נב:
כהן גדול פרק שביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיבעית
אימא כי קתני מידי דמת מידי דחי לא קתני. ולא
לעולם או שדרה או גולגולת תנן. כי קתני דששה דברים הן בהנהו
מא א
א) ב)
ג)
תחשוב בהנך ששה דברים אבר מן החי: ואיבעית
דפליגי עליה רבים אבל בעצם כשעורה דלא פליגי עליה רבים אלא
מב ב
ד)
אימא כי קתני מילי דנזיר מגלח על אהילו לאפוקי עצם כשעורה.
יחיד לא חשיב ליה ממניינא ולעולם או שדרה או גולגולת תנן וחשיב
ה)
דאינו מגלח אלא על מגעו ועל משאו: ואיבעית אימא מידי דהדר ביה.
להו תרי וליכא בהו אלא ששה דסמי (ג) מכן שעורה. ואיכא דאמרי
מג ג
ו)
שחזר ר"ע כדקתני לעיל שחזר בו
כשעורה הוא ממנינא משום דאתיין
1
ז)
ר"ע לאפוקי רביעית דם הבאה מב'
לה מן המת אבל אבר מן החי סמי
ואי ס"ד או שדרה או גולגולת הני שבעה
ח)
❖
❖
מכאן: ואיבעית אימא כי קתני כל היכא
מתים דלא הדר וששה דברים דקא
ט)
הויין כי קתני (סימן יחיד שהוא גילח ואחד)
דנזיר מגלח על אהילו לאפוקי
חשיב מהנך דהדר ביה ולעולם שדרה
כל היכא דפליגי עליה רבים לאפוקי עצם
עצם כשעורה. דלדברי הכל לא
וגולגולת בתרי חשיב להו: דא"ל רבי
כשעורה דיחיד הוא דפליג עליה דתני' עצם
נוסחת הריב"ן
הגהות הב"ח
לבר קפרא תלמידיה לא תשנה דם
מיטמא נזיר על אהילו. וא"ת רביעית
כשעורה שנחלק לשנים ר"ע מטמא ורבי
(א) גמ' בניינו
א
רביעית בחזרה שהרי למוד ערוך הוא
דם דלא מיטמא באהילו וקתני לר"ע
(ב) שם
יוחנן בן נורי מטהר ואי בעית אימא כי
בפיו של ר"ע. דעל רביעית הבאה
מיטמא נזיר באהילו דאיהו משמע
טפי
קתני אבר מן המת אבר מן החי לא קתני
מב' מתים דנזיר מגלח ועוד המקרא
ליה מעל כל נפשות מת לא יבא ט)
דשמאי
ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דנזיר
מסייעו ובא להכחיש דברי האומר
כדאמרינן לעיל מנין
(ג) רש"י
לרביעית דם שמטמא באהל כו': לא
שר"ע חזר ב] ובא ר"ש לומר כרבי
מגלח על אהילו לאפוקי עצם כשעורה
מכאן
ב
(ד) ד"ה
תשנה רביעית דם בחזרה. שחזר בו
דר"ע לא חזר בו אלא שאמר דרך
דלא ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דהדר
תלמוד היא
ר"ע דודאי לא חזר בו שלעולם היה
קנתור כלפי ר"ע שאמר אם משמת
ביה לאפוקי רביעית דם דלא הדר ביה דאמר
בידו
[אמר
ר"ש עד
סבור שרביעית דם הבאה מב'
חזר בו איני יודע:
חצי
ליה רבי לבר קפרא לא תשנה רביעית דם
(ה) ד"ה
מתים מטמא באהל: שהרי למודו
יום מותו של ר"ע היה מטמא. כלומר
בחזרה שהרי למודו של ר' עקיבא בידו ועוד
לב"ש
תנא
הושחרו שיניו.
