נג:
כהן גדול פרק שביעי נזיר
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חצי
קב עצמות כו' היכי דמי אי דאית בהו עצם כשעורה תיפוק
חצי קב עצמות. מיטמא עליו על מגעו ועל משאו ועל אהילו ועל
מח א
א)
ב)
ליה משום עצם כשעורה. צ"ע מאי קא פריך הא לענין אהל
רובע עצמות לא מיטמא ואפי' על מגעו ועל משאו: ותיפוק לי' משום
מט ב
ג)
עצם כשעורה. ומאי איריא רובע: אלא דאקמח אקמוחי. ששחקן
איירינן ועצם כשעורה לא מטמא באהל ואומר ר"י דסמיך אמאי
דבעינן למימר בסמוך דבתר דתנן ברישא חצי קב דמשמע אבל
דק הרבה כמו קמח שנטחן
שאין בו עצם כשעורה וקמ"ל דאי אית
❖
נ ג
פחות לא אמאי איצטריך למיתני
ביה חצי קב מיטמא על מגעו ועל
בסיפא רובע עצמות דאין הנזיר
משאו ועל אהילו פחות מחצי קב אפי'
חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי
נא ד
הגהות הב"ח
על מגעו אינו מיטמא לפי שאין בו עצם
מגלח עליו ומשני בסמוך דאייתי 1
דמי אילימא דאית בהון עצמות כשעורה
נב ה
(א) גמ'
כשעורה: ושיש עליו בשר כראוי. ש"מ
למידק דפחות מחצי קב לא מגלח על
תיפוק ליה משום עצם כשעורה אלא דאקמח
כראוי
אהילו אבל על מגעו ועל משאו מגלח
דכי אין עליו בשר כראוי שאינו מגלח:
נג ו
אקמוחי על אבר מן המת ועל אבר מן
❖
נד ז
ריש לקיש אמר נזיר מגלח עליו.
וא"כ הוי עיקר רבותא דמתניתין
(ב) שם
החי שיש עליהן בשר כראוי: אין עליהן
וגו'
ממאי מדקא חשיב בסיפא על אלו שאין
לאשמועינן דעל מגעו ועל משאו מגלח
הנחלל
בשר כראוי מאי רבי יוחנן אמר א אין הנזיר
ולכך דייק השתא פשיטא דעל פחות
הנזיר מגלח אע"פ שמיטמא בהן ולא
בו
תורה אור השלם
מגלח עליהן ריש לקיש אמר הנזיר מגלח
(ג) רש"י
מחצי קב מגלח על מגעו ועל משאו
קתני בהדייהו אין עליו בשר כראוי
1. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי
עליהן רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח
ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומשני
אין הנזיר מגלח ש"מ דאע"ג דאין
מגעו ולא על
הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ
כגון דאקמח אקמוחי שטחן הדק
עליו בשר כראוי שהנזיר מגלח על (ג)
עליהן דהא קתני ברישא על אבר מן המת
(ד) ד"ה
בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ
דמשמע
אהילו: ור' יוחנן אמר לך. כל היכא
כקמח או כעפר דכי האי גוונא לא
בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת
ועל אבר מן החי (א) וכו' שיש עליהן כזית
❖ עליהם בשר כראוי מאי. הא
יָמִים: במדבר יט טז
מטמא משום עצם כשעורה:
דתני מידי (ד) ומשמע ליה (חד)
בשר אין אבל אין עליהם לא ור' שמעון בן
ואי
אין
מכללא כגון הכא דתני ברישא אם
לא מגלח לא
לקיש אומר מגלח מדלא קתני בסיפא ורבי
יש עליו בשר כראוי מגלח: אי לא.
ודאי דעל אהילו לא יגלח
נוסחת הריב"ן
יוחנן אמר לך כל היכא דמשמע מכללא לא
הדר תני לה בסיפא הוה אמינא
כדקתני במתני' דוקא כשיש עליהם
❖
כי
קתני בסיפא והא חצי קב עצמות דמשמע
אפי' על מגעו ועל משאו לא יהא נזיר
בשר כראוי אלא במגעו ובמשאו
❖
ובשאין שם עצם כשעורה: חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא וקתני
מגלח להכי תנייה דעל אהילו הוא
רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח.
הגהות הגר"א
דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו
בסיפא רובע עצמות התם אי לאו רובע
מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי
דהואיל ואין בו עצם כשעורה:
[א] גמ'
2
עצמות הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו
פי' הרא"ש
ויש בו עצם כשעורה. ואידך נמי
ור"ש בן לקיש אמר נזיר מגלח. על
❖
לא להכי איצטריך למיתני רובע עצמות דעל
אין עליהם בשר כראוי. וגם
דקתני כגון הסככות והפרעות אע"ג
מגעו ועל משאו ואף כי אין בו עצם
אין בו עצם כשעורה ר"י
אהילן הוא דאין הנזיר מגלח והא חצי לוג דם
דאיכא למשמע לה מכללא מדלא
כשעורה וגם אין עליו בשר כראוי
אומר אין הנזיר מגלח עליו
דשמעת מינה חצי לוג דם אין רביעית דם
הגהות מהר"ב
אף על מגעו ועל משאו.
קתני ברישא לכי הדר תני להו
ואינו חשוב אבר לטמא באהל מ"מ
ור"ל אומר הנזיר מגלח
לא וקתני בסיפא רביעית דם התם לאפוקי
משום דקא מיטמא בהן וצריך הזאה רנשבורג
חשוב לטמא במגעו ובמשאו כדדריש
עליו ומקרא מרבי ליה
מדרבי עקיבא דאמר רבי עקיבא רביעית
א] תוד"ה
שלישי ושביעי: לאפוקי מדר"ע דאמר
ליה מקראי בסמוך: ורשב"ל אומר נזיר
לקמן דמטמא במגע
[א]
ובמשא הלכך נזיר מגלח
רביעית דם הבא משני מתים מטמא
דם הבא משני מתים מטמא באהל האי
מגלח מדלא קתני לה בסיפא. גבי אבל
עליו ור"י סבר אף במגע
באהל. קמ"ל סיפא דממת אחד
סככות ופרעות ואבר שאין עליו בשר
אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם
ובמשא אינו מטמא: ר"י
בעינא לה: האי אבר מן המת.
כראוי אף במגעו ובמשאו לא יגלח
אמר אין הנזיר מגלח עליו.
כשעורה מ"ט דרבי יוחנן ואי דלית ביה עצם
מדקתני על אבר מן המת
שאין עליו בשר כראוי: היכי דמי
מכלל דמטמא במגעו ובמשאו וכדדרשי'
ב] ד"ה
כשעורה מ"ט דריש לקיש אמר לך ריש לקיש
שיש עליו בשר כראוי נזיר
אי דאית ביה עצם כשעורה. אמאי
בסמוך: ור' יוחנן אמר לך הא קתני
מגלח על אהלו ולא קתני
לעולם דלית ביה עצם כשעורה ואפ"ה רחמנא
אין עליו בשר כראוי למגעו
ברישא על אבר מן המת ועל אבר
אינו מגלח על מגעו ומאי טעמא דר'
ג] ד"ה
רבייה דתניא וכל אשר יגע על פני השדה
ולמשאו אלמא אין הנזיר
1
יוחנן: ואי דלית ביה עצם כשעורה.
