רש"י השותפין פרק
חמישי נדרים
ר"ן מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושניהם אסורין (א) מלהעמיד ריחים ותנור. לקבוע ריחים ולגדל
שאין המיעוט המסופק מתחילתו ומתברר
לאחר מכאן מעכב את
ב
א)
א
ב)
תרנגולים באותה חצר: הכי גרסינן היה אחד מהם מודר הנאה על
הרוב שהיה ברור מתחלתו ומש"ה נהי דבעלמא סבירא לן דבדאורייתא
ג)
חבירו כופין את הנודר. שהדיר את חבירו למכור את חלקו. אתאן
אין ברירה פסקינן הכא כר' אליעזר בן יעקב דבכי הא יש ברירה
ד)
ג ב ג
לרבנן דאמרי אסורים ליכנס לחצר: היה אחד מן השוק מודר מן
ורבנן פליגי עליה דכיון דמכ"מ אתה צריך לומר שהוברר הדבר עכשיו
ה) ו)
א'. מן השותפים לא יכנס: גמ' בנדרו
שבשעה פלונית היתה קנויה לו לגמרי
ד ד
ז)
הוא דפליגי. היכא דנדרו שניהם
שלא היה מתברר זה מתחלה אפילו
ושניהם אסורים להעמיד ריחים ותנור ולגדל
❖
ח)
א
זה מזה דזה אמר לחבירו קונם שאני
בכי האי גוונא אין ברירה ונמצא
תרנגולים היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו
נהנה לך וזה אומר קונם שאני נהנה
שאין לכל א' בחלקו של חבירו אלא
לא יכנס לחצר רבי אליעזר בן יעקב אומר
ה ה
הגהות הב"ח
לך דעכשיו נדרו זה מזה ממש והתם
קנין שעבוד שקונמות מפקיעין אותו.
ב יכול הוא לומר לו לתוך שלי אני נכנס ואיני
(א) רש"י
כך נראה לי: ושניהם אסורין
הוא דקא אסרי רבנן ליכנס לחצר
נכנס לתוך שלך וכופין את הנודר למכור
להעמיד
דאיהו עצמו קאסר עליה אבל הדירו
להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגולין.
❖
ו ו
ותנור
את חלקו היה אחד מן השוק מודר באחד
דאע"ג דאמרי' בפרק חזקת הבתיםה)
זה את זה דכל אחד הדיר את חבירו
❖
מהם הנאה לא יכנס לחצר רבי אליעזר בן
דשותפין אהעמדה כדי לא קפדי מ"מ
ואמר קונם שאתה נהנה לי קונם נכסי
מוסף רש"י
יעקב אומר יכול לומר לו לתוך של חבירך
אי קפדי יכולין לעכב זה על זה
עליך דתרוייהו אנוסים דכל אחד
ג
תוספות
אסר ליה חבריה שלא מדעתיה התם
ואע"פ שדרכן לותר ויתור אסור במודר
אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ד המודר
קונם לביתך שאני
ושניהן אסורין להעמיד
נכנס.
מודו ליה רבנן לר' אליעזר דזה נכנס
הנאה: היה אחד מהן מודר הנאה
הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד
שם ריחים ותנור
לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו: או
מחבירו וכו'. הך בבא לא אצטריכא
ולהעמיד שם תרנגולין.
מושכרין בעיר אם יש לו בהן תפיסת יד
דילמא אפילו בהדירו [זה את זה]
לא לרבנן ולא לר"א בן יעקב דבין
אסור אין לו בהן תפיסת יד מותר האומר
ה
נמי פליגי. דלא שנא אנוסין ול"ש
למר ובין למר מה לי נדרו שניהם מה
לחבירו קונם לביתך שאני נכנס ושדך שאני
רוצין: ה"נ מסתברא. דבנדרו מיירי
לי נדר אחד מהם אלא משום סיפא
לוקח מת או שמכרו לאחר מותר קונם
נקטה דקתני וכופין הנודר למכור
ובנדרו הוא דפליגי דקתני כופין את
ו
בית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח
הנודר: אי אמרת בשלמא דנדרו.
