רש"י השותפין פרק
חמישי נדרים
ר"ן מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג בעי אבימי קונם בית זה שאתה נכנס ומת או שמכרו לאחר
אחר דעלמא דהא אמרינן בגמרא היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא
ט א
א)
ב)
מהו: אדם אוסר דבר וכו'. ואפילו לאחר שמת או שמכרו לאחר
ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הרי הוא של מחזיק
ג)
הוי נמי אסור או לא: תנן התם. לקמן בפרק הנודר מן הירק (א):
לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים הראשונים
י ב
ד)
קונם פירות האלו עלי או קונם הן
לפי או קונם הן על פי
וכל כי האי גוונא קנין הגוף מיקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונם
ה) ו)
ז)
אסור בחילופיהן. אם נתחלפו בפירות
והאי דנקט מושכרין במתניתין משום
יא ג
אחרות ודבר שלא בא לעולם הוא:
דטסקא זו כעין שכירות הוא שאם
האומר לחבירו וכו': בעי אבימי קונם לבית
❖
ח)
גידוליהן. שנטען והגדילו: על פלוני.
אינו פורע המוטל עליו שנה שנה
זה שאתה נכנס מת או שמכרו לאחר מהו
שאסרן על חבירו: מהו. (ב) אי הוי
הדרא ארעא למרא וכדאמרינן בעלמא
אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו
ד
תוספות
אסור בחילופיהן כמו שהוא אסור אי
ארעא לטסקא משתעבדא
או לא אמר רבא ת"ש האומר לבנו קונם
לא מי אמרינן גביה דיליה כי אמר
ומלכא אמר דיהיב טסקא ליכול ארעא
מת או מכרו לאחר
ה
❖
שאי אתה נהנה לי ומת יירשנו בחייו ובמותו
מותר.
קונם הן לפי או על פי אסור בחילופיהן
ואפילו הכי כיון דכל אימת דבעי
ומת לא יירשנו א ש"מ אדם אוסר דבר
אף על גב דהוי דבר שלב"ל הואיל
למפרע לא מצי מסלק ליה אידך קנין
שדה זה שאני
שברשותו לכשיצא מרשותו שמע מינה:
לוקח בית זו שאני נכנס
הגוף יש לו בקרקע ומש"ה לא מצי
ואשכחן גבי דיליה כי האי חומרא דאיהו
הגהות הב"ח
והבית שלו מת או מכרו
תנן התם קונם פירות האלו עלי קונם
אסר אבל בשכירות דעלמא מצי אסר
אוס' פירות חבירו עליו ואהכי מחמירי'
ב
(א) רש"י
מהו.
כל זה פלפלו הראשונים ז"ל. ותמהני
לגביה דאוסר נמי עליו דבר שלב"ל
הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן
(ב) ד"ה
עליהם לפי שאני אומר להלכה דאפי'
אבל גבי חבירו הואיל ואינו אוסר פירות
ובגידוליהן בעי רמי בר חמא אמר קונם
ג
מי בהן או
בשכירות דעלמא כל שאין לו למדיר
חבירו על חבירו דאי אמר לחבירו
פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן מי
תפיסת יד שרי מודר לאתהנויי ממרחץ
קונם פירות של פלוני עליך לא הוי כלום
(ג) בר"ן
אמרינן גבי דיליה הואיל ואדם אוסר פירות
מכרו
ובית הבד שיש לו למדיר מושכרין
לא אמרינן נמי דאית בידו למיסר ליה
נתנו
חבירו על עצמו ד אדם אוסר דבר שלא בא
בעיר דאע"ג דמן דינא ודאי דמשכיר
בחליפין דהוי דבר שלא בא לעולם:
מכרו מכרו
או לעולם על עצמו גבי חבירו הואיל ואין אדם
יכול לאסור על השוכר ואפי' הקדים
ה
(ד) ד"ה
ת"ש
כו'.