מן החי שיש עליו בשר כראוי [ולא
מגלח עליו. ור"ל אמר
בחלל חרב או במת (ב) על פני השדה זה
קתני] אבל אין עליהם בשר כראוי
ואין עליו בשר כראוי מאי טעמא
מדלא קתני בסיפא בהדי
ד] בא"ד
המאהיל על פני המת בחלל זה אבר מן החי
סככות ופרעות לאשמועינן
דריש לקיש דאמר מגלח: ואפילו
למגעו ולמשאו. מ"מ [מגלח] ומדלא
ב
ג
3
דאבר שאין עליו בשר
הכי רבייה. למגע: דתניא כו' על
קתני הכי ש"מ דלא מגלח אפילו על
ויש לו להעלות ארוכה חרב ה"ז כחלל או
ד
כראוי דאינו מגלח על
פני השדה זה המאהיל על פני
מגעו ועל משאו אי אין שם בשר
מגעו ומשאו אע"ג דמטמא
במת ה זה אבר הנחלל מן המת או בעצם
ה] ד"ה
כדדרשי' בסמוך אלמא
המת. המוטל בשדה מדלא כתיב
כראוי ולא איצטריך תו למיתניי'
אדם זה רובע עצמות או בקבר זה קבר סתום
ו
ז
נזיר מגלח עליו: ור' יוחנן
יגע במת בשדה: בחלל זה אבר
בסיפא א]: ורשב"ל אומר כל4 היכא דשמע
❖
אמר לך כיון דשמעי' ליה
דאמר
הנחלל מן החי. הנקצץ מן החי ויש
מכללא דרישא (אמר מר ד) לא קתני
מכללא דרישא. מדתנא יש
בסיפא: והא5 ברישא תני חצי קב עצמות דמשמע חצי קב אין
עליהן בשר כראוי לאהלו.
בו לעלות ארוכה: רובע עצמות. דמטמא באהל כדתנן ואהל
ולא תנן אין עליו בשר
הגהות התוספות
רובע לא ואפילו הכי הדר תנא בסיפא רובע עצמות: התם. אי
רובע עצמות אלא שאין הנזיר מגלח על אהילו: זה קבר סתום.
כראוי למגעו ולמשאו
1.
לא תנא רובע עצמות ה"א דאפי' על מגעו ועל משאו לא יגלח
שאין בו חלל טפח בין המת והגולל שמטמא:
שמעי' ליה ולא אצטריך
למתניה בסיפא: ופריך ר"ל
להכי איצטריך למיתני רובע עצמות למימר דעל אהילו דוקא אין
דאמר 2. 3.
וכל היכא דשמעי' מכללא
והא
הנזיר מגלח הא על מגעו ועל משאו הנזיר מגלח:
חצי לוג דם דשמעת מינה [חצי] לוג דם אין רביעית לא וקתני בסיפא רביעית
4.
לא תני בסיפא והא חצי קב
דם: ה"ג התם לאפוקי מדרבי עקיבא דאמר רביעית דם הבא משני מתים וה"פ לאפוקי מר"ע דאמר בשילהי פירקין דעל
5.
עצמות וכו' והא חצי לוג
ב]
6
רביעית דם דעל7 מגעו ועל משאו מגלח: האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דרבי יוחנן. דאמר
6.
דם וכו': ה"ג לאפוקי
מדר"ע דאמר רביעית דם
אין הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו: ואי דלית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דר"ש בן לקיש אמר לך ר"ש בן לקיש לעולם אימא לך דלית
נזיר מגלח עליו דקאמר
במתני' לקמן (כוותיה)
ביה עצם כשעורה ואפי' הכי רחמנא רבייה דתניא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר על פני השדה
7.
לפני ר' אליעזר דמוכח
זה המאהיל על פני המת. מדלא כתיב ג] אשר יגע במת אלא על דמשמע דמאהיל 8 מיירי וכדאמר נמי בפ"ק דשבת טימאוהו משום
8. 9.
דנזיר מגלח על רביעית דם
כלים המאהילים על המת רוצה לומר אפי' אין עליהם : בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה. דהכי משמע אבר שנפל מגוף החי
9 ד]
01.
מק"ו דעצם כשעורה.
ונחתך: חרב הרי הוא כחלל. דכלי מתכות הנוגעים במת נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו לטמא אדם הנוגע בו ה] מטמא01 טומאת
11.
וא"ת הא נמי שמעי' ליה
21.
מכללא מדלא קתני לה גבי
שבעה כנוגע במת עצמו או לטמא אדם הבא באהל אשר החרב בתוכו טומאת שבעה כבא אל אהל המת: או במת זה אבר הנחלל מן המת.
31.
עצם כשעורה. אלמ' דאין
ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו: או בעצם אדם זה רובע עצמות. שמטמא באהל והלכה למשה מסיני היא דבעינן רובע
41.
הנזיר מגלח על מגעו
❖
ומשאו. וי"ל דמכללא לא
וקרא אסמכתא בעלמא: סתום11 דאמר מר טומאה בוקעת ועולה מן הקבר בוקעת ויורדת מן הקבר זה קבר21 סתום אין לומר דהיינו שאין בו
שמעינן ליה דה"א דשפיר
פותח טפח דההוא הוה טומאה רצוצה ולא מטמא אלא כנגד גופו של מת והכא איירינן דהקבר עצמו מטמא אפי' שלא כנגד המת אלא הכא
אתיא כר"ע. והא דלא
איירי בקבר סתום בכל רוחותיו ויש בו פותח טפח בינו למת דיש חילוק בטומאה רצוצה שהקבר עצמו מטמא באהל אפילו שלא כנגד המת
תנייה (הם) [גבי] עצם
31
מוסף רש"י
כשעורה משום דהוי בכלל
והכי איתא בסיפרי או בקבר זה קבר סתום שמטמא כל צדדין אפילו ריקן שבו ודוקא שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו אבל אין פותח טפח
תיפוק ליה משום עצם
עצם כשעורה דמיניה אתי
אינו מטמא כל צדדין אלא טומאה בוקעת ועולה כנגדו דהיינו כנגד המת דוקא והביא רבינו שמשון נ"ע ראיה מפ"ז דאהלות נפש [אטומה]
כשעורה.
בק"ו: על פני השדה זה
(מאירי
הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח טמא מפני שהיא כקבר סתום
המאהיל על פני המת
בשמו) דאקמח אקמוחי.
דמשמע מגע שהוא באויר
והא דאמרי' רוב ארונות יש בהן פותח טפח צריך לומר שאותן הקברים היו פתוחים מן הצד ואין41 עליהן דין קבר סתום אם לא
על פני השדה והיינו אהל.
שכל הצדדים סתומים והכי תנן באהלות ביב שהוא קמור תחת הבית יש בה פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהורג):
ואע"ג דבפ' בהמה
דאמר מר טומאה בוקעת ועולה. בכדי אייתה דהא לא איירי בקבר ועוד דקבר דהכא מטמא אפילו שלא כנגד הטומאה:
(שם) רביעית דם.
המקשה דריש רבי
ישמעאל מהאי קרא
ואילו
להוציא עובר שבמעי אשה
(סנהדרין ד.) חרב הרי זה כחלל.
ור"ע דריש ליה לרבות גולל ודופק. נ"ל דהכא דריש מעל פני והתם דריש מהשדה מה שדה שהוא בגלוי להוציא עובר
שבמעי אשה ולר"ע לרבות גולל ודופק שמונח על פני השדה: בחלל זה אבר מן החי. דהכי משמע שנתחלל ממקום חבורו:
(פסחים יד:)
ויש בו כדי להעלות ארוכה. הכי גמירי ליה: חרב הרי הוא כחלל. דכיון דנגעה החרב במת נעשה אבי אבות הטומאה כמת
(חולין ג.)
עצמו. ולאו דוקא חרב אלא ה"ה כל כלי מתכות הנוגעים במת לפר"ת. ולר' יצחק מסמפונטי אף כלי שטף כמו שאפרש
לקמן בע"ה: או במת זה אבר הנחלל מן המת דלמת שלם לא אצטריך דאפי' חרב שנגעה במת מטמא באהל: או בקבר זה
קבר סתום שאין לו פתיחה בפותח טפח ומאהיל עליו אפי' שלא כנגד הטומאה טמא דחשבינן ליה כאילו כולו מלא טומאה ובלבד שיהיה פותח טפח בין המת לגג הקבר אבל אם אין בו פותח טפח הוי טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ואינה מטמאה
מן הצדדים. והכי תנן פ"ז במס' אהלות נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדים טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע מ"מ טמא מפני שהוא כקבר סתום: