כהן גדול פרק
שביעי נזיר
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג אוכל בקדשים אחר ששים. דהיינו ביום ששים ואחד דשני
אוכל בקדשים לאחר ששים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ק"כ
(א)
א)
1
א
❖
ב) ג)
יום. שאילו היה טמא ודאי ומוחלט ודאי היה צריך לגלח לאלתר
תגלחיות ראשונות היו ביום שלשים דאוקמינן אדאורייתא
ד)
תגלחת צרעת ובסוף שבעה ימים דתגלחת ג) לימי ספרו מביא קרבן
ומיהו לפירוש זה אוכל בקדשים ביום ששים גופיה [כיון] דתגלחת
צרעת ואוכל בקדשים ואח"כ למנות שבעה דתגלחת נזירות טומאה
ראשונה שלשים יום א"כ תגלחת שניה ביום חמשים ותשעה דאורייתא
❖
ד)
ה)
2
פי' הרא"ש
ואח"כ למנות שלשים דנזירות טהרה
כדאמרינן לעיל אם גילח ראשונה
ושותה יין ומטמא למתים
מפני שהצרעת דוחה לתגלחת דנזיר
ביום שלשים מגלח שניה ביום ששים
אוכל בקדשים לאחר
ששים יום ושותה יין
ותני עלה בד"א בנזיר
נוסחת הריב"ן
כדתנן לקמן באידך פירקין
ואם גלח שניה ביום ששים חסר אחד
ומיטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום
מועטת אז די לו בק"כ
ימים אבל בנזירות בת
דתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר
יצא דהיינו ביום חמשים ותשעה ובו
ותני עלה במה דברים אמורים בנזירות
שנה אוכל בקדשים אחר
בזמן שהוא ודאי ולא בזמן שהוא ספק
ביום יטבול ולמחרתו ביום ששים יביא
ב' שנים דא"א לגלח ב'
מועטת אבל בנזירות בת שנה אוכל בקדשים
ונמצא אוכל בקדשים לאחר שבעה
קרבנותיו ויאכל בקדשים ונמצא
תגלחות של ימי חלוטו
לאחר שתי שנים ושותה יין ומיטמא למתים
וימי ספרו אלא אחר ב'
ימים ושותה יין ומיטמא למתים
דאוכל בקדשים ביום ששים ואע"ג
שנים כמו בנזיר מועטת
לאחר ארבע שנים ואי סלקא דעתך סלקין
לאחר ארבעים וארבעה יום. אבל
דלאחר ששים [אמר]3 הכי נמי אמרינן
אחר ששים יום ושותה
ליה יומי תיסגי ליה בשלש שנים ושלשים
עכשיו שהוא טמא מספק ומוחלט
בפרק שני [נזירים] אוכל
יין ומטמא למתים אחר
ד' שנים כדין נזיר מועטת
יום ועוד מתיב רב אשי $ אין לי אלא ימי
בקדשים אחר שמנה ימים ורוצה לומר
מספק שאינו יכול לגלח תגלחת צרעת
אחר ק"כ ימים ואי ס"ד
ביום השמיני עצמו וכן הא דקתני
לאלתר לפי שאינה דוחה לתגלחת
טומאה שאין עולין לו מן המנין ימי חלוטו
סלקי' ליה ימי חלוטו
א
הנזיר בזמן שהוא ספק הלכך שוהא
ושותה יין $ לאחר ק"כ היינו ביום קכ"א
תסגי ליה בג' שנים ול'
מנין ודין הוא ימי טומאה מגלח ומביא
יום ואחר שגילח שנית
אוכל בקדשים לאחר ששים כו'
דאע"ג דתגלחת שניה 4 ביום שלשים
קרבן וימי חלוטו מגלח ומביא קרבן מה
לצרעתו לסוף ב' שנים
ואי
ואחד ודוק לשון מהרפ"ש: ס"ד
כיצד בא לו לגלח תגלחת צרעת
יגלח תגלחת ג' לאחר ל'
ימי טומאתו אין עולין לו מן המנין אף
סלקו לו ימי חלוטו תסגי ליה [בג'
לאלתר אומרים לו שמא לא היית טמא
יום ממ"נ אם נזיר טמא
ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין לא אם
הוא כך הוא דינו ואפי'
שנים ול' יום]. כלומר אחר שגילח שנית
ולא מוחלט ואי אתה רשאי לגלח עד
אחר ז' ימים לתגלחת היה
אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בהן את
שלשים יום בא לו לסוף שלשים וביקש
לצרעתו לקץ שתי שנים יגלח שלישית
יכול לגלח ואם נזיר טהור
הקודמים תאמר בימי חלוטו שאין מבטל
הוא ומוחלט כך הוא דינו
לשתות יין אומרים לו טמא היית ולא
לסוף שלשים ממה נפשך אם נזיר
5
