השותפין פרק
חמישי נדרים
מח: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיפי דכיתנא. שהיה גוזל אניצי פשתן. ואית דאמרי שהיה משמט עצמו
ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכתנא. שהיה גונב
טז א
א)
ב)
מללמוד תורה והיה עוסק באניצי פשתן: ואי הוה בר ברך צורבא
אגודות של פשתן: אמרו ליה ואי הוי בר ברך צורבא מרבנן
מרבנן מאי. כלומר מה יהיה ומי יורש נכסיך: ליקני הדין דאי הוי בר
מאי. מה תהא עליו למה לא יקנה אותם. ואם תאמר דהא אע"ג
ג) ד)
בריה צורבא מרבנן וכו'. משום דאכתי לא הוי בר בריה בעולם והוה
דאסרינהו עליה הוה קני להו בר בריה דהא כתבינן לעילד) דמאן דאסר
ה)
יז ב
ו) ז)
ליה מזכה לעובר והמזכה לעובר לא
נכסיה אבריה אע"ג דאינו רשאי ליהנות
❖
❖
ח)
קנה: קני על מנת להקנות הוא.
מהן אפי' הכי גוף הנכסים דידיה הוי
ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט
דמכל מקום תנןה) נותן לבניו או לאחיו
דברא בנכסי אביו לא צריך קנין הלכך
כיפי דכיתנא אסרינהו לנכסיה עליה אמרו
וכיון שכן בר בריה הוה ירית להו אי
מקני ליה לבריה אדעתא לאקנויי לבר
מוסף רש"י
הגהות הב"ח
ליה ואי הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר
בריה היא (ג): וכל דקני על מנת להקנות.
הוי צורבא מרבנן או ע"ה ומחיים נמי
(א) גמ' לא
צורבא מרבנן.
להון (א) ליקני הדין ואי הואי בר ברי צורבא
לא הוי קנין: דהא סודרא קני על מנת
אי בעי למתנינהו לבריה מצי עביד
(עי' שבת קיט.)
מרבנן לקנייה מאי אמרי פומבדיתאי קני על
להקנות הוא. דהא לא (ד) מקני נותן
כדתנן נותן לבניו או לאחיו וכדפירשנו
מנת להקנות הוא וכל קני על מנת להקנות
למקנה כליו של קונה והא מקני ליה
לעיל י"ל דהך עובדא הכי הוי
דאי
לא קני ורב נחמן אמר קני דהא סודרא קני
לדידיה דקא מקני ליה לההוא חפץ
דלההוא גברא הוו ליה תרין בני חד
א
דשמיט
(תענית ד.)
על מנת להקנות הוא אמר רב אשי ומאן
לקונה הכא נמי כי אמר על מנת
דמעלי ואידך דהוי שמיט כיפי דכתנא
(ב) שם
אפילו ויתור אסור
להקנות קני: אי תפיס ליה לא
והכירו בו דהוה בעי למתבינהו
לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מיתפיס
במודר הנאה.
מתפיס. בתמיה. דאי בעי מקנה
לנכסיה לההוא דמעלי ומשום הכי
ועוד סודרא קני על מנת להקנות וקני מן
ב
בכפילא (ג) רש"י
(מגילה ח.)
אמרו ליה אי הוי בר ברך צורבא
למישקל בכנפא דסודרא (ה) ולמיקניה
השתא הלין ניכסין דהדין לאימתי קני לכי
מרבנן למה לא יזכה בנכסים ואהדר
למישקליה לדידיה ליכא מאן דמחי
קני
הוי בר בריה צורבא מרבנן לכי הוה הדר
(ד) ד"ה
ליה: ועוד סודרא. לא דמי לההיא
להו שפיר קאמריתו ליקני הדין פלגא
אקני
סודרא למריה אמר ליה רבא לרב נחמן והא
ואי הוה בריה צורבא מרבנן ליקניה
כלל דאילו גבי סודרא כי תפיס ליה
מתנת בית חורון דקני על מנת להקנות הוא
בריה לההוא פלגא ואי לא ליהוו כולהו
משמע דהכי אמר ליה קני השתא (ו)
אלא דמקני
כי היכא דליהוי קא
ולא קא קני $זימנין אמר ליה משום דסעודתו
להך ברא דמעלי: אמרי פומבדיתאי
בשעת קנין על מנת להקנות וקני
השתא הסודר ומקני ליה בשעת קנין
קני על מנת להקנות הוא ולא קני.
מוכחת עליו וזימנין אמר ליה ר' אליעזר היא
(ה) ד"ה
החפץ אבל קני נכסי דהדין לאימת
דאע"ג דמתנה על מנת להחזיר שמה
למיקציה
דאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה תנן
ולמישקליה
(לעיל לב:)
קא קני להו לכי הוי בר בריה צורבא
מתנה התם שאני דמכל מקום הרי
אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה
(ו) ד"ה
מרבנן הלכך השתא נמי לא קני
הוא זוכה בה לשעתו ומשתמש ממנה
תהא מקודשת אינה מתנה כל לאיתויי מאי
הסודר
ואסור לקנות להן ובן בנו נמי לא קנה
אבל הכא דלא אקני ליה לבריה כי
לאו לאתויי הא מילתא דשדיא בכיפי לא
השתא
(ב)
ואי בעי אביו יהיב ליה לנכסיה ולכל
היכי דליזכי בהו כלל אלא כי היכי
החפץ
לאתויי לישנא בתראה דשמעתיה דרבא:
מאן דבעי: והא מתנת בית חורון
דליקנינהו לבריה כי הוי צורבא מרבנן
הסודר את
(רשב"ם ב"ב נז:)
דקני על מנת להקנות הוא ולא קני
לא קנה והך ברא דמעלי קני כולהו
הדרן עלך
השותפין
❖
הדרן עלך השותפין
לכי הוי הדרא
זימנין אמר ליה וכו'. דהתם היינו
נכסי דהא כל היכא דהאי לא קני
סודרא למריה
טעמא דלא קני דסעודתו מוכחת
לאידך אקנינהו: ורב נחמן אמר
(ז) ד"ה
תוספות קני על מנת להקנות קנה. אע"פ שלא נתן לזה כלל אלא כדי שיקנה
עליו דודאי לא יהיב ליה אלא משום סעודה ואסור הואיל ומחזי
(ז)
אפילו ויתור אסור
לפלוני: דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא. דכי יהיב קונה
דמיתהני מיניה הכא נמי כיון דקא בעי דיאכל אבא לא קנה אידך
דהוה שמיט כיפי
משום דקא מתהני אביו מיניה ואהכי אסור: לאו לאתויי הא מילתא
סודריה למקנה אינו מזכהו בו לשום דבר אלא שיהא לו בו קנין בכדי
דכיתנא.
דמיחזי
(ח) ד"ה
דשדיא בכפילה. כלומר האי מעשה שמוטל בתנאי כפול דכפל לדיבוריה
שיקנה לו קרקע שלו ואפי' הכי חשבינן ליה קנין שעל ידו קנה לוקח
אסרינהו לנכסיה.
לא
את השדה. אלמא קנין כי האי קנה: אמר ליה רב אשי מאן לימא
דאמר (ח) ליקני הדין ואי הוי בר בריה צורבא מרבנן ליקנייה לבריה
(ט) ד"ה
לן דסודרא אי תפיס ליה לא מתפיס. כלומר מנא לך דאי בעי מקנה
דודאי לא קנה. ואית דגרסי מאי לאו לאתויי הא מילתא דשמיט בכיפי
אמרו לו.
הואי
❖
מילתא דבית חורון דדמיא לאותו מעשה דכיפי דכתנא: לא לאיתויי
לעכוביה לגמרי לא מצי עביד: ועוד סודרא קני על מנת להקנות מן
אמר ליה ליקני
לישנא בתרא דשמעתיה דרבא. דאמר לעילג) אפי' א"ל והן לפניך שיבא
השתא הוא. כלומר לכשתמצא לומר דסודרא קני על מנת להקנות
הדין דאי הוה ברי' צורבא
הוא מיהו איכא ביה חדא למעליותא דהוי קני על מנת להקנות
אבא ויאכל דאסור אבל היכא דא"ל ליקני הדין דאי הוי בר בריה
מרבנן ליקני.
(ט)
גליון הש"ס
מן השתא מקמי דמהדר סודרא מקנה לקונה דסתם קנין מעכשיו
צורבא מרבנן לקנייה קני על מנת להקנות הוא:
גמ' זימנין א"ל וכו'.
הוא אבל הכא הלין נכסי לאימת קני לכי הוי בריה צורבא מרבנן
❖
קנה על מנת
הדרן עלך השותפין
להקנות הוא.
דמסתמא כיון שלא הקנהו אלא להקנותם לבנו ודאי לא היה דעתו
שיקנם עד אותה שעה דמאי לעביד בהו בנתיים: וההוא שעתא הדר סודרא למריה. כלומר כלתה לה אותה הקנאה בין שהקנהו בקנין בין
פירוש הרא"ש
שהקנהו בחזקה. ורב נחמן דאמר קני על מנת להקנות קנה נהי דמודה במקנה לאחר שלשים יום דלא קנה דאיהו גופיה אמר בפרק האשה שנפלו
דהוה שמיט כיפי
לה נכסים דהאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר שלשים יום דלא קנה בעומדת באגם הוה ס"ד דרב נחמן דהכא כיון
דכיתנא.
דלא אמר בהדיא דלא ליקני עד דהוי צורבא מרבנן ואמר סתמא כמאן דאמר מעכשיו ולכי הוי דמי. ורב אשי דחי ליה דכיון שלא רצה להקנות
אלא כי היכי דלקנייה לבר בריה מסתמא לא נתכוין שיקנה עד אותה שעה וההיא שעתא כלתה לה קנייתו. ומיהו כי אמרי' הכי דוקא בקנין
ו)ומשיכה וחזקה שאינן מתקיימין אבל בקנין שטר שהשטר קיים ועומד לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן קני דהא המקדש את האשה בשטר ואמר
אסרינהו לנכסיה עלויה.
לה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום מקודשת אם לא נאבד השטר ולא נתקרע וכן לענין הגט וכדאיתא התם. הרשב"א ז"ל. ולי נראה דהכא אפי'
בשטר לא מהני דהאי גברא מצוה מחמת מיתה הוא ואי בשעתיה לא קני לאחר מיתה נמי לא קני דאין שטר לאחר מיתה ז)והיכי דקא פליג
ואי הוי בר ברך צורבא
רב אשי סתמא: אמר ליה רבא לרב נחמן והא מתנת בית חורון דקני ע"מ להקנות הוא ולא קני. דאי קני ליהוי מודר מותר בו דהא אפסקיה
מרבנן מאי.
אחר: זמנין א"ל משום דסעודתו מוכיח עליו. שאין אדם עשוי ליתן לאחר סעודה שהכין לנשואי בנו הילכך לא הוי אלא הערמה ואסור כך פי'
אמר להון
רבותי. וקשה לי נהי דמוכחת עליו הא בהדיא אמר דלא יהיב מידי לבריה אלא לאקנויי לבר בריה ואפ"ה אקשינן דאם איתא דקני במתנת
לקני הדין כו'.
בית חורון הוה למשרי אע"ג דאמר ליה והינן לפניך דמ"מ כיון דקני הא אפסקיה אחר וכיון שכן מאי שני ליה סעודתו מוכחת עליו וכי מוכחת
כל קני על מנת
יותר ממאי דאמר בהדיא והינן לפניך. ונ"ל דה"ק סעודתו מוכחת עליו דבעי מדיר דליתהני אבוה מסעודה דעביד איהו לבריה דהכי הוא
להקנות לא קני.
ורב
אורחא דמילתא דלאיתהנויי אבוה מסעודה דאיניש אחרינא מאי נפקא ליה מינה הלכך סעודתו מוכחת עליו דאבוה מדידיה מתהני אבל הכא
נחמן אמר קני.
אדרבה ניחא ליה להאי גברא דליתהני בר מאבוה שכך סדר נחלות ולא שתקפוץ נחלה ממנו לבן בנו: וזמנין א"ל ר' אליעזר היא דאמר
אפי' ויתור אסור במודר הנאה. לאו דשייך הכא דין ויתור אלא דלדמיון בעלמא נקטיה דכי היכי דמחמיר ר' אליעזר בנדרים טפי
דהא סודרא
קני על מנת להקנות
מבדיני ממונות דאילו בדיני ממונות דריסת הרגל שריא ולית בה משום גזל ואילו מודר הנאה מחבירו אסור ליכנס בחצרו ה"נ נהי
הוא.
דקני ע"מ להקנות לענין דינא קני משום חומרא דנדרים אמרינן דלא קני: מאי לאו לאתויי הא מילתא דכיפי. דאפי' לענין דינא
דהא
קני ע"מ להקנות לא קנה: לא לאתויי לישנא בתרא דשמעתיה דרבא.
דאמר דאפי' יבא אבא ויאכל אסור משום דסעודתו מוכחת עליו:
סודרא.
קנה על מנת להקנות
ולענין
הוא.
מאן לימא לן דהאי סודרא דאי בעי לא תפיס
ליה.
ומאן
לימא לן דהך סודרא אי תפיס ליה לא מתפיס.
הלין נכסים לאימת קני לכי הוי צורבא מרבנן כבר הדרא סודרא
למריה. ח)
והרי מתנת בית חורון דקני ע"מ להקנות ולא קני.
וזימנין א"ל ר"א היא.
לאיתויי מאי לאו לאיתויי הא מילתא דשמיט כיפי. לאיתויי לישנא בתרא דרבא.
הדרן עלך פרק השותפין