כהן גדול פרק שביעי
נזיר
נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא
כתנאי. אי משום אוירא אי משום גושא (ד): ור' יוסי בר'
מאי לאו דרבי סבר משום אוירא. גזרו עליה ואילו הכא כיון דנכנס
סה א ב
א)
❖
ב)
באויר מלמעלה כשהן פתוחין או דרך פתחים הוי טמא שהרי נכנס
יהודה מטהר. דסבר משום גושא דכיון שהוא בשידה ואהל
1
זרוק שמיה אהל טהור: והתניא. בת"כ זרק תיבה מלאה כלים
ג)
לאויר ארץ העמים: ור' יוסי בר' יהודה סבר משום גושא. ולא
ד)
משום אוירא וכיון דקרקעית שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין
על פני המת טמאה דהוי
אהל זרוק ולא שמיה אהל: ואם היתה
ה) ו)
נוסחת הריב"ן
❖
הגושא הוי טהור: לא דכולי עלמא
מונחת. שעומדת במקום אחד טהורה
משום גושא. אבל הכא בהא קמיפלגי
כיון דאינה זזה ממקומה השתא הוי
לימא כתנאי הנכנס לארץ העמים בשידה
דרבי דמטמא קסבר אהל זרוק לאו
אהל קבוע אלמא דאהל זרוק לא שמיה
תיבה ומגדל א רבי מטמא ורבי יוסי ברבי
הגהות הב"ח
שמיה אהל ולא הוי הפסק וכמאן
אהל לר' יוסי בר"י אבל אם פליגי
יהודה מטהר מאי לאו רבי סבר משום אוירא
(א) רש"י
דמהלך ממש על גבי קרקע דמי ור'
באוירא וגושא לא קשיא ליה מידי
מתניתא
ור' יוסי בר' יהודה סבר משום גושא לא
יוסי בר' יהודה סבר דשמיה אהל:
מהך ברייתא דאיכא לאוקמא
(ב) ד"ה
דכולי עלמא משום גושא מר סבר אהל
והיינו
והתניא ר' יוסי בר' יהודה אמר
לפלוגתייהו בשידה תיבה המונחת
(ג) ד"ה
זרוק שמיה אהל ומר סבר ב לא שמיה אהל
תיבה מלאה כלים וזרקה על גבי
ואפ"ה א"ר מטמא משום אוירא אבל
סתם נזירות או
והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר תיבה
המת באהל טמאה. וכל הכלים
השתא דפליגי באהל זרוק לא מתוקמא
ימים הללו
שהיא מלאה כלים וזרקה על פני המת באהל
שבתוכה. אלמא קסבר דאהל זרוק
פלוגתייהו במונחת דא"כ רבי לא הוה
(ד) תוספות
לאו שמיה אהל ולא הוי מפסיק כלל:
מטמא דאהל מעליא הוא ומשני דכ"ע
❖
טמאה ואם היתה מונחת טהורה אלא דכולי
לא
דכ"ע משום גושא
ואם היתה מונחת טהורה. דכיון
משום אוירא ואהל זרוק לא שמיה אהל
עלמא משום אוירא ומר סבר כיון דלא
לר' יוסי בר' יהודה ואפ"ה משום דלא
דמונחת הויא לה כאהל קבוע ומצלת
שכיחא לא גזרו ביה רבנן ומר סבר אע"ג
לעזי רש"י
שכיחא ליכנס בשידה תיבה ומגדל לא
בפני הטומאה ולא הוי כאהל זרוק:
דלא שכיחא גזרו ביה רבנן והתניא הנכנס
❖
(ה) ד"ה
אלא דכולי עלמא משום אוירא.
גזרו לר' יוסי והתניא בניחותא וכו'
מש"ט. תורן.
לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל טהור
סבר
פירוש אחר לא דכ"ע משום גושא
והיינו טעמא דמטהר ר' יוסי בר'
לארץ
בקרון ובספינה ובאיסקריא טמא ואיבעית
מר סבר אהל זרוק שנכנס בשידה
יהודה משום דקסבר כי נכנס לארץ
דמשום
פי' הרא"ש
סבר גזרו
אימא הכא שמא יוציא ראשו ורובו לשם
שבהמה או אדם מוליכים אותו שמיה
העמים בשידה תיבה ומגדל מילתא
לא דכ"ע משום גושא
דלא שכיחא הוא ומילתא דלא שכיחא
אהל לחוץ ולהפסיק וצ"ל דעדיף מטלית
פליגי והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר הנכנס
למאי
ורבי דמטמא סבר דאוהל
לא גזרו ביה רבנן: והתניא. דמסייעא
המנפנפת דתנן במס' אהלות
זרוק. פי' המטלטל ע"י
לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל טהור עד
להני שינויי
אדם או בהמה הנושאים
ליה: הנכנס כו' בקרון ובספינה
דאין חוצצין בפני הטומאה ואין
שיוציא לשם ראשו או רובו: ומתחיל
אותו לאו שמיה אהל לחוץ
ובאיסקריא. כלומר בספינה גדולה
מביאין והיינו טעמא דהכא עדיף משום
בפני הטומאה ומר סבר
ומונה: אמר רב חסדא ל"ש אלא בנזירות
שיש בה איסקריא וקרי לה הכי על
דרגלי האדם או הבהמה הנושאים
(ו) בא"ד
שמיה אהל ועדיף מטלית
❖
מועטת אבל בנזירות מרובה מיסלק נמי
היא
המנפנפת וספינה שטה
שם איסקריא שבה דהיינו תורן וקרוי
השידה והתיבה נוגעים בארץ אבל
ע"פ המים דתנן במסכת
סלקין ליה מתיב רב שרביא מתחיל ומונה
א] מש"ט בלע"ז. משום דמילתא
הטלית מנפנפת באויר ומר סבר אהל
אהלות שאין חוצצין בפני
מיד ואין מבטל בהן את הקודמין במאי
דשכיחא גזרו בה רבנן והא מתני'
זרוק לא שמיה אהל והיינו דאמר
הגהות מהר"ב
(א)
הטומאה ולא מביאין
דמשום דרגלי האדם או
ר' יוסי בר' יהודה היא: ואיבעית
אילימא בנזירות מועטת קבעי גידול שיער
והתניא בניחותא וכן בפירוש ר"ח2: ר'
רנשבורג
הבהמה הנושאים אותם
אימא. דכ"ע משום גושא ולכ"ע
יוסי בר' יהודה אומר תיבה שהיא
אלא
א] רש"י
נוגעים בארץ עדיף טפי:
מלאה כלים וזרקה על פני המת
נמי אהל זרוק שמיה אהל והאי דקא
והתניא בניחותא. ר"י בר
ב] ד"ה
יהודה או' תיבה שהיא
מטמא הכא משום דקסבר גזירה שמא יוציא ראשו ורובו חוץ משידה
טמאה. דדמיא לטלית המנפנפת דאזלה כולה באוירא: ואם היתה מונחת.
מלאה כלים וזרקה על
תיבה ומגדל ור' יוסי לא גזר: והתניא. דמסייעא ב] ליה דר' יוסי
על גבי בהמה או אדם הנושאין אותה טהורה דאהל זרוק כה"ג דרגלי
ג] תוד"ה
פני המת טמאה דכיון
דזרקה באוהל הוי כטלית
אינו מטמא עד שיוציא ראשו ורובו. והא דתני ר' יוסי בר"י לעיל
הנושאים נוגעים בארץ שמיה אהל לחוץ בפני הטומאה:
ה"ג ואי בעית אימא דכ"ע משום אוירא גזרו וטעמא דר' יוסי
המנפנפת ולא שמיה אהל
זרק תיבה מלאה כלים על פני המת טמאה לאו משום דקסבר אהל
ואם היתה מונחת טהורה
זרוק לאו שמיה אהל אלא כיון דזורקה קא מפיק לה מתורת אהל
בר' יהודה דמטהר (ה) אף כי נמי גזרו על אוירא היינו
ד] ד"ה
פי' מונחת ע"ג בהמה
או אדם הנושאים אותה
ומשוי לה תורת כלי ולעולם קסבר אהל זרוק שמיה אהל (ב) דקתני
בעומד על הגשר של ארץ העמים או נכנס בקרון ובספינה דשכיחי
דאוהל זרוק שמיה אהל:
בסיפא ואם היתה מונחת טהורה אע"ג דאורחיה דמטלטל לה: אמר
להלך אבל בשידה תיבה ומגדל לא שכיח לא גזרו ורבי סבר אע"ג
ה"ג ואיבעי' אימא דכ"ע
רב חסדא לא שנו. דימי חלוטו אין עולין לו מן המנין: אלא בנזירות
דלא שכיח גזרו: והתניא. בניחותא הנכנס בארץ העמים בשידה תיבה
ה] ד"ה
משום אוירא ולהכי מטמא
[רבי] ר"י בר יהודה
מועטת. בזמן שקבל עליו נזירות שלשים יום [ונצטרע] כשעשה
ומגדל טהור בקרון ובספינה ובאסקריא גוט"א בלע"ז משוט הספינה
(ג)
ג]
3
סבר דבעומד על הגשר
מהן עשרה ימים ונחלט שאין הללו ימים עולין לו מן המנין שאם אתה
וכדאמר בעלמא אילפא תלא נפשיה באסקריא דמכותא
או הנכנס לה בקרון או
אומר עולין לו לא ישתיירו לו כדי גידול שיער לאחר תגלחיות של
אלמא אף לר' יוסי בר"י דמטהר בשידה תיבה ומגדל מודה בקרון
בספינה הוא דגזרו על
ו] ד"ה
אוירא אבל בשידה תיבה
צרעת: אבל בנזירות מרובה. שקיבל עליו מאה יום ונצטרע בתוך ימי
ובספינה דטמא משום4 אוירא גזרו: ואב"א הכא שמא יוציא ראשו ורובו
ומגדל לא גזור: והתניא
נזירותו עד שלא עברו ל' יום ונתגלח בשתי תגלחיות של צרעת
לשם ולכ"ע משום גושא גזרו ושידה תיבה ומגדל דמטהר ר' יוסי
בניחותא ומייתי סייעתא
ז] בא"ד
בר"י משום דסבר אהל זרוק שמיה אהל ולא גזר שמא יוציא ראשו
הואיל ועדיין נשתיירו שם ל' יום כדי גידול שיער אף ימי חלוטו
דאיכא מאן דמטמא בקרון
ובספינה ומטהר בשידה
ורובו לחוץ דאין פתח שידה תיבה ומגדל נוחה ליכנס ולהוציא ואין נקל
עולין לו מן המנין ואינו צריך לשמור אלא ל' יום כדי גידול שיער טהרה
תיבה ומגדל משום מילתא
לנזירות לאחר תגלחיות של צרעתו: מתיב רב שרביא. מי מצית דייקת
כל כך להוציא ראשו אבל בקרון ובספינה מטמא משום דגזר שמא
דלא שכיחא הוא: ואבע"א
❖
יוציא ראשו ורובו לחוץ בקרון ובספינה ויאהל על הגושא כי נקל להוציא
למתני' דבנזירות מועטת קאי והא קתני מתחיל ומונה מיד ואינו סותר
דכ"ע משום גושא. פי'
5
הא דמפליג האי תנא בין
את הקודמין ובאיזו נזירות קאי אילימא בנזירות מועטת של שלשים יום
ראשו ורובו מספינה וקרון ורבי דמטמא אפי' בשידה תיבה ומגדל גזר6
שידה תיבה ומגדל לקרון
והתניא
בניחותא
ומי מצית אמרת דאינו סותר את הקודמין: והא בעי גידול שיער. לאחר
אפי' בהנך דלמא יוציא ראשו ורובו לחוץ:
וספינה לאו כדקאמרת
הגהות התוספות
דכ"ע משום אוירא והא
הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל טהור עד שיוציא ראשו
תגלחתו מן הצרעת וליכא דאין גידול שיער פחות משלשים יום:
1. 2.
דמטהר בשידה תיבה
ורובו. מכלל דבקרון ובספינה טמא אע"פ שלא הוציא ראשו ורובו
אלא
3.
ומגדל משו' דמילתא דלא
דנקל הוא להוציא בקרון ובספינה וההוא דמייתי בפ' בכל מערבין ובמס' חגיגה מההיא ברייתא דהנכנס לארץ העמים
שכיחא לא גזרו רבנן.
4.
אלא כ"ע משום גושא
בשידה תיבה ומגדל דפליגי ר' יוסי בר"י ורבי באהל זרוק אי שמיה אהל אי לא היינו במאי 7 דבעי למימר בשינויא קמא דפליגי באהל זרוק
5.
והא דמטהר ר"י בר יהודה
אבל ד] שינוייא [בתרא] ליכנס בארץ העמים לא פליגי באהל זרוק אבל לגבי מת הוא דפליגי בה כדתניא ואם היתה מונחת בו8 טהורה דאהל
6.
