כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ו: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
יש יד לקידושין. היכא דלא מפרש ממש מקודשת לי אלא ביד דקידושין
בעי רב פפא יש יד לקדושין וכו'. אפי' ביד מוכיח קמיבעיא ליה
כב א ב
א) ב)
❖
מי אמרינן נהי דלא אתרבו להו ידות בהדיא גמרינן במה מצינו
קא מקדש לה כדקא מפרש מי הוי יד לקידושין ומקודשת או אין יד
לקידושין ואינה מקודשת: פשיטא. כיון דאמר ואת נמי קידושין עצמן
מנדרים או אין יד ואפי' מוכיח דנדרים שאני דחמירי דאפי' בדבורא
כג ג ד
נינהו דבאותן קידושין דקידש לחברתה מקדש לה נמי וכה"ג לא הוי
בעלמא חיילי משא"כ בקדושין שהן צריכין איזה מעשה כסף או שטר
תורה אור השלם
יד אלא קידושין גמורים נינהו: או
או ביאה: דאמר לה לאשה הרי את
כד ה
1. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
דלמא. הא דאמר ואת לאו משום
מקודשת לי ונתן לה שתי פרוטות ואמר
בעי רב פפא יש יד
לקידושין או לא היכי
א
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
דתהוי מקודשת קאמר לה אלא הכי
לחברתה ואת מי אמרינן ואת נמי
[ו
דמי אילימא דאמר לה לאשה הרי את
שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ
❖
❖
ויקרא יט ט
לֹא תְלַקֵּט:
אמר לה לחברתה. וכי אמרה דניחא
קאמר לה ואת חזאי כלומר ואת פלניתא
מקודשת לי ואמר לחבירתה ואת נמי פשיטא
חזית דקדישנא לה: והא אמר ליה
לה הויא מקודשת דחברתה קבלה
ב היינו קידושין עצמן אלא כגון דאמר לה
רב פפא לאביי וכו'. בפ"ק דקידושין
בשליחותה כדקי"ל בפ' האיש מקדש
פירוש הרא"ש
גליון הש"ס
לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לה
דאשה נעשית שליח
בהלכה קמייתא אמר שמואל
בר"ן ד"ה מיגו כו'. דהיינו
יש יד לקידושין.
לחבירתה ואת מי אמרינן ואת נמי אמר לה
לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה
נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה
נתינת הגט לידה.
לחבירתה ותפסי בה קידושין לחבירתה או
צרה. אבל ליכא לפרושי בנותן פרוטה
הרי את מקודשת הרי את מאורסת
דלמא ואת חזאי אמר לה לחבירתה ולא
לזו ופרוטה לזו דודאי משמע דכה"ג
וכו' ואמר ליה רב פפא לאביי למימרא
ליכא לספוקי כלל בואת חזאי ואפילו
דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות
תפסי בה קידושין בחבירתה ומי מיבעי ליה
תמצא לומר אין יד לקידושין [קדושין]
הויין ידים מדאמר ליה רב פפא הכי
לרב פפא והא מדאמר ליה רב פפא לאביי
אליבא דשמואל דידים שאין מוכיחות
עצמן הן: או דלמא ואת חזאי אמר
❖
מי סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין
כו': מכלל דס"ל דיש יד לקידושין.
לה לחברתה. דאע"ג דלא משמע הכי
ידים מכלל דסבירא ליה לרב פפא דיש יד
היכא דמוכיחות: חדא מגו מאי דס"ל
ויד מוכיח הוא דואת נמי קאמר כיון
לקידושין חדא מגו מאי דסבירא ליה לשמואל
לשמואל קאמר ליה לאביי. דהכי
פי' הרא"ש (המשך)
דאין יד לא מהני הנך קידושין ואמרי'
אמר ליה לאביי בעי רב פפא יש יד לפאה
קאמר מי סבירא ליה לשמואל דיש יד
ואת חזאי קאמר: והא מדאמר ליה
ג
אלא כגון
דאמר לה לאשה הרי
או דלמא לנפקותא.
או אין יד לפאה היכי דמי אילימא דאמר
לקידושין ואם תמצא לומר דיש להן
רב פפא לאביי מי סבר שמואל ידים
את מקודשת ואת.
מכלל דכי
יד מי בעינן ידים מוכיחות או לא:
שאין מוכיחות הויין ידים. גבי קדושין
הדין אוגיא ליהוי פאה והדין נמי ההיא
ואת נמי אמר לה
אמר תהוי שדה כולה
אוגיא. שדה כדאמרינן במס' [ברכות]
בפ"ק דקידושין מכלל דס"ל
לחברתה כו'.
פאה הויא פאה.
