כהן גדול פרק
שביעי
נזיר
פי' הרא"ש נה:
מסורת הש"ס
היכא דאיתיליד ביה צרעת לסוף עשרה ימים וזה הכלל נזירות מועטת קרי מקום שאין לו למנות רק ל' יום משהתחיל הצרעת עד סוף ימי
א) ב)
שער אחר שגילח לצרעתו
ג)
נזירותו אבל בנזירות מרובה כלומר כשהתחיל צרעתו היה לו למנות עדיין שלשים וא' יום או שלשים ושנים ימים לנזירות וכ"ש יותר כגון
וקתני מתחיל ומונה מיד
❖
ואינו מבטל את הקודמים
נזירות בת חמשים וא' או יותר ואיתיליד ביה צרעת בכ' אז ודאי לא תוכל לומר דכל ימי צרעתו אינן עולים כל עיקר דבמנין הימים העוברים1
אלא על הקודמים הוא
מיהא יעלו לו כגון מי שנדר חמשים ושלשה ויתיב עשרים ואיתיליד ביה צרעת וארבעה עשר יום שלשה מימי צרעתו יעלו ואחד עשר
ב) ב]
2
מתחיל למנות להשלמים
נזירותו: בנזיר בת נ' יומי
לא יעלו וצריך הוא למנות על
3
נוסחת הריב"ן
איירי מתני'. והיינו נזירות
ג] [עשרים] ושלשה ל' יום דבפחות
אלא לאו בנזירות מרובה וקתני מתחיל
אלא לאו בנזירות מרובה וקאמר
מועטת דרב חסדא והכי
לא יהיו לו גידול שער והיינו דנקט
מתחיל ומונה מיד. מאותו יום שעומד
ומונה מיד הוא מותיב לה והוא מפרק
קאמר לא שנו אלא בנזיר
❖
מועטת כלומר כשהתחילו
והדר יתיב שלשים ימים דנזיר 4:
בו ומשלים לאותן ימים שלפני חלוטו
לה בנזירות בת חמשים יום דיתיב
דהא אית ליה גידול שער. צריך
ימי צרעתו לא נשאר לו
אבל ימי חלוטו מיהא אין עולין לו:
מימי נזירותו אלא נזיר
עשרין ואיתילידא ביה צרעת מגלח
לומר דה"ק ועל נזירות מועטת כי
בנזירות בת חמשים יום כו' . דאי
מועטת דהיינו ל' יום דאין
א] (א)
הגהות הב"ח
צרעתו והדר יתיב תלתין יומין דנזיר דהא
נזיר פחות מל' יום: והדר
האי לא תקשי לך כדאקשת מעיקרא
אמרת דעולין לא פש ליה כדי גידול
(א) רש"י
יתיב ל' יום להשלים
אית ליה גידול שער מתיב רמי בר חמא
אילימא בנזירות מועטת הא בעינן
שיער לאחר תגלחת צרעתו הלכך
דיתיב
נזירותו דהא אית ליה גידול
נזיר שהיה טמא בספק
ומוחלט בספק
גידול שיער ויסתור הקודמים דהא
עשרים ואתילידא ביה
שער ולכך דין הוא שלא
דלבתר הכי מיבעי ליה למיתב תלתין
אית ליה גידול שער: מתיב רמי
צרעת דמגלח לצרעתו
יסתור הקודמים וגם אין
אוכל
יומין מנזיר דהא אית ליה גידול שיער:
וימי חלוטו אין עולין
עולה לו דבעי' גידול שער.
בר חמא נזיר שהיה טמא בספק לו
מתיב רמי בר חמא נזיר שהיה
5
לו
אבל בנזיר מרובה כגון
דנזיר (ב) ד"ה
אולי נטמא במת ומוחלט בספק אולי הוחלט ומיירי בנזיר ודאי אך טמא
שנדר פ' יום ולסוף כ' יום
בספק ומוחלט בספק.