בידו. (ד) למודו ערוך כך שהוא
לא חזר בו]:
❖
לב"ש
המקרא מסייעו ועל כל נפשות מת לא יבא
מטמא והנזיר מגלח. וחכ"א כשהוא
של ר"ש מפני תעניותיו מפני שאין
ר"ש אומר עד ימיו היה מטמא אם משמת
בא ממת א' ה"ז מטמא באהל אבל
דרך ארץ לדבר על רבו בלשון זה
הגהות הגר"א
אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו
וישב 2 והתענה ימים רבים: חזר בו איני יודע תנא הושחרו שיניו מפני
ת"ש
דתני' ב"ש אומרים רובע
א] רביעית לוג: עד ימיו. כלומר
[א] גמ'
תעניותיו ת"ש דתניא בש"א רובע עצמות
ג
עצמות מן העצמים מן
כל ימיו היה מטמא ר"ע שמא
מן העצמים או משנים או משלשה ובה"א
השנים מן הג'. פירוש או משנים או
משמת חזר בו: הושחרו שיניו. של
רובע מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין
ר"ש: מפני תעניותיו . לפי שדרך
משלשה אברים יטמא רובע עצמות
אמר רבי יהושע יכולני לעשות דברי ב"ש
❖
באהל: ובית הלל אומרים מן הגויה.
גנאי היה משתעי עליה דר"ע ואמר
ודברי ב"ה כאחד שב"ש אומרים משנים או
אם משמת חזר בו: ת"ש ב"ש אומרים
פירוש מעיקר הגויה מרוב הבנין או
❖
משלשה או משני שוקיים וירך אחד או משני
[ב] שם
רובע עצמות מן העצמות. שאמרו
מרוב המנין שרמ"ח אברים יש באדם
הגהות התוספות
ירכיים ושוק אחד הואיל ורוב (א) גובהו של
כדתניא 3 בריש מסכת אהלות וקכ"ה
שמטמאין באהל ומזה עליהן בשלישי
1. 2.
הם רוב מנין ואם תפש קכ"ה עצמות
כגון שבא משני עצמות או משלשה
אדם מגובה וב"ה אומרים מן הגויה או מרוב
3.
הגהות מהר"ב
עצמות אבל לא מעצם אחד: וב"ה רנשבורג
4. 5.
וקיצה מעט מן כל אחד ואחד
בנין או מרוב מנין הואיל וישנן במפרקי
6.
אומרים רובע. עצמות שאמרו מן
עד שהעמיד על רובע יטמאו באהל:
א] רש"י
ידים ורגלים שמאי אומר אפילו עצם מן
7. 8.
אמר
ר' יהושע יכולני לעשות
הגויה בזמן שהוא בא מרוב הבנין
השדרה או מן הגולגולת שאני שמאי
דברי ב"ש ודברי ב"ה אחד שב"ש
או מרוב המנין אבל משאר איברים
ב] תוד"ה
9.
דמחמיר (ב) ליפשוט מינה טעמא דבית שמאי
אומרים משנים או מג' או מב'
שאין רוב בנין או רוב מנין אינו
01.
דמחמיר הא רבנן עד דאיכא שדרה וגולגולת
שוקים וירך אחד או משני ירכים
מטמא באהל: משני שוקים וירך
11.
❖
ג] ד"ה
לא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי
ושוק אחד. נמצא רוב בנינו של אדם
אחד. ג' איברים (ה) כב"ש ויהא
בהן רוב בניינו וב"ה אומרים מרוב
ג]תנינא במס' אהלו' דקחשבינן4
אלא בעצם אחד דאתי מן השדרה ומן
המנין אבל לא משאר אברים הרי הוא
רמ"ח אברים וחשיב מלמטה למעלה
הגולגולת אבל היכא דאיתיה בעיניה אפילו
פי' הרא"ש
ד] בא"ד
יכול להתקיים דברי ב"ה כמו במפרקי
פרסות הרגל וחשיב שנים בשוק
חדא מינהון בעי רמי בר חמא רובע עצמות
ה] ד"ה
אבר מן המת וכו' פי' כי
ידים ורגלים שיהא בהן רוב מנין וג'
חמשה בארכובה ואחד בירך לכאורה
קתני (בכללה) אבר מן
מן שדרה וגולגולת מאי [א] כי קתני חצי קב
אברים כב"ש: שמאי אומר. רובע
משמע ממתני' דהתם דשוק למטה
המת ובכללו אבר מן החי
עצמות היכא דאיכא משאר אבריו אבל מן
הלכך בכללא קא מני ו'
מן הארכובה וירך למעלה: משני
עצמות שאמרו אפילו הבא מעצם
ו] ד"ה
ובפרטא קא מני ז'. לאפוקי
שדרה וגולגולת דחמירי אפי' רובע עצמות
שוקים וירך אחד או משני ירכים ושוק
אחד מטמא באהל ומאי מעצם אחד
עצם כשעורה דאין הנזיר
או דלמא לא שנא אמר רבא ת"ש השדרה
אחד הואיל והוא רוב בנינו של אדם
כגון דאתי מן השדרה או מגולגולת:
מגלח אלא על מגעו ועל
משאו ועל רביעית דם
מאי. מי הוי נזיר מגלח עליו או
והגולגולת ואי סלקא דעתך רובע עצמות
מגובה ומב' או משלשה דקאמרי ב"ש
ז] ד"ה
דקתני ס"ל לר"ע דנזיר
לא: דחמירי. דאית בהו חומרא
לאו דווקא אלא כלומר רובע עצמות
דאתי מן שדרה וגולגולת חמיר ליתני
מגלח על אהלו וקשה
[ב]
❖
טפי משאר אברים: ליתני. בה
הבא מרוב הבנין ורוב המנין
דבמתני' מוכח ר"ע דנזיר
ד]
על רובע עצמות הבא מן השדרה כו'
מגלח על רביעית דם מק"ו
הוי לגובה האדם ירך ע"ג שני שוקים
בהדיא ועל רובע עצמות הבא
והא
דעצם כשעורה ודיו לבא
ויש מפרשים דשני שוקים וירך אחד
מן השדרה של שני מתים ומן
מן הדין להיות כנדון. וצ"ל
פי' הרא"ש (המשך)
לפי הך שינויא בודאי ר"ע
קרי שנים לפי שהשוקים דקים ביותר והוו כחד ועם ירך אחד הגולגולת של ב' מתים שר'
עקיבא מטמא וחכמים מטהרין :
למתני או: היכא דאיכא
גמרא גמיר דנזיר מגלח על
נחשבים כשני עצמות ושני ירכים ושוק אחד הרי שלשה לפי שהירכים
והא משאר איברים מרוב בניינו
רביעית דם ואף על אהלו
עבים וגדולים נחשבין כשנים והשוק עמהם הרי שלשה: וב"ה אומרים מן הגויה מרוב המנין. הואיל וישנו ברוב המנין דהיינו
או מרוב מניינו. ליתני על
ובמתני' לדבריו דר"א
5
רובע עצמות הבא מן
קאמר: מידי דהדר ביה
מפרקי ידים ורגלים וב"ש איירו ברובע הבא מרוב הבנין וב"ה איירו ברובע הבא מרוב המנין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא
השדרה ומן הגולגולת
ר"ע כדקאמר לעיל
פליגי ומפרקי6 ידים ורגלים ה] תנינא רוב המנין בלא רוב הבנין כדמפרש במסכת אהלות דפרסת 7 הרגלים יש ל' ששה בכל אצבע
וכ"ש שדרה וגולגולת
ורביעית דם לא חזר בו
שמאי אומר אפי' עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת.
ובפיסת היד שלשים ששה בכל אצבע הרי ק"כ אברים בידים וברגלים:
וקס"ד
דקס"ד דליכא שדרה
כדמפרש ואזיל: הושחרו
וגולגולת שאין בהם רובע
שיניו מפני תעניותיו משום
מדקאמר שמאי עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת מטמא באהל מכלל דלרבנן דקאמרי לא עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת מטמא
עצמות. אלמא דיש
שלא דבר בלשון כבוד על
הא שדרה גופה או גולגולת גופה מטמא אפי' האי לחודיה והאי לחודיה דמשמע ליה דלא פליגי [אלא] על האי ב"ש עצם אחד משדרה
ו]
8
שדרה וגולגולת בלא רובע
רבו בהא דקאמר אם
ולב"ה בעינן שדרה וגולגולת ודחי שמאי דמחמיר אבל לרבנן בעינן תרוייהו: וליפשוט מינה. לאידך גיסא דטעמא (דמחמיר)
וא"כ היכי בעי למפשט
משמת חזר בו: ב"ש או'
9
מדקתני שדרה וגולגולת
רובע עצמות. הבא מן
שמאי01 דמחמיר ז] דטמאות דעצם משדרה לבד או בעצם מגולגולת לבד כדקתני או או הא לרבנן דלא תנן או או אלא השדרה והגולגולת ש"מ
ולא קתני רובע עצמות
העצמות מב' או ג' וב"ה