ד פיאה מעלייתא היא כי קא מיבעיא ליה כגון
וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא
לרב פפא דיש יד לקידושין דמדלא
דאמר והדין ולא אמר נמי מאי מכלל דכי
כלומר כתלמים לבקעה: פאה מעלייתא
מתמה אלא ביד שאינו מוכיח מכלל
אמר שדה כולה תיהוי פאה הויא פאה אין
היא. האי שדה אחר דאמר והא נמי:
דמוכיח פשיטא ליה דהוי יד: מגו מאי
והתניא מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו
ה
תלמוד לומר פאת שדך. כלומר כולה
דס"ל אמר ליה לאביי. דנהי דרב פפא
פאה עושה ת"ל 1 פאת שדך מי אמרינן כיון
שדך: כיון דאיתקש לקרבנות מה
מספקא ליה דדלמא אין יד לקדושין
דאיתקש לקרבנות מה קרבנות יש להם יד אף
קרבנות יש להן יד. כדאמרינן במתני':
כלל מיהא לא מצי לאקשויי עלה
או דלמא האי דאיתקש לבל תאחר.
פאה יש לה יד או דלמא כי איתקש לבל
דשמואל דדלמא איהו ס"ל דיש יד
ו
אלא אקשי ליה דידיה אדידיה דאפי'
דקאי עליה נמי בבל תאחר כקרבן
תאחר הוא דאיתקש והיכא איתקש דתניא
אוגיא.
ס"ל דיש יד לקידושין יד שאינו מוכיח
אבל בכה"ג דאית ליה יד לא איתקש:
מעמך
לא הוי יד דהכי שמעינן ליה לשמואל
מעמך
גבי נזיר. וא"ת ומאי קא מספקא ליה בקדושין מאי שנא מגיטין דלכ"ע יש יד כדמוכח סוגיין דלעיל ולא פליגי אלא ביד שאינו מוכיח י"ל
דשאני גט כיון דאיכא מעשה $דהיינו נתינת הגט לידה הוי טפי מיד ועיקר מוכיח מקרי משא"כ בבעיין דלחדא הוא דיהב שתי פרוטות אבל
לחברתה לא יהיב מידי: בעי רב פפא יש יד לפאה וכו'. כלומר אם תמצא לומר בקדושין אין יד דלא איתקש לנדרים כלל פאה דאיתקש
מנין
מאי: הדין אוגיא. ערוגה וקרי לה אוגיא על שם חריץ שעושין סביבות הערוגה מלשון עוגיות לגפנים במ"ק : מכלל דאי אמר
שאם רצה לעשות כל
שדהו פאה שעושה.
תהוי שדה כולה פאה הויא כולה פאה. דודאי רב פפא בכה"ג קמבעיא ליה דבההיא אוגיא קמייתא איכא שיעורא דאי לא אפי' את"ל אין
יד לפאה פאה מעלייתא היא דודאי כיון שהתחיל לעשות פאה כי אמר והדין לגמרה נתכוון אלא ודאי כיון דאיכא שיעור פאה בקמייתא
מיבעיא ליה: ת"ל פאת שדך. מדלא כתוב פאה שבשדך: או דלמא כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש. ואע"ג דקיי"ל אין היקש
למחצה שאני פאה דלא כתיבא בהדיא ומדרשא אתיא הלכך איכא למימר דאין לה יד אפי' מוכיח: ב)יש יד לצדקה או אין יד לצדקה. פי' אם תמצא
לומר דיש יד לפאה כיון דחמירא דבעל כרחיה חייביה רחמנא בעיקר פאה לצדקה מאי כך פירשו רבותי. ולא נראה לי דהא בעיקר צדקה נמי
בע"כ מחייב וכי תימא לא מחייב בכולה פאה נמי לא מחייב אלא בשעורא ולא שדה כולה לכך נראה דהני תרתי בעיי לאו בהדדי איתמר ולא
והא מדאמר
שייכי באם ת"ל: או דלמא מאי והדין לנפקותא בעלמא קאמר. דאע"ג דיד מוכיח הוי וכי קאמר והדין לצדקה קאמר (או) דלמא אין יד כלל
ליה רב פפא לאביי
ואפי' מוכיח: או דלמא כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש. ולא אמרינן אין היקש למחצה דצדקה נמי לא כתיבא בהדיא ומדרשא אתיא:
מי סבר שמואל דידים
שאין מוכיחות הויין ידים.
את"ל
חדא מגו דסבירא ליה לשמואל כו'. או דלמא כי
איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש.
מוסף רש"י
ואת חזאי אמר לה. (ראמ"ה בשמו) מדאמר ליה רב פפא הדא.
לאביי.
(שם)
תוספות
יש יד לקידושין.
בעי רב פפא יש יד [לפאה].
הדין אוגיא ליהוי פאה.
כי קמיבעיא ליה כגון דאמר והדין ולא אמר נמי מאי.
מכלל דכי אמר כולה שדה ליהוי פאה.
או דלמא ואת חזאי
קאמר לה.
ת"ל פאת שדך.
חדא מגו מאי דס"ל לשמואל א"ל לאביי.