את חלקו דדוקא כשנדר אחד מהם
מת או שמכרו לאחר אסור: גמ' איבעיא
משום דכיון דאיהו אסור וחבריה
שנדר שלא יהנה מחבירו להכי כופין
❖
(לעיל מב:)
דאיהו הוא דאסר אנפשיה: אלא אי
מותר חיישינן שמא יתקנא בחברו
להו בנדרו פליגי הדירו זה את זה מאי מי
אמרת דהדירו חבירו אמאי כופין
וישתמש בה אף הוא ולפיכך כדי שלא
אמרינן בנדרו הוא דפליגי אבל בהדירו זה
פירוש הרא"ש
אותו. הא איהו לא פשע דמינס
יכשל כופין אותו למכור. אבל כשנדרו
את זה מודו ליה רבנן לראב"י דכי אנוסין
אניס אלא ודאי בנדרו פליגי: ד)כשיש
אסורים להעמיד תנור
הנאה זה מזה דשניהם אסורין לא
דמו או דילמא אפילו בהדירו זה את זה פליגי
היה אחד מהם מודר
ורחים כו'.
בה כדי חלוקה. ארבע אמות לזה
חיישינן דכל חד וחד מזדהר באסוריה.
הנאה מחבירו.
רבנן ת"ש היה אחד מהן מודר הנאה מחבירו
וכן באוסר נכסיו על עצמו מהך
וארבע אמות לזה וטעמא דמאן
ופליגי רבנן תני נדור מחבירו הנאה הכי נמי
דאסר הואיל ואפשר בחלוקה: אבל
טעמא גופא אין כופין אותו למכור
אין בה כדי חלוקה דברי הכל
מסתברא דקתני סיפא וכופין את הנודר
דדוקא בשותפין שנדר אחד מהם הוא
מותר. דמאי אפשר ליה למיעבד:
שכופין ואפילו לרבי אליעזר בן יעקב
למכור את חלקו אי אמרת בשלמא דנדר
היה
אחד מהם מודר הנאה
נמי דשרי ליכנס לחצר כופין אותו
בדבר
הוא היינו דקתני כופין אלא אי אמרת
מחבירו לא יכנס לחצר.
למכור דלדידיה נמי איכא למיחש
דאדריה אמאי כופין אותו
הא מינס אניס אמר רבה אמר זעירי
שמתוך שרואה את חברו מעמיד
מחלוקת
ריחים ותנור והוא אינו רשאי יתקנא
ז)
בו ויבא לעשות כן. וכ"ת בשלמא לרבנן דאסרי ליה אפילו בדריסת הרגל איכא טעמא דשמא יתקנא לפי שהוא אסור בדריסת הרגל וחבירו
מותר ואין בידו למחות אבל לרבי אליעזר בן יעקב מאי איכפת ליה בדריסת הרגל איהו נמי שרי ואי מקנא בחבריה בהעמדת ריחים ליעכב
היה
אחד מן השוק.
עליה דהא כי האי גוונא שותפין יכולין לעכב איכא למימר דכיון דהשותפין כי האי גוונא לא קפדי זילא ביה מילתא לעכובי דהא הך
היה אחד מן
סיפא בנדרו זה מזה אוקימנא לה בגמרא וכיון שחבירו לא גרם לו איסור אלא הוא עצמו גרם שנדר למה יעכב חבירו מדבר שאין השותפין
השוק מודר כו'.
מקפידין בו הילכך לעכובי כסיפא ליה מילתא ומתוך שחבירו מעמיד ריחים יתקנא בו לומר אעשה כן גם אני: היה אחד מן השוק מודר
מאחד מהם הנאה הרי זה לא יכנס לחצר. הך בבא לא תנא לה משום תנא קמא דלדידיה פשיטא אם על חבירו יכול לעכב על אחד מן השוק
צריכא למימר אלא לאשמועינן רבותא דר' אליעזר בן יעקב תנא ליה דאפילו על אחד מן השוק אין שותף יכול לעכב ולפנינו תראה דעתי
אם יש לו
אם
בהם תפיסת יד.
דאפילו לרבותא דרבנן תנא ליה. מיהו כתב הרשב"א ז"ל דדוקא כשהוא נכנס לצורך השותף בין שהוא צריך לשותף או שהשותף צריך לו
יש לו תפיסת יד למשכיר
אין לו בהן
לפי שהחצר קנוי לכל אחד מהם ולכל מי שצריך להם אבל ליכנס בתוכו אחד מן השוק לעצמו שלא לצורך השותף אסור שאם הקנו זה את זה
אסור.
תפיסת יד מותר.
את החצר לדריסת רגליהם ולכל מי שצריך להם לא הקנו אותו לכל העולם. אבל הרא"ה ז"ל כתב דבכל ענין שרי ולא נראו לי דבריו ו):
גמ' מי אמרינן בנדרו הוא דפליגי רבנן אבל בהדירו מודו ליה רבנן לר' אליעזר בן יעקב דכאנוסים דמו. כלומר דילמא כולהו סבירא
מת או שמכרם לאחר
להו דיש ברירה ומדינא אפילו בנדרו שרי אלא דרבנן סברי קנסינן להו ור' אליעזר בן יעקב סבר דלא קנסינן אבל בהדירו דלא שייך
מותר.
קנסא שרי מדינא דיש ברירה ואתיא הא דלא כרבינא דאוקי פלוגתייהו בפרק שור שנגח את הפרה ביש ברירה ואין ברירה או דילמא
בהדירו נמי פליגי רבנן וכסבריה דרבינא התם: ת"ש היה אחד מהן מודר הנאה מחבירו ופליגי רבנן. וסתם מודר מחבירו קתני אלמא
אפילו בהדירו פליגי: תני נדור מחבירו. כלומר דנודר נמי מודר קרי ליה דמודר משמע בין מפי עצמו בין מפי אחרים: אי אמרת בשלמא
גמ'
דנדר הוא היינו דכופין. לפי שהוא גרם לעצמו אלא אי אמרת דלא נדר הוא אמאי כופין הא מינס אניס. ואם תאמר ולימא ליה לעולם בהדירו
בנדרו הוא דפליגי רבנן.
חבירו עסקינן וכי קתני כופין את הנודר את המדיר קאמר יש לומר דלא סבירא לן שיהא בדין לכוף אדם למכור את שלו מפני שאסר נכסיו
על חבירו אבל לנודר עצמו ראוי לכוף דמה הנאה יש לו לאסור על עצמו נכסיו [של חבירו] ואיכא למיחש שמא יכשל. ויש לתמוה על הרב רבינו משה
בר מיימון ז"ל שכתב דלמדיר הוא שכופין שאע"פ שזה הוא דרך הירושלמי אין זה דרך הגמ' שלנו וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל. ומיהו אם היה
רגיל להדיר כופין אותו למכור והכי תניא בתוספתא היה א' מהם רגיל להדיר הנאה על חלקו כופין את הרגיל למכור חלקו ומפרש בירושלמי
דבתרי זימנין מיקרי רגיל דאמרינן התם עברת לך קמייתא ועברו עלך תניינא ועברו עלך מכאן ואילך או מכור חלקך או שרי נדרך. ולא איפשטא
היה
אחד מהם מודר כו'.
בעיין אי פליגי רבנן אפי' בהדירו. וא"ת וליפשוט ליה מדתנן לקמן הריני עליך חרם ואת עלי שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים
בדבר של אותה העיר ואיזה דבר של אותה העיר הרחבה והמרחץ ובית הכנסת אלמא אפילו בהדירו פליגי תירץ הרב ר' יונה ז"ל דהתם
אלא אי אמרת דאדריה
היינו טעמא משום דאע"ג דמודר אניס כיון דנודר לא אניס ואסור שניהם אסורים דאי שרית מודר לא ציית נודר ומשום הכי לא פלוג רבנן:
אמאי כופין.
מחלוקת
[בנדרו הוא דפליגי].
או דילמא אפילו כשהדירו חבירו קנסו רבנן. ח)
ת"ש היה אחד מהם מודר. תני נודר.
אי אמרת בשלמא בנודר היינו דקתני כופין. אלא אי אמרת שהדירו אמאי אמר כופין.