תרוייהו בעו ודחי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד משדרה או מגולגולת אבל היכא דאיתא בעיניה שהשדרה שלימה
הבא מן השדרה או מן
או' הבא מן הגויה מרוב
אפי' חד מנהון ומשום דלא קתני במילתייהו דרבנן או או לא ניחוש לדקדק דב"ה לא חשו לפרש מילתייהו או דקיימי אמילתא דב"ש דקאמרי
הגולגולת אלמא דרובע לא
המנין דהיינו קכ"ה איברים
11
או ומדב"ש נשמע לב"ה דבעו למימר או. מהרפ"ש: בעי רמי בר חמא רובע עצמות משדרה או מגולגולת מאי. מי אמרי' כי קתני
מטמא הא איצטריך למתני
או מרוב הבנין ואם קצע
שדרה וגולגולת לגופיה
מכולן רובע עצמות טמא:
במתני' דחצי קב עצמות דנזיר מגלח כגון דאתי משאר אברים כגון מרוב הבנין או המנין אבל משדרה וגולגולת דחמירי טפי אפי' רובע
אע"פ שאין בהם רובע
יכולני לעשות דברי ב"ש
עצמות הבא מהן מגלח עליהן נזיר או דלמא לא שנא: אמר רבא ת"ש השדרה והגולגולת. דקתני במתני' דנזיר מגלח עליהן וקס"ד
ולעולם אימא לך דרובע
וב"ה שלא נחלקו בדבר
הבא [משדרה וגולגולת]
זה. מב' שוקים וירך א'
דליכא שדרה וגולגולת דלית בהן רובע עצמות ואי לא הויא בהן רובע עצמות לא מגלח ולהכי פריך ואי ס"ד רובע עצמות דאתי משדרה
טמא ולא אתפרש היכא
והב' דקאמרי ב"ש לאו
וגולגולת חמיר ליתני במתני' רובע עצמות הבא מן השדרה וגולגולת ולמה לי דתני במתניתין השדרה והגולגולת דמשמע דווקא כשהן שלמין
אמר רבא וי"מ דדייק לה
דוקא דלעולם מתלתא נמי.
מהך דאמר רבא לעיל
וי"מ מב' שוקים וירך א'
הא
לא חשיב כי אם ב' לגבי
בפרקי' לא נצרכה אלא
ב' ירכים ושוק אחד שהשוק הוא קטן מן הירך שהוא למטה מן הארכובה והירך הוא למעלה מן הארכובה ובמס' אהלות
לרוב בניינו או לרוב מניינו שאין בהם רובע קב עצמות וכה"ג איכא למימר נמי על שדרה וגולגולת. בתר דשמעה מר'
דחשבינן אברי האדם ממטה למעלה קא חשיב ב' דשוק ה' בארכובה וא' דירך: שמאי או' אפי' עצם א' מן השדרה מן
עקיבא לא אתפרש והר' יעקב מפ' דרבא אמרה למתני' על מתני' דאהלות דקא חשיב ו' דברים שר"ע מטמא וקא חשיב
הגולגולת. וקס"ד מדקאמר שמאי אפי' עצם א' מן השדרה או מהגולגולת מטמא באוהל מכלל דרבנן דפליגי אמרי שדרה
שדרה וגולגולת מב' מתים ורובע עצמות מב' מתים. ואי אין שדרה וגולגולת פחות מרובע אמאי איצטריך לשנותן. ותריץ
או גולגולת דאי לאו הכי מפלגת פלוגתייהו יותר מדאי: ומשני שמאי דמחמיר. אבל רבנן לעולם תרוייהו בעו. לפשוט מיניה.
רבא לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בהם רובע אבל מקמי דשמעה לר"ע הוה ס"ד דאין שדרה וגולגולת פחות
טעמא דשמאי דמחמיר לטמא בעצם משדרה לבד או מגלגולת לבד כדקתני או הכי רבנן דלא תנו או אלא השדרה והגולגולת
מרובע וקשיא לן אמאי קאמר בתר דשמעה מר"ע הא מקמי הך דר"ע קתני במתני' ואלו מטמאין באהל וקתני השדרה
עד דאיכא שדרה וגולגולת אבל היכא דאיתיה בעיניה חד מנהון. ושמאי דמחמיר לטמא אפי' בעצם הוצרך למתני או דלא
והגולגולת ורובע עצמות ועלה נמי בעי לשנויי לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בהם רובע:
תימא כולי האי לא מחמיר אלא בעי עצם מכל חד מנייהו אבל לרבנן דמצריכי שדרה שלימה או גולגולת שלימה לא צריך