בשידה תיבה [ומגדל]
ומתחיל
ומונה מיד. כשנטהר מונה ה] [למקום]9
זרוק שמיה אהל וההיא ר' יוסי בר"י (ו) אבל רבי מטמא דאהל זרוק לא שמיה אהל:
7. 8.
משום דאוהל זרוק שמיה
שהפסיק בתחילת צרעתו דימי צרעתו לא עלו לו מן המנין: אמר רב חסדא לא שנו. דימי ספרו וימי גמרו אין עולים לו למנין
9.
אהל כדתרצי' לפלוגתייהו
01. 11.
לעיל וקרון או ספינה
נזירותו אלא בנזירות מועטת של ל' יום ונצטרע בנתיים ולאחר שנתרפא וגילח לסוף ימי גמרו וכשגילח 01 שנית אחר ימי ספרו אז ודאי
21.
דמטמא משום דגזר שמא
אינו יכול לגלח לסוף ל' מתחילת ימי נזירותו ויהיו ימי צרעתו ממנין שהרי אין גידול שיער פחות מל' יום וצריך למנות ל' יום לנזירותו
31. 41.
יוציא ראשו ורובו לחוץ
משנתרפא ומספר 11: אבל בנזירות מרובה. שנדר כל כך ימים שאחר ימי צרעתו איכא ל' יום אחר שגילח תגלחת שנית לצרעתו
ויאהיל על הגוש אבל
❖
51.
בשידה תיבה ומגדל אין
מתיב
רב שרביא מתחיל ומונה מיד ואינו מבטל הקודמים. אומר ר"י דהיינו
דשפיר איכא כדי גידול שער מסלק נמי סלקי ליה:
נקל כ"כ לפתוח הדלת
מתני' בודאי (אף) [אך] כי החליף הלשון: אילימא בנזירות מועטת הא בעי גידול שיער. ומאי קאמר אינו מבטל הקודמים והלא
להוציא ראשו. והתניא
ה)
בניחותא הנכנס וכו' טהור
מוסף רש"י
על כרחיה יסתור קודמין: ו)אלא לאו בנזירות מרובה וקתני מתחיל ומונה מיד. דשמעינן מתחיל ומונה לאחר ימי ספרו אלמא ימי ספרו אין
עד שיוציא ראשו ורובו
עולין: הוא מותיב לה והוא מפרק לה בנזירות בת חמשים יום איירי מתני' והיינו נזירות מועטת כרב חסדא וה"ק לא שנו אלא נזירות
ו]
הנכנס לארץ העמים.
21
לשם אלמא הא דמטמא
בקרון או בספינה משום
מועטת כלומר (אי) שאין לו לעשות רק ימי נזירות מועטת כבתחילת ימי צרעתו כגון דיתיב עשרים בנזירות ואיתיליד ביה צרעת
ז]
31
41
בשידה.
דגזרינן שמא יוציא ראשו
דמגלח בצרעתו והדר יתיב שלשים ימים דנזיר: דהא אית ליה גידול שיער. כלומר ובכה"ג דין הוא שלא יעלו ימי צרעתו כל עיקר ודין הוא שלא
ורובו: אמר רב חסדא לא
יבטל הקודמין שאם ימי גמרו וימי חלוטו יעלו לנזירות שבעה ימים או ארבע (או) עשר ימים כפי מה שיעלו צריך הוא להוסיף על
(ערובין ל:)
51
שנו הא דימי גמרו וימי
(גיטין ח:)
ספרו אין עולין לו לימי
הנדר כדי שיהא שם גידול שיער ובכי האי גוונא איירי מתניתין ונזירות בת חמשים לאו דווקא דהוא הדין לנזירות בת ארבעים
(ערובין ל:)
נזירותו אלא בנזיר מועטת.
היכא שנזר ל' יום ונצטרע משום
כל כשיתרפא מצרעתו צריך לגלח לצרעתו ואחר אותה תגלחת צריך לנהוג נזירות עד שיהא שערו ראוי לתגלחת דאין גידול שער פחות מל' יום אבל בנזיר מרובה שאחר ימי צרעתו נשארו עדיין ל' יום מנזיר דאיכא גידול
שער מיסלק נמי סלקי ליה: מתיב רב שרביא מתחיל ומונה מיד ואינו מבטל את הקודמים היינו מתני' אלא שהביאה בהפך ואי בנזירות מועטת של ל' יום היכי קאמר דאינו סותר את הקודמים הא בעי גידול