שנטמא (ב) בספק ביום ראשון של
במת
נתנגע ונטהר וגילח לסוף
הוא ספק אם נטמא במת אם לא וכן הוא ספק אם הוא מצורע
נזירות וספק הוא לו אם נחלט ונרפא ביום ראשון של נזירותו:
❖
ל' יום לנגעו מסלק סלקי
אוכל
בקדשים לאחר ששים יום. משום
מוחלט או לא. הר"ף: ג)
אוכל
ליה כיון שנשאר מנזירותו
דספק מצורע הוא ואסור לאכול בקדשים עד שיטהר מספק צרעתו ויביא קרבנות מצורע דמחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים אבל משום
כדי גידול שער ולפעמים
עולים מקצתן כגון אם
גליון הש"ס
נזירות טמא לא מיתסר בקדשים אע"ג דצריך נמי להביא קרבן משום דאין טומאה יוצאה עליו מגופו לא מיקרי מחוסר כפורים כדאמרינן
שהה בנגעו מ' או נ' יום:
בפ' ארבעה מחוסרי כפרה דדוקא במי שטומאתו יוצאה מגופו קרי מחוסר כפורים כיצד נזר נזירות שלשים יום וביום הראשון
תוס' ד"ה ומדקדק הר"ם
נזיר שהיה טמא בספק ספק
כדאמר לעיל בפ"ג.
אם נטמא במת וספק אם
אירע לו ספק טומאה וספק טומאת צרעת דספק אם פרחה בו צרעת ממש אם בוהק הוא והשתא מיהא בתר דנתרפא לגמרי מזה
❖
6
הוא מצורע מוחלט צ"ע
ושונה וטובל ונטהר מספק טומאת מת ד] אפי' 7 לסוף שבעה בא לו לגלח כדין נזיר טמא או כדין מצורע שנתרפא אומרים לו להמתין
במסכת נגעים היכי
מלגלח עד שלשים יום [דאימא] נזיר טהור גמור אתה שלא נטמאת ונזיר טהור אינו מגלח תוך שלשים אלא על הדמים בסוף שלשים
משכחת לה ספק מוחלט
הגהות מהר"ב
דתנן (רפ"ק) [רפ"ה]
יום כשנגמר נזירותו כדכתיב תער לא יעבור על ראשו עד מלאת ימי נזרו לסוף שלשים יום מגלח ומשפטי הבאת קרבנותיו מפורש לקמן
דנגעים כל ספק נגעים
בפרק שני נזירים שמביא צפרי מצורע שחוטה ומשולחת וחטאת העוף הבאה על הספק משום ספק נזיר טמא ועולת בהמה רנשבורג
טהור חוץ מזה ועוד אחר
משום ספק נזיר טהור [ואע"פ] שאינו יכול לגלח אלא על הדמים ה] [הא אמרינן]8 דאם גילח על אחד מהם יצא ומתנה עליהם ועדיין אסור
א] רש"י
והנך ב' הם טמאים ודאי.
ותנן נמי בההוא פרקא כל
לאכול בקדשים דשמא מוחלט היה וטעון עוד תגלחת שנית והבאת קרבנות [כדכתיב] בפרשת מצורע והנה נרפא נגע הצרעת ולקח שתי
ספק נגעים בתחילה טהור
צפרים ושחט את הצפור האחת על מים חיים ושלח את הצפור החיה וגלח את כל שערו וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והיה ביום השביעי
ומשנזקק לטומאה ספקו
ב] תוס'
יגלח ורחץ בשרו במים וביום השמיני יקח שני כבשים אחד לעולה ואחד לאשם וכבש אחד לחטאת וזה אי אפשר לגלח סוף שבעה לתגלחת
טמא: אוכל בקדשים אחר
9
01
ששים יום אבל קודם לכן
ראשונה כי אולי אינו מצורע אבל נזיר טמא היה וצריך להתחיל ימי נזירותו שלשים יום שנזר כי אותן שלשים יום שמנה לא עלו לנזירותו
לא דס' מצורע הוא ועד
דקרינא ביה והימים הראשונים יפלו כיון דמספקא לן בנזיר טמא ושלשים יום השניים הם ימי נזירות טהרה וקרינן ביה תער לא יעבור
ו]
11
שיביא כפרתו אסור לאכול
ג] בא"ד
על ראשו עד מלאת ימי נזרו לסוף ששים מגלח ובהך תגלחת שניה ליכא לספוקי בנזיר טמא דמספק נזיר טמא נפק בתגלחת ראשונה
בקדשים אבל משום ספק
נזיר טמא לא מיתסר
עד סוף21 ל' יום הראשונים אבל בנזיר טהור איכא לספוקי או בתגלחת ימי ספרו של מצורע ומביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור כדי
בקדשים דלא מיקרי
לגלח על הדמים ומתנה עליה למחרת של יום תגלחתו יביא קרבנות מצורע כדי להתירו לאכול בקדשים ומביא חטאת העוף דאילו חטאת
31
מחוסרי כפרה ליאסר
ד] ד"ה
בקדשים אלא מי שטומאה
בהמה אינו בא על הספק אך יפקיר נכסיו ויביא חטאת העוף כדין מצורע עני ואשם נמי יביא לר"ש דאמר אשם מצי לאתנויי ביה כשלמים
יוצאת עליו מגופו כדאי'
ולרבנן דר"ש אית להו דאשם אינו מעכבו לאכול בקדשים ועדיין הוא אסור לשתות יין ולטמאות למתים דשמא מוחלט היה ושני תגלחיות
פ"ד מחוסרי כפרה. כיצד
הללו שעשה למצורע היו לגמרו ולספרו ואינו עולה לתגלחת נזיר טהור כדאמרינן לקמן בפ' ב' נזירים לכך טעון עוד שני תגלחות אחד
41
נזיר ל' יום וביום הראשון
אירע לו ס' טומאת מת
לנזיר טמא ואחד לנזיר טהור לסוף תשעים יגלח שלישית ובהך שלישית ליכא לספוקי במצורע כלל כי אם בנזיר טהור או בנזיר טמא והך
ה] בא"ד
וספק צרעת מזה ושונה
תגלחת אי אפשר לגלח אלא עד סוף ל' יום הרי תשעים יום דלא מיבעיא בנזירות מועטת דצריך להמתין ל' משום גידול שער אף
וטובל וטהור מטומאת מת
לרב חסדא אלא אף בנזירות מרובה כדפריש ואזיל משום דסבירא דימי צרעתו אין עולין לו כל עיקר ודלא כרב חסדא לכך צריך להמתין
בא לו לגלח כדין נזיר טמא
51
או כדין מצורע שנתרפא
לתגלחת שלישית אחר תגלחת שניה כמנין ימי הנזירות ז] (שעבר) אולי 61 נזיר מצורע הוה ולא נזיר טמא ולסוף תשעים כשמגלח שלישית
או' לו המתן עד ל' יום
ליכא לספוקי במצורע כלל אלא או בנזיר טהור או בנזיר טמא ויביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור ולגלח על הדמים וחטאת העוף
ו] בא"ד
דשמא נזיר טהור הוא ולא
משום ספק נזיר טמא ועדיין אסור לשתות יין ולטמא למתים דשמא מוחלט היה ונזיר טמא ועלו לו שנים 71 תגלחיות ראשונות לצרעתו
מצורע ונזיר טהור אינו
ז] בא"ד
מגלח אלא על הדמים
והשלישית לנזיר טמא לכך צריך למנות עוד ל' לנזירות טהרה לסוף ל' יגלח ויביא קרבן טהרה לבד ומתנה ביה כדמפרש לקמן בפ' שני
דכתיב תער לא יעבור על
ומדקדק
הר"ם דע"כ צריך לומר
נזירים ומותר לשתות יין ולטמאות למתים והיינו דקתני ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ יום:
ח] ד"ה
ראשו עד מלאת ימי נזרו:
שהוא מגלח ביום ל' שאם לא היה מגלח עד יום [שלשים ואחד] כשאר נזיר א"כ הוה מגלח תגלחת שניה יום ששים ואחד וא"כ לא היה
לסוף ל' יום מגלח ספק
תגלחת מצורע ספק נזיר
אוכל בקדשים עד יום ששים ושנים שהרי אחר תגלחת מצורע היה טובל ולא היה יכול להביא קרבנותיו עד למחר כדאמר $ לעיל בפ'
טמא ספק נזיר טהור ומביא
שלישי גלח בח' מביא קרבנותיו בט' אלא ביום ל' מגלח ומביא אחד מג' קרבנותיו דנזיר טהור עולה או שלמים כדי לגלח על
ט] בא"ד
ב' צפרין כדין תגלחת של
הדמים דאולי נזיר טהור היה ואע"ג דשאר נזיר אינו מגלח עד שלשים ואחד יום היינו מדרבנן דמדאורייתא ביום ל' מצי מגלח לרב מתנא
ימי חלוטו. וחטאת העוף
הבאה על הספק משום ספק
משום דמקצת היום ככולו או לבר פדא דמכ"ט יום נשלם הנזירות והלכך נזיר זה דעדיין אינו שותה ולא מיטמא למתים לא העמידו דבריהם
נזיר טמא ועולת בהמה
ואוקמה אדאורייתא ושרי ליה לגלח ביום ל' מיהו קשה מתגלחת שלישית דאינו שותה יין ואפי' הכי בשלשים ואחד אלא נראה דמשום
81
משום ספק נזיר טהור כדי
לגלח על הדמים (ולמחרת
אכילת קדשים הקילו בשני תגלחיות ראשונות לכתחילה ביום ל'. מהרפ"ש: ה"ג ואכתי אינו מביא קרבנות נזיר טמא בו ביום דכיון שהוא
91
יום תגלחתו) דאמרינן אם
צריך לטבול אחר התגלחת כדין מצורע שטובל אחר כל התגלחות ומיחזי 02 כאילו היא טבילת נזיר טמא ביום שביעי אחר12 דבנזיר טמא נמי
י] בא"ד
גילח על א' משלשתן יצא
מספקא ליה דאז אינו מביא עד שמיני ולכך אינו יכול להביא קרבנות נזיר טמא עד למחרת יום תגלחתו דהיינו ביום שלשים ואחד וביום
ומתנה עליה שאם לא הגיע
❖
זמנו לגלח שתהיה עולת
שלשים ואחד מביא חטאת העוף כדין נזיר טמא דשמא הוא טמא ולא מוחלט וימנה עוד ל' יום מיום שלשים ואחד שהביא קרבן טומאה
נדבה בא לו לגלח שנית
וכדרבנן בפ' ג' דאמר הביא חטאתו אע"פ שלא הביא אשמו מונה יום ששים שהוא יום ל' למניינו ומגלח כדמפרש ולמחרת
ח] 32
22
42
אחרי ז' ימי ספרו או' לו
דהיינו יום ששים ואחד מביא קרבן צרעתו חטאת העוף כמו מצורע עני ואם עשיר הוא מפקיר נכסיו ומותר לאכול בקדשים דאשמו אינו
המתן שמא נזיר טמא היה
הגהות התוספות
ולא מצורע וצריך למנות ל'
מעכב לאכול בקדשים לרבנן ולר' שמעון דאמר מביאין קדשים לבית הפסול מביא גם אשם ומתנה כשלמים52 וזה ששנינו ר"ש אומר
1. 2.
יום לנזירות טהרה. אחר ל'
למחרת מביא אשמו ולוגו ואומר אם מצורע הוא זה אשמו וזה לוגו ואם לאו יהא שלמים ואותו אשם טעון צפון ומתן בהונות כו' הרי
יום מגלח ספק תגלחת של
למחרת ששים יום דהיינו יום ששים ואחד אוכל בקדשים דכבר גילח ב' תגלחות אם היה מצורע כבר נטהר ומיהא תגלחת שלישית ליכא
3. 4.
ימי ספרו ספק נזירות טהור
62
ומביא עולת בהמה משום
לפרושי הכי שהרי אינו טובל אחר התגלחת כיון שעשו לו ספיקות של מצורע. וצריך לומר דודאי בב' תגלחיות אחרונות אינו מגלח עד יום
ס' נזיר טהור כדי לגלח על
ל' ואחד (מגלח ל' יום על שלשים ואחד) שמניינו התחיל ביום ששים ואחד ומביא עולת בהמה לגלח על הדמים וגם מביא חטאת עוף משום
ט]
72
הדמים ולמחרת יום
ספק נזיר טמא כי בתגלחת ראשונה אולי מוחלט היה ולא עלו לו לנזירותו ומתחיל מניינו מיום [ששים] ואחד ומשלים חמשים ותשעה יום על
תגלחתו מביא קרבן מצורע
82
92
03
5.
כדי להתירו בקדשים
ששים13 ואחד שהן מאה ועשרים יום ומגלח ביום קכ"א שהוא ל' ואחד יום למניינו ומביא קרבן טהרה לבד ומותר ביום קכ"א לשתות יין י] ומשלים23
6.
ומביא חטאת העוף
נזירותו ויש ליתן טעם בדבר דדוקא בשני תגלחיות ראשונות דאיכא לספוקי בספק מצורע הקילו להיות ביום ל' אבל בשתים אחרונות שאין
7.
דחטאת בהמה אינה באה
עליו עוד ספק מצורע השווהו לשאר נזיר שמגלח ביום שלשים ואחד ולכך קאמר ושותה ביין ומטמא למתים אחר ק"כ יום: ותני עלה
8.
על הספק או יפקיר נכסיו
ויביא חטאת העוף כדין
[בד"א] בנזירות מועטת דאז די לו בק"כ אבל בנזירות בת שנתה אוכל בקדשים לאחר שתי שנים.כדפרישיתשממתיןמלגלחראשונהעד
9.
מצורע עני. ואשם לר"ש
שנה דשמא נזיר טהור היה ושניה עד שתי שנים דשמא לא היה מוחלט אלא נזיר טמא שלישית עד שלש שנים דשמא מוחלט היה ולא
01.
דאמר דמצי לאתנויי
11. 21.
בשלמים ולרבנן דר"ש
טמא מת. רביעית עד ארבע שנים דשמא מוחלט וטמא מת היה וגילח ראשונה ושניה לצרעתו שלישית לנזיר טמא רביעית לנזיר טהור:
31.
אשם אינו מעכבו מלאכול
ה"ג 41.
בקדשים. ועדיין הוא אסור
51. 61. 71. 81. 91.
לשתות וליטמא למתים דשמא מוחלט היה ותגלחת מצורע אינו עולה לו לתגלחת נזיר טהור ולא לתגלחת נזיר טמא כדאמר
02. 12. 22. 32. 42. 52. 62.
לקמן בפ' ב' נזירים וטעון עוד ב' תגלחות א' לנזיר טמא וא' לנזיר טהור ובתוך ל' א"א לו לגלח דשמא מוחלט היה ולא נזיר
72. 82. 92.
טמא ולאחר ל' יום מגלח ס' נזיר טהור וס' נזיר טמא ומביא חטאת העוף לס' נזיר טמא ועולת בהמה לגלח על הדמים ומתנה
03. 13. 23.
ועדיין אסור לשתות יין ולטמא למתים דשמא מוחלט וטמא היה ולאחר ל'
יום מגלח ומביא קרבן הנזיר טהור