רש"י הנודר מן המבושל
פרק
ששי נדרים ר"ן נ.
הגהות הב"ח
מסורת הש"ס
דלי ציפתא. הגביה המחצלת שהיה יושב עליה: ואמר ליה לשלוחא.
מחצלת: חזי מאי איכא. מעשה
נסים הוה נקיט:
דלי ציפתא.
א)
(א) גמ' הוה
ב)
(ב) שם שביק
דאזל לביתיה: חזי מאי איכא. ראה כמה עושר יש לי. שנעשה לו נס
היה מלקט התבן משערותיה: רמינא לך ירושלים
מן מזייה.
ליך (ג) שם
ונתמלא כל אותו מקום זהובים: ואיתנסיבת ליה בסיתוא. בימות
דדהבא. תכשיט של זהב שירושלים מצוייר בה והכי עבד לה כדאיתא
ג)
מן נכסיה
החורף: הוה גנו בי תיבנא. היו ישנים בין התבן שלא היו להם
בפרק במה אשה : אתא אליהו אדמי להון כאנשא. כדי
ד)
(ד) שם
חד (ה) שם
כרים וכסתות: קא מנקיט ליה
לנחם אותם ולהראות להם שיש עניים
❖
יעביד
תיבנא מן מזייה. היה מלקט התבן
יותר מהם: דלא דמי לך. שאינו
(ו) שם
דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא חזי מאי
משערו: אי הוי לי רמינא לך ירושלים
דומה לך ממשפחה חשובה כמותך:
דמן דסרוקיתא וכוליה
איכא מיהו לא ניחא לי דאיתהני
בהדין
דדהבא. אם יהיה לי סיפוק שאתעשר
ואת להיכא. שלא היו לה בגדים
תורה אור השלם
עלמא ר' עקיבא איתקדשת ליה
ברתיה
אעשה לך ירושלים של זהב בתי נפש
ראויים: יודע צדיק נפש בהמתו.
1. יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ
(ז) רש"י
יודע הוא זה שנצטערתי בשבילו:
שמצויירת בכל ענייני ירושלים והיינו
(דבר) דכלבא שבוע שמע (בר) כלבא
בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים
❖
משלי יב י
ואת להיכא שלא
אַכְזָרִי:
שלי ושלכם שלה הוא. תורתי
דאמרינן במסכת שבת עיר
שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה
אזלא
היה לה בגדים ראויים
ירושלים של זהב כדעבד ליה רבי
ותורתכם בשבילה היא שנתנה לי
(ח) ד"ה
ואיתנסיבה ליה בסיתוא הוה גנו בי תיבנא
עקיבא לדביתהו: אתא אליהו קרא
עצה למיזל לבי רב: אילא דספינתא.
מוסף רש"י
הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה אמר
אות מן
אבבא וכו'. עבד הכי משום קורת
בכל ספינה היו עושין דמות איל מעץ
דכלבא שבוע.
ענא
לה אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא
רוח להן דלדידיה לא היה לו אפילו
לנחש ולסימן שתהא הספינה קלה
(ט) ד"ה
אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי
תבן כמו להם: שפיר עביד ליך אבוך.
בהליכתה כאיל והיו ממלאין אותו
❖
(כתובות
יעביד
אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא
דאדריך מנכסיה: חדא דלא דמי
דינרי זהב: ומן גוזא. תיבה העשויה
יודע צדיק נפש
סב:)
דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה אמר
לך. שהוא גרוע ממך ועוד שמניחך
להצניע בתוכה ממון הספינה
בהמתו.
(משלי יב
כדאמרינן בי גזא דרחמנא
באלמנות חיות שהרי הניחך כמה
לה ר' עקיבא לאנתתיה חזי גברא דאפילו
פירוש הרא"ש
י) שלי ושלכם שלה
שנים (ז): יודע צדיק נפש בהמתו.
לשון אוצר: ומן מטרוניתא. פעם
תיבנא לא אית ליה אמרה ליה זיל הוי בי
הוא.
דלי ציפתא.
אחת הוצרכו ר"ע ותלמידיו מעות
אית דאמרי דאיהי הות ידעה דר'
רב אזל (א) תרתי סרי שנין קמי דר' אליעזר
❖
(כתובות סג.)
דכלבא
והלכו אצל מטרוניתא אמרה לו לר"ע
עקיבא הוה ואמרה ליה דלא מיתגניא
ור' יהושע למישלם תרתי סרי שנין קא אתא
שבוע.
הריני מלווה אותך ותהיה אתה לווה
בעיניה. ואית דאמרי דלא הות ידעה
לביתיה שמע מן אחורי ביתיה דקאמר
והקב"ה וים ערבים בדבר קבע לה
אלא הכי קא אמרה דצדיק לא מבזה
רמינא לך
תוספות
לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד ליך אבוך
ירושלים דדהבא.
לאינשי: שלי ושלכם שלה היא. על
זמן לפרעון וכשהגיע זמנה הלכה
דלי ציפתא.
חדא דלא דמי ליך ועוד (ב) [שבקך]
ידה הוא כל מה שלמדתי: מן שית
אותה מטרוניתא על שפת הים אמרה
מילי איעתר רבי עקיבא מן כלבא
רבש"ע גלוי וידוע לפניך שר"ע חולה
ארמלות חיות כולהון שנין אמרה ליה אי
גני בתיבנא.
שבוע. דפליג ליה בנכסיה: ומן
ולא היה בידו לפרוע חובו ראה
צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא
מנקיט ליה תיבנא.
אתא
אילא דספינתא דכל ספינתא עבדין
שאתה ערב בדבר מיד נשתטית בתו
רמינא
אמר הואיל ויהבת לי רשותא איהדר
אליהו כו'.
ליך ירושלים דדהבא.
ליה מן עינא. עושין להן מן אותו
של קיסר ונטלה ארגז מלא אבנים
מן ענא.
(ח)
לאחורי הדר אזל הוה תרתי סרי שני
טובות ודינרי זהב וזרקה לתוך הים
ענין של איל. ואית דגרסי מין עיינא
דלא דמי
גוזא.
אחרנייתא אתא בעשרין וארבעה אלפין
והים הביאתו במקום שהיתה אותה
היו עושין כמין צאן של עץ והיו
ליך.
מן
זוגי תלמידי נפוק כולי עלמא לאפיה ואף
אילא דספינתא.
נותנים בו כספם: אנשיוה על כיף
מטרוניתא יושבת על שפת הים מיד
מטרוניתא.
היא קמת למיפק לאפיה אמר לה ההוא
ימא. ששכחו לאותו איל על שפת הים
נטלה אותו ארגז והלכה לה לימים
ומן מטרונית'.
רשיעא ואת להיכא אמרה ליה יודע צדיק
ומצאו רבי עקיבא: ומן גווזא. תיבה:
נתרפא ר"ע ובא לו אצל ההיא
1
ארבעה זוזי לספונאי. ליורדי הים
מטרוניתא ומעותיו בידו לפרעון
נפש בהמתו אתת לאיתחזויי ליה קא מדחן
לריוח: אייתו לי מדעם. הביאו
חובו אמרה לו
חזרתי אצל
לה רבנן אמר להון הניחו לה שלי ושלכם
לי שום דבר: (ט) מרנא עליה.
הערב והוא פרע
כל החוב והא
שלה הוא שמע (בר) כלבא שבוע אתא
לך מה שנתן
לי
יותר ומאותו
ימתין אדונינו עליו עד שנביא לך
ואיתשיל על נידריה ואשתריי ואשתרי מן
(ג)
יתר: דזימנא חדא טבעה ספינתא.
ממון שהחזירה לו
נתעשר ר"ע:
שית מילי איעתר רבי עקיבא מן כלבא
וכל ממונא דהוה בספינתא הוה מונח
ומן
שבוע מן אילא דספינתא דכל ספינתא
בההוא גווזא: ומן מטרוניתא.
עבדין ליה (ד) מין עינא זימנא חדא אנשיוה על
כיף ימא אתא הוא אשכחיה
שפעם אחת הוצרכו חכמים ממון
הרבה לבית המדרש ושיגרו את ר'
ומן גווזא דזימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי אמר להו אייתי לי מדעם
עקיבא אצל מטרוניתא אחת ולוה
ולא אשכחו אלא גווזא על כיף ימא אתיוה ליה אמרו ליה עביד מרנא עליה
(ה)
ממנה ממון גדול וכשנתנה לו אמרה
אישתכח דהוה מלי דינרי דזימנא חדא טבעת ספינתא (ו) וכולי עיסקא הוה
לו מי יהיה לי ערב שתפרע לי לזמן
מחית בההוא גווזא ואישתכח בההוא זימנא דמן דסרוקיתא ומן מטרוניתא
קבוע אמר לה מי שתרצה אמרה
ומן
לו הקב"ה והים שהיה ביתה על שפת
הים אמר לה ר"ע כן יהיה כשהגיע הזמן חלה ר"ע ולא היה יכול להביא הממון יצאת אותה מטרוניתא על שפת הים ואמרה רבש"ע גלוי וידוע
לפניך כי לך ולים הזה האמנתי מעותי הכניס הקב"ה רוח שטות בלבה של [בת] קיסר ונכנסה לבית גנזיו ונטלה קרטלית וזרקה לים והשליכה
הים לפתח ביתה של אותה מטרוניתא ונטלתה ולאחר זמן הביא לה ר' עקיבא הממון ואמר לה אל יחר ליך שלא הבאתי לך הממון
בזמן שקבענו שחליתי אמרה לו יהא
הכל שלך שממוני בא לידי בזמנו
וספרה לו
כל
המעשה ונתנה לו מתנות גדולות
ופטרתו לשלום:
ומן