ב:
כל
כנויי
נזירות
פרק ראשון נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא
קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים. פי' דאי
וגבי יש נוחלין נמי. משום דעיקר נחלה הוא מפרש עיקר נחלה ברישא:
ז א
א) ב)
ג)
אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא אלא היינו טעמא. דמפרש ידות
סבירא ליה דהויין ידים למה לי' לשמואל לאוקמי מתני' בנזיר
(ד)
ח ב
ד)
עובר לפניו אפי' אין נזיר עובר לפניו נמי דכשאמר אהא יד מיהא
ברישא דהואיל ואתיין ליה מדרשא כדאמרי' בפרקא קמא דנדרים
ה)
הוי דטפי משמעו אקבלת נזירות דראוי לחול לאלתר אפי' אכל
נזיר להזיר לעשות כינויי
נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות:
ה)
ו)
1
ז) ח)
חביבין ליה. ותני להו ברישא. ואי אמרת
ושתה ביין כל היום מחצי היום ואילך
ט ג ד
ט) י)
כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא
יכול להיות נזיר מקבלת תענית דאם
גבי יש נוחלין נמי מפרש עיקר נחלה ברישא
כ)
כדקתני עלה לעשות כנויי נזירות
אכל כבר לא יוכל להתענות עד
י ה
אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא אלא היינו
ל)
כנזירות הא לא הוי מדקא הדר ותני
למחר ולישנא דאהא משמע דאהא
טעם ידות הואיל ואתיין ליה מדרשא חביבין
❖
בההיא ברייתא גופא דנדרים אין
נזיר 2 לאלתר הלכך יד הוי ואי לא
ליה וליפתח בהון ברישא תנא כי מתחיל
לי אלא בנזירות בנדרים כו' ומקיש
בעי שמואל ידים מוכיחות אפילו
אין נזיר עובר לפניו נמי: ה"ג
מתחיל בעיקר קרבן ולענין פירושי מפרש
יא ו
נדרים לנזירות מה נזירות עשה בו
❖
תורה אור השלם
ידות ברישא: האומר אהא הרי זה נזיר: דלמא
אמרי אין בזמן שהנזיר וכו'. כלומר
ידות נזירות כנזירות אף כן בנדרים
1. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי
אהא בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהיה
אין ודאי שמואל סבירא ליה ידים
ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות
א
לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
הגהות מהר"ב
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
נזיר עובר לפניו לימא קסבר שמואל ידים
שאינן מוכיחות לא הויין ידים ובנזיר
אלמא ברישא לא אתא אלא משום
❖
שמות טו ב
רנשבורג
עובר לפניו ליכא לספוקי דהויין ידים
ידות נזירות כנזירות וכינויי נזירות
שאינן מוכיחות לא הוויין ידים אמרי (א)
ב
א] בתוס'
אגב גררא נסבא: וליפתח בהו ברישא.
מוכיחות אבל אין נזיר עובר לפניו
בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא
דלמא אהא בתענית קאמר כלומר
וליתני ידות נזירות כנזירות וכל כינויי
נוסחת הריב"ן
במילתא אחרינא אבל (ב) ודאי אין הנזיר
נזירות כנזירות: תנא כי מתחיל [מתחיל]
ולא הויין ידים מוכיחות: ויש ספרים
עובר לפניו אמרינן דלמא אהא בתענית
בעיקר קרבן ברישא. כגון בכינויי
דגרסי אמרי לא בזמן שאין הנזיר
(ו)
קאמר ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר
נזירות שהן ענין לשון נזיר כדפרישנא
עובר לפניו (ז) והכי פירושו לעולם
❖
דקאמר בלבו אי הכי מאי למימרא מהו
לעיל : ולענין פרושי מפרש ברישא
שמואל לא בעי ידים מוכיחות ובזמן
ג
ו)
דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל: אהא נאה
ידות. דאתיין מדרשא. ובפ"ק דנדרים
שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דיד
ז)
ד
מוסף רש"י
מיהא הוי אין 3 נזיר עובר לפניו
פריך הניחא למ"ד כינויין לשון אומות
נזיר: ודלמא אנאה לפניו במצות כדתניא
דלמא אהא בתענית קאמר פירוש
הן ולהכי פתח בכינויין ברישא
כגון שהיה נזיר עובר
1זה אלי ואנוהו (ג) האנאה לפניו במצות אעשה
לפניו.