שהרי עלו לו ימי צרעתו
מוחלט ותגלחת ראשונה שעשית היא
טהור הוא 6 כך דינו שהרי עלו לו
בהן את הקודמין אמרת קל וחומר הוא ומה
❖
לשנה של נזירות ואינו
תגלחת טומאה ואי אתה מותר לגלח
ימי צרעתו לשנה של נזירות [לרב
צריך להמתין רק ל' יום
נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת נזירות אין
לגידול שער. ואחר תגלחת
כל שלשים יום מפני שחלה עליו נזירות
חסדא] ואינו צריך להמתין רק שלשים
עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו
שלישית ימתין שנה א'
הגהות הב"ח
טהרה ועומד שלשים יום ומגלח הרי
יום גידול שער (אבל) לגלח תגלחת
7 ב]
דשמא היה מוחלט וטמא
ראוי לתגלחת נזירות
לא כל שכן ואין לי
ששים יום בא לו לשתות יין אומרים
נזיר טהור אחר תגלחת ל' ימתין שנה
(א) רש"י
וב' תגלחות הראשונות
8
אלא ימי חלוטו ימי
ספרו מנין ודין הוא
יום
לצרעתו וג' לנזיר טמא
לו מוחלט היית ולא טמא והללו שנים
לתגלחת רביעית דשמא מוחלט היה
ואינו
ועד שיגלח ויביא קרבנותיו
מה
תגלחיות שעשית הן שתי תגלחיות
9 מת ושתי תגלחות
וטמא טמא
אלא
נזיר טמא א"א לו למנות
(ב) ד"ה
של צרעת ועכשיו צריך אתה להתחיל למנין נזירותך ועשה שלשים
ראשונות לצרעתו ושלישית לנזיר טמא ועד שיגלח לתגלחת נזיר טמא
נזירות טהרה. אלא ש"מ
שתי
ימי צרעתו אין עולין לו
יום ומגלח הרי תשעים יום בא לו לשתות יין אומרים לו שמא מוחלט
אי אפשר לו לחזור ולמנות נזירות טהרה והיינו דפריך בשלש שנים
כל עקר הלכך א"א לו
וטמא היית ושני תגלחיות הראשונות היו לשם צרעת והשלישית
ושלשים יום סגי דכך עולה החשבון אלא ש"מ ימי צרעתו אין
הראשונות
לגלח תגלחת שלישית עד
(ג) ד"ה
לתגלחת טומאה מעכשיו מתחיל נזירות טהרה וחוזר ומונה שלשים
עולין לו כל עיקר ולכך לא יגלח שלישית עד סוף שלש שנים דשמא
סוף שנה ג' כי שמא
היה (ד) ד"ה
מוחלט ונזיר טהור היה
והרי הן מאה ועשרים יום וארבע תגלחיות נמצא אוכל בקדשים
נזיר טהור הוא ומוחלט היה וימי צרעתו לא עלו לו ונמצא שאינו
יהיו
וימי צרעתו לא עלו לו
ועוד
מתיב רב אשי אין לי אלא ימי
לאחר ששים יום ממה נפשך דתגלחת צרעת ודאי קודמת וכיון שהביא
יכול לגלח עד סוף השנה:
ועוד מתיב רב אשי אין
תאמר בימי
טומאתו שאין עולין לו. דכתיב והימים הראשונים יפלו ימי חלוטו
לי אלא ימי טומאה.
קרבן צרעתו הותר בקדשים אבל ביין לא הותר עד לאחר מאה
חלוטו וכו'
פי' טומאת מת שאין
ועשרים יום כמו שפירשתי: ותני עלה. בתוספתא: במה דברים
מנין ודין הוא ימי טומאתו מגלח ומביא קרבן דהיינו אשם נזיר טמא
❖
עולין לו מן המנין דכתיב
אמורים בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה. והיה טמא בספק
וימי חלוטו מגלח ומביא קרבן צרעתו אשם מצורע: לא אם
והימים הראשונים יפלו
וכיון דסותר את הקודמים
אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בהן את הקודמין אבל ימי
ומוחלט בספק ביום ראשון של נזירות אוכל בקדשים לאחר (ב) שני
כ"ש שאין עולין לו:
גליון הש"ס
חלוטו פשיטא לן דלא יסתרו הקודמין כדדרשינן לעיל בפרק שלשה
שנים דשמא לא היה טמא ולא מצורע ואינו אוכל כל שנה ראשונה
ימי טומאתו מגלח ומביא
עד סופה ובסוף שנה ראשונה יש לומר טמא היה ולא מצורע ומכאן
מינין כי טמא נזרו למעוטי תגלחת ויין שאינן סותרין:
גמ' אין לי אלא ימי
קרבן אשם נזיר: ימי חלוטו
ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת נזירות. שאם אמר הריני
טומאה.
מגלח לצרעתו ומביא קרבן
ואילך מתחיל נזירות טהרה ואין מגלח עד סוף שנה שנית ועדיין יש
תוס' ד"ה אוכל בקדשים
מצורע: תאמר בימי חלוטו
לומר שמא מצורע וטמא היה ושתי תגלחיות ראשונות לא עלה לו
נזיר כשהיה בבית הקברות שערו ראוי לתגלחת טהרה שאינו
אחר ששים וכו'
שאינו מבטל הקודמים
❖
אלא לצרעת ותגלחת שלישית עלתה לו לנזירות טומאה ומכאן ואילך
מגלח ומביא קרבן טומאתו 01 כדאמרינן לעיל בפרק שלישי
כדדרשינן לעיל פ' ג'
מינים טמא נזרו למעט
מתחיל נזירות טהרה ואינו מגלח עד סוף שנה רביעית נמצא אוכל
אלא מגלח לסוף שלשים יום בשביל נזירות ואע"פ כן אין ימי נזירות
תגלחת ויין שאינן סותרים
בקדשים לאחר שתי שנים ממה נפשך לפי שכבר גילח שני תגלחיות
בבית הקברות עולין לו לנזירותו אלא כשיוצא יתחיל למנות ימי
הגהות מהר"ב
אמרת מה נזיר בקבר
ותגלחת דצרעת קודמת בכ"מ כדאמרן ונמצא שותה יין ומיטמא
חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות טהרה שכן צריך לגלח
ששערו ראוי לתגלחת נזיר
רנשבורג
בשביל צרעתו אינו דין שלא יעלו לו מן המנין: ימי ספרו.
שאם קיבל עליו נזירות
למתים לאחר ארבעה שנים: ואי ס"ד. דבנזירות מרובה מסלק סלקי
א] רש"י
בבית הקברו' אינו
ליה ימי חלוטו א] דשהוי ימי חלוטו עולין לו למנין נזירות טהרה:
לאחר שנתרפא שהוא מגלח כל שערו ומונה (כל) שבעה ימים וחוזר
ראוי לתגלחת טהרה שאינו
תסגי ליה. אלא מדאינו יכול לשתות ביין עד לאחר ארבעה שנים
ומגלח ואז הוא נטהר לגמרי מנין שאותן שבעה אין עולין לו מן
מגלח ומביא קרבן טומאה
ב] תוס'
בשביל טומאתו כדאיתא
ש"מ דאפי' בנזירות מרובה אין ימי חלוטו עולין לו מן המנין וקשיא
המנין וקצת קשה דתיתי בק"ו מנזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת
לעיל פ"ג אלא יוצא
לרב חסדא: ועוד מתיב רב אשי אין לי אלא ימי טומאה שאין עולין
טהרה: שכן טעון תגלחת. והוו כעין ימי טומאתו:
ה) 11
ומזה ושונה וטובל ומונה
אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע. אחרי שאין טעונין
❖
נזיר טהרה ימי חלוטו
לו מן המנין. דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש
שאין שערו ראוי לתגלחת
וקדש את ראשו ביום ההוא ואח"כ והזיר לה' את ימי נזרו והימים
תגלחת הרי אלו עולין: אילימא בנזירות מועטת כלומר שאין
נזיר טהרה שצריך לגלחו
לו למנות רק שלשים יום משהתחיל צרעתו עד סוף ימי נזירות: והא
הראשונים יפלו ומעכשיו התחיל להזיר לה' ימי נזרו לאחר שהביא כפרתו:
לצרעתו אינו דין שלא יעלו
הגהות התוספות
לו מן המנין ימי ספרו ז'
ימי חלוטו. שאם (ג) מצורע ומוחלט בתוך ימי נזירותו: מנין. שכ"ז
בעי גידול שיער. והיכי בעי למימר דימי חלוטו יעלו לו מן המנין
1. 2.
ימים שבין תגלחת א' לב'
שיהא מגלח לא (ד) היו עולין לו מן המנין נזירות טהרה: (את הקודמים).
לנזירותו דקתני תאמר בימי חלוטו אין מבטל בהן הקודמין ולכך יעלו
3. 4.
מנין שאין עולין לו צ"ע
והואיל וימי חלוטו אין סותר בהן את הקודמין יהו עולין לו מן המנין:
והא ביום21 דבתחילת צרעתו לא היה לו למנות אלא שלשים יום ונתרפא
אמאי לא אתי נמי בק"ו
5.
מנזיר דקבר שהרי אין
נזיר בקבר. שנזר והוא בבית הקברות ששערו ראוי לתגלחת נזיר
וגלח בתר גילוחו צריך לחזור ולמנות שלשים יום דבבציר משלשים יום
שערו ראוי לתגלחת נזיר
כדאמרינן בהריני נזיר [מגלח] : אין עולין לו. ימי טומאתו
לא הוי גידול שיער: אלא לאו בנזירות מרובה שהיה לו למנות יותר
מן המנין ואין סותר בהן את הקודמין לפי שאין לו קודמין. ימי
משלשים יום כשנצטרע וכי גילח לצרעתו יש לו עדיין למנות שלשים
6.
חלוטו כו': ימי ספרו. אותן ימים שכתוב בהן וישב מחוץ לאהלו
יום ואי ס"ד דאמרינן ימי צרעתו יעלו לו מן המנין הרי יש לו עדיין
7.
שבעת ימים : מנין. שלא יהו עולין לו למנין נזירות טהרה:
גידול שיער שלשים יום כעין מילתא דרב חסדא ממש וקאמר תנא
קמא דלא סלקי ליה וקשה לרב חסדא: רבי אליעזר אמר משום
8.
מה
31
41
9.
ר' יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה. כגון גולל ודופק
01.
ואהל
11.
21. 31. 41.