רש"י הנודר מן המבושל
פרק ששי נדרים ר"ן מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. מבושל מבושל כראוי (א):
ולענין הלכה בסודר קיימא לן כרב נחמן דסודרא קני על מנת
א א
א)
ב)
שלוק. מבושל יותר מדאי: קונם תבשיל שאיני טועם. כל
להקנות הוא ולא מצי מקנה לעכובי דאע"ג דרב אשי אמר
ג)
תבשיל במשמע: מעשה קדרה רך. שיש בה רוטב: אבל לא בעבה.
ליה מאן לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מתפיס דחויא בעלמא
ד) ה)
כגון דייסא: טורמוטא הרמוצה מפרש בגמ' ו): רתחתא. דבר הרותח
הוא דקאמר ליה ולא סבר לה דאיהו גופיה אמר בפ"ק דקידושין
ו) ז)
❖
כגון רוטב וכל דדמי ליה: היורד
גבי האומר לאשה הרי את מקודשת
ב ג
הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק
לקדרה. דמשמע בין צונן בין רותח:
לי במנה זה על מנת שתחזירהו לי
א
ג ד
אסור בכל המתבשלין. בין רך בין
דבכולהו קני לבר מאשה גזרה שמא
אמר קונם תבשיל שאיני טועם
תורה אור השלם
❖
עבה: גמ' ר' יאשיה אוסר. בצלי
יאמרו אשה נקנית בחליפין ואי סלקא
אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה ומותר
1. וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח
ב
ובשלוק דמתקרי נמי מבושל: הלך
דעתך $דאי תפיס מתפיס מאי גזרה
בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקּ¢ דָשִׁים
בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה ג הנודר
אחר לשון בני אדם. דאין דרכם
דאי הכי נקנית היא בחליפין ואין לך
בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים
תוספות
ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה
וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי
לקרות לצלי מבושל: והא מתבשיל
[קנין] גדול מזה אלא ודאי רב אשי
הנודר מן המבושל
הָעָם:
רתחתה אמר קונם היורד לקדרה שאיני
נדר. דמשמע בין רך בין עבה: האי
גופיה סביר' ליה דסודרא אי תפיס ליה
❖
מותר בצלי
דברי הימים ב לה יג
טועם אסור בכל המתבשלין בקדרה:
ובשלוק.
תנא. דמתניתין דלא קרי לעבה
מקנה לא מתפיס והכא דחויא בעלמא
גמ' תניא ר' יאשיה אוסר ואע"פ שאין ראיה
קונם תבשיל שאני
תבשיל: בכל מידי דמתאכלא ביה
הוא דדחי ליה לרב נחמן. מיהו נהי
טועם אסור במעשה
הגהות הב"ח
ריפתא. דמלפתין בו את הפת קרי
דלענין סודרא קיימא לן כרב נחמן
לדבר זכר לדבר שנא' $ 1 ויבשלו (את) הפסח
קדירה רך.
(א) רש"י
תבשיל: והא תניא. בניחותא:
לענין קני על מנת להקנות משמע דלא
באש כמשפט לימא בהא קמיפלגי דרבי
❖
בהיטריות רכות. בדילועין רכות
קי"ל כותיה דבהא רב אשי פליג עליה
יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה $ותנא דילן
שהחולין אוכלין בהן פיתן: איני. מי
לגמרי משום טעמא דסודרא קני ע"מ
סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לא
אוכלין החולין מהן: חזא קרא דמחיתא.
להקנות מן השתא הוא אבל הכא
גליון הש"ס
דכולי עלמא ד בנדרים הלך אחר לשון בני
הדר סודרא למריה. אבל הרמב"ם ז"ל
דלעת מונחת שם שהיה אוכל ממנה:
גמ' שנאמר ויבשלו (את)
אדם מר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא
לוליבא דקרא בסלקא. תוכו של דלעת
פסק בשתיהן כרב נחמן משמע דס"ל
הפסח.
דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו
יפה לאכול עם התרדין: לוליבא
ז"ל דכיון דפרכא קמייתא דרב אשי
דכיתנא. תוכן של זרעוני פשתן יפים
דרך דחויא היא כדכתיבנא כל מאי
ליה מבושל באתרא דר' יאשיה אפילו צלי
שם ותנא
לאכלן בכותח: ודבר זה אסור לאומרו
דקאמר ליה נמי לדחויי מכוין ולאו
דילן סבר בנדרים.
קרו מבושל והא קרא נסיב לה אסמכתא
בפני עם הארץ. משום דדבר מעולה
לאיפלוגי עליה. ז) והרמב"ם ז"ל
בעלמא: קונם תבשיל כו': והא מתבשיל
בהר"ן ד"ה ולענין
הוא לרפואה ואסור לומר להם שום
בהלכותיו מסתם לה סתומי:
הלכה וכו' דאי תפיס.
נדר אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכל
דבר שיהנו ממנו. ואית דאמרי דלא
הדרן עלך השותפין שנדרו
ביה ריפתא תבשיל קרו ליה והתניא הנודר
טורמוטא
ליכלו טובא וליפסדו כיתנא: חולין
❖
והרמוצה].
מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור
הנודר מן המבושל מותר בצלי
רבנן. שעוסקין בתורה ואינם נהנים
רבי יאשיה אוסר בצלי
בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בהיטריות
ואע"פ שאין ראיה לדבר
מן העולם ובאים לידי חולי:
ובשלוק. שאינם בכלל לשון
זכר לדבר.
מוסף רש"י
מצלינן רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן איני והא
מבושל. שלוק בשיל ולא בשיל דנהי
דשלוק נמי משמע מבושל יותר מדאי
רבי ירמיה חלש על לגביה ההוא אסיא לאסיוה חזא קרא דמחת
והא מן
הנודר מן המבושל.
תבשיל נדר.
כדאמרינן בפ' כל הבשר
בביתיה שבקיה ונפק אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא
הכבד אוסרת ואינה נאסרת שלוקה
בהיטריות.
צלי. שלוק.
איעול לאסאה יתיה לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבא בר
אוסרת ונאסרת שלוק דהכא בשיל
[איני]
עולא אמר הא בקרא גופיה והא בגוויה דקרא דאמר רב יהודה לוליבא
ולא בשיל הוא דבנדרים הלך אחר
ברכיכי.
דקרא בסילקא לוליבא דכיתנא בכותחא ודבר זה אסור לאומרו בפני
לשון בני אדם ותבשיל שנתבשל יותר
באשוני.
עם הארץ רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא
מדאי בכלל מבושל הוא: אמר קונם
בקרא
כמאן
תבשיל שאיני טועם אסור במעשה
גופה.
קדרה רך ומותר בעבה. מעשה קדרה כגון חלקא טרגיס וטיסני. וקאמר דאם הוא רך אסור אבל עבה מותר דהאי תנא כל מידי דמתאכלא
ביה ריפתא תבשיל קרי ליה כדאי' בגמ' ומעשה קדרה עבה באפי נפשיה אכלי ליה בלא פת ואמרי' בגמ' דאסור בצלי ובשלוק דהא מתאכלא
בגויה.
לוליבא דקרא.
ביה ריפתא. וכי קתני שאני טועם לאו דוקא דאמר הכי אלא לרבותא נקטה לומר דאפילו אמר שאני טועם מותר בעבה. ומפורש בירושלמי
דכי היכי דבקונם תבשיל מותר בעבה הכי נמי נודר מן המבושל מותר בעבה: ומותר בביצה טרמיטא. מפרש בגמרא דשלקי לה במיא
בכותח.
(ראמ"ה בשמו)
ודבר זה
ממעשה רתחתה.
חמימי אלפא זימני ואלפא זימני במיא קרירי עד דמתזוטרא כדבלע לה ולא מתאכלא בה ריפתא. ומשמע דדוקא בה הוא דשרי אבל כל
אסור לאומרו בפניהם.
שלא נתבשלה כל כך אסורה דהא מתאכלא ריפתא בהדה והכי איתא בירושלמי בשם רב חסדא אסור בביצה מגולגלת שכך דרך החולה
לאכול בה פתו דאלמא כל שלא נצטמקה כל כך שהפת נאכלת עמה בכלל תבשיל הוא: גמ' תניא ר' יאשיה אוסר. דנודר מן המבושל אסור
(מאירי
בשמו) בהיטריות רכות.
בצלי: ואע"פ שאין ראיה לדבר. שהצלי יהא בכלל מבושל זכר לדבר דכתיב ויבשלו (את) הפסח ופסח אינו נאכל אלא צלי וכתיב ויבשלו
(ראמ"ה
ומיהו לאו ראיה גמורה היא כדאמר במסקנא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם: ירושלמי אמר רבי יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון
בשמו) אסיא.
בני אדם אמר ר' יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה מה נפיק ביניהון אמר קונם יין שאיני טועם בחג על דעתיה דרבי יוחנן אסור
מאן חולין.
(פסחים קיג. דף פה.) הא
ברכיכי הא באשוני.
רבנן.
ביום טוב האחרון של חג על דעתיה דר' יאשיה מותר אף ר' יאשיה מודה שהוא אסור לא אמרה ר' יאשיה אלא לחומרין ע"כ. ולפום גמרא
דילן דאפי' ר' יאשיה מודה דאין הולכין בנדרים אלא אחר לשון בני אדם שמעינן מינה דבין להקל בין להחמיר האומר בחג יו"ט האחרון
❖
של חג בכלל: והא מתבשיל נדר. ואמאי מותר בעבה דהא תבשיל הוא: האי תנא כל מידי דמתאכלא ביה ריפתא תבשיל קרי ליה.
רבא לטעמיה.
(ראמ"ה בשמו)
אבל מעשה קדרה עבה דלא מתאכלא ריפתא בהדיה לא מיקרי תבשיל. ואית דמפרשי דאסור במעשה קדרה רך קא קשיא ליה דלאו תבשיל
הוא ושני דכיון דמתאכלא ביה ריפתא תבשיל קרי ליה: והתניא. בניחותא: ואסור בהיטריות רכות. דלועין קטנים: שהחולין אוכלין
פירוש הרא"ש
בהן פתן. מדקא יהיב טעמא לאיסורא מפני שהחולין אוכלין בהן פתן ש"מ דכל מידי דמתאכיל ביה ריפתא תבשיל מיקרי: איני. דדלועין יפין
לחולה: ברכיכי. מעלו: אשוני. קשין: בקרא גופיה. קשה: גוויה דקרא. מה שבתוכו מעלי: לוליבא דקרא. מה שבתוכו:
הלין נכסין לאימת קנה.
בסילקא. יבשלנו עם תרדין: לוליבא דכיתנא בכותחא. מה שבתוכו טוב לאכלו עם כותח: ודבר זה אסור לאמרו בפני עם הארץ.
כדי שלא יעקרו הפשתן לכך: מאן חולין רבנן. אין הכי נמי דקרי בין רכיכי בין אשוני קשין לחולי וכי קתני שחולין אוכלין בהן פתן
לאו חולין ממש אלא מאן חולין רבנן דאפילו בבריאותן הן תשושי כח מפני שהתורה מתשת כחם :
כמאן
והא מתנת בית חורון דקני על מנת להקנות הוא.
משום דסעודתו מוכחת עליו. הא מני רבי אליעזר היא דאמר אפילו ויתור כו'.
לאתויי הך דשמיט כיפי. לישנא בתרא דרבא.
הדרן עלך השותפין
הנודר מן המבושל. מותר בצלי ובשלוק. אסור במעשה קדרה רך.
מותר בעבה. בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה. מעשה רתחתה. בכל המתבשל בקדרה.
גמ' ויבשלו (את) הפסח. והא מתבשיל נדר. דמתאכיל ביה ריפתא. והתניא.
הא ברכיכי. באשוני. בגוויה דקרא. לוליבא דקרא בסילקא.
לוליבא דכיתנא. אסור לאמרו בפני ע"ה.