ואפילו יד לא הוי ולגירסא זו מסיק
דעיקר הן אלא למ"ד לשון שבדו להן
לפניו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה אכתוב
(קדושין ה:)
הכא דשמואל לא בעי ידים מוכיחות(ח)
חכמים להיות
נודר בו מאי איכא
לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין
למימר ליפתח בידות ברישא הואיל
והתם דקאמר הרי את מקודשת אע"ג
נאים אמר שמואל שתפוס בשערו ואמר
ו
ואתיין מדרשא ומשני מי קתני ידות
דלא אמר לי הרי היא מקודשת לו
אנאה נזירא מילתא דעבירה ואמרי' ליה נאה
במתניתין כלל
אלא חסורי מחסרא
ופריך למימרא דסבר שמואל ידים
אין
לה ותני ידות להא מלתא נמי תריץ
שאין מוכיחות הויין ידים והא תנן
(ראמ"ה נדרים ה:
לה ואקדים נמי ותני ידות ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי
האומר אהא הרי זה נזיר ומוקי לה שמואל בשנזיר עובר לפניו הא
❖
ידים שאינן
בשמו)
נדרים כנדרים ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין: האומר
אין נזיר עובר לפניו לא אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא
מוכיחות.
אהא הרי זה נזיר ואמאי דלמא אהא בתענית קאמר: לימא
הויין ידים ומשני התם אלא באומר מקודשת לי אלמא מסיק התם
❖
(קדושין ה: וכעי"ז גיטין פה:)
דקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות . כלומר מדקא מוקים לה
הגהות הב"ח
לשמואל מהכא דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים להכי גרסינן
שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו הא לאו הכי ליכא לספוקי בנזיר
אמרי אין והשתא האי לימא אינו כשאר לימא שבגמרא שכן הוא
(א) גמ'
אין ודאי
עומד ודכוותה איכא לקמן לימא הני תנאי כי הני תנאי ועומד
כלל דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים והא איפכא שמעינן
פי' הרא"ש
כן וכדמפרש4: ודלמא לפוטרו מקרבנותיו. המוטלין עליו להביא
(ב) שם
ליה בפ"ק דקידושיןח) דאמר שמואל האומר לאשה הרי את מקודשת
הואיל ואתיין מדרשא חביבי'
הרי את מאורסת הרי את לאנתו הרי זו מקודשת ואע"ג דלא אמר לי:
כשישלים נזירותו ולא נתכוון כלל לקבל עליו על עצמו נזירות:
(ג) שם אתנאה
5
ליה אבל כנויין לא אתיין
דקאמר
(ד) רש"י
מדרשא אלא כדמפ' טעמייהו
בלבו. להיות נזיר ומ"מ בעינא נמי דנזיר עובר לפניו
אמרי. לעולם קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כגון
התם (ה) ד"ה
בנדרים לר"י כדאית ליה
דקבלה שבלב אינו כלום דגבי נזיר (ט) כתיב כי יפליא
גבי אירוסין וקידושין כיון דמדכר שם אירוסין וקידושין הוי הוכחה
היא
ולר"ל כדאית ליה. והתם
במקצת והכא היינו טעמא דבעינן להיות נזיר עובר לפניו משום
שיפרש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב
(ו) תוס'
פריך הניחא למ"ד כנויין
לשון אומות הם וכו' ומשני
דאיכא למימר אהא בתענית קאמר ולא הוי הוכחה כלל דליכא
להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאילו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר
עובר לפניו הוויין
לאו חסורי מחסרא לה תני
מהו
לפניו: (י) דתימא בעינא פיו ולבו שוין קמ"ל. הכי גרסי'
למיקם עלה דמילתא אי אמר בתענית או בנזירות ולא הוי נזיר
ידים אבל (ז) בא"ד
ידות ברישא כל ידות (נזיר)
ולא גרסינן דלא בעינא דהוי משמע דלא בעינן פיו ולבו שוין וזה אינו
דלא נתנה נזירות אלא להפלאה עד שיפרש שנאמר כי
לא
ט)
[נדרים] כנדרים כל כנויי
הוויין ידים
נדרים כנדרים אבל הכא לא
יפליא לנדור ומתרגמינן ארי יפרש: [דילמא וכו']. אפי' כי נזיר
דכל נדר בטעות לאו נדר הוא דאם נתכוון לומר מעשר ואמר תרומה
(ח) בא"ד
מסתבר ליה לשנויי הכי
עובר לפניו אמאי הוי נזיר ודילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר והכי
או איפכא על פירות שלפניו לא אמר כלום ועוד קשה למה לי עובר
6
וקשה מפ"ק
ולשבושי תחלת המסכת
דקידושין דהתם קאמר
משמע אהא אני במקומו להקריב קרבנותיו: הכא במאי עסקינן
לפניו הא הוי נזיר כיון דחשב בלבו ולא בעינן פיו ולבו שוין אלא ה"פ
וניחא ליה טפי לשנויי דתנא
שמואל
דמתני' מתחיל בעיקר הקרבן.
