נא: ר"ן הנודר מן המבושל
פרק ששי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מתני'
אינו אסור אלא בכבוש של ירק. דסתם כבוש ירק הוא
מן הכבוש אין אסור אלא מן הכבוש של ירק. משום דכיון
ז א
א) ב)
דאמר הכבוש משמע הידוע וסתמא דירק הוא: כבוש שאני טועם
אבל אמר כבוש שאני טועם הואיל ואמר כי האי לישנא אסור בכל
אסור בכל הכבושין. דכיון שהזכירו בלא ה"א הידיעה כל כבוש
הכבושין. וה"ה בכל הנך אם אמר בשלוק סתם אינו אסור כו' דסתם
ב
במשמע. ודקתני שאני טועם לאו משום דאי לא אמר שאני טועם
שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל
ג)
ח ג
ולהשלק: גמ' אמר קונם דכביש
ד)
לא מיתסר בכל הכבושים דודאי כיון
ה)
מתני' מן הכבוש אין אסור אלא מן הכבוש
עלי או דשליק עלי מאי. מי אמרינן
דאמר כבוש מיתסר בכולהו אלא
ט ד ה ו
א
❖
דכביש דמי כמ"ד הכבוש או דילמא
לרבותא נקטיה דאפי' אמר שאני טועם
של ירק כבוש (א) שאני טועם אסור בכל
אי אמר כבוש אין ואי לא לא. וכולה
דמי כמאן דאמר כבוש שאני טועם
הכבושים מן השלוק אינו אסור אלא מן
ואסור בכל הכבושין: תיבעי. כלומר
מתני' בכי האי גונא מפרשא ברישא מן
השלוק של בשר שלוק שאני טועם אסור
תוספות
תיקו: מתני' דג דגים שאני
ו)
הצלי דמשמע הידוע ובסיפא צלוי
בכל השלוקים: גמ' א"ל רב אחא בריה
ז) ח)
קונם מן הכבוש.
טועם. דג משמע גדול דגים משמע
דמשמע כל צלוי ברישא המליח דמשמע
ט)
דרב אויא לרב אשי אמר דכביש מאי
קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן
הידוע ובסיפא מלוח דמשמע כל
דשליק מאי דצלי מאי דמליח מאי היכין
י)
בין גדולים בין קטנים: ומותר בטרית
המלוחים. ואית דמפרשי דלא הוי
משמע תיבעי: מתני' מן הצלי אין אסור
טרופה. דג ששמו טרית ומוכרין
הפרשה דמתני' בין הכבוש לכבוש
❖
אלא סיפא דקתני בכל הכבושין משום
אותו בחתיכות שלא נדר אלא מדג
אלא מן הצלי של בשר דברי ר' יהודה
מן השלוק.
ב הנמכר שלם: ובציר. שעושין מקרבי
דקאמר שאני טועם הוא ובכי האי
צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים מן
דכבוש מאי.
תורה אור השלם
גוונא נמי באינך כולהו: ירושלמי ז)
דגים וכל שכן במורייס שאין עושין
המליח אין אסור אלא מן המליח של דג
אותו אלא משומן של דגים: אסור
הוון בעי מימר מלוח לעולם הא
1. וַיְמַן יְיָ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ
מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים דג
בציר ובמורייס. דהני בכלל טרופין
לשעה לא אמר ר' יודן מן מה דתנינןח)
אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי
ג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין
הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים
נינהו: גמ' הלך אחר לשון בני
הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך הדא
מן
וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:
קטנים בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין
אדם. שקורין דג לגדול ודגה לקטנים
אמרן מלוח לשעה מלוח הוא:
הצלי.
יונה ב א
גמ' דכבוש מאי דשלוק מאי וכו'.
מן המליח.
2. וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְיָ
מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר (ב)
להכי כי אמר דג מותר בקטנים
דג דגים שאני
אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:
לפי פירוש הראשון שפירשתי
וכי אמר דגה אסור בקטנים וכי
הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר
טועם.
יונה ב ב
אמר דג דגה אסור בשניהם: אמר
במשנתינו שעיקר החילוק הוא אם
3. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר
בציר ובמורייס הנודר מטרית טרופה אסור
מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא
בציר ובמורייס: גמ' תניא רבי שמעון
הרי עלי ציחין. מי אמר דמדגים
הזכירו בשם הידיעה אם לאו הכא
יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם
ממש קאמר ולא מדבר אחר או
הכי מיבעיא ליה כי אמר דכבוש
בטרית טרופה.
מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל
בן אלעזר אומר דג שאני טועם אסור בגדולים
דילמא דמי כמאן דאמר מן הצחנה:
דשלוק בדל"ת אי משמע הידוע או
אֶרֶץ מִצְרָיִם:
❖
ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור
מתני' ו) מן הקום. משג"א היינו
שמות ז כא
לא. ולפי פירוש אחרון שפירשנו
בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שאני טועם
דאיסורא דמתני' משום שאני טועם
נסיובי דחלבא דקום אינו בכלל חלב:
אסור בין בגדולים בין בקטנים אמר ליה
טרית.
אוסר. דקא סבר יש בו צחצוח חלב
הוא הכא מספקא ליה אי אמר כבוש
(ג)
הגהות הב"ח
והוי בכלל חלב: מן הקום מותר בחלב.
רב פפא לאביי ממאי דדג שאני טועם
בלא שאני טועם היכי משמע. וסלקא
(א) במשנה שאיני
בעיין בתיקו ולחומרא:
דברי הכל דחלב אינו בכלל קום:
דג
מתני' גדול הוא דכתיב 1 וימן י"י דג גדול לבלוע
ומותר בציר.
(ב) שם
דגים שאני טועם אסור בהן בין
מותר
את יונה והכתיב ויתפלל יונה אל י"י אלהיו
2
ובמורייס
גדולים בין קטנים. משום דאמר
(ג) רש"י
הנודר מן הצחנה.
ממעי הדגה הא לא קשיא דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן אלא
❖
תרי לישני דג דגים דדג משמע גדול
דקסבר
והדגה אשר ביאור מתה קטנים מתו גדולים לא מתו אלא דגה משמע
3
משום דנמכר בפני עצמו ודגים
גדולים ומשמע קטנים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם: הנודר מן
משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא
לעזי רש"י
הצחנה כו': אמר ליה רבינא לרב אשי אמר הרי עלי ציחין מאי תיבעי:
ביחד:
ומותר בטרית טרופה ובציר
מתני' הנודר מן החלב מותר בקום ור' יוסי אוסר מן הקום מותר בחלב אבא
משג"א [מישג"א]
ובמורייס. טרית טרופה דג גדול
ד
ה
❖
ומותר
מי-גבינה, נסיוב החלב.
טרוף דק דק ומשום הכי שרי משום
שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה וטפלה הנודר מן הבשר
בציר ובמורייס.
ו
דדג דגים שלמים משמע ולא טרופים
מותר
וכל שכן שמותר בציר של דגים שהוא
מוסף רש"י
הנודר בטרית
שומן היוצא מהן וקרבי דגים מעורבים בו וכל שכן שמותר במורייס שהוא שמנו של דג בלבד וזו וא"צ לומר זו קתני: הנודר מן הצחנה
אסור בציר ובמורייס.
טרופה אסור בציר
ובמורייס.
אסור בטרית טרופה. צחנה דגים קטנים הרבה מלוחים ויש מהם טרופין אלא שרובן שלמים וקתני דכיון שיש מהן טרופין אסור
❖
(ראמ"ה בשמו)
בטרית טרופה. ומיהו בציר ומורייס מותר לפי שאין בהן חתיכות של דג אלא שמנו וקרביו: הנודר מן טרית טרופה מותר בציר ובמורייס.
נ"ל דלא שייך למיתני הכא לא אסור בצחנה ולא מותר בה משום דבמקצתה מותר ובמקצתה אסור דכיון דבצחנה איכא שלמים וטרופים
תניא ר' שמעון
אומר דג שאני טועם
בשלמים שרי בטרופים אסור ומשום הכי לא תני הכא צחנה כלל. ומותר בציר ובמורייס איצטריכא ליה למיתני דס"ד אמינא כיון דנדר
פירוש הרא"ש
אסור בדג גדול.
מטרית שהיא טרופה דק דק יאסר אף בציר ומורייס קמ"ל: גמ' דג שאני טועם אסור בגדולים. משום דדג גדול משמע שנמכר
מתני' אינו אסור אלא
בפני עצמו. ובירושלמי מפרש דכל דג שהוא פחות מליטרא קטן מיקרי. ומיהו בכגון זה הכל לפי המקומות: דג דגה שאני טועם אסור
דג דגה.
מן הכבוש של ירק.
בין בגדולים בין בקטנים. דלא תימא מהדר הוא דקא הדר ביה דמעיקרא דבעי מיסר נפשיה בגדולים אמר דג ובסוף הדר ביה ואמר דגה
כבוש שאני טועם כו'.
קמ"ל דלא אמר הכי אלא מכולהו אסר נפשיה: דילמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן. ואע"ג דההוא נמי דבלעיה בסוף גדול
במעי הדגה
מליטרא היה נקרא קטן בערך הראשון: אלא והדגה אשר ביאור מתה קטנים מתו גדולים לא מתו. בתמיה. והא כיון שהיאור נהפך
וכו'בנדריםהלךאחרלשון
גמ'
בני אדם.
דכביש מאי דשליק מאי.
לדם ודאי מתו [להו] בין גדולים בין קטנים: אמר הרי עלי ציחין מאי. מי מיתסר בציר ובמורייס או לא דמשום הכי מיקרו דגים קטנים
י)
הרי עלי צחיחין.
כבושין צחנה מפני שהציר היוצא מהן ריחו נודף מלשון ותעל צחנתו ומיבעיא ליה אי אמר ציחין דמשמע רבויא אי משתמע ביה נמי ציר
מתני'
ומורייס או לא:
הנודר מן החלב מותר בקום. קום היינו מים היוצאין מן החלב וקורין לו סיר"ו: ר' יוסי אוסר. בגמרא
מתני' דג דגים
מפרש טעמא: מן הקום מותר בחלב. לפום לישנא דמתני' משמע דר' יוסי נמי מודה בהא ומיהו ט) בברייתא בגמרא פליג: הנודר מן
שאני טועם.
הגבינה אסור בה בין מלוחה בין טפילה. דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משמע קא משמע לן:
ומותר בקום.
מותר
קום.
ומותר בטרית טרופה.
הנודר מן הגבינה אסור בין מלוחה בין תפילה.
הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה.
ובציר. והצחנה.
בבשר מותר ברוטב.
ומותר
בציר ובמורייס. הנודר מטרית טרופה אסור בציר ומורייס.
גמ' ובלעו דג קטן. ובנדרים הלך אחר לשון
בני אדם. ציחין מאי.
מתני' מן החלב מותר בקום. רבי יוסי אוסר. בין מלוחה בין טפילה [צ"ל
תפלה].