מכרו
אוסר פירות חבירו על חבירו אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו
השוכר למשכיר שכרו וכדפרישנא
לעיל במתניתין דריש פרקא הני מילי
או
כשאוסר אותם לשוכר או כשאוסר אותם על כל אדם שהשוכר בכלל משום דכיון דקונמות מפקעי מידי שעבוד אסתלק ליה שעבודא דשוכר
או משום
נשמעינה
לגמרי אבל לאסור אותו על אחר לא כל הימנו דכיון דאשתייר ליה שעבודא דשוכר כשהמודר נהנה לא ממדיר הוא נהנה אלא מן השוכר
כנ"ל ודבר ברור הוא. ולפיכך אני אומר דכי תנן לעיל היה א' מן השוק מודר מא' מהם הנאה לא יכנס לחצר ר"א בן יעקב אומר וכו'
❖
תנן התם.
ליה
לאו משום רבותא דרבי אליעזר בן יעקב בלחוד תנא ליה אלא לרבותא דרבנן נמי נקטיה דסד"א נהי דקסברי רבנן דשותף מצי אסר אחבריה
אסור בחילופיהן.
ה"מ משום דמפקע מיניה קנין שעבוד וכדכתיבנא לעיל אבל לאחד מן השוק לא מצי אסר הך חצר שאין בה דין חלוקה דמצי א"ל כיון דשעבוד
גליון הש"ס
חבירך עדיין נשאר אצלו לתוך שלו אני נכנס ולא לתוך שלך קמ"ל דכיון דהך מדיר מצי קני ליה בהא חצר קנין גוף ופירות לא כל הימנו:
מתני' האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס. כלומר למה שאני נכנס בו: שדך שאני לוקח. כלומר אם אקחנו: מת או מכרן
בהר"ן ד"ה בעי רמב"א
ו)
(ג)
בסה"ד ומסתברא.
לאחר מותר. דביתך אמר והשתא לאו ביתיה הוא. וה"ה דאי נתנן לאחר נמי שרי אלא להכי נקט מכרן לאשמועינן דדוקא מכרן לאחר אבל
בא"ד והכי
אמר קונם פירות אלו
אמר ביתך שאני נכנס ומכרו לו אסור: קונם לבית זה שאני נכנס ושדה זה שאני לוקח מת או מכרו לאחר אסור. דכיון דבית זה
על פלוני מהו בחילופיהן.
מוכח וכו'.
❖
קאמר שויה עילויה חתיכה דאיסורא הלכך אפילו מכרו לאחר אסור. והוי יודע דכי היכי דבית זה חמור מביתך לענין מכרן לאחר הכי נמי
(ד)
ביתך חמור מבית זה לענין נפילה דאי אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור ליכנס בו דכל שהוא ביתך משמע ואי אמר בית זה ונפל אף
ע"פ שחזר ובנאו מותר בו דכיון דנפל אזדא ואי אמר ביתך זה משום זה אתה תופסו בין לחומרא דמכירה בין לקולא דנפילה והכי איתא
מוסף רש"י
בירושלמי ביתך זה משום מה אתה תופסו משום ביתך זה נפל ובני הא לית הוא ושמעינן מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני או
קונם שאי אתה נהנה
בית ארמלות לבתי ונפל היורשים חייבים לבנותו בית זה ונפל אין חייבין לבנותו ומסתברא דכי אמרינן בביתך שאני נכנס דאי נפל ובני ליה
לי. ומת
אסור לאו דוקא נפל ובני ליה במקומו דה"ה אם בנהו במקום אחר אסור דכל שהוא ביתך קאמר והאי דנקט נפל ובני לרבותא נקטיה
ירשנו.
דבאומר בית זה אע"פ שחזר ז) במקומו וכמדתו הראשונה מותר: גמ' בעי אבימי קונם לבית זה שאתה נכנס מת או מכרו לאחר מהו.
