירוש
הרא"ש
איבעית אימא הא דאפקריה באפי תרי כו'.
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק כל המפקיר בפני שנים לא הוי הפקר.
אמר רבה
מפני הרמאין כו'.
ודילמא אתי
לעשורי מן החיוב על הפטור כו'.
דאמרי ליה כי מעשרת עשר מיניה וביה.
עד שלא זכה בו בין הוא בתורת
זכיה בין אחר יכול לחזור בו וחייב במעשר.
בשלמא לעולא.
איבעית אימא הא דאפקריה באפי תרי כו'.
המפקיר בפני ב' לא הוי הפקר. דבר תורה אפילו באחד
הוי הפקר. ומה טעם אמרו בג' כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידין.
רישא נמי ר' יוסי.
הדרן עלך אין בין המודר
אי הכי מיום ראשון נמי.