כגון שאמר שבלבו היה לקבל עליו נזירות: אי הכי. דנזיר
מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין והכא כי לא הוציא בפיו אהא נזיר
(ט) ד"ה
והתם לא (שייך) [חש] לשנויי
עובר לפניו וקאמר נמי בלבו מאי למימרא פשיטא אדעתא
בפירוש אע"ג דנזיר עובר לפניו ואמר בלבו נזיר (כ) דאין זה פיו ולבו
הכי: מתחיל בעיקר הקרבן
דנזיר קאמר: בעינן שיהא פיו ולבו שוין. דבעינן שיהא מוציא
שוין קמ"ל דמחשבת הלב מגליא אדיבורו דאהא כי נזיר עובר לפניו
דכנויים לשון נזירות הן לר"י
ודלמא
דאמר לשון אומות הן ולר"ל
אהא
בשפתיו מה שיהרהר בלבו: קמ"ל. דלא בעינן ובלבד שיהא נזיר
דאהא נזיר קאמר וכהאי גוונא הוי שפיר פיו ולבו שוין:
נמי כיון שתקנו חכמים להיות
נאה לפניו במצות. בשאר מצות כדתני' כו' ומנלן למימר דקיבל עליו
עובר לפניו הא אם אין נזיר עובר לפניו ואע"ג דאמר בלבו כיון דלא
נודרים בהן הוי כנדר עצמו.
נזירות: אמר שמואל שתפוס בשערו. כלומר אהא נאה במצוה התלויה
אבל יד לא הוי עיקר הנדר
הוציא בשפתיו לא הוי מוכחא מילתא: האומר אהא נאה הרי זה נזיר.
שאין במשמעות לשון נדר
דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה: נזירא מילתא
בשיער כגון נזירות והכא ליכא לשנויי בלא תפס בשערו ובנזיר
אלא יד בעלמא: ודלמא אהא
דעבירה (ה) ואמרי' ליה נאה. בתמיה. ואי אמר אהא נאה במילתיה
עובר לפניו דהכא דבור שלם קאמר אהא נאה ואי לא תפס בשערו
(י) ד"ה ה"ג
בתענית קאמר. והיכי משוית
בעינן
ליה נזיר ודאי להביא
אפי' כי נזיר עובר לפניו משתמע שפיר אהא נאה בשאר מצות
דנזירות מי הויא נזירות מילתא דנוי דאמרי' לי' זיל ותיהוי נזיר והינאה:
קרבנותיו לעזרה כיון דאיכא
כמו אנזירות ולעיל נמי דפריך ודילמא אהא בתענית ליכא לשנויי
אין בעינן
למימר דלתענית נתכוון. ועוד
בשתפס בשערו בלא נזיר עובר לפניו דלעולם משתמע שפיר אהא
בתענית כי אין נזיר עובר לפניו אע"ג דתפיס בשערו והשתא אתי
(כ) בא"ד
אפי' נזיר ספק לא הוי דכיון
❖
אין
דאיכא למימר הכי והכי הא
שפיר דמתניתין פלגינהו בתרי בבי האומר אהא הרי זה נזיר או אהא נאה אע"ג דתרוייהו ידות נינהו משום דמפרשי בתרי טעמי:
ואמאי נאה 7 הא מילתא דעבירה היא ואמרי' ליה נאה. פירוש הנודר בנזיר עושה עבירה וקרינן ליה נאה וי"ג מלתא עבידא
אמרינן סתם נזירות להקל:
לימא קסבר שמואל ידים
וכי מעשה הגון וכשר לעשות כן הא עבירה היא ומשני אפילו לר' אלעזר הקפר כו' דילמא אתי למיעבר על נזירותו לשתות ביין
שאין מוכיחות לא הויין ידים
הגהות התוספות
דאי קסבר ידים הויין אפי' אין
כי ארכו לו הימים אבל טהור לא חוטא קרי ליה וקשה דבעלמא אייתי לר' אלעזר אפילו אנזיר טהור על שם שציער עצמו מן היין
1. 2.
נזיר עובר לפניו נמי. דנהי
קרי ליה חוטא וי"ל דטהור נמי קצת קרי ליה חוטא ומכל מקום המצוה רבה על החטא ולכך קרי ליה נאה מידי דהוה י) אמתענה
3. 4.
דלא הויין ידים מוכיחות מ"מ
5.
תענית חלום בשבת דיש לו מצוה לבטל החלום וקצת עבירה עשה שהתענה בשבת שהרי צריך לישב בתענית למחרת השבת לכפר על
יד לנזירות הוי דטפי
6.
משמעותיה לשון נזירות
שהתענה בשבת אבל נזיר טמא רחמנא קרייה חוטא לפי שהוא סותר את נזרו וצריך לחזור לנזירתו וכבד בעיניו המעשה ותוהה
7. 8.
מלשון תענית דאהא משמע
על הראשונות : הריני כזה נהי נמי דתפיס בשערו הרי נזיר. יש ספרים דכתיב בהן הריני כזה לא אמר אכן טעות הוא שהרי
כ) ל)
8
דקאי אגופיה לשנותו לשם
9.
חדש והיינו שיהא נקרא נזיר.
במתני' תני בהדיא אמר הריני כזה ושמא הסופר טעה במאי דכתב בתר הכי אמר שמואל בשנזיר כו' פי' דס"ד דאין נזיר עובר
9 א]
אבל היושב בתענית אין שמו
לפניו אלא דתפיס בשעריה דומיא דמתני' דלעיל אהא נאה דאוקמינן בתפיס בשעריה לחוד ולכך פריך הריני כזה לא משמע מידי
משתנה: אמרי' בזמן שהנזיר
דנזירות אף על גב דתפיס בשעריה ומשני שמואל הכא נמי כשנזיר עובר לפניו והשתא אין צריך לומר דתפיס בשעריה:
עובר לפניו ליכא לספוקי
במלתא אחרינא. כלומר
ממאי
לעולם קסבר ידים שאין
מוכיחו' הויין ידים ובזמן שהנזיר עובר לפניו אכתי הוי ידים שאין מוכיחות ומ"מ מוכח טפי לנזיר מלתענית כיון דנזיר עובר לפניו הלכך ליכא לספוקי במלתא אחריתי כיון דמוכח טפי לנזיר. אבל אם היה הדבר שקול לזה כמו לזה הא אמרי' ספק נזיר
להקל. אבל אם אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר זה דבר שקול ולא הוי נזיר. ודילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר וה"ק אהא בחיובו של זה. מהו דתימא בעי' פיו ולבו שוין ועוד אי לא בעי' פיו למה לי נזיר עובר לפניו בלבו לחודיה סגי.
אלא ה"פ מהו דתימא בעי' שיפרש בפיו בהדיא קמ"ל כיון דנזיר עובר לפניו קרי ביה פיו ולבו שוין אבל אם אין נזיר עובר לפניו אפי' אמר בלבו היה כך כיון דלא מוכחא מלתא לא קרי' ביה פיו ולבו שוין. ודילמא אתנאה לפניו במצות קאמר ונזיר ודאי
לא הוי ואפי' ספק כדפרשתי לעיל: אמר שמואל שתפוס בשערו. אבל נזיר עובר לפניו לא מהני אלא דוקא כשאומר אהא דאיכא לספוקי או בנזיר או בתענית דמשמע יהא גופי מתענה או נזיר. וכיון דנזיר עובר לפניו מוכח שהוא רוצה שיהיה גופו כמוהו
אבל אהא נאה דאיכא לספוקי בלשון נאה אם להתנאות בשערו ולגדלו כדין נזיר קאמר או להתנאות במצוה אין הוכחה במה שנזיר עובר לפניו כיון דאין הספק אלא בלשון נאה אבל במה שתפוס בשערו איכא הוכחה דלהתנאות בשערו קאמר ולא בעי'
שיאמר בלבו היה דהוכחה גמורה הוי מה שתפוס בשערו אבל אין תפוס בשערו אפי' יאמר בלבי היה לא מהני דלא מקרי פיו ולבו שוין כיון דליכא הוכחה כלל. הדא מילתא דעבירה ואמרי' לי' נאה. כלומר אסור הוא לנזיר כדאמרינן פ"ק דנדרים כנדרי
רשעים נדר בנזיר ובקרבן כנדרי כשרים לא אמר כלום. ואית דגרסי הדא מילתא דעבידה דאמרי' ליה נאה. כלומר מי הוי דבר שרגילים לעשות וראוי לעשות דקרי ליה נאה: