כל
כנויי נזירות
פרק ראשון
נזיר
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
כל
כינויי נזירות כנזירות. כל דבר שאינו עיקר שמו כן נקרא
$ כינויי נזירות כנזירות. כל המקבל עליו נזירות באותו לשון
א א
א) ב)
ג)
שבדו להן חכמים הרי הוא נזיר כמו אם אמר הריני נזיר.
כינוי לחול עליו נזירות לכל דבר כאילו אמר בשם העיקר
ד) ה)
ואלו הן כינויי נזירות נזיק נזיח פזיח מי שאמר הריני נזיק או שאמר
דהיינו אהא
נזיר ומהני למיהוי נזיר כי אמר הכנויין אהא נזיק או
ב ב
ו) ז)
הריני נזיח או פזיח הרי הוא נזיר משום הלין טעמי אית דאמרי לשון
נזיח
או פזיח כמו
בשם העיקר והם נקראין כנויין:
ג ג
ח)
האומר אהא הרי זה נזיר.
ד ד
ט) י)
שבדו להן חכמים הן ואית דאמרי
ה ה
כ) ל)
ובגמרא מפרש דאיכא
דהני כינויין לשון אומות הן ט)
מ)
❖
(א) אי משום דכי מחקת לרגל דקו"ף
הוכחה כמו שנזיר עובר לפניו וזה
ו ו
❖
כל
נ)
דנזיק ודופן דח' דנזיח וגגו דפ"א
נקרא ידות נזירות שלא גמר דבורו
דפזיח
ודופן ח' שבו משווית ליה
ומהני לחול עליו כל דיני נזירות
הגהות מהר"ב
נזיר: האומר אהא. אע"פ שלא
כאילו גמר דיבורו כאדם האוחז
תורה אור השלם
רנשבורג
הוציא בשפתיו נזיר: הרי זה נזיר.
בבית יד של כלי ומגביהו בכך כאילו
א] בתוס'
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
אוחז בכלי: או אהא נאה. גם
דידות נזירות כנזירות וכשם שאוחז
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
אדם בבית יד של כלי ומגביה את
זה נקרא ידות נזירות ובגמרא $ מפרש
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
כינויי נזירות כנזירות האומר אהא הרי
זה
אמאי לא ערבינהו למיתנינהו לבבא
הכלי עצמו כך זה כיון דאמר אהא
ב
א
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
אחת וליתני הכי האומר אהא או
או שאמר אהא נאה הרי זה נזיר.
נזיר או אהא נאה נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה
ג
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
❖
אהא נאה הרי זה נזיר :
וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא:
דברים כד א
מ)
נזיר הריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל
ד
ה
נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר.
גמ' מ"ט תני נזיר. דמאי איריא
❖
הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר הרי עלי
מילי דנזיר בסדר נשים: תנא אקרא
לפי שרצה לפרש כל הכנויין
ציפורים ר"מ אומר נזיר וחכמים אומרים אינו
ו
נוסחת רבינו יהודה
קאי וכו'. ובדין הוא דהוה ליה
פתח ואומר נזיר וכו' כלומר נזיר
נזיר: גמ' מכדי תנא בסדר נשים קאי מאי
בן רבינו נתן
הגהות התוספות
למיתנייה לבתר סוטה אלא איידי
הוא עיקר השם הכתוב בתורה שעל
טעמא תני נזיר תנא אקרא קאי והיה אם
דתנא כתובות דעיקר סדר נשים
ידי לשון זה חל עליו שם נזירות
(ב)
1
1. 2.
❖
3.
לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר
ותנא ביה פרק המדיר תנא ליה
וה"ה אם אמר בלשון הכנויין כמו
י)
נדרים לבתר כתובות והדר תנא נזיר
נזיק נזיח פזיח ורישא דמתניתין
וה"ק מי גרם
לה לעבירה יין וקאמר כל
אתא לפרושי דקתני כל כינויי נזירות
דמסמיך ליה קרא לנדור נדר נזיר
הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין
פי' הרא"ש
וגו' כ) והדר תנא סוטה דאמר מר
כנזירות ובכינויין נחלקו אמוראים
פתח בכינויין
ומפרש ידות אמר רבא
כל כנויי נזירות כנזירות.
כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו
בפ"ק דנדרים ר' יוחנן אומר
כל שאינו עיקר השם
ואיתימא כדי חסורי מיחסרא והכי קתני
לשון אומות הם פירוש שלש לשונות
מן היין היינו כדאמרינן בסוטה
מיקרי כנוי כמו המכנה שם
כל כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות
לחבירו: האומר אהא ה"ז
בתי הרבה יין עושה כו':
אלו משבעים לשונות הם ואם תאמר
נזיר. לאו לפרושי כנויי קא
כנזירות ואלו הן ידות האומר אהא הרי זה
פתח בכינויין. דקתני כל כינויי נזירות
ולרבי יוחנן מאי איריא הנך ג' לשונות
אתי אלא יד לנדר הוי כמו
נזיר ולפרוש כינויי ברישא תנא מההוא
כנזירות: ומפרש ידות. האומר אהא:
בכל ע' לשונות נמי אם קבל עליו
האוחז הכלי בבית יד שלו
❖
הכלי עולה עמו. ה"נ לאו
תנא מההוא דסליק כו'. אורחא
דסליק ההוא מפרש ברישא כדתנן במה
נזירות באחד מהנך הלשונות חייל
נדר ממש הוי אלא
דתנא מההוא דסליק מתחיל לפרושי
עליה הנזירות וי"ל דאה"נ דגם
מדליקין ובמה אין מדליקין ומפרש אין
משמעות קצת לשון נדר
ברישא כדתנן כו': אלא לעולם תני
בשאר לשונות אם מכירם ומבינם
ורבינהו קרא למהוי נדר
הגהות הב"ח
מדליקין ברישא במה טומנין ובמה אין
ממש. האומר [אהא] נאה
הכי ותני הכי. ומסתברא טעמא
ומתכוין לקבל עליו נזירות הוי נזיר
(א) רש"י
טומנין ומפרש אין טומנין ברישא במה
ה"ז נזיר. אף זה נמי יד הוי
אבל מהני לישני דמתניתין כי אמר
דהתם גבי במה בהמה יוצאה
(ג)
וגריעא טפי מהאומר אהא
אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש
בלא נאה דהאומר אהא
איידי בהמה הוא דאתי שאסור לגמל
נזרו באחד מן שלש לשונות הללו
(ב) ד"ה
לא תצא אשה ברישא והתנן במה בהמה
ונזיר עובר לפניו יש
חייל עליה נזירות (נהי) נמי כי אין
לצאת ל) באפסר אבל הוא אינו חייב
היא
במשמעותו לשון נזירות
יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש יוצא
מתכוין משום דדמי טפי ללשון תורה
בדבר שאינו ראוי לה הלכך קלישא
(ג) ד"ה
יותר מאהא (במ') [נאה]
איסורא
גמל ברישא יש נוחלין ומנחילין נוחלין
אבל האומר אהא נאה לא
מלשונות אחרים ור"ל פליג התם
איסורא ולהכי מפרש התירא ברישא:
(ד) תוס'
מהני אם נזיר עובר לפניו
ואמר לשון שבדו חכמים מלבם והתם
וגבי ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין
דבסדר
דאתנאה במצות משמע
פריך אמאי בדינהו ותקינהו רבנן
(ה) בא"ד
ובעי' דוקא תפיס בשערו
ולא
מנחילין ומפרש אלו נוחלין ומנחילין ברישא אלא לעולם תני הכי
קבעה
כדמפרש בגמ' ומתני' לא
לשון כנויין והשיב דזימנין דבעי
ותני
הכי אלא התם דאיסורא דנפשיה הוא מפרש איסורא דנפשיה ברישא
(ו) בא"ד התם
זו אף זו קתני. ותימה אמאי
למימר לה' קרבן ואמר לה' גרידא
(ז) בא"ד
לא כללינהו בהדי הדדי
גבי
בהמה דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי מפרש היתירא ברישא
בלשונו (ח) ד"ה
ומפיק שם שמים לבטלה ולכך תקנו
וליתני האו' אהא או אהא
גבי
נאה ה"ז נזיר. ושמא משום
כנויין שלא הורגל הלשון לומר לה'
❖
דבתרי גווני איירי רישא
קונם
וא"ת ולר"ל איך יביא קרבן על
ידי לשון
שבדו חכמים הא קמייתי חולין בעזרה ויש לומר
כיון דמתכוין לנדור בנזיר ויודע שלשון
בנזיר עובר לפניו. וסיפא
זה בדו חכמים לנדור בהם בנזיר קבלה גמורה היא כאילו אמר בלשון הכתוב בתורה והר"ר יחיאל פירש דר"ל לאו לענין קרבן קאמר
בתפוס בשערו: נזיק נזיח
א]
אלא לענין מלקות דלקי אם עבר על נזירותו שקבל בלשון שבדו חכמים: האומר הריני כזה. בגמרא מוקי לה דנזיר עובר לפניו
פזיח ה"ז נזיר היינו כנויי
גליון הש"ס
נזירות. ובנדרים מפרש
ולגופיה לא איצטריך דהא מרישא שמעינן אפילו כי לא אמר אלא אהא ונזיר עובר לפניו דהוי נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר
בספר
טעמא דכינויין [מהני].
כזה הא האומר הריני אפילו נזיר עובר לפניו $ לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה: הריני מסלסל הריני מכלכל.
הריני נזיר וכו' כולה מתני'
מפרש טעמא בגמרא: גמ'
הני לאו ידות נזירות נינהו דאם כן ליתנינהו לעיל בהדי ידות אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן 1 הוא דמפרשינן
מכדי תנא בסדר נשים קאי
מאי
טעמא תני נזיר. פירוש בסדר נשים
דיבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפיס בשעריה כדמפרש בגמרא:
מ"ש תני נזיר וראוי היה
תוס' ד"ה או אהא נאה
לסדרו בסדר קדשים משום
בסדר קדשים הוה ליה למיתנייה שהוא הלכות קרבנות ומשני תנא אקרא קאי והיה אם וגו' מי גרם לה לעבירה יין כלומר מי גרם
(ד)
ובגמרא מפרש.
הבאת קרבנות ואע"ג
לה שזינתה יין הלכך (ה) תני אותה מסכתא בסדר נשים: וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. סיום הדבר שאמר תחלה
תוס' ד"ה האומר
דבפ"ק דסוטה קא יהיב
מי גרם לעבירה יין כלומר ונכון הוא שתשמר עצמה מן היין אבל לא בנדר ושוב מוסיף לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן
הריני כזה כו' לא מהני.
טעמא אמאי תנא נזיר בתר
סוטה ומפרש איידי דתנא
היין כנזיר ולכך שנה נזיר בנשים שגם הוא הבועל נבדק כדאיתא בסוטה שהבועל נבדק כמו הנבעלת ובנדרים לא בעי מ"ט תנא
❖
כתובות ותנא המדיר תנא
בנשים משום דעיקר פרשת נדרים בפרשת אשה כתיב ולא הוה מצ"ל טעמא כדקאמר בריש סוטה כדפריך (ו) מכדי תנא מנזיר קסליק
נדרים ואיידי דתנא נדרים
מאי שנא דקתני סוטה ומשני התם איידי דתנא בכתובות פרק המדיר את אשתו תנא נמי נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר
תנא נזיר דדמיא לנדרים
וקתני סוטה לכדר' כל
דדמי ליה א"כ ה"נ לישני הכא דלכך שנאן בסדר נשים וי"ל משום דלא מיסתבר ליה דאגב נדרים לישבק לסדר קדשים שכולו קרבנות וראוי
מוסף רש"י
הרואה סוטה בקלקולה
נזיר לשנות התם טפי ואדרבה אגביה ה"ל למיתני נדרים התם לכך צ"ל טעמא דתנא אקרא קאי וקשה דלמה לו להאריך (ז) לשונו ולומר
אהא. (קדושין
וכו' אותו הטעם אינו
כל הרואה סוטה כו' ומה ענין זה לזה לכן נ"ל דמאי דקאמר תנא אקרא קאי אינו ר"ל אקרא דכתיב בפרשה אלא ר"ל אקרא קאי דכתיב
ה:) כל הרואה
מספיק אלא על סדר
2
סוטה בקלקולה.
המסכתות אחר שנתברר
בסוף המגרש במסכת גיטין דכתיב והיה אם וגו' ועתה ניחא שפיר מאי דכתב נזיר בסדר נשים דמי גרם לעבירה יין וכו' אבל מ"מ
לנו מטעם דהכא שראוי
קשה אמאי תנא נזירות אצל סוטה היה לו לכותבו אחר גיטין ומשום הכי קאמר דכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר וכו' וגם זה עבירה
(סוטה ז:)
לסדרו בסדר נשים ולעקרו
ובטעמא דהכא לחוד לא סגי דא"כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר כסדר הפרשה לכך צריך טעמא דהתם דאגב המדיר תנא נדרים
ממקום שהיה ראוי יותר
ואגב נדרים תנא נזיר והדר חוזר לסוטה שהוא עיקר מסדר נשים: אלא לעולם תני הכי והכי. ובכולהו איכא טעמא התם
יזיר עצמו מן היין.
לשנותו כגון בסדר קדשים
ובמסכת נדרים לא מפרשא
דאיסורא דנפשיה פי' התלויה באדם עצמו כגון הדלקה והטמנה ובמה אשה יוצאה מפרש איסורו ברישא וגבי בהמה דאיסור
(שם
תלמודא טעמא אמאי סדרו
דבהמה מפרש היתר ברישא: אלא [הכא] לפרוש כנויי ברישא. כלומר במתניתין במאי דפתח בין הכנויין ובין הידות איסורא
ב.) ואמרי לה כדי.
בסדר נשים משום דמילתא
(ח) נ)
3
(גיטין פה: ובכת"י:
ידות
דנפשיה היא שאין לך
הואיל ואתיין מדרשא חביבא ליה. דדרשינן בפרק קמא דנדרים נזיר להזיר לה' לעשות ידות נזירות
דנפשיה הוא:
בלא חכם). במה טומנין
מקום שראוי לסדרו יותר
כנזירות: בעיקר קרבן.
דהיינו הכנויין שאינן צריכין לדרשה דקבלת נזירות גמור הוא אלא שאמר בלשון כנוי:
ובמה אין טומנין.
[מכאן] משום דכתיב
בנדרים בין איש לאשתו
לימא
ובין אב לבתו והיה אם לא
(שבת מז:) במה אשה יוצאה.
תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר ורוב המגרשים ע"י ערות דבר מגרשים וע"י קלקול של ערות דבר חייב אדם להזיר
עצמו: פתח בכנויין ומפ' ידות בנדרים נמי פריך ותו ידות אינשי שכח התנא להזכיר ידות ברישא: (לא) [אלא] התם איסורא
(שם נז.) במה בהמה יוצאה.
דנפשיה וכו' משום דאיסורא דנפשיה חמיר עלויה מפ' (אסור) [איסורא] ברישא ובנדרים ליתא להך טעמא אלא מעיקרא
(שם נא:) יש נוחלין ומנחילין.
פריך מיש נוחלין ומיש מותרות לבעליהן ומיש טעונות שמן ולבונה ומיש טעונות הגשה ומיש בכור לנחלה ומשני הני
משום דאוושן מפ' ההיא דפתח ברישא והדר תו פריך מבמה בהמה:
(רשב"ם ב"ב קח.) נוחלין ולא מנחילין.
(שם)