רש"י הנודר מן המבושל
פרק ששי נדרים ר"ן נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דבכל גריוא דבעינא. באיזה מדה שארצה אקח: חפייה כופרא.
דיקולא רבה. סל גדול: חפייה בכופרא. טח אותו בזפת כדי
ה א
א)
א)
זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים: ליכיל לי. ימוד לי: דרשינא בך.
שלא יצאו החטים מתוך נקבי הסל: וסחפיה על רישיה. הפכו על
ו ב ג
ב) ג)
כלומר שאתה חייב לי: שתינא חמרא ברקודא דאבוך. שאביך
ראשו: ליכיל לי מר. ימדוד: חטים דרשינא. שהלויתיך. ולבדיחותא
❖
ירקד: ובקירקני דאמך. במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס: מאי
קאמר: ברקודא דאבוך. שירקד אביך לפני כשאשתה: ובקירקני
תועבה. עשו שניהם: תרמי לי
דאמך. שתהא אמך מקרקרת ומזמרת:
נטלא. תמזוג לי הכוס כמו אנטל:
מאי תועבה. דכתיב גבי משכב זכור:
הגהות הב"ח
דכל גריוא דבעינא שקילנא שקל דיקולא רבה
תועה אתה בה. כלומר שמניח את
נטלא. כלי קטן: תועה אתה בה.
❖
(א) משנה שאיני
חפייה כופרא וסחפיה על רישיה ואזל ואמר
שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר:
אשתו של היתר ותפס זו של זנות:
ד)
ליה ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא
ז)כי עניינא קמא. תיתי דביתכי תירמי
מאי תבל. דכתיב גבי אשה הנרבעת
לי ולדידיה א"ל קום רקוד לי: [מאי
לבהמה: תבלין יש בה. בתמיה:
בך אחוך רבי א"ל לאו אזהרתך דלא תבדחן
פירוש הרא"ש
תבל. דכתיב] ואשה לא תעמוד לפני
מאי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות.
א"ל חיטי דרשינא קא נסיבנא א"ל בר
דיקולא רבה וחפייה
בהמה לרבעה תבל הוא :
כלומר היאך מנחת בן מינה לילך
כופרא.
קפרא לברתיה דרבי למחר שתינא חמרא
ליכיל לי
וכי תבלין יש בה. כלומר יש בביאה
אצל הבהמה: זו מה היא. לשון ספק
בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך בן אלעשה
מר. בריקודא
זו טעם מבאחרות שמנחת בעלה
שאין ידוע ממי היא מתעברת:
דאמך ובקרקני דאבוך.
חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה אזמניה
ונרבעת לבהמה: זו מאי היא. ומפרש
תספורתא יחידתא. תספורת נאה:
לבי הילולא דרבי שמעון ברבי א"ל בר
תירמי לי
ביבמות באיש הבא על נשים
בצד עקרו של זה. מצמצם היה שלא
נטלא.
קפרא לרבי מאי 1 תועבה כל דא"ל רבי דהכין
הרבה וכן אשה שנבעלה לאנשים
יעלה אחד מן השערות על חבירו:
תועה אתה בה.
הוא תועבה פרכה בר קפרא א"ל פרשיה
הרבה ואינה יודעת מאיזה מהם
קרקוזאי. על שם מקומן: דלעת
תבלין יש בה.
נתעברה והולידה בת נמצא אב נושא
ארמית היא דלעת המצרית. כלומר
את א"ל תיתי דביתכי תירמי לי נטלא אתת
ה)
את בתו ואח נושא את אחותו על
זו היא דלעת המצרית: והיא כלאים
רמיא ליה א"ל לר' קום רקוד לי דאימר לך
ו)
כסום יכסמו את
זה נאמר ומלאה הארץ זימהח) כלומר
עם הרמוצה. אלמא לאו טמונה
ז)
ראשיהם.
הכי אמר רחמנא תועבה תועה אתה בה
ח)
זו מה היא שאין אדם יודע אותה
ברמץ קאמר אלא מין דלעת היא
לכסא אחרינא א"ל מאי תבל א"ל כי עניינא
ט)
2
מתני'
אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם
שנקראת רמוצה:
הנודר
❖
י)
קדמאה א"ל עיביד לי דאומר לך עבד אמר
לאו: לא יכיל בן אלעשה למיסבל.
ממעשה קדרה אינו אסור אלא
ליה תבל הוא תבלין יש בה מי שניא הדא
אותו זילותא של רבי לפי שהיה עשיר
במעשה רתחתא. מפרש בירושלמי כ)
תורה אור השלם
ביאה מן כולהון ביאות אמר ליה ומאי
גדול ולא היה יכול לראות דבר של
איזהו מעשה רתחתא כגון חילקא
קרא
זילותא מחמיו: מאי בן אלעשה.
קרקוזאי.
1. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת
טרגין וטסני סלת ואורז זריד וערסן
זימה אמר ליה עיביד כי עניינא קדמאה
3
ובדלעת הרמוצה.
זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה
כלומר מנין דהוה עשיר: תספורת
והיינו דקאמר אינו אסור אלא
עבד ואמר ליה זו מה היא לא יכיל בן
תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת
יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: יחידתא. שאין כמותה: ט)פיזר מעותיו.
ממעשה רתחתא ונקראת רתחתא על
אלעשה למיסבל קם ונפק הוא ואינתתיה
כלאים
שם שצריך להרתיח ולבשל הרבה:
שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה
ויקרא כ יג
מתמן מאי בן אלעשה דתניא לא לחנם
2. וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן
עם הרמוצה.
גמ' שכבר ירד לקדרה קודם שירד
מספר לו כתגלחת של כ"ג: הרמוצה
פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות
שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ
קרא קרקוזאי. דלועין של אותו מקום
לאילפס. כך היה דרכן במעשה אילפס
וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי
בהן תספורת של כ"ג דכתיב כסום יכסמו
4
שאינן מתבשלין לעולם יפה: הטמונה
שהיו מרתיחין אותו בקדרה רתיחה
בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל
ויקרא יח כג
הוּא:
את ראשיהם תנא כעין לולינית מאי לולינית
ברמץ. י) עפר של גחלים דלאו
קלה: מן היורד לאילפס מותר ביורד
3. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא
א"ר יהודה תספרתא יחידתא היכי דמי
תבשיל הוא: כלאים עם דלעת
לקדרה. קמ"ל דלא תימא כל שהרתיחו
(מתני') שכבר
תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת
ירד לקדרה קודם שירד
הרמוצה. אלמא דהרמוצה לאו טמונה
אותו רתיחה קלה כמו שירד לאילפס
בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת
א ראשו של זה בצד עיקרו של זה
אמר רבא
לאילפס.
עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה
ברמץ אלא שם מקום הוא ומין זרעים
יורד לאילפס מיקרי מפני שהוא מוכן
והיינו תספורת של כהן גדול: ובדלעת
ויקרא יח יז
הִוא:
הוא: מתני' ממעשה רתחתא.
לכך אע"פ שעדיין לא ירד קמ"ל דלא.
4. וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ
מן היורד
הרמוצה: מאי דלעת הרמוצה אמר שמואל
באילפס מותר ביורד
וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם
היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה
כך נראה בעיני: מן הנעשה בקדרה
קרא קרקוזאי רב אשי אמר דלעת הטמונה
לקדרה.
יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם:
ואינו אלא מחמשת המינין לאפוקי
מותר בנעשה באילפס. משום דנעשה
❖
יחזקאל מד כ
ברמץ איתיביה רבינא לרב אשי רבי נחמיה
דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד
גמר עשיה משמע ומשום הכי מותר
אומר דלעת ארמית היא דלעת המצרית
שמבשלין אותו באילפס: בכל הנעשה
בנעשה באילפס אף על פי שכבר
מוסף רש"י
כלאים עם היונית כלאים עם הרמוצה תיובתא:
בקדרה. אפילו מבושל באילפס אסור:
ירד לקדרה משום דמ"מ גמר עשייתו
מתני' הנודר ממעשה קדרה אין אסור
גמ' ביורד באילפס שכבר כו'.
זו מה היא.
לא היה בקדרה: מן הנעשה
ב
מן הנעשה בקדרה מותר
(יבמות לז:) בן
הואיל וקודם שמניחו באילפס מבשלו
באילפס מותר בנעשה בקדרה.
אלא ממעשה רתחתא אמר קונם היורד
בנעשה באילפס.
אלעשה.
בקדרה והדר מניחו באילפס כן היה
כלומר אף על פי שאחר מכן הורידו
לקדרה (א) שאני טועם אסור בכל הנעשה
(סנהדרין
מנהגן והוי יורד לקדרה ולפיכך
באילפס שרי כיון דגמר עשייתו
בקדרה: גמ' תניא הנודר מן היורד לקדרה
מותר
כב:) כסום יכסמו את
אסור: מן היורד באילפס מותר ביורד
בקדרה היה. כך נראה בעיני:
בנעשה בקדרה.
ראשיהם.
אסור ביורד לאלפס שכבר ירד לקדרה
לקדרה. קודם שירד לאילפס: מן
הנודר מן היורד לתנור אינו אסור
קודם שיורד לאלפס מן היורד לאלפס מותר
הנעשה בקדירה. לגמרי כל
בישולו
אלא בפת. דסתם יורד לתנור
ביורד לקדרה מן הנעשה בקדרה מותר
שאינו יורד לאילפס כלל: מותר
משמע פת. ואם אמר כל מעשה
בנעשה באלפס מן הנעשה באלפס מותר
בנעשה באילפס. אע"פ שהיה
תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור:
בקדרה: מותר בנעשה
קודם לכן
מתני'
בנעשה בקדרה הנודר מן היורד לתנור אין
ג
בקדרה.
בנגמר בקדרה:
אסור אלא בפת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשים בתנור:
(יחזקאל מד כ) לאלפס.
מתני'
(ביצה לב.)
מתני'
תוספות
טחייה כופרא. דיקולא. דרשינא בך. ברקודא
בקדירה אסור ביורד לאילפס. מן היורד
דאבוך ובקורקני דאימך. תועה אתה בה.
[לאילפס] מותר ביורד לקדירה.
תבלין יש. קרי קרקוזאי.
מן הנעשה בקדירה.
דלעת הטמונה ברמץ. כלאים.
מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת. כל מעשה תנור עלי
הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתא.
אסור בכל הנעשה בתנור.
תנא הנודר
מן היורד