כלומר דנהי דאמרי' במתניתין דבאומר בית זה מכרו לאחר אסור ה"מ באוסר על עצמו דמצי אסר אנפשיה בית זה בין שיהא שלו או שימכרנו
בחייו
לאחר אבל אחבריה נהי דבית זה לעולם משמע וכדמוכחא מתניתין מיהו לא כל הימנו לאסרו לכשיצא מרשותו דה"ל נכסי חבירו על חבירו. וה"ה
ובמותו,
(לעיל
דמבעיא ליה במפרש בית זה שאתה נכנס אפילו לאחר שיצא מרשותו דאפשר דלא מהני דאיהו לא מסתפק בלישנא דודאי פשיטא ליה דזה לעולם
הואיל ואין אדם
מב:)
משמע וכדמוכחא מתניתין אבל עיקר בעיא היא אפילו כי בעי למיעבד הכי אי מצי עביד כיון דנכסיה השתא ברשותיה נינהו או לאו כיון
אוסר פירות חבירו
על חבירו.
דלאחר מכן נפקי מרשותיה והוי להו כנכסי חבירו על חבירו. ומש"ה מייתי לה רבא ת"ש מדתנן בחייו ובמותו מת לא יירשנו דאלמא כי פריש
(כתובות
מצי למיסר אפילו לאחר שיצאו מרשותו כיון דהשתא ברשותו נינהו וכיון דכי פריש חייל איסורא פשיטא ליה דזה כמפרש דמי דמתני' נמי
❖
נט.)
הכי מוכחא. ואע"ג דלעיל דחינן שאני התם דאמר בחייו ובמותו כלומר דאע"ג דזה לגבי נודר עצמו לעולם משמע לגבי מדיר לא משמע
הכי וכמו שפירשתי אני למעלה הכא לא ניחא לן בההיא דחיא ואמסקנא דלעיל סמכינן: והוי יודע דכי תנן הכא אם מת לא יירשנו
פירוש הרא"ש
לאו למימרא דכיון שנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני בסיפא דההיא מתניתין בפרק הגוזל קמא ויתן לבניו או לאחיו
ואם אין לו לווה ובעלי חובין באין ונפרעין ואם לא זכה בגוף הנכסים היאך נותנן לבניו או לאחיו והיאך בעלי חובין באין ונפרעין אלא ודאי
קונם לבית זה שאתה
נכנס ומת או שמכרו
נכסים ח)דידהו נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהן ואיידי דתנא רישא יירשנו לומר שמותר ליהנות מהן כשאר היורשין תנא סיפא נמי לא
לאחר כו'.
יירשנו ולאו דוקא. וכ"ת היכי קתני נותנן לבניו או לאחיו בשלמא לווה ובעלי חובין באין ונפרעין שפיר דבעלי חוב לאו מדעתיה קא מיפרעו
דליהוי פורע חובו באיסורי הנאה דבכה"ג ודאי אסור דנהי דאמרינן לעיל דמבריח ארי מנכסי חברו הוא היינו כשאחר פורע שלא מדעתו
אבל מדעתו ודאי אסור דהוי מוציאן מרשות לרשות ונמצא מועל אלא בעל כרחו ב"ד מגבין להן ואע"ג דאיהו ממילא מתהני לא איכפת לן
אבל נותן לבניו או לאחיו היכי שרי והא מתהני מטובת הנאה דידהו ואסור כדאמרינן לעיל גבי תורם משלו על חבירו וי"ל דלאו
למימרא שיתנם להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמכם ועשו
מהם מה שתרצו וכה"ג לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר וכן כתב הר"ם במז"ל בפ"ה מהל' נדרים שצריך להודיעם אלו נכסי אבי שאסר
