כל
כנויי
נזירות
פרק ראשון
נזיר
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
שנה. דיש
ואימא שנה. שצריכה למלאות דפעמים יהיה שנ"ג ופעמים שנ"ד
שנים מלאים ומרובים בימים כשהחדשים
לד א
א)
מלאים ויש פחותין כשהם חסרים: שנים מי מונין
ב) ג)
ופעמים שנ"ה: מי מנינן. שנה לימים הכא כתיב עד מלאת
לה ב
ד)
לימים. בתמיה א] ו) (ושיטה הוא וכו'): חדשים אתה מחשב לשנים.
(ב) ימי חדש הוא דמנינן לימים ומשום הכי אמרינן דבשלשים של
ה) ו)
חדש איירי קרא אבל לא לשנה שאין מונין לה לימים אלא לחדשים:
וכשהן מעברין מוסיפין חדש ולא ימים כ' או ט"ו והכא כתיב עד
לו ג ד
❖
מתני' אמר הריני נזיר אחת קטנה.
לז ה
מלאת הימים הלכך ודאי בחדש מיירי:
❖
לח ו
הריני
נזיר אחת גדולה הריני נזיר
לא תהא פחותה משלשי' יום
ואימא
שנה מי מנינן ליומי והא רבנן
אחת קטנה. כלומר לא שנא
(ג) ואפילו אמר הריני נזיר יום אחד
דקיסרי
אמרי א מנין שאין מונין ימים לשנים
נוסחת הריב"ן
הרי זה נזיר ל' יום לפי שאין נזירות
כי אמר גדולה ולא שנא כי אמר קטנה
תורה אור השלם
לחדשי השנה חדשים מחשבין
שנאמר
1
פחותה משלשים. או שאמר הריני נזיר
ואפילו אמר מכאן ועד סוף העולם
לשנים ולא ימים לשנים: מתני' ב אמר
1. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ
אחת גדולה אפילו אמר שתהא גדולה
לא הוי נזיר אלא שלשים יום וגדולה
ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם
הריני נזיר אחת גדולה הריני נזיר אחת קטנה
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
מכאן ועד סוף העולם הרי זה אינו
דקאמר כלומר גדול עלי הנזירות
שמות יב ב
אפילו מכאן ועד סוף העולם נזיר שלשים
נזיר אלא שלשים יום כדאמר בגמ' דאי
דטריחא עלי או קטנה כלומר דלא
2. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם
יום: גמ' אמאי והא מכאן ועד סוף העולם
אמר הכי משמע דאמר אריכא עליה
טריחא עלי כלל: אפי' מכאן ועד סוף
וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי
עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
עולם.1 בגמרא מפרש דטריחא ואריכא
קאמר הכי קאמר אריכא לי הדא מילתא
הדא נזירות דשלשים כמכאן עד סוף
❖
בראשית א ה
גמ'
העולם: אם יש מהלך עד
לי מלתא כמכאן ועד סוף העולם:
כמכאן ועד סוף העולם תנן ג הריני נזיר
ואמאי והא מכאן ועד סוף העולם
אותו מקום פחות משלשים יום הרי זה
מכאן עד מקום פלוני אומדים כמה ימים
הגהות מהר"ב
קאמר. פירוש וליהוי נזיר
נזיר שלשים יום. דלעולם אין נזירות
מכאן ועד מקום פלוני פחות משלשים יום
רנשבורג
לעולם ומשני הכי קאמר הריני כלומר
פחות משלשים. ואם יש משם עד מקום
2
נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמנין הימים
א] בתוס'
פלוני יותר ממהלך ל' יום כגון ארבעים
אריכא לי האי מילתא כו' לעולם חד
3
ואימא הכא נמי אריכא לי הא מילתא כמכאן
יום או נ' יום הרי זה נזיר כמנין הימים
נזירות קביל עליה לקולא דהכי משתמע
ועד מקום פלוני אמר רבא שהחזיק בדרך
❖
דהוי כמאן דאמר הריני נזיר עד מ' יום
טפי דאם הוא ר"ל מכאן ועד סוף
ד
וליהוי כל פרסה ופרסה אמר רב פפא באתרא
או עד נ': ואמאי אימא הכא נמי. כי
העולם היה לו להזכיר מנין סוף העולם
אמר מיכן ועד מקום פלוני דמשמע
דיודע הוא שפיר דהעולם יש בו חמש
דלא מני פרסי וליהוי כל אוונא ואוונא מי
מאות4 מהלך והיה לו לומר חמש מאות לעזי רש"י
כמאן דאמר אריכא לי הדא מילתא
לא תנן הריני נזיר כעפר הארץ וכשער
❖
קונטריד"א. חבל ארץ.
