כהן גדול פרק
שביעי נזיר
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואילו גבי נגיעה תניא וכל הנוגע בעצם או בחלל עצם זו עצם
דאמר מר טומאה בוקעת ועולה. ונעשה קבר כגופו של מת עצמו
נה
א)
1
א
ב)
והמהלך עליו אע"פ שאין נוגע אלא מאהיל טמא: ואילו גבי נגיעה
כשעורה בחלל זו אבר הנחלל מן החי ואין בו כדי להעלות
ארוכה או במת זה אבר הנחלל מן המת ואין בו כדי להעלות2. כולהו
אמר רב יהודה תניא. דעד כאן מיירי בטומאת אהל מדכתיב ביה
נו
ג)
ב
קראי וכולהו דרשות איירי לענין מגע: או בקבר רשב"ל אמר זה
על פני השדה ומכאן ואילך בנגיעה דהא הדר ביה קרא ואמר וכל
ד) ה)
3
נז
ו)
ג
קבר שלפני הדיבור. שקודם מתן
הנוגע בעצם או בחלל או במת או
בקבר: ה"ג במת זה המחולל מן המת.
תורה וצ"ע לרבנן דר"ש דאמרי
דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת
נח
א
ד
ואין עליו בשר כראוי: או בקבר אר"ל
אף קברי עובדי כוכבי' מטמאין
ויורדת ואילו גבי נגיעה אמר רב יהודה תניא
נט
ה
זה קבר שלפני הדיבור. כלומר
באהל דלא דרשינן אדם אתם אתם
(וכל) הנוגע בעצם או בחלל בעצם זה
ז)
1 ב
(א)
קרויין אדם וכו' אמאי איצטריך [או
שהעובדי כוכבים מטמאין במגע אע"פ
❖
ס ו
עצם כשעורה או בחלל זה אבר הנחלל מן החי
שאין מטמאין באהל כדתניא ד) קברי
בקבר] וי"ל דר"ש היא מיהו קשה ב]
ואין בו להעלות ארוכה או במת זה אבר
דהרי גבי נגיעה מודה ר"ש דקברי
העובדי כוכבים אין מטמאין באהל אלא
הנחלל מן המת או בקבר אמר ר"ל זה קבר
הגהות התוספות
ג
עובדי כוכבים מטמאין במגע ובמשא
בנגיעה וכל שהיה קודם הדיבור קודם
❖
שלפני הדיבור האי אבר מן המת היכי דמי
ח)
כדאמר רבינא בפרק הבא על יבמתו
מתן תורה בין של עובדי כוכבים בין
1.
אי דאית ביה עצם כשעורה היינו הנוגע
של ישראל קרי ליה קבר בן נח וקבר
ודוחק לומר דלא כרבינא
2.
העובדי כוכבי' לאחר הדיבור כקודם
והריב"א פירש קבר שלפני הדיבור
בעצם אלא דלית ביה עצם כשעורה ואפי'
3.
תורה אור השלם
4. 5.
גם אותן שמתו קודם מתן תורה
הדיבור שאין מטמאין באהל לפי שלא
ג]
4
הכי רחמנא רבייה (ב) אמר לך ר' יוחנן לעולם
1. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל
6.
קודם שנאמרה פרשת טומאת מת
ניתנה להם תורה ומש"ה קרי ליה קבר
דאית ביה ואם אינו ענין למגעו תנהו ענין
7.
בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה
ד
שלפני הדיבור: והאי אבר מן המת
דס"ד אמינא אדם כי ימות באהל
עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל
למשאו: ומזה בשלישי ובשביעי וסותר וכו':
8.
ומן החי שנחלל היכי דמי אי דאית
מפרשה זו ואילך וכיוצא בזה יש $ בפ'
הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת
איבעיא להו הא דקתני עד שיטהר בשביעי
9.
אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ
בהו עצם כשעורה הא אירבו להו
בתרא דהוריות דמצריך פסוק
01.
בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת
קאי עד דעביד הערב שמש ומני ר"א היא
❖
מהנוגע בעצם או בחלל אלא לאו
לזב שלפני הדיבור משום דסד"א איש
(ג)
ד]
11.
אוֹ בַקָּבֶר: במדבר יט יח
או דילמא בשמיני קאי ומאי עד שיטהר עד
דלית בהו עצם כשעורה ולא בשר
איש כי יהיה זב מבשרו מכאן ואילך
21.
כראוי וקא מרבי ליה רחמנא. הילכך
ה]ומקשינן לר"ש אמאי הוה רבי בנאה
שיביא קרבנותיו ומני רבנן היא תא שמע
נוסחת הריב"ן
❖
הואיל ואיתרבי ליה ליהוי נזיר מגלח
מציין מערת המכפלה בפרק חזקת
31.
מדקתני סיפא מתחיל ומונה מיד הא רישא
עליו: ורבי יוחנן אמר לך לעולם
הבתים והא קודם מתן תורה
מאי עד שיטהר עד שיביא קרבנותיו ומני
דאית ביה. עצם כשעורה ואם אינו
לר"ש לא מטמא באהל ובפ"ק דמ"ק
רבנן היא דאמרי נזירות דטהרה עד שמיני
מוסף רש"י
ענין למגעו דנפקא ליה מהנוגע
אמרי' דאין מציינים [על דבר
לא חיילא: מתני' אבל הסככות והפרעות
טומאה בוקעת ועולה.
ה
בעצם תנהו ענין למשאו אבל אם
שאינו] מטמא באהל ואומר הריב"א
ובית הפרס וארץ העמים והגולל והדופק
אין העצם כשעורה ולא בשר כראוי
דשפיר קרייה אדם אדם הראשון
❖
❖
ורביעית דם ואהל ורובע עצמות וכלים
לעולם אין טומאתו כלום ואין הנזיר
ואברהם האדם הגדול בענקים א"נ
(חולין עא.)
א]
5
מגלח עליו: ואינו מתחיל למנות
הנוגעים במת ובימי ספרו ובימי גמרו על אלו
דקסבר מקבר שלפני הדיבור נרבה
הגהות הב"ח
נזירות דטהרה עד שיטהר כו':
קבר ו] שלאחר הדיבור שלאחר מתן
אין הנזיר מגלח ו ומזה בשלישי ובשביעי
פי' הרא"ש
תורה : אלא דלית ביה עצם
(א) גמ' וגו'
איבעיא להו הא דקתני עד שיטהר
ו)
ואינו
(ב) שם
או בקבר אמר ר"ל זה
בשביעי קאי. כלומר עד דעביד הערב
כשעורה ואפי' הכי מטמא ורחמנא6
ור'
הקבר שלפני הדיבור
רבייה. כיון שיש בו אבר שלם: ור' יוחנן אמר לך לעולם דאית ביה
שמש בשביעי דהיינו (ד) שביעי ומיעל שמיני: ומני ר"א היא. דאמר
יוחנן אמר לך
שקודם מתן תורה דאמר
(ג) רש"י
פ' הבא על יבמתו אמר
בפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח מתחיל ומונה מיד משום
כשעורה ואם אינו ענין למגעו תנהו ענין למשאו. אם אינו ענין
למה לי
רשב"י קברי עובדי כוכבים
וקדש את ראשו ביום ההואה) אע"פ שלא הביא קרבנותיו: או דלמא.
לנוגע דנפקא ליה מהנוגע בעצם תנהו לענין משאו דעצם כשעורה
(ד) ד"ה
אינם מטמאים דכתיב ואתן
מאי עד שיטהר דקאמר עד שיביא קרבנותיו דפרושי קמפרש: ומני
מטמא במשא וקצת קשה דא"כ מאי קאמר או במת זה אבר הנחלל
דנפיק
צאני צאן מרעיתי אדם
אתם אתם קרויים אדם כו'.
רבנן היא. דפליגי עליה ואמרי דאין מתחיל למנות עד שיביא אשמו
מן המת ואית בו [כשעורה] לימא זו עצם כשעורה: ואינו מתחיל
7
(ה) ד"ה
ופריך והא כתיב כל הורג
דהיינו לאחר הבאת קרבנותיו וכל זמן שלא הביא קרבנותיו אינו מתחיל.
למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו ואיבעיא ליה עד שיטהר. דמתני'
❖
אחד
נפש וכל נוגע בחלל
ואי איכא ספרים דכתיב בהו ומני ר"ש היא לאו שבשתא היא דברייתא
בשביעי קאי דלאחר שטבל והזה וגלח ומתחיל מאותו יום למנות
תתחטאו ומשני דלמא
8
9
איקטיל חד מינייהו. רבינא
תני לה להא דרבנן כר"ש: מדקתני סיפא. אבל הסככות כו' מתחיל
נזירות טהרה ויביא קרבנותיו בשמיני ומני ר"א היא דאמר לעיל
אמר נהי דממעטינהו
גליון הש"ס
ומונה מיד מיום שביעי לפי שאינו מביא קרבן מכלל דרישא דאית
פרק מי שאמר מתחיל ומונה מיד פירוש שמתחיל ומונה
מטומא' אהל דכתיב אדם
ביה קרבן: מאי עד שיטהר. דקאמר עד שיביא קרבנותיו במשמע דהיינו
תוס' ד"ה או בקבר.
משביעי כדפי' שם או דילמא בשמיני קאי ומאי עד שיטהר שיביא
כי ימות באהל ממגע
וממשא מי ממעטינהו.
שמיני ומני רבנן היא דאמרי נזירות דטהרה עד יום שמיני לא חיילא:
קרבנותיו ומני רבנן היא דאמרי וקדש ראשו ביום ההוא ביום הבאת
משמע דלאידך שנוייא
קרבנותיו: ת"ש מדקתני מתחיל ומונה מיד בהדי הנך שאין הנזיר
מתני' אבל הסככות. דהיינו אילן המיסך על הארץ ויש טומאה
01
דאצטריך לשנויי דלמא
תחת נוף בא' מהן ואינו ידוע כנגד מי: וכן תחת אבנים הפרועות
מביא קרבן טומאה ומזה בשלישי ובשביעי ומתחיל ומונה מיד דהיינו
איקטיל חד מישראל סבר
(ה)
❖
דאף ממגע ומשא מעטי'.
היוצאות חוץ מן הגדר וטומאה תחת אחת מהן ואינו ידוע לאדם והלך
בשביעי שהרי אינו זקוק להביא קרבן טומאה ז] האמר ברישא עד
ולדידיה איצט' הכא לרבות
נזיר תחתיהן: ובית הפרס. שדה שנאבד בה קבר ונחרש: וארץ העמים.
דקתני ולא קתני מתחיל ומונה מיד כמו בסיפא שמע מינה דרישא
11
קבר שלפני הדיבור דאע"ג
הגהות מהר"ב
עד שיטהר ויביא קרבנותיו קאמר ומני רבנן היא:
שנזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים אין הנזיר מגלח:
דלאו ישראל נינהו מטמאו
ואין סככות ופרעות. מפ' בגמ' [מאי ניהו]: בית הפרס. שדה
במגעו דהכא במגע איירי
רנשבורג
ולמגע רבינהו קרא ולא
שנחרש בו קבר [ועד ק' אמה] חשו חכמים שמא דלדל המחרישה
בעצמות ונשתייר שם עצם כשעורה וליכא טומאה אלא מדרבנן:
א] מתני'
לאהל. ור' בנאה דהוה
וארץ העמים. דגזרו בה רבנן טומאה כדאמר בפ"ק דשבת : הגולל והדופק. פרש"י בפ"ק דכתובות גולל זה
מציין מערת המכפלה בפ'
ב] תוד"ה
ח"ה סבר כרבנן דר"ש
כיסוי הארון ודופק הוא דופן של צדדין וקשה לר"ת דאמר בפ' בהמה המקשה על פני השדה לרבות גולל ודופק משמע
דפ"ק דמ"ק אמרי' אין
דגלויין הן גולל ודופק ואלו מכוסין הן ופר"ת דגולל הוא המצבה ודופק אבנים שהמצבה נשענת בהן ובמקום אחר מפורש באורך ז):
מציינין אלא על קבר
ורביעית דם ואהל ורובע21 עצמות. [אע"פ שמטמאין באהל אין הנזיר מגלח עליהן ובדין הוא דהוה ליה למתני פחות מחצי לוג דם או
ג] בא"ד
שמטמא באהל. וריצב"א
היה אומר דשפיר קרויין
וכלים
הנוגעים במת. דכי ימות
פחות מחצי קב אלא נקט שיעורים המפורשין ח) בפ"ק דאהלות שהן מטמאין באהל]:
אדם אדם הראשון ואברהם
וימי
מת עליו אמרה תורה [ובגמ' מפ'31 באיזו כלים איירי]: ספרו וימי גמרו. פי' נזיר שמנה מקצת נזירות ונצטרע בין ימי גמרו דהיינו
ד] בא"ד
אדם הגדול בענקים:
ואפ"ה רחמנא רבייה כיון
ימי חלוטו שהחליטוהו לטומאה ובין ימי ספרו אחר שהוחלט וראה הכהן והנה נרפא הנגע מן הצרוע ומביא צפורים ומגלח ונכנס במחנה
דהוי אבר שלם: ואם אינו
ישראל וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שאסור בתשמיש וביום [השביעי מגלח] ובשמיני מביא קרבנות צרעתו ואותן ימים קרויין ימי ספרו ואין
ענין למגעו תנהו ענין
עולין לימי נזירות ואינן מבטלין את הקודמים (וכתב בנזיר) ואיצטריך למיתני [ספרו וגמרו] דאי תנא ספרו ה"א אבל ימי גמרו דחמירי סותר
ח]
למשאו. צ"ע לר"ל מנ"ל
דעצם כשעורה מטמא
ואי תנא גמרו ה"א אבל ספרו דקיל עולה וצריך עיון דלא ליתני אלא ספרו וליכא למימר אבל גמרו סותר דא"כ מאי נפקא מינה במה
במשא: עד שיטהר דקתני
על
שימי ספרו אינו סותר הרי כבר סתר מטעם ימי גמרו: אלו אין הנזיר מגלח. לא קאי אימי ספרו ואימי גמרו שהרי [הוא צריך]
בז' אחר הזאה וטבילה:
לגלח בשביל צרעתו אלא קאי אשארא שאין מגלח כדין נזיר טמא: ומזה. בגמ' משמע דלא קאי אכלים הנוגעים במת דמיירי בכלי
ה] בא"ד
ומני ר"א דאמר וקדש את
ראשו ביום ההוא ביום
עץ ואין אדם הנוגע בהם צריך הזאה [וכן לא קאי אימי גמרו ואימי ספרו דאין טעון הזאה] אלא קאי אשארא ארביעית דם וגולל ודופק:
תגלחתו שמתחיל ומונה
ואינו מיד בו ביום. או דלמא בח'
ו] בא"ד
ומאי עד שיטהר בהבאת קרבנותיו ומני ר' היא דאמר וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו:
ז] ד"ה
ח] ד"ה