עלי אבא עשאה הרמב"ם ז"ל כההיא דתנן לעיל מיניה הגוזל את אביו ומת וכו' לווה ובעלי חובין באין ונפרעין ואמרינן עלה בגמרא וצריך
שיאמר זה גזל אבא: תנן התם. לקמן בפ' הנודר מן הירק : קונם פירות האלו עלי קונם הם על פי קונם הם לפי אסור בחלופיהן
ובגדוליהם. כלומר כל שאמר א' מלשונות הללו חלופיהן וגדוליהן בכלל: בעי רמי בר אבא קונם פירות האלו על פלוני מהו בחלופיהן. לאו
בקונמות בלחוד קא מבעיא ליה אלא בכולהו איסורי הנאה דעלמא נמי מספקא ליה והיינו דמייתי לקמן ת"ש מהמקדש בערלה. ולאו
להחליפן לכתחלה מיבעיא ליה דודאי כל שהוא אסור בהנאה אסור למוכרו ולהחליפו דאי לא תימא הכי מצינו דמים לחמץ בפסח ולשור הנסקל
שיכול למוכרו לעובדי כוכבים ואמאי תנן שהגוזל פטור מן התשלומין אלא ודאי פשיטא ליה דלכתחילה אסור אלא בשעבר והחליפן מספקא
ליה. ולאחר נמי לא מיבעיא ליה דפשיטא ליה דמותרין שאין לך תופס את דמיו אלא עבודת כוכבים ושביעית והיינו דתנן ומייתי לה בריש
חולין חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין אלא מספקא ליה אי מיתסרי למחליף מדרבנן בעלמא או לא.
והכי הוי עיקר ספיקיה מי אמרינן דכי תנן במתניתין אסור בחלופיהן ובגידוליהן היינו משום שכוונת הנודר בכך ואי משום כוונתו הוא דוקא
נודר אוסר עצמו בכך דנהי דחילופיהן כדבר שלא בא לעולם דמו לגבי דידיה מצי אסר אבל לגבי חבירו לא מצי אסר או דילמא דכי
אסור בחלופיהן.
תנן במתניתין אסור בחילופיהן לאו בתר דעתיה אזלינן אלא דהכא הכי הוא דכל איסורי הנאה חילופיהן אסורין מדרבנן למחליף עצמו
ובגידוליהן.
הלכך לא שנא הוא ולא שנא חבירו. ותמהני אדבעי רמי במודר ליבעי לה בנודר עצמו ובמתניתין גופה אי טעמא דמתניתין משום כוונת
הנודר אפילו החליפן אחר חילופיהן אסורין לו ואי משום דינא דאיסורי הנאה דוקא בשהחליפן הוא אבל החליפן אחר מותר בחלופיהן
אוסר דבר
שלא בא לעולם.
וי"ל דפשיטא ליה לרמי דנודר אפילו החליפן אחר אסור בחלופיהן דכיון שפרט ואמר אלו שוינהו עליו כהקדש וכמו שנפרש בפ' הנודר
מן הירק עלה דהא מתניתין בס"ד מיהו הא מיבעיא ליה מי אמרינן דאפילו בשהחליפן הוא צריך אלו דלא מיתסר בהו אלא משום
שבכלל דבריו הוא או דילמא להחליפן הוא לא צריך אלו דחלופיהן כגדוליהן דמי הילכך אפילו במודר אסור וכי תנן אלו להחליפן אחר
איצטריך מיהו אין ה"נ דהוה מצי למבעי בנודר עצמו היכא דלא אמר אלו והחליפן הוא עצמו מהו בחלופיהן דהיינו דיניה דמודר
אלא דלישנא דמתניתין באלו עדיפא ליה כנ"ל. ופשטינא לה מדתנן
האומר לאשתו קונם שאני מהנה לך ומיירי בשהדירה בעודה ארוסה
שנשאה דמשועבד לה $ והכי
מוכח בכתובות בפרק המדיר :
וכיון דאכתי לא משתעבד לה חייל נדרא $ ומסתברא אפילו לאחר
לווה