שנים ולפיכך אזלינן לקולא כ"נ:
דנזירות דשלשים יום כמהלך נ' דמכאן
ראשי וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח
מכאן
ועד מקום פלוני אומדים
ועד מקום פלוני: אמר רבא. התם
אחד לשלשים יום כל מילתא דאית ביה
כמה ימים עד מקום פלוני
ליכא למימר הכי דכשהחזיק בדרך
מוסף רש"י
קיצותא לא קתני והתניא הריני נזיר כל
ה
פחות משלשים יום נזיר שלשים יום.
כבר עסקינן דהואיל והחזיק בדרך
מנין שאין מונין ימים
ימי חיי הריני נזיר עולם הרי זה נזיר עולם
וקאמר מכאן ועד מקום פלוני מוכחא
פי' דלא גרע מקיבל נזירות יום אחד
לשנים.
אפילו מאה שנה אפילו אלף שנים אין זה
מילתא דאדעתא דליהוי נזיר כל זמן
דהוי נזיר שלשים יום ואם לאו הוי נזיר
נזיר עולם (א) אלא נזיר לעולם רבה אמר
שיהא בדרך קאמר ועוד כיון דהחזיק
כמנין הימים או מ' או נ' יום ואמאי
בדרך ליכא למימר דאריכא ליה מילתא
ה"נ נימא אריכא לי מילתא כמכאן
שאני שערות הואיל ומובדלות זו מזו גבי
ועד מקום פלוני ולא יהיה אלא ל' יום
כמכאן ועד מקום פלוני דהא חזינן
יומי נמי הא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום
❖
2
דלא אריכא ליה דרך דהחזיק בדרך
ואפילו יהיה נ' יום עד מקום פלוני
אחד התם לאו דמפסקי מהדדי הוא מאי
(מגילה
כבר: וקפריך אמתני' גופא דמכאן
[ומשני] כשהחזיק בדרך וקבל עליו
ה.) כשער ראשי.
קאמר יממא וליליא חד יומא הוא ולעולם לא
הגהות הב"ח ועד מקום פלוני ולהוי כל פרסה ופרסה.
דמסתמא מפני אונסי הדרך קבל עליו
מפסקי מהדדי רבא אמר למה לך אקשויי
חד נזירות דדלמא האי דקאמר מכאן
נזירות להנצל מסכנת הדרך לסך
(א) גמ'
כולי האי שאני התם דהא קתני הריני נזיר
ועד מקום פלוני כל מנין פרסאות
מהלך הימים עד מקום פלוני:
אחת: מתני' הריני נזיר ויום אחד הריני
(לקמן ח.) אפילו
מכאן ועד מקום פלוני קבל עליו
וליהוי
ו
מאה שנה כו' אין זה נזיר
נזיר ושעה אחת הריני נזיר אחת ומחצה ה"ז נזיר שתים: גמ' למה לי למיתנא
נזירות של (ד) שלשים ויהא מגלח
(ב) רש"י
עולם.
בסוף כל שלשים ויביא שלשה בהמות
הימים
כל הני צריכי דאי תנא הריני נזיר ויום אחד הכא הוא דאמרי' אין נזירות ליום א'
❖
(ג) ד"ה
(לקמן ח:)
ואי הוה עד התם מאה פרסאות ליהוי
אמטו להכי קמני תרתין אבל הריני נזיר ושעה אחת לימני ל' ואחד יום קמ"ל
דאפילו
נזיר מאה נזירות: וליהוי כל אוונא
יום (ד) ד"ה
ואי
ואוונא. דאיכא ממקום פלוני עד כאן
שלשים
פי' הרא"ש (המשך)
(ה) ד"ה
כאילו קבל עליה חדא נזירות לכל אוונא דאי הוו עשרים אוונות ליחייב בכל עשרים של שלשים שלשים דמילתא דעבידא היא דמנו אינשי אווני כמה
זה (ו) ד"ה
ולימא כל פרסה ופרסה הוי
אוונות יש מכאן ועד מקום פלוני דבכל מקום מנו אווני מחוז של כרך שכולן תלויין לכרך ולשם השר תדיר ולשם פורעין המס. ואוונא לועזין בני
נזיר אמכאן ועד מקום פלוני
אפי' (ז) ד"ה
אדם קונטריד"א וכמו תאנת שילה וכמו תאנתה מי ישיבנה : מי לא תנן. בכי האי גוונא: הריני נזיר כעפר הארץ
קפריך דנימא דקיבל עליו
מנין נזירות דמנין פרסאות
וכשיער ראשי הרי (ה) נזיר לעולם. ומגלח אחת לשלשים יום דמשמע דאמר הרי עלי נזירות כמנין שיער ראשי : כל מילתא דאית ביה
כמכאן
עד מקום פלוני ואמתני'
קיצותא. כגון מכאן עד מקום פלוני לא קתני דליהוי כמאן דמקבל עליה נזירות שיהא מגלח בסוף כל שלשים ושלשים אלא כמאן דמקבל
דכשער ראשי קא סמיך ונטר
(ח) בא"ד
עליה חדא נזירות אריכתא עד מקום פלוני: והתניא. דמסייע הריני נזיר כל ימי חיי וכו' [ואם] אמר הריני נזיר עד מאה שנה
לאיתויי עד קושיא דבסמוך:
(ו)
כמכאן ועד
להוי כל אוונא ואוונא
או עד אלף שנים אין זה נזיר עולם שיהא מגלח בסוף השלשים: אלא נזיר לעולם. דכחדא נזירות אריכתא דמי ואינו מותר בתגלחת
סוף העולם
חד נזיר דנהי דלא מנו פרסי
כל ימיו. אבל היכא דלית ביה קיצותא כגון כשיער ראשי וכחול הים דאין לדבר קיצבה איכא למימר דלהכי אמר הכי דנזירות הרבה קבל
(ט) ד"ה
מ"מ מנו שיעור מהלך הימים
נדר
ונימא שקיבל עליו נזירות
עליו כמנין שיער ראשו והוא מגלח אחת לשלשים יום: רבה אמר שאני שערות הואיל ומובדלות זו מזו. איכא למימר דלמנין שערות
דקאמר ועוד
כמנין הימים הריני נזיר כשער
קיבל עליו נזירות הרבה ולכך מגלח אחת לשלשים אבל אוונא ופרסי ליכא למימר הכי דהא ליתנהו מובדלות זו מזו דסדנא דארעא
מחצה שבנזירות חיילא
ראשי ה"ז נזיר עולם שקבל
חד הוא איכא למימר חד נזירות אריכתא קיבל עליו כשיעור הימים שמיכן עד מקום פלוני: גבי יומי נמי. כי אמר כמכאן עד מקום
עליה נזירות שניה וחייב
עליו נזירות כמנין שער ראשו
❖
שתים
ומגלח כל ל' יום ומביא
פלוני אימא נמי כמנין הימים קיבל עליו נזירות של שלשים דהא יומי מיפסקי מהדדי כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד: התם.
קרבנותיו: כל מלתא דאית
דכתיב קרא יום אחד לאו משום דאיפסקו מהדדי אלא האי דקאמר שהוא יום אחד דקיימא לן דליליא ויממא חד הוא שהלילה הולכת
ליה קיצותא לא קתני. דבר
אחר היום ולעולם לא מיפסקי מהדדי ומשום הכי ליכא למימר כדאמרינן אלא חדא נזירות אריכתא כמיכן ועד מקום פלוני קיבל עליו:
שיש לו קצבה כמו מכאן עד
הגהות התוספות
מקום פלוני לא אמרי' שיקבל
רבא אמר למה לך לאקשויי כולי האי שאני התם. טעמא מאי אמר כמ"ד אריכא לי מילתא (ז) מיכן ועד סוף העולם ואינו נזיר אלא שלשים
1. 2.
עליו נזירות כמנין הימים
דהא קאמר אחת דמשמע חדא נזירות היא בלבד הוא דקאמר והואיל דקאמר חדא לא אפשר דלא אמרינן דהכי משמע האי דקאמר מיכן
3. 4.
שמכאן עד אותו מקום אבל
❖
ועד סוף העולם אבל היכא דקאמר מיכן ועד מקום פלוני ולא אמר אחת לא אפשר דאמינא לך דקביל עילויה בציר דמהלך הימים
(ח)
שער ועפר וחול דבר שאין
דאיכא מאותו מקום עד אותו מקום פלוני: מתני' אמר הריני נזיר ויום אחד. (ט) נזיר שתי נזירות דכיון דאמר הריני נזיר חיילא עליה נזירות
לו קצבה אין לומר שיקבל
עליו נזירות א' כמנינן כי אין
ראשונה וכי הדר ואמר יום אחד או שעה אחת או אחת ומחצה שבנזירות חיילא עליה נזירות שניה וחייב שתים דקאמר ועוד מחצה דכי
להם מנין הלכך ודאי חילוק
פי' הרא"ש
אמר הריני נזיר אחת חל עליו נזירות אחת וכי חזר ואמר ומחצה חל עליו נזירות שניה אבל אם אמר הריני נזיר שלשים ואחד או
נזיר יש כאן לכל א' נזירות
א' וי"מ דאמתני' דמכאן
ואימא שנה. שפעמים צריכין
שלשים ושתים ה) כיון שפירש אינו נזיר שתים אלא כמנין הימים שקבל עליו: גמ' למה לי למיתנא כל הני. דמחייב בה בנזירות שתים
ועד סוף העולם קא פריך
למלאות חסרון השנה בימים
ליתני חדא ומינה ידענא לאחריני: צריכי. דאי הוה תני הריני נזיר ויום אחד הוה אמינא הכא הוא דאמרינן דמחייב בשתי נזירות דכי אמר
יש פעמים השנה היא שנ"ג
דנימא דקיבל עליו נזירות
במנין פרסאות או מהלך ימים
ימים ופעמים שנ"ד ופעמים
הריני נזיר חיילא עליה נזירות והאי דהדר ואמר ויום אחד אדעתא דנזירות אחריתי קאמר ליה לפי שאין נזירות ליום אחד דהוי כמאן דאמר
כמכאן ועד סוף העולם ומפ'
שנ"ה והוה מצי לשנויי
הריני נזיר יום אחד דחיילא עליה נמי נזירות שלשים: אבל כי אמר הריני נזיר ושעה אחת. אימא דתיהוי כמ"ד שלשים ואחד קמ"ל:
תפשת מרובה לא תפשת שנה
דאית ליה קיצותא דמהלך
ואי ת"ק שנה הוא העולם ולשון
מי מנינן לימים אין משלימין
ראשון הגון. והתניא בניחותא הריני נזיר כל ימי חיי הריני נזיר עולם ה"ז נזיר עולם בין שאמר הריני נזיר כל ימי חיי בין
השנה בימים כי החדש פעמים ממלאין אותו ופעמים מחסרין ומתוך זה יגיעו ימי השנה לשנ"ג או לשנ"ד או לשנ"ה אבל
משלימים אותה בחדש שפעמים מעברין אותה ומוסיפין עליה חדש כדאמרי רבנן התם דקסברי דחדשים אתה מונה להשוות
שאמר הריני נזיר עולם הוא נזיר עולם ומיקל בתער ומביא קרבן משום דלית ליה קיצותא ק' שנה או אלף שנים אע"ג דלא
שנת הלבנה לשנת החמה וממתינים עד שיגיע מותר ימי החמה על ימי הלבנה לחדש אחד ומוסיפין חדש א'. ואי אתה מונה
יאריך כל כך ימים כיון דאית ליה קצותא הוא נזיר לעולם ואינו מגלח כל ימי חייו ולא אמרינן חדא נזיר' קיבל עליו: שאני
שערות הואיל ומובדלות זו מזו. הלכך אמרינן דנזירות כמנין שערות קבל עליו אבל מכאן ועד מקום פלוני סדנא דארעא
בכל שנה ימים להוסיפן על שנת הלבנה להשוותן לשנת חמה. א"נ חדשים אתה מונה לשנה שפעמים יש בשנה שתים עשרה
חדשי' ופעמי' י"ג ואם אמר קונם פירות האלו עלי שנה מונה מחדש שעומד בו עד חדש זה לשנה האחרת בין שהיא
חד הוא ופריך יומי נמי מובדלים זה מזה והו"ל למימר דבמנין ימים קבל עליו שאני התם דקתני הריני נזיר אחת אפירכא
פשוטה בין שהיא מעוברת ואינו מונה ימים לשנה להוסיף על יב"ח עד שס"ה ימים: ואמאי והא עד סוף העולם קאמר
[קמייתא] קאי דפריך והא עד סוף העולם קאמר ומשני דהא דקתני ברישא א' גדולה ואחת קטנה אחת קאי נמי אסיפא
דקאמר הריני נזיר אחת מכאן ועד סוף העולם הלכך נזיר אחת קבל עליו אלא דאריכא ליה מלתא כמכאן ועד סוף העולם:
ומשמע שקיבל עליו נזירות עד סוף עולמו: אריכא לי כו'. נזירות אחת שקבלתי עלי כבד עלי ודומה לי כאילו הוא עד סוף
הריני נזיר ויום אחד הריני נזיר ושעה אחת הריני נזיר א' ומחצה ה"ז נזיר שתים [באחד] מאלו (הנזירות) הלשונות שאמר קיבל
העולם וכיון דמצינא לתרוצה דבוריה הכי הוה דסתם נזיר להקל: פחות מל' יום. אם יש עד אותו מקום פחות ממהלך ל'
יום אין נזיר פחות ל' יום ואם יש יותר הרי הוא נזיר כמנין הימים: הכא נמי אריכא לי מלתא נזיר' שקבלתי עלי נראה לי
עליו ב' נזירות ומגלח לסוף שלשים ונוהג נזירות אחרת דכיון דאמר הריני נזיר קבל עליו נזירות אחד וכי אמר תו ביום
אחד
הרי יש כאן נזירות אחרת
דאין נזירות פחות מל' יום
וכאילו אמר הריני נזיר
ל' יום דיום א' חשוב כל'
ארוך וכבד כמכאן ועד מקום פלוני: שהחזיק בדרך ומסתמא כדי להשמר מסכנת הדרך קיבל עליו נזירות כמנין ימי הדרך: