כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ו: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
יש יד לקידושין. היכא דלא מפרש ממש מקודשת לי אלא ביד דקידושין
בעי רב פפא יש יד לקדושין וכו'. אפי' ביד מוכיח קמיבעיא ליה
כב א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [קדושין ה:], ב) מכאן
❖
אישות הל' ב סמג
שייך לדף ז.,
מי אמרינן נהי דלא אתרבו להו ידות בהדיא גמרינן במה מצינו
קא מקדש לה כדקא מפרש מי הוי יד לקידושין ומקודשת או אין יד
עשין מח [טוש"ע אה"ע
לקידושין ואינה מקודשת: פשיטא. כיון דאמר ואת נמי קידושין עצמן
מנדרים או אין יד ואפי' מוכיח דנדרים שאני דחמירי דאפי' בדבורא
סי' לו סעיף ט ע"ש]:
כג ג ד מיי' פ"ב מהל'
נינהו דבאותן קידושין דקידש לחברתה מקדש לה נמי וכה"ג לא הוי
בעלמא חיילי משא"כ בקדושין שהן צריכין איזה מעשה כסף או שטר
תורה אור השלם
מתנות עניים הל' יג:
יד אלא קידושין גמורים נינהו: או
או ביאה: דאמר לה לאשה הרי את
כד ה מיי' שם הל' יא
1. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
דלמא. הא דאמר ואת לאו משום
ועיין בכ"מ: מקודשת לי ונתן לה שתי פרוטות ואמר
בעי רב פפא יש יד
לקידושין או לא היכי
א
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
דתהוי מקודשת קאמר לה אלא הכי
לחברתה ואת מי אמרינן ואת נמי
[ו מיי' פי"ד מהל' מעה"ק
דמי אילימא דאמר לה לאשה הרי את
שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ
❖
❖
הל' יג]:
ויקרא יט ט
לֹא תְלַקֵּט:
אמר לה לחברתה. וכי אמרה דניחא
קאמר לה ואת חזאי כלומר ואת פלניתא
מקודשת לי ואמר לחבירתה ואת נמי פשיטא
חזית דקדישנא לה: והא אמר ליה
לה הויא מקודשת דחברתה קבלה
ב היינו קידושין עצמן אלא כגון דאמר לה
רב פפא לאביי וכו'. בפ"ק דקידושין
בשליחותה כדקי"ל בפ' האיש מקדש
פירוש הרא"ש
גליון הש"ס
לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לה
(קדושין דף נב.) דאשה נעשית שליח
(דף ה:) בהלכה קמייתא אמר שמואל
בר"ן ד"ה מיגו כו'. דהיינו
יש יד לקידושין. מי
לחבירתה ואת מי אמרינן ואת נמי אמר לה
לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה
נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה
ילפי' מנדרים דנדרים ל'
נתינת הגט לידה. ק"ל
לחבירתה ותפסי בה קידושין לחבירתה או
הקדש הן שמתפיס בדברים
דלפ"ז מאי פרכינן מכלל
צרה. אבל ליכא לפרושי בנותן פרוטה
הרי את מקודשת הרי את מאורסת
הנדורים וקדושין נמי ל'
דס"ל לר"פ יש יד והיינו
דלמא ואת חזאי אמר לה לחבירתה ולא
לזו ופרוטה לזו דודאי משמע דכה"ג
וכו' ואמר ליה רב פפא לאביי למימרא
הקדש כדאמרי' בקדושין
דמשמע דמוכיחות מהני
ליכא לספוקי כלל בואת חזאי ואפילו
דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות
תפסי בה קידושין בחבירתה ומי מיבעי ליה
(דף ב:) דלהכי קרי להו
כמ"ש הר"ן והא התם
קדושין דאסר לה אכ"ע
דיהיב לה ואיכא נתינת
תמצא לומר אין יד לקידושין [קדושין]
הויין ידים מדאמר ליה רב פפא הכי
לרב פפא והא מדאמר ליה רב פפא לאביי
א)
כהקדש הלכך מהני בהו יד
מעשה באמת הוי יד כמו
אליבא דשמואל דידים שאין מוכיחות
עצמן הן: או דלמא ואת חזאי אמר
❖
כנדרים או דילמא קדושין
מי סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין
בגט דעיקרו מוכיח:
כו': מכלל דס"ל דיש יד לקידושין.
לה לחברתה. דאע"ג דלא משמע הכי
ונדרים תרי מילי נינהו
ידים מכלל דסבירא ליה לרב פפא דיש יד
וחדוש הוא בנדרים ולא
היכא דמוכיחות: חדא מגו מאי דס"ל
ויד מוכיח הוא דואת נמי קאמר כיון
ילפינן מנייהו ולא הוה
לקידושין חדא מגו מאי דסבירא ליה לשמואל
לשמואל קאמר ליה לאביי. דהכי
פי' הרא"ש (המשך)
דאין יד לא מהני הנך קידושין ואמרי'
ילפינן נזירות מנייהו אי
אמר ליה לאביי בעי רב פפא יש יד לפאה
קאמר מי סבירא ליה לשמואל דיש יד
ואת חזאי קאמר: והא מדאמר ליה
ג
לאו הקישא: אלא כגון
קשיא לי מדידיה אדידיה:
דאמר לה לאשה הרי
או דלמא לנפקותא.
או אין יד לפאה היכי דמי אילימא דאמר
לקידושין ואם תמצא לומר דיש להן
רב פפא לאביי מי סבר שמואל ידים
את מקודשת ואת. מי
להוצאות בית: מכלל דכי
יד מי בעינן ידים מוכיחות או לא:
שאין מוכיחות הויין ידים. גבי קדושין
הדין אוגיא ליהוי פאה והדין נמי ההיא
אמרי' ואת נמי אמר לה
אמר תהוי שדה כולה
אוגיא. שדה כדאמרינן במס' [ברכות]
בפ"ק דקידושין (דף ה:) מכלל דס"ל
לחברתה כו'. לאו משום
פאה הויא פאה. דמשמע
ד פיאה מעלייתא היא כי קא מיבעיא ליה כגון
דמספקא ליה אי מוכח
ליה דמיירי שלא נשאר
(דף ו.) וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא
לרב פפא דיש יד לקידושין דמדלא
דאמר והדין ולא אמר נמי מאי מכלל דכי
למימר ואת נמי או דלמא
לו עוד בשדה מדמספקא
כלומר כתלמים לבקעה: פאה מעלייתא
מתמה אלא ביד שאינו מוכיח מכלל
מוכח נמי למימר ואת חזאי
ליה ודלמא הדין לנפקותא
אמר שדה כולה תיהוי פאה הויא פאה אין
היא. האי שדה אחר דאמר והא נמי:
דאי מספקא לן בהי מוכח
קאמר אלמא שלא נשאר לו
דמוכיח פשיטא ליה דהוי יד: מגו מאי
והתניא מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו
טפי אפי' את"ל דיש יד
עוד בשדה להוצאות ביתו
ה
תלמוד לומר פאת שדך. כלומר כולה
דס"ל אמר ליה לאביי. דנהי דרב פפא
לקדושין הכא לא הוי יד
כ"א זה דאי נשאר לו יותר
פאה עושה ת"ל 1 פאת שדך מי אמרינן כיון
שדך: כיון דאיתקש לקרבנות מה
מספקא ליה דדלמא אין יד לקדושין
כדאמרי' לעיל גבי מודרני
לא הוה תלינן דלנפקותא
דאיתקש לקרבנות מה קרבנות יש להם יד אף
ממך כיון דמספקא לן
קאמר כיון שנשאר לו
קרבנות יש להן יד. כדאמרינן במתני':
כלל מיהא לא מצי לאקשויי עלה
אי מוכח לאסור הנאה אי
עוד בשדה להוצאתו והוי
או דלמא האי דאיתקש לבל תאחר.
פאה יש לה יד או דלמא כי איתקש לבל
דשמואל דדלמא איהו ס"ל דיש יד
ו
לאסור דבור לא הוי יד
כאילו אמר ואת נמי:
אלא אקשי ליה דידיה אדידיה דאפי'
דקאי עליה נמי בבל תאחר כקרבן
תאחר הוא דאיתקש והיכא איתקש דתניא
כלל אלא ודאי פשיטא ליה
אוגיא. ערוגה כההיא
דמוכח טפי למימר ואת נמי
דפ"ק דברכות (דף ו.)
ס"ל דיש יד לקידושין יד שאינו מוכיח
אבל בכה"ג דאית ליה יד לא איתקש:
מעמך
הלכך אם יש יד לקדושין
קיימי עלן כי כסלא לאוגיא
לא הוי יד דהכי שמעינן ליה לשמואל
מעמך פי' כתלמים סביב הערוגה
הוי מקודשת או דלמא
גבי נזיר. וא"ת ומאי קא מספקא ליה בקדושין מאי שנא מגיטין דלכ"ע יש יד כדמוכח סוגיין דלעיל [ה:] ולא פליגי אלא ביד שאינו מוכיח י"ל
אין יד לקדושין ומפרשינן
וכמו אין עושין עוגיות
ליה ואת חזאי דאם אי
לגפנים פ"ק דמ"ק (דף
דשאני גט כיון דאיכא מעשה $דהיינו נתינת הגט לידה הוי טפי מיד ועיקר מוכיח מקרי משא"כ בבעיין דלחדא הוא דיהב שתי פרוטות אבל
אפשר לפרשו בענין אחר
ב.) וכן עג עוגה [דחבקוק]
לחברתה לא יהיב מידי: בעי רב פפא יש יד לפאה וכו'. כלומר אם תמצא לומר בקדושין אין יד דלא איתקש לנדרים כלל פאה דאיתקש
אפילו אין יד לקדושין ע"כ
(תענית דף כג.): מנין
מאי: הדין אוגיא. ערוגה וקרי לה אוגיא על שם חריץ שעושין סביבות הערוגה מלשון עוגיות לגפנים במ"ק (דף ב.): מכלל דאי אמר
מקודשת היא ומסתברא
שאם רצה לעשות כל
דמיירי כגון שנתן לראשונה
שדהו פאה שעושה. אע"ג
תהוי שדה כולה פאה הויא כולה פאה. דודאי רב פפא בכה"ג קמבעיא ליה דבההיא אוגיא קמייתא איכא שיעורא דאי לא אפי' את"ל אין
שתי פרוטות ואי יש יד
דכתיב לא תכלה דמשמע
יד לפאה פאה מעלייתא היא דודאי כיון שהתחיל לעשות פאה כי אמר והדין לגמרה נתכוון אלא ודאי כיון דאיכא שיעור פאה בקמייתא
הרי קבלה הראשונה ע"י
שכבר התחיל לקצור ואמרה
מיבעיא ליה: ת"ל פאת שדך. מדלא כתוב פאה שבשדך: או דלמא כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש. ואע"ג דקיי"ל (לקמן ז. כריתות כב:) אין היקש
השניה כדאמרינן בקידושין
תורה לא תכלה הפאה
בא' שקדש חמש נשים
אבל אם יעשה כל שדהו
למחצה שאני פאה דלא כתיבא בהדיא ומדרשא אתיא הלכך איכא למימר דאין לה יד אפי' מוכיח: ב)יש יד לצדקה או אין יד לצדקה. פי' אם תמצא
וקבלה אחת מהן ע"י
פאה קודם שיתחיל לקצור
לומר דיש יד לפאה כיון דחמירא דבעל כרחיה חייביה רחמנא בעיקר פאה לצדקה מאי כך פירשו רבותי. ולא נראה לי דהא בעיקר צדקה נמי
כולם דאם נתן גם לשניה
לא קרינן ביה לא תכלה
פרוטה פשיטא דהוי כמו
בירושל' משני לה דגרסי'
בע"כ מחייב וכי תימא לא מחייב בכולה פאה נמי לא מחייב אלא בשעורא ולא שדה כולה לכך נראה דהני תרתי בעיי לאו בהדדי איתמר ולא
ואת נמי: והא מדאמר
בירושלמי דפ"ק דפאה עד
שייכי באם ת"ל: או דלמא מאי והדין לנפקותא בעלמא קאמר. דאע"ג דיד מוכיח הוי וכי קאמר והדין לצדקה קאמר (או) דלמא אין יד כלל
שלא קצר שבלת הראשונה
ליה רב פפא לאביי
ואפי' מוכיח: או דלמא כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש. ולא אמרינן אין היקש למחצה דצדקה נמי לא כתיבא בהדיא ומדרשא אתיא:
לא נתחייבה שדהו בפאה
מי סבר שמואל דידים
שאין מוכיחות הויין ידים.
משקצר שבלת הראשונה
את"ל
בפ"ק דקדושין (דף ה:)
נתחייבה שדהו בפאה בקש
גבי הא דאמר שמואל הרי את מקודשת ולא אמר לי מקודשת: חדא מגו דסבירא ליה לשמואל כו'. משרבו לעשות כל שדהו פאה עושה והיינו דקאמר ת"ל פאת שדך דכיון דהתחיל לקצור קרינן בכולה פאת שדך: או דלמא כי
סברות שסובר שמואל ורב פפא אינו מסכים לשום אחת מהן קאמר ליה לאביי דשמואל סבר יש יד לקידושין וגם איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש. דדוקא לבל תאחר דכתיב בקרא ולא למילי אוחרי דכמה דברים כתיבי בהאי קרא
מוכיח לא בעיא קאמר רב פפא לדידי אפי' ביש יד מספקא לי ומיהו בהא דקאמר שמואל דלא בעיא מוכיח
דליכא לאקושינהו לכל מילי:
מוסף רש"י
ואת חזאי אמר לה. כלומר מהו את חזי, כלומר לא כיון לקדשה ולדבר אחר כיון (ראמ"ה בשמו). מדאמר ליה רב פפא כיוונו, ומשני הדא. כלומר האי דנקט רב פפא התם ידים שאין מוכיחות, לאו משום דפשיטא ליה דידים מוכיחות הויין ידים,
לאביי. בפ"ק דקדושין דאמר שמואל הרי את מקודשת הרי את מאורסת וכו', והיה חושב רב פפא דאע"ג דלא אמר לי קאמר אלא משום דאקשי לשמואל דהכא משמע דסבירא ליה ידים שאין מוכיחות הויין ידים ובנזיר משמע דס"ל דידים שאין מוכיחות
שמואל דהויה מקודשת, ואותביה לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים, מכלל דסבירא ליה דידים המוכיחות הויין לא הויין ידים, גבי האומר אהא דאוקמה והוא שהיה נזיר עובר לפניו, אבל לרב פפא לא פשיטא ליה אי ידים המוכיחות הויין
ידים גבי קידושין או לא, ומשום הכי בעי לה (שם).
ידים, והא מילתא ידים המוכיחות נינהו, דהואיל והיה מקדש חברתה ואמר לאחרת ואת ונתן כסף וקבלתו יש כאן הוכחה שלקידושין
תוספות
יש יד לקידושין. תימה מהיכא תיתי יד לקידושין והלא בנדרים לא ידעינן יד אלא מדאתקוש נדרים לנזירות כדאמרי'
שיש להסתפק בדברי שמואל הזכיר לו רב פפא לאביי שאמר לו לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ה"ה
לעיל וא"כ אמרינן היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי ועוד תדע דהא בסמוך בענין דפאה וצדקה לא מספקא ליה
שהיה לו לומר לימא קסבר שמואל דיש יד לקידושין והלא בעיא היא ולא איפשיטא אלא עדיפא למנקט אותה סברא
אלא משום דאיתקש לקרבנות וי"ל דקידושין נמי כיון דאסר לה אכ"ע כהקדש לכך מספקא לן דשמא יש יד לקידושין
דידים שאין מוכיחות משום דמירמא משמואל לשמואל: בעי רב פפא יש יד [לפאה]. פי' את"ל אין יד [לקידושין] דלמא
כמו הקדש מיהו אכתי קשה דלעיל אשכחן דפליגי ר' יהוד' ורבנן בידים שאין מוכיחות בגיטין משמע לכ"ע יש יד לגיטין
שאני פאה דאיתקש לקרבנות משום שהפסיק בקושיא ומי בעיא ליה לרב פפא וכו' לכך חוזר ומפרש בעיא דרב פפא
והשתא מהיכא תיתי דיש יד לגיטין ואפילו אם ת"ל דגיטין וקידושין משום ויצאה והיתה דאיתקש יציאה להוייה גם בקדושין
בתחילת הבעיא כמו באינך בעיות דבסמוך שלא הזכיר רב פפא: הדין אוגיא ליהוי פאה. אוגיא ערוגה ועל שם החריץ
איבעיא לן ולא איפשוט ויש לומר דודאי בגיטין לא פליגי ביד דהא לשונות גמורים כתובים בתוך הגט וגם מגרש בלשון
שסביב הערוגה קורין ליה אוגיא: כי קמיבעיא ליה כגון דאמר והדין ולא אמר נמי מאי. אור"י דמספקא ליה [אי]
גירושין גמורין ומה שהזכיר לעיל ידים לאו דוקא אלא כלומר פליגי ר' יהודה ורבנן אי בעינן דיבור מוכיח או לא וא"ת
והדין נמי קאמר או דלמא והדין לעצמו קאמר דומיא דבעיא דצדקה דמספקא ליה והדין לנפקותא בעלמא הוא ואע"ג
והא מדמה לעיל פלוגתא דר' יהוד' ורבנן בגיטין לפלוגתא דאביי ורבא דפליגי בנדרים בידים שאין מוכיחות בידים ממש
דלא מפרש ליה תלמודא הכי מ"מ כך רגילות התלמוד שמקצר במקום אחד ומאריך במקום אחר א"נ משום הכא לא
וי"ל דמ"מ מדמה שפיר כי היכי דפליגי ר' יהודה ורבנן בגיטין אי בעי שיהא מוכיח מתוך הגט שמגרש הוא הלכך
פירש משום שהקשה ליה מיד מכלל דכי אמר כולו שדה: מכלל דכי אמר כולה שדה ליהוי פאה. תימה מהיכא דייק
בנדרים דגלי קרא בהו ידות הוו פליגי ר' יהודה ורבנן בידים שאין מוכיחות אי מהני אי לא: או דלמא ואת חזאי
ליה ופירש דדייק ליה מדקאמר תלמודא אי דאמר והדין נמי ההיא פאה מעלייתא ומשמע דאפי' כל השדה הויא פאה
קאמר לה. פי' דשמא אין יד ולכך תלינן לומר ואת חזאי קאמר תימה למה האריך כל כך הו"ל לומר או דלמא לא
מדעביד שתי הערוגות פאה ול"נ חדא דמי לא עסקינן בשדה גדולה דגם כי עבד שתי ערוגות פאה אכתי יש שאר לעצמו
וי"ל דאי לאו משום דאית ליה למיתלי במילתא אחריתי ואת חזאי קאמר הוה פשיטא ליה דיש יד לקידושין ול"נ דהא
ועוד דא"כ הוה קאי מכלל אסוגיא דתלמודא שאומר אי דאמר והדין כו' ולא אמילתיה דרב פפא ומכלל משמע דקאי
גבי ידות דנדרים אע"ג דליכא למיתלי במידי אחרינא אפ"ה ה"א דאין יד אי לאו דגלי קרא וע"כ האומר ככר זה עלי
אעיקר מילתיה דרב פפא לכ"נ לומר דהכי נמי קאי אבעיא דרב פפא שהוא מסופק או דלמא והדין לעצמו שמשייר
דהוי יד להקדש כדאמר לעיל ליכא למיתלי במידי אחרינא [דאי] איכא למיתלי במידי אחרינא א"כ לא הוה מהני למ"ד
הערוגה השניה לעצמו ואם היה שם שאר הרבה מלבד זה א"כ לא שייך לומר והדין לעצמו כיון שמלבד זה יש הרבה
ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וגם מודרני ממך שאני אוכל לך כשאמר שניהם לשמואל [דאי] תרוייהו אמר ודאי
לעצמו לו אלא ש"מ שאותן שתי הערוגות הן שוין כל השדה ואפ"ה אמר דאי והדין קאמר תרווייהו הוויין פאה אלמא
ליכא למיתלי במידי אחרינא ואפ"ה לא הוה מועיל אי לאו דגלי קרא ידות וא"כ הוה ליה למימר או דלמא אין יד ולכן
כי אמר תיהוי כל השדה פאה הוי פאה ולהכי פריך מכלל וכו' ומשני אין והתניא מנין שאם רצה לעשות כל השדה
פאה עושה וכו' וא"ת והלא בירושל' (פ"ג דפאה) גבי קרקע כל שהוא חייבת בפאה אי עד שלא קצר אין כאן חיוב אי
לא מהני אף כי ליכא למיתלי במידי אחרינא לכ"נ לומר דשמא הכא כיון שאמר בפירוש לשון קדושין גמורין לאחת מן
שקצר אין כאן פאה דבעינן שיתחיל לקצור ואפי' כשהתחיל קודם שיתחייב בפאה י"ל דה"נ קאמר הכא כל שדהו פאה
הנשים שאמר לה הרי את מקודשת לי הלכך כי אמר לחברתה בתר הכי ואת אי לא דאיכא למיתלי במידי אחרינא לומר
אחר שיתחיל מעט ואפי' כשהתחיל לקצור שבולת לבד שרי בכך ולעיל נמי דבעי מיירי שהתחיל לקצור מעט ומ"מ שפיר
דשמא הכי כיון שאמר ואת חזאי הוי משתמע לשון קידושין גמורין ולא יד לקידושין ולא דמי לידות דנדרים דמיירי
קאמר והדין לעצמו כדפרישית לפי דבאותה קציר אין בו שוה פרוטה הלכך לא חשיב שיור לעצמו אותו קציר ראשון:
שלא הוזכרה קודם לכן כלל [ובזה] ניחא קושיא אחריתי שיש להקשות דמשמע הך בעיא דאי יש יד לקידושין מהני אע"ג
ת"ל פאת שדך. ולא כתיב פאת משדך ש"מ אפי' כל השדה קאמר וכגון שהתחיל לקצור מעט כדפרישית והא דתנא
דאיכא למיתלי באת חזאי ואמאי והלא סוף סוף ידים שאין מוכיחות הויין ולמ"ד לא הויין [ידים] אינו מועיל אלא ודאי
נמי פאה אין לה שיעור מיירי נמי כשהתחיל לקצור כדפרישית וא"ת א"כ אמאי לא תנן נמי תרומה בהדי דברים שאין
כדפרישית דכיון שהזכיר קודם לכן לשון קדושין גמורין שפיר הוי יד מוכיח ומיירי שאחת נעשית שליח לחברתה ונתן לה
להם שיעור דתרומה יכול אדם לעשות כל גורנו תרומה רק שישאר מעט משום ראשית דמשמע ששיריה ניכרים דהא
שתי פרוטות דאיכא שיעור קידושין לשתיהן ובשלא היה מדבר עם השניה כלל בעסקי קידושין דאם היה מדבר על עסקי
פאה נמי בעינן שישאר מעט לעצמו תחלה כדפרישית ואפ"ה חשיב ליה בהדי דברים שאין להם שיעור וי"ל דמ"מ לא
קידושין א"כ היתה מקודשת אפי' בלא אמר ואת. בתוס' פי' דמיירי שנתן לכל אחת פרוטה והקשה אמאי לא קאמר
דמי דגבי פאה קודם שהתחיל לקצור אין שום חיוב עליו דכי תקצור אמר רחמנא והדר לא תכלה פאת שדך ומכיון
או דלמא שקולי לשם מתנה קאמר כדקאמר בתר הכי כה"ג גבי צדקה [ותי'] דמשמע ליה ואת דקאמר קאי אדיבור
שמתחיל לקצור החיוב מיד אין לו שיעור אבל בתרומה מכיון שנתמרח בכרי חל עליה חיוב תרומה ואפ"ה אין יכול לעשות
הרי את מקודשת לי שאמר מיד וצ"ע: חדא מגו מאי דס"ל לשמואל א"ל לאביי. כלומר לדבריו של שמואל דמשמע
כל גורנו תרומה דבעינן שיריה ניכרים הילכך בתרומה לא מתני ליה אין לו שיעור וה"נ
מתרץ ליה בירושלמי דפאה:
דפשיטא ליה דיש יד לקידושין ויש ספרים דגרסי חדא מאי דס"ל ליה לשמואל קאמר ליה לאביי כלומר